רביבים

שבת של תורה

השבת עושה שלום בין הרוח לחומר ● לקבוע סדר לימוד בשבת ולהשתתף בשיעורים ● מי שאינו מרבה בלימוד בשבת, אין בסעודותיו קדושה ● לקרוא הפרשה בכל שבוע שניים מקרא ואחר תרגום.

לימוד תורה וסעודות בשבת

עניינה המיוחד של השבת שיש בה שמחה שלימה, רוחנית וגשמית כאחד. ועל כן השבת היא 'שבת שלום', שהיא עושה שלום בין הרוח והחומר, שבדרך כלל ישנו עימות ביניהם, ומתוך קדושת השבת אפשר לעשות ביניהם שלום. שעל ידי אכילת מטעמים ושתיית ממתקים בשבת יכול אדם להוסיף בלימוד ובתפילה, בשירים ותשבחות לפני ה'. 

והובאו בירושלמי (שבת פט"ו, הלכה ג') שתי מימרות שנראות לכאורה כסותרות: "רבי חגי אמר: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתייה. רבי ברכיה אומר: לא ניתנו אלא לעסוק בהם בדברי תורה". וההסבר לסתירה הוא שלגבי תלמידי חכמים, שכל השבוע עוסקים בשקידה בתורה, אמרו: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה"; שאם לא כן, גם בשבת היו ממשיכים ללמוד בשקידה ובסיגופים, והברכה שהם צריכים לקבל משבתות וימים טובים – שהתורה והתפילה יהיו מתוך עונג ושמחה של מאכל ומשקה. ואילו לגבי אנשים שעובדים כל השבוע אמרו: "לא ניתנו אלא לעסוק בהם בדברי תורה", שכן עיקר החידוש של השבת לגביהם הוא שבנוסף לעניינים הגשמיים, שבהם הם עוסקים כל השבוע, עליהם להוסיף בלימוד התורה (עיין ב"י רפ"ח, א'). 

התעוררות להוספת לימוד בשבת

ראוי לכל אדם לסדר לעצמו לימוד תורה של כשש שעות בכל שבת (חציו לה'), בנוסף לזמן שמוקדש לתפילות וקריאת התורה. ויעסוק במקרא ובתלמוד, בהלכה ובאגדה, כל אדם לפי נטיית ליבו. וחשוב מאוד גם להשתתף בשיעורים בשבת, מפני שהלימוד בציבור יש בו קדושה מיוחדת, שעל ידו נעשה קידוש ה' גדול יותר בעולם. וכך כתב בשולחן ערוך (או"ח רצ, ב): "אחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה, ואסור לקבוע סעודה באותה שעה".

בעבר, כשלא היה אור חשמל, היו רגילים ללכת לישון מוקדם ולקום לפני עלות השחר, ולאחר סעודת שחרית נותר זמן רב ללימוד. כיום, בשבתות החורף, צריכים להרבות יותר בלימוד בלילה. ומי שעייף יילך לישון מוקדם ויקום לפנות בוקר, כדי שיוכל להספיק ללמוד כמה שעות טובות בכל שבת.

לא להרבות באכילה

אלא שפעמים מתוך שאדם מרבה באכילה ושתייה הוא נעשה עייף, ולא נותר בו כוח ללימוד תורה. וכך הוא רובץ על כורסתו ועוסק בפיצוח גרעינים, שיחות בטלות וקריאת עיתונים. וכך הוא מבלה שבת ועוד שבת, ועוד אח"כ מתלונן שבגלל השבתות והחגים הוא נעשה שמן. ועליו לדעת שכל זמן שאין הוא מקדיש זמן משמעותי ללימוד תורה בשבת, כבר אין בסעודותיו קדושה, ועליהן נאמר: "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח". שאם כל מגמתו של האדם היא להנאת גופו ואינו עוסק בתורה, אין השבת קדושה לה', ואין המועדים קדושים לה', אלא שנואים לפני ה'. ועל כך נאמר (מלאכי ב, ג): "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם", ואמרו במסכת שבת (קנא, ב): "אלו בני אדם שמניחים דברי תורה ועושים כל ימיהם כחגים" (עיין במדבר רבה כא, כה, עיין של"ה למסכת סוכה). 

קריאת שניים מקרא ואחד תרגום

אע"פ שכל הבאים לבית הכנסת שומעים את כל הפרשה מהקורא בתורה, מצווה על כל אחד לקרוא בכל שבוע את הפרשה לעצמו, שניים מקרא ואחד תרגום (ברכות ח, א). כשאמרו תרגום התכוונו לתרגום התורה לארמית, שנתחבר על ידי אונקלוס. בזמן התלמוד כל המוני ישראל דיברו ארמית, וכיוון שהיו קוראים כל פסוק עם תרגום אונקלוס, היו מבינים את הפרשה. 

האם אפשר לצאת ידי חובת תרגום בפירוש רש"י?

במשך הדורות גלו ישראל למקומות שונים בהם דיברו בשפות אחרות, והארמית כבר לא היתה ידועה להמוני העם. והתעוררה אז שאלה האם אפשר, במקום תרגום אונקלוס לארמית, לקרוא את הפרשה עם תרגום לשפת המקום או עם פירוש רש"י. 
לגבי שאר התרגומים, דעת רוב הראשונים שאין הם משתווים במעלתם לתרגום אונקלוס, שנתחבר בתקופת התנאים ויסודו מסיני, ולכן אין יוצאים בקריאת שאר התרגומים. אבל לגבי פירוש רש"י, הוסכם שאפשר ללומדו במקום תרגום אונקלוס, מפני שרש"י מפרש את הדברים הקשים שבתורה כמו שמפרש התרגום, ואף יותר בהרחבה. אלא שיש פסוקים שאין עליהם פירוש רש"י, ואותם צריך לקרוא שלוש פעמים. 

ויש מהדרים לקרוא גם תרגום אונקלוס וגם פירוש רש"י, מפני שלפירוש רש"י יש מעלה שמרחיב בפירושו ומביא דברי חז"ל, ולתרגום אונקלוס יש מעלה שיסודו מסיני, ולכן כתבו המקובלים שאף מי שאינו מבין ארמית יש לו תועלת בקריאת תרגום אונקלוס (שו"ע רפ"ה, ב').

שאלה: מי שזמנו קצר, מפני שהוא עסוק בעבודתו או מפני שהוא שקוד על לימודו, מה עדיף שילמד, אונקלוס או רש"י?

תשובה: אף שמצד תקנת חכמים תרגום אונקלוס עדיף, מכל מקום הואיל וגם בפירוש רש"י מקיים המצווה – עדיף ללמוד פירוש רש"י, מפני שמצד מצוות תלמוד תורה פירוש רש"י עדיף, שבדרך כלל מבינים על ידו טוב יותר את הפרשה.

האם יש סדר מסוים לקריאת שניים מקרא ואחד תרגום?

שאלה: האם חובה לקרוא קודם שניים מקרא ואח"כ תרגום? והאם צריך לקרוא את הפרשה לפי הסדר?

תשובה: אין סדר מחייב כיצד לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, אך לכתחילה יקרא קודם פעמיים את המקרא ואח"כ את התרגום. ואם קרא פעם מקרא ואח"כ תרגום ואח"כ מקרא – יצא (לבוש, ערוה"ש רפ"ה ג').

וכן לכתחילה יקרא את הפרשה לפי הסדר, אבל אם קרא את סוף הפרשה לפני תחילתה – יצא, העיקר שבסופו של דבר יקרא את כל הפסוקים פעמיים מקרא ואחד תרגום.

וכן מי שמלמד את פרשת השבוע לילדים אינו צריך לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, כי ברור שתוך כדי שלימדם יצא לו לקרוא כל פסוק פעמיים ולפרשו (שו"ע רפ"ה, ו').

המנהג המובחר לסדר הקריאה

שאלה: איך המנהג המובחר לקריאת שנים מקרא ואחד תרגום?

תשובה: שני מנהגים ישנם: מנהג האר"י לקרוא כל פסוק פעמיים מקרא ואח"כ תרגום. ומנהג השל"ה והגר"א לקרוא כל פרשייה פעמיים ואח"כ את תרגומה. פרשייה הכוונה לפרשה פתוחה או סתומה (מ"ב רפה, ב; כה"ח ג). וכל לומד יבחר את הדרך בה יוכל להבין ולזכור טוב יותר.

מי שלומד את הפרשה עם רש"י, אם נוח לו יותר לקרוא פרשייה שלמה מקרא ואח"כ פסוק פסוק עם רש"י, יכול ללמוד כך. אלא שאותם הפסוקים שאין עליהם פירוש צריך לקרוא פעם נוספת, כדי שיצא שיקראם שלוש פעמים. ונראה שגם באותם הפסוקים שרש"י מפרש מילה אחת בלבד, בלא להסביר על ידי כך את כלל הפסוק, נחשב כאילו אין פירוש על הפסוק, ויש לקרוא פעם נוספת את הפסוק. ומי שירצה, יוכל לקרוא בתחילה שתי פעמים את המקרא עם פרוש רש"י, ובעת הקריאה בתורה, יקרא את כל הפרשה בלחש עם הבעל קורא, ויועיל לו להשלמת הפעם השלישית באותם פסוקים שאין עליהם פירוש רש"י.

אימתי הוא זמן הקריאה

זמן קריאת שניים מקרא ואחד תרגום מתחיל מאחר תפילת מנחה של שבת, שאז מתחילים לקרוא את פרשת השבוע הבא. ונמשך זמנה עד סעודת שחרית של שבת הבאה, שכן מסופר על רבי שציווה לבניו שלא יאכלו סעודת שחרית של שבת לפני שישלימו שניים מקרא ואחד תרגום. ואם כבר אכל, ישלים את הקריאה עד לתפילת מנחה, שאז מתחילים את קריאת הפרשה הבאה. ואם לא הספיק, ישלים את הפרשה עד סוף יום שלישי, ששלושת הימים הראשונים של השבוע קשורים לשבת הקודמת. ומי שלא הספיק להשלים את הפרשה עד אז, יקפיד להשלימה עד לסיום המחזור השנתי של קריאת התורה בשמחת תורה (שו"ע רפ"ה, ד').

מנהגים מובחרים לזמן הקריאה

שני מנהגים נזכרו לגבי הזמן המובחר לקריאת הפרשה:

יש אומרים שהטוב ביותר לקרוא את כל הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בערב שבת, ולהשתדל שלא להפסיק מתחילת הקריאה ועד סיום הפרשה. וכן כתב השל"ה, וכן מנהג המקובלים.

ויש נוהגים לקרוא בכל יום עלייה אחת, בראשון את הראשון, ובשני את השני, עד שבשבת משלימים את כל הפרשה. וכך נהג הגר"א (מ"ב רפ"ה, ח'; כה"ח ט"ו, כ"ו).

וכיוון ששני המנהגים טובים, כל אדם יבחר את המנהג המתאים לאופיו ולסדרי חייו. ומצד הדין, בכל דרך שבה יקרא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום יקיים את המצווה, ובלבד שיקראנה בתוך השבוע, היינו ממנחה של השבת שעברה ועד סעודת שחרית של שבת.

האם אפשר להחשיב את הקריאה בתורה כפעם אחת

מי שלא הספיק לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום עד הקריאה בתורה, מצד הדין רשאי לקרוא לעצמו שניים מקרא ואחד תרגום בעת הקריאה. אלא שיש אומרים שאין ראוי לנהוג כן, ולכן טוב יותר שיעקוב אחר קריאתו של בעל הקורא ויקרא עימו בלחש, ויעלה לו לקריאת פעם אחת מקרא (שו"ע רפ"ה, ה'; מ"ב י"ד).

ואם רק שמע את הקריאה, נחלקו האחרונים אם נחשבת לו שמיעתו כקריאה אחת (מ"ב רפ"ה, ב').

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן