הדרך שלך להקיף את התורה!
יש לך שאלה?

revivim115 אנשים בכותל

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

מצוות הקהל ואחדות העם

לקראת הבחירות המתקרבות עלינו להיזכר בחג הסוכות כי "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת" • גדולה מזאת, השנה זכינו למצוות הקהל שעניינה איחוד עם ישראל כולו סביב ערכי התורה • גם בימינו, כאשר מצוות הקהל אינה מתקיימת כתקנה, יש חשיבות גדולה לקיום זכר לאותו מעמד כחלק מדרישת ציון • מאז האדר"ת והרב קוק, גדולי ישראל טרחו כדי לקיים מעמד הקהל מכובד וממלכתי ככל האפשר

מגמתו של מעמד הקהֵל היא לרומם את כבוד התורה ומצוותיה. שלא היה מעמד מכובד ומרשים ממנו, וכל ישראל השתתפו בו, גדולים וקטנים, נשים וגברים, והנכבד שבכולם, המלך, היה קורא בתורה לפני העם. מתוך כך היו מתעוררים כולם לשאול: מה עניינו של הכינוס הגדול הזה? והתשובה הייתה עולה מאליה: "לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו"

לפני כעשרים וחמש שנה קיבלתי על עצמי שלא להביע דעה פומבית בנוגע לבחירת מפלגות ואישים, הן ביישוב, הן במועצה והן בבחירות הארציות. על הערכים אני כמובן מדבר וכותב, אולם על הדרכים המפלגתיות להגשמת הערכים השונים החלטתי שלא לדבר ולכתוב. ואף שהעיסוק בכך חשוב מאוד, חשבתי שהואיל ולא כל האמת נמצאת במפלגה אחת, מוטב שכרב אמשוך את ידי מעיסוק זה.

מטבע הדברים, בתקופת בחירות, שבהן צריך להכריע ולבחור מפלגה אחת, מובלטות המחלוקות והאחווה הבסיסית שאמורה להיות בין כל ישראל נפגמת. לכן יחד עם החובה להביע עמדה ולקדם ערכים דרך המפלגות השונות, גם חובה לזכור את הערכים המשותפים – ועל ידי כך למנוע את התפתחות הוויכוח לאיבה. לשם כך טוב שיהיו רבנים שיישארו מחוץ לוויכוח הפוליטי.

עמדה זו מתאימה לחג הסוכות, שבו צריכים כל ישראל להתעלות מעל צורכי השעה הפרטיים ולעלות יחד לבית המקדש ולחגוג את כל הטוב שאספו במשך השנה. את הטוב על כל צדדיו ומדרגותיו, גם אלו שנראים לכאורה כסותרים. וזהו שאמרו חכמים: ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת (סוכה כז, ב). וכן ארבעת המינים רומזים לכל סוגי היהודים שמתאגדים יחד בחג הסוכות. ועל ידי התאחדות כולם, כולל אלה שאין בהם תורה ומצוות, ה' מתעלה וישראל מתקיימים ומתברכים (ראו פניני הלכה סוכות א, ח; ד, ב).

מצוות הַקְהֵל

מצווה נוספת שמבטאת את רעיון האחדות סביב התורה המקודשת היא מצוות הַקְהֵל. בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה מצוות עשה להקהיל את כל ישראל, אנשים נשים וטף, ולקרוא באוזניהם מן התורה פרשיות מחומש דברים שמזרזות לאמונה, יראה, לימוד תורה וקיום מצוותיה.

מגמתו של מעמד הקהֵל היא לרומם את כבוד התורה ומצוותיה. שלא היה מעמד מכובד ומרשים ממנו, וכל ישראל השתתפו בו, גדולים וקטנים, נשים וגברים, והנכבד שבכולם, המלך, היה קורא בתורה לפני העם. מתוך כך היו מתעוררים כולם לשאול: מה עניינו של הכינוס הגדול הזה? והתשובה הייתה עולה מאליה: "לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה, ויכניסו הכול בליבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה', ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו" (ספר החינוך, תריב).

גם חכמים גדולים שידעו את כל התורה וגרים שעוד לא הבינו עברית היו חייבים במצווה, שמעמד הקהֵל הוא מעין בבואה של מעמד הר סיני, וכל ישראל יחד צריכים לכוון לבבם ולדמות בנפשם כאילו עתה הם מקבלים את התורה מפי הגבורה (עיין רמב"ם חגיגה ג, ו).

תיקנו חכמים שהמלך הוא שיקרא בתורה, כדי לכבד ביותר את מעמד הקהֵל. אולם גם כאשר אין מלך או שקולו חלש או שהוא קטן, אין המצווה מתבטלת, ויקרא הגדול שבישראל, כגון נשיא, כהן גדול או גדול הדור (פניני הלכה סוכות ח, א).

יש אומרים שקיימו את מעמד הקהֵל בלילה של מוצאי יום טוב הראשון (תפארת ישראל), ויש אומרים שקיימו אותו למחרת ביום הראשון של חול המועד סוכות (האדר"ת).

התועלת למשתתפים

לכל אחד מהמשתתפים במעמד הייתה תועלת גדולה. מי שמסוגלים ללמוד ולהעמיק בדברי התורה היו מתעוררים מתוך כך להרבות בלימוד. מי שמסוגלים לשמוע ולהבין היו מתעוררים להטות אוזנם לשמוע את דברי התורה ולקיימם. הקטנים שהגיעו לגיל חינוך היו מטים אוזנם לשמוע את התורה, ומתוך גודל קדושת המעמד קיבלו חשק וחיזוק עצום ללמוד את התורה ולקיים את מצוותיה. ואף הטף שהתקרבו לגיל חינוך ספגו בנשמתם את גודל מעלתה של התורה, שאין חשובה ממנה, שכולם יחד מתאספים לשומעה. ואף הוריהם התעוררו מתוך כך להכרת השליחות הגדולה המוטלת עליהם: לחנך את ילדיהם לתורה ולמצוות (רמב"ן דברים לא, יב-יג; מהר"ל גור אריה שם).

זמן המצווה והחייבים בה

מעמד הקהֵל חתם בחותם קודש את מחזור השמיטה הקודם, שלאור ההתכנסות של כל ישראל לשמוע את התורה בסוף מחזור השמיטה עלה והתברר שכל מה שהיה מקושר לתורה הוא בעל ערך נצחי, ומה שלא – נשכח ונאבד. ומתוך כך קיבל עם ישראל הארה וחיזוק להמשיך ללכת בדרך התורה במשך מחזור השמיטה העומד לבוא לטובה.

גם מי שלא היה יכול לשמוע את קריאת המלך בגלל שמיעתו החלשה, או מפני שנאלץ לעמוד רחוק מחמת הצפיפות – צריך היה לכוון ליבו לקריאה, "שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא־ל" (רמב"ם חגיגה ג, ו, עפ"י לחם משנה שם).

סדרי המצווה

לקראת הכינוס היו הכהנים סובבים בכל ירושלים ותוקעים בחצוצרות כדי להקהיל את העם להר הבית. והיו מביאים בימה גדולה של עץ ומעמידים אותה באמצע עזרת נשים, והמלך היה עולה ויושב עליה כדי שישמעו את קולו וכדי שיראו אותו בקריאתו. ואם רצה לכבד את התורה ולקוראה בעמידה, הרי זה משובח.

לכבוד התורה והמלך היו מהדרים להעביר את הספר ולהעלותו מאדם לאדם עד שיגיע למלך. וכך עשו: חזן בית הכנסת שעל הר הבית היה נוטל את ספר התורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן הכהן הגדול, וסגן הכהן הגדול היה נותנו לכהן הגדול, והכהן הגדול נותנו למלך, והמלך היה מקבלו כשהוא עומד.

לפני הקריאה בתורה ואחריה בירך המלך כדרך שכל הקוראים בתורה מברכים, ולאחר מכן הוסיף עוד שבע ברכות, על ישראל ועל המקדש.

מנהג זכר להקהֵל

בדורות האחרונים עוררו גדולי הרבנים את הציבור היהודי שהתקבץ בארץ ישראל לעשות זכר למצווה היקרה הזאת, כדי לכבד את התורה וכדי לעשות זכר למקדש. וכבר למדנו שתיקנו חכמים כמה תקנות זכר למה שהיו נוהגים במקדש, ולמדו זאת ממה שנאמר: "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ה', כי נידחה קראו לך, ציון היא דורש אין לה" (ירמיהו ל, יז), ממה שנאמר "דורש אין לה", משמע שצריך לדורשה ולהזכירה, ועל ידי כך תתרפא מכתה (ראש השנה ל, א).

אומנם מוסכם שכיום מצוות הקהֵל המקורית אינה מתקיימת, מפני שהמצווה קשורה במצוות העלייה לרגל, וכל זמן שבית המקדש חרב אין מצווה לעלות לרגל (חגיגה ג, א). אף על פי כן ראו גדולי הרבנים עניין גדול בעשיית זכר למצווה הזאת שמתקיימת על ידי כלל ישראל, ובמיוחד בדורות הללו, שעם ישראל הולך ומתקבץ בארצו.

אומנם בין הרבנים החרדים היו שהתנגדו לקיום המעמד, מחשש לפריצת גדרות המסורת. ומכיוון שאין לדבריהם בסיס איתן בהלכה לא חששו לדבריהם גדולי הרבנים.

הרבנים שעודדו קיום זכר להקהֵל

הראשון לעורר לכך היה הרב האדר"ת שבסוף ימיו כיהן כרבה של ירושלים וחיבר לשם כך את קונטרס 'זכר למקדש'. בעמדה זו נקט גם חתנו, מרן הרב קוק, אף שלא הספיק לעורר לכך בפועל. עוד רבנים עודדו מנהג זה, וביניהם הרב טיקוצ'ינסקי (עיר הקודש והמקדש ח"ד פרק טו), והרבנים הראשיים לישראל הרב הרצוג והרב עוזיאל. גם הרב חרל"פ והרב צבי יהודה הכהן קוק תמכו בעמדה זו. במיוחד פעלו למען קיום המעמד הרב שלמה דוד כהנא, שבמשך עשרות שנים כיהן כאב"ד בוורשה ובסוף ימיו שימש כרבה של העיר העתיקה, ובנו הרב שמואל זנוויל, שבעת שכיהן כמנכ"ל משרד הדתות ארגן בפועל את מעמדי 'זכר להקהֵל'.

קיום מעמדי הקהֵל בפועל

בשנת תש"ו, לאחר השואה ולפני קום המדינה, יצאה יוזמתם של הרבנים אל הפועל והתקיים לראשונה מעמד 'זכר להקהֵל' בהשתתפות הרבנים הראשיים וגדולי הרבנים. את מלאכת הארגון ביצע המרכז לתרבות של הפועל המזרחי. מאז בכל סיום שמיטה התקיים מעמד 'זכר להקהֵל', זולת בשנת תשל"ד, מפני שבאותם ימים מלחמת יום הכיפורים הייתה בעיצומה, והגברים גויסו לקרבות לחרף נפשם על הגנת העם והארץ. בשנת תשמ"ח התקיים מעמד מכובד במיוחד שבראשו עמדו הרב שפירא והרב אליהו שכיהנו כרבנים הראשיים. רבבות התקבצו לרחבת הכותל, שהתמלאה עד אפס מקום עם כל המבואות והמרפסות הצופות אליה. המעמד שודר בשידור חי בטלוויזיה, נשיא המדינה חיים הרצוג השתתף יחד עם הרבנים הראשיים בקריאה. רבים מצמרת המדינה השתתפו בטקס, וביניהם ראש הממשלה, שרים רבים ונשיא בית המשפט העליון. מאז ועד היום, בכל מוצאי שמיטה, ביום הראשון של חול המועד סוכות, מתקיים בכותל המערבי מעמד 'זכר להקהֵל', בהמון רב וכבוד גדול לה' ולתורתו.

כהמשך לכך יש מקום לחזק את היוזמות לקיים זכר להַקְהֵל בקהילות השונות, כדי להתכנס יחד לקרוא בחומש דברים ולעורר את הלבבות לאמונה ולימוד התורה וקיום מצוותיה, להתחזק במצוות האמונה וביישוב הארץ, בהעמדת המלכות והמשפט ובעזרה לזולת, שאלו המצוות העיקריות שהיו קוראים במעמד הקהֵל (ראו פניני הלכה סוכות ח, ב).

השראה ממנהג הקהֵל לכל הקהילות

כיוצא בזה תיקנו חכמים בהשראת מצוות הקהֵל שייקהלו ישראל בכל קהילה לקרוא בתורה בכל שבת. וכן תיקנו לקיים את דרשת השבת שאליה היו מגיעות גם נשים (ירושלמי סוטה א, ד; תניא הראשון יח). "אמר הקב"ה למשה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות, ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בניי… אמר משה לישראל: אם אתם עושים כסדר הזה, הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותו בעולמו" (ילקוט שמעוני ויקהל ת"ח).

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן