רביבים

תשבו כעין תדורו

גדרי מצוות ישיבה בסוכה והאכילה בה●דין אכילת בשר, דגים ויין בתוך הסוכה●מתי אסור אפילו לשתות מים מחוץ לסוכה●המנהגים השונים בדין ברכת 'לישב בסוכה'● היכן ראוי לשחק בימי חג הסוכות.

מצוות ישיבה בסוכה כדרך שאדם דר בביתו

מצווה שידור אדם בסוכתו כל שבעת הימים כדרך שהוא דר בביתו, שנאמר (ויקרא כג, מב): "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", ואמרו חכמים (סוכה כח, ב): "תשבו כעין תדורו", כלומר, כדרך שאדם רגיל לדור כל השנה בביתו, כך הוא צריך לדור בסוכה עם מיטותיו ומצעיו וכלי תשמישו. לפיכך יאכל וישתה, יישן וינוח בסוכה. באו אצלו אורחים – יקבלם בסוכתו, רצה ללמוד – ילמד בסוכתו (שו"ע תרל"ט, א').

מה חובה לעשות בסוכה ומה מצווה בלא חובה

כל מה שאדם רגיל לעשות דווקא בבית, חובה עליו לעשות בסוכה. לפיכך חובה עליו לאכול ולישון בסוכה, שכן אכילה ושינה הם עיקר תשמיש הבית, שעיקר תפקידו של הבית להיות מקום לאכילה ושינה. לעומת זאת, דברים שלפעמים אדם עושה בבית ולפעמים בחוץ, כמו אכילת עראי, לימוד תורה, קריאת ספר ושיחת חברים, מצווה שיעשה אותם בסוכה, אבל אם לא ירצה לעשותם בסוכה, אין בידו עוון. שכן מצוות הישיבה בסוכה היא כפי שרגיל אדם לדור בביתו, ודברים שאנשים רגילים לעשותם לפעמים מחוץ לבית, גם בסוכות אפשר לעשותם מחוץ לסוכה (שו"ע תרל"ט, א'-ב').

איזו אכילת קבע שחובה לאוכלה בסוכה

ככלל אכילת קבע היא אכילה חשובה שאדם אוכל כדי לשבוע, ואילו אכילת עראי אדם אוכל כדי לטעום מאכל טעים או כדי להפיג מעט את רעבונו, אבל לא כדי לשבוע ממש.

כיוון שהמאפים העשויים ממיני דגן הם עיקר מאכלו של אדם, שמהם עושים לחם ועוגות, האוכל מהם שיעור של יותר מנפח ביצה רגילה שלנו, חייב לאוכלו בסוכה, מפני שהוא נחשב כאכילת קבע. ואף שאין הוא שבע לגמרי משיעור זה, מכל מקום כיוון שרגילים לשבוע ממיני דגן, וגם משיעור של יותר מכביצה קצת שבעים, הרי זה נחשב כאכילת קבע. אבל אם יאכל כשיעור ביצה בלבד, הרי זו אכילת עראי שמותר לאוכלה מחוץ לסוכה.

אכילת עראי מותר לאכול מחוץ לסוכה

האוכל פת בשיעור של כביצה או פחות, אף שהוא מברך עליה 'המוציא' וברכת המזון, כיוון שמדובר על שיעור קטן, הרי זו אכילת עראי, ומותר לאוכלה מחוץ לסוכה. וקל וחומר שמותר לאכול עוגה בשיעור של כביצה, שזו היא אכילת עראי. וכן מותר לאכול מחוץ לסוכה פירות, מים ומיצים, בלא הגבלה, מפני שאין רגילים לשבוע מהם, ולכן בכל שיעור הם עדיין נחשבים כאכילת עראי. 
ואמנם מי שיאכל גם אכילת עראי בתוך הסוכה יקיים מצווה, ולכן המהדרים מקפידים לאכול גם אכילת עראי בתוך הסוכה, ואפילו מים אין שותים מחוץ לסוכה, אבל אין בכך חובה, ואפילו תלמידי חכמים רשאים, אם ירצו, לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה (משנה סוכה כ"ו, ב', ר"ן שם, באו"ה תרל"ט, ב').

אבל כאשר הסוכה קרובה, ואין טרחה לאכול בה אכילת עראי או לשתות בה, נכון להקפיד לאכול ולשתות בה, מפני שאם לא יעשה כך, יראה כמי שמונע עצמו בשאט נפש מהמצווה. אבל כאשר יש בכך טרחה או אי נוחות, מותר לכתחילה לאכול אכילת עראי ולשתות מים ומיץ מחוץ לסוכה.

בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה כזית

מצווה מיוחדת ישנה לאכול בלילה הראשון של סוכות כזית לחם בסוכה. שכל הימים יכול אדם להסתפק באכילות עראי מחוץ לסוכתו, שכן המצווה היא שידור אדם בסוכתו כדרך שהוא דר בביתו, וכיוון שלפעמים אדם ניזון במשך ימים מאכילות עראי, ממילא אם ירצה לאכול כך בחג הסוכות לא יתחייב לאכול בסוכה, שכבר למדנו שאכילת עראי מותר לאכול מחוץ לסוכה. אבל בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה (שו"ע תרל"ט, ג'). ולכתחילה, כדי לקיים את המצווה לכל הדעות, נכון לאכול לחם כשיעור נפח של ביצה.

לפני תחילת אכילת הלחם, צריך לכוון שבאכילה זו הוא מקיים מצוות ה', שציוונו לאכול בסוכה זכר לענני הכבוד שפרש עלינו בעת צאתנו ממצרים, וזכר לסוכות שעשו ישראל בצאתם ממצרים. ובדיעבד אם כיוון לקיים את המצווה בלא לזכור את פרטי הכוונה, יצא ידי חובה (מ"ב תרכ"ה, א').

איזה כמות של תבשילים מדגן חייבים לאכול בסוכה?

נחלקו הפוסקים לגבי תבשילים העשויים ממיני דגן כדוגמת פתיתים, אטריות ודייסה. יש אומרים, שהואיל ואינם ממיני מאפה, אינם חשובים כל כך, ורק אם יאכל מהם שיעור שישבע כמו בארוחה רגילה, יתחייב לאוכלם בסוכה (שו"ע תרלט, ב). ויש אומרים שהואיל והם משביעים מאוד, דינם כדין מאפים מחמשת מיני דגן, וכל הרוצה לאכול מהם יותר משיעור נפח של ביצה, חייב לאכול בסוכה (מ"א, גר"ז, יחו"ד א', ס"ה).

בשר, דגים, גבינה

הרוצה לאכול מעט בשר ודגים או גבינה, נחשבת אכילתו כאכילת עראי, ומותר לאוכלה מחוץ לסוכה. ובעבר, היו רגילים להורות, שגם האוכל הרבה בשר ודגים או גבינה, אפילו אם אכל כשיעור שישבע מהם, אינו חייב לאכול בסוכה, שהואיל ואין רגילים לשבוע מהם, גם כשאוכלים מהם הרבה, אכילתם נחשבת כאכילת עראי, שאין חובה לאוכלה בסוכה (רא"ש, שו"ע תרלט, ב). אבל להלכה המתכוון לאכול מהם כשיעור סעודה שהוא שבע ממנה, חובה עליו לאכול בסוכה (מ"ב תרלט, טו). ובמיוחד כיום, שרבים רגילים לאכול סעודות שלימות בלא לחם, ושבעים מבשר או דג עם אורז וירקות, או ממאכלי גבינה וסלטים, שבוודאי אכילתם בשיעור של ארוחה רגילה מחייבת סוכה.

יין ומשקאות חריפים

לגבי יין ומשקאות חריפים נחלקו הפוסקים. יש אומרים, שהואיל ואין שבעים מהם, אין חובה לשתותם בסוכה (רא"ש, רמ"א). ויש אומרים שמפני חשיבותו של היין, השותה ממנו שיעור רביעית נחשב כשתייה של קבע, וחובה לשתותו בסוכה (ריטב"א). ויש מחמירים גם בשאר משקאות חריפים, שאם מתאספים לשתותם בחבורה, חייבים בסוכה (או"ז, מ"א). וכן ראוי לנהוג לכתחילה (מ"ב תרלט, יג, ובאו"ה).

בתוך הסעודה אפילו מים חייבים לשתות דווקא בתוך הסוכה

חשוב לציין, שבעת הסעודה, כל הסעודה על כל מרכיביה נחשבת בכלל אכילת קבע, שחובה לאכול בסוכה, ויש להקפיד שלא לטעום דבר מחוץ לסוכה. ואם יצא להביא דבר מה מביתו לסוכה, לא ישתה שם מעט מים, ולא יטעם פרי, ואף לא ימשיך לבלוע דבר שהתחיל לאכול בסוכה (בניין שלמה, מקראי קודש לרב פרנק א', סו"ס ל"א).

ברכת 'לישב בסוכה' ומנהג התימנים

תקנו חכמים לברך לפני קיום מצוות הישיבה בסוכה, שעל ידי הברכה יכוון את דעתו לכך שהוא עומד לקיים את מצוות ה'. וזה נוסחה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה". נחלקו המנהגים בשאלה אימתי מברכים ברכה זו.

לדעת הרבה ראשונים, וכך דעת הרי"ף והרמב"ם, בכל עת שאדם נכנס לסוכה, לאכול או לשתות או לישון או ללמוד או לשוחח עם חבירו, כיוון שהוא מקיים בזה מצווה, לפני שיישב יברך ברכה. וכך נוהגים עולי תימן. וכן נוהגים מקצת מהאשכנזים, שאם אינם מתכוונים לאכול כלל באותה פעם בסוכה, מברכים על הישיבה בה גם בלא אכילה (ט"ז, מ"ב).

מנהג הספרדים

עולי ספרד ואשכנז נוהגים כדעת רבנו תם ועוד הרבה ראשונים, שמברכים על האכילה בלבד, ובברכה שעל האכילה פוטרים את כל שאר הדברים שעושים במסגרת מצוות הישיבה בסוכה. וזאת משום שהאכילה היא היותר עיקרית, ועל כן ראוי לברך עליה. ואף שגם השינה חשובה, מכל מקום יש חשש שיברך לפני השינה ובסוף לא יירדם, אבל האכילה תלויה בהחלטתו של האדם, ולכן עליה ראוי לברך. 

ולמנהג הספרדים מברכים "לישב בסוכה" על אכילת פת בשיעור של יותר מכביצה, ואם אוכלים עוגות או תבשילים ממיני דגן, רק אם יאכל מהם כשיעור שביעה של ארוחה רגילה, יברך "לישב בסוכה".

מנהג האשכנזים

כאשר אוכלים יותר מכביצה פת או מאפים של מזונות, מברך גם "לישב בסוכה". והאוכל תבשיל מזונות, כדוגמת פתיתים, רק אם יאכל כשיעור שביעה של ארוחה רגילה, יברך "לישב בסוכה". וזה כשאדם אוכל בתוך סוכתו. אבל כשמתארחים בסוכה אחרת, רבים נוהגים לברך אף על טעימה מועטת של מזונות או יין, מפני שזוהי הקביעות של האורח (הליכות שלמה ט, יב). 
(ויש נוהגים לברך גם כשהם מתארחים רק על מזונות בשיעור של יותר מכביצה. ולעומת זאת, למדנו שיש נוהגים שאם אינם מתכננים כלל לאכול באותה שהייה בסוכה, מברכים על עצם השהייה).

שיחה ומשחק בסוכה

רצה אדם לשוחח עם חבירו, טוב שישוחח בסוכה, כפי שהוא נוהג לשוחח בביתו, שכל אימת שהוא נמצא בסוכה יש לו מצווה (שו"ע תרלט, א). וכן הרוצים לשחק שח או מונופול וכיוצא בזה, טוב שישחקו בסוכה (ע' מהרי"ו קצ"א, ד"מ תרל"ט, א'). 
ויש שנהגו להדר לשבת בימי הסוכות כמה שיותר זמן בסוכה ועם זאת השתדלו שלא לדבר בסוכה דברי חול (של"ה, כה"ח תרל"ט, ה-ו, וע' מ"ב ב'). אבל מי שרוצה להרבות בשיחת חול ובמשחק, טוב יותר שישוחח וישחק בסוכה.

נשים בסוכה

נשים פטורות מחובת הסוכה, הואיל והיא מצווה שתלויה בזמן. ומכל מקום המצווה שייכת גם לנשים, שכל אימת שיאכלו ויישנו ויישבו בסוכה – יקיימו מצווה. למנהג אשכנז אף יברכו כמו הגברים "לישב בסוכה". ולמנהג ספרד, כיוון שאינן חייבות לשבת בסוכה, לא יברכו על ישיבתה (שו"ע תקפ"ט, ו').

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן