בניית מאחזים או השקעה בתכנון היישובים והערים?

הגם שכל יהודי שגר בארץ שותף במצוות יישוב הארץ, עיקר המצווה להחזיק את הארץ כולה בידינו ולא ביד האומות מתקיים על ידי צה"ל והמדינה • עכשיו שזכינו והוקמה ממשלה שכל מרכיביה מצהירים שהם תומכים בהמשך ההתיישבות ביהודה ובשומרון, כל פעולת ההתיישבות צריכה להיות אך ורק במסגרת ממלכתית • נקווה מאוד שלא נצטער בעתיד על כך שעסקנו בכיבוי שריפות או בהקמת מאחזים במקום להרחיב באופן משמעותי את ההתיישבות ביהודה ובשומרון

שאלה: כיצד צריך להיערך עכשיו להמשך יישוב יהודה ושומרון? האם לעודד הקמת מאחזים רבים בנוסח חומה ומגדל, או להשקיע בתכנון הערים והיישובים ובבנייתם?

מצוות ישוב הארץ ומעמדה

תשובה: צריך להתחיל מהיסודות. המטרה היא להגשים את החזון הגדול של עם ישראל – לנחול את הארץ ולהקים בה עם גדול שהולך בדרכי ה', וזוכה על ידי כך להביא ברכה לכל משפחות האדמה. כפי שנאמר לאברהם אבינו (בראשית יב, א-ג), ליצחק אבינו (שם כו, ד) וליעקב אבינו (שם כח, יד).

מצוות יישוב הארץ היא אחת המצוות העיקריות בדרך להגשמת החזון הגדול הזה, ועל כן אמרו חכמים: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (תוספתא ע"ז ד, ג; ספרי ראה נג). גם מבחינה הלכתית מעמדה מיוחד, שכן היא היחידה שלמען קיומה נצטווינו לחרף את הנפש במסגרת השירות בצבא (מנחת חינוך תכה תרד, משפט כהן קמג). וכל כך גדולה מעלתה, עד שכאשר אחד מבני הזוג רוצה לעלות לארץ, הצד השני חייב להיענות לו, ואם אינו מסכים – העלייה לארץ מצדיקה גירושין, והצד שסירב לעלות צריך לשאת בכל עלויות פירוק הנישואין (שו"ע אה"ע עה, ד). נוסף על כך, כדי לקנות אפילו חדר אחד קטן בארץ ישראל התירו חכמים לעבור על איסורי שבות בשבת, מה שלא התירו עבור כל שאר המצוות (שו"ע או"ח שו, יא).

הגדרת מצוות יישוב הארץ

מצוות יישוב הארץ היא מצווה שמוטלת על כלל ישראל – לכבוש את הארץ וליישב אותה. כפי שכתב הרמב"ן (השמטות לספר המצוות מצווה ד): "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא־ל יתעלה לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".

כלומר, שני צדדים במצווה:
א. שהארץ תהיה תחת שלטון ישראל ולא תחת שלטון זר.
ב. ליישב את כל הארץ בפועל, באופן שלא תישאר שממה, אלא תיתן את ברכתה באופן המובחר ביותר, בהתיישבות עירונית וכפרית.

השתתפות היחיד במצווה

מתוך המצווה הכללית נמשכת מצווה לכל אחד מישראל להשתתף כפי יכולתו ביישוב הארץ. כפי שאמרו חכמים (כתובות קי, ב): "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א־לוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א־לוה", ו"כאילו עובד עבודה זרה".

כל יהודי שגר בארץ שותף במצווה, שעל ידי ישיבתו, אחיזתו של עם ישראל בארצו מתחזקת. ומי שגר במקומות שוממים יחסית, כגולן וכערבה, יש לו חלק גדול יותר במצוות יישוב הארץ, שעל ידי ישיבתו הארץ מתיישבת ואינה נעזבת לשממה. וכן המתיישב באזורים שיש בהם תושבים שמאיימים על הריבונות הישראלית, כמו למשל בגליל ובנגב, יש לו חלק גדול יותר במצווה. והמתיישב במזרח ירושלים וביהודה ושומרון מקיים מצווה גדולה עוד יותר, שכן הריבונות במקומות אלה צריכה יותר חיזוק, והישיבה בהם מוסיפה ביטחון לישראל, ונוסף על כך אלו הם המקומות המקודשים יותר.

סולם נוסף ישנו: ככל שיהודי מסייע יותר לפיתוחה של מדינת ישראל, כך הוא מקיים יותר את המצווה.

מדינת ישראל

הרמב"ן הדגיש שמצוות יישוב הארץ נוהגת בכל הדורות, שבכל הדורות מצווה על ישראל לרשת את הארץ וליישבה (השמטות לספר המצוות מצווה ד). בדורות האחרונים החל ה' להצמיח את ישועתנו, וביום ה' באייר תש"ח, בעת הכרזת המדינה, זכה עם ישראל לאחר אלפיים שנות גלות לחזור ולקיים את מצוות יישוב הארץ, שכן בעת הכרזת המדינה הוחלה הריבונות הישראלית על חלקים מארץ ישראל, ובכך חזרנו כאומה לקיים את המצווה. ואף שגם לפני הקמת המדינה, כל יהודי שגר בארץ קיים בעצמו מצווה אישית של ישיבה בארץ, וקירב על ידי כך את הקמת המדינה – בכל זאת את עיקר המצווה, שהארץ תהיה ביד עם ישראל ולא ביד אומה אחרת, עדיין לא קיימנו.

צה"ל

הסיבה שלא יכולנו לקיים את המצווה לפני כן היא שהיינו במצב של גלות, גופנית ונפשית, ולא היו לנו צבא וכלי נשק שיאפשרו לנו לכבוש את ארצנו ולקיים בה שלטון. נמצא שהקמת הכוח הצבאי של ישראל לפני הקמת המדינה, וביצורו וביסוסו בהקמת צה"ל, מאפשרים לנו לקיים את המצווה. הרי שלצה"ל חלק מכריע בקיום מצוות יישוב הארץ, נוסף על מצוות הצלת ישראל מיד שונאיהם.

מהעבר להווה

כשהארץ נשלטה על ידי שלטון זר, טורקי או בריטי, נאלצנו ליישב אותה תחת הגבלות חמורות. היינו צריכים לנצל כל פרצה בחוק וכל העלמת עין כדי לקנות עוד בית וליישב את חלקה. לעיתים הדברים נעשו על ידי נתינים זרים של מעצמות גדולות שהייתה להם זכות לקנות קרקעות בארץ, ולעיתים בחשכת הלילה במסגרת חומה ומגדל. גדולה ועצומה הייתה זכותם של כל החלוצים שמסרו את נפשם על כך. בזכותם הוקמה התשתית ליישוב הארץ בימינו.

לאחר הקמת המדינה הוכרזה, כמובן, מדיניות של התיישבות רחבה, קליטת עלייה המונית וייהוד הנגב והגליל על ידי פיזור האוכלוסייה היהודית.

בעקבות מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים העתיקה ויהודה ושומרון, החל ויכוח חריף בדבר עתיד חבלי המולדת המקודשים שבלב ארצנו. במסגרת הוויכוח הציבורי הוקמו התנחלויות במקומות שונים כדי לעורר את הציבור והממשלה ליישב את יהודה ושומרון. היה ידוע לפעילים שכל עוד ההתנחלויות אינן מוכרות על ידי הממשלה, מדובר בעיקר בהפגנה סמלית שנועדה להצביע על המטרה הנכונה.

בחסדי ה', המאמץ הצליח. ציבור הולך וגדל תמך בהקמת היישובים, ונבחרו ממשלות שיישוב יהודה ושומרון היה חלק חשוב ממטרותיהן הלאומיות. כך תוכננה והוקמה ההתיישבות ביהודה ושומרון על ידי הממשלה, כשכל משרדיה שותפים בהקמת היישובים ובניית מערכות החשמל והמים, מערכות החינוך, הכבישים והתחבורה הציבורית. וכמובן, מערכת הביטחון פועלת יומם ולילה, בגלוי ובסתר, להעניק ביטחון למתיישבים, שהם קו ההגנה של מדינת ישראל.

לצערנו היו גם ממשלות שחתרו לנסיגה ולפינוי היישובים. במסגרת זו הוחרבו היישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון, והוקפאו הבנייה וההתפתחות בשאר היישובים. או אז נצרכנו שוב לפעולות מחאה, שכללו לעיתים גם הקמת מאחזים לתפיסת שטח, במטרה לעורר את התודעה הציבורית וללחוץ על הממשלה להמשיך את תנופת ההתיישבות.

הממשלה הנוכחית וההתיישבות הממלכתית

עכשיו, כשזכינו והוקמה ממשלה שכל מרכיביה מצהירים שהם תומכים בהמשך ההתיישבות ביהודה ובשומרון, כל פעולת ההתיישבות צריכה להיות אך ורק במסגרת ממלכתית. כאשר המטרה היא לשלב את יהודה ושומרון בתנופת הפיתוח הכללית של מדינת ישראל. בכך גם נסייע לפתרון משבר הדיור וצפיפות האוכלוסין. חבלי יהודה ושומרון הם השטחים הקרובים למרכזי התעסוקה בשפלה. אם נצליח להוביל בשנים הקרובות בנייה של מאות אלפי דירות ביהודה ושומרון, נזכה ליישב את הארץ, ויחד עם זאת נשחרר את הלחץ מהערים הגדולות באזור המרכז, ונקל את העול הכלכלי מעל מאות אלפי משפחות.

לכן יש להשקיע את כל המאמצים בתכנון ממלכתי רחב היקף של ההתיישבות על כל התשתיות הנצרכות לה. לשם כך כל הפעילות החלוצית צריכה להתרכז בפעילות בתוך משרדי הממשלה למען תנופת ההתיישבות.

עתיד יהודה ושומרון עוד לא הוכרע

לצערנו, עתיד יהודה ושומרון עוד לא הוכרע לטובה. שטחים גדולים נשלטים על ידי הרשות הפלשתינית, וגם השטח שבשליטתנו עוד לא מיושב כראוי, ויש עליו קטרוגים גדולים, מהארץ ומחוץ לארץ.

נקווה מאוד שלא נצטער בעתיד על כך שעסקנו בכיבוי שריפות או בהקמת מאחזים, במקום להרחיב באופן משמעותי את ההתיישבות ביהודה ובשומרון. צריך ללמוד לקח מהעבר. אם את כל המשאבים העצומים שהושקעו בבלימת "ההתנתקות" מגוש קטיף, אשר כללו הקרבה של עשרות אלפי ימי התנדבות ומעל למאה מיליון שקלים במבצעי הסברה, היו משקיעים בשנים שלפני כן בקליטת עוד 30,000 מתיישבים לגוש קטיף – יש לשער שהגירוש לא היה מתקיים. לכן אסור לאבד זמן ומשאבים, את הכול צריך להקדיש למען הגדלת מספר היהודים ביהודה ובשומרון.

לעיתים נוח יותר לממשלה לעסוק בכיבוי שריפות

צריך לזכור כי בעקבות הלחץ הבין־לאומי ומפלגות השמאל, לעיתים נוח יותר לממשלה להתעסק בדיונים ממושכים על מאחזים לא מוסדרים במקום לעסוק בבנייה רחבת היקף בערים וביישובים ובהוספת עשרות אלפי משפחות חדשות ליהודה ושומרון. לשם כך צריך שסדר היום הציבורי יעסוק במאחזים ובפינוים ובשאלת חוקיותם, ואחר כך יוכלו שרי הממשלה לטעון שבמקום לעסוק בפיתוח אזור שלם, הם הוצרכו לטפל בפתרון בעיות קשות של מאחז לא מוסדר שעמדו לפנות אותו וגרות בו חמש משפחות חלוציות.

כך היה בעבר בממשלות ימין. פעמים רבות שרים וחברי כנסת נאלצו להקדיש את מיטב שעותיהם לכיבוי שריפות ולדחיית הריסת מאחזים לא מוסדרים, במקום לפעול למען בניית אלפי בתים חדשים.

מצוות יישוב הארץ לפי מידת הממלכתיות

ככל שההתיישבות ביהודה ושומרון תתקיים באופן ממלכתי יותר, כך היא תקיים יותר את מצוות יישוב הארץ. כך הייתה גם דעתו הרב חיים דרוקמן זצ"ל, שראה בממלכתיות היהודית את יסוד הגאולה. נקווה שבעזרת ה', במסגרת התכנון הממלכתי, תוקם קריה שתיקרא על שמו.