הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

לקצץ בשכר הלימוד

מחיר החינוך בישיבות ובאולפנות – כחמישים אלף ש"ח לילד ● החינוך התורני – לעשירים בלבד? ● אצל החרדים זה עולה הרבה פחות ● הכרחי להפחית באופן דרסטי את עלות הלימודים ● הנטל הכלכלי של הפנימייה ● הפיתרון: חיזוק מוסדות תורניים לא פנימייתיים והשלמת החינוך באמצעות הקהילה

שכר הלימוד הגבוה בישיבות התיכוניות והאולפנות

עלות שכר הלימוד בישיבות התיכוניות והאולפנות היא ללא ספק אחת הבעיות הקשות שצריכות להדיר שינה מפרנסי הציבור. עלות שכר הלימוד לשנה עבור כל תלמיד או תלמידה בישיבה תיכונית או אולפנה היא כ-12 עד 14 אלף ש"ח. עלות ילד אחד למשך ארבע שנים היא כחמישים אלף ש"ח, עלות של ששה ילדים – שלוש מאות אלף ש"ח, ועלות שמונה ילדים – ארבע מאות אלף ש"ח. 

בעיה זו הולכת ומחריפה בקרב הציבור הדתי, מפני שבעשרות השנים האחרונות, מחד גיסא הולכות ומתרבות משפחות ברוכות ילדים, ומאידך, שכר הלימוד במוסדות הולך ועולה. בשנים האחרונות, בעקבות המיתון, האבטלה והקיצוצים בקצבאות הילדים, ישנם הורים לא מעטים שכבר אינם מסוגלים לשלם את שכר הלימוד הגבוה. לא מדובר בהורים בטלנים שאינם מוכנים לעבוד ומטילים את עצמם על הציבור, אלא בהורים שבדרך כלל עובדים בחריצות ומכניסים שתי משכורות אמנם לא גדולות במיוחד – הרי לא ניתן לתבוע מכל בני המגזר הדתי לאומי להשתכר יותר מהממוצע, באופן טבעי חלק מרוויחים יותר וחלק פחות. ובכן, כל אלה שמשכורתם ממוצעת או מעט פחות, בקושי מצליחים לשלם את שכר הלימוד הגבוה. האם הישיבות התיכוניות והאולפנות צריכות להיות רק לבני עשירים?

שאלות מהורים

מספר הורים שהתייעצו עמי לאחרונה סיפרו כי בחודשים האחרונים הם הולכים וצוברים גירעון בחשבון הבנק. ההוצאות גבוהות מן ההכנסות, ואם ימשיכו כך, ייכנסו לחובות שאינם יודעים כיצד לשלמם. יש להם שני ילדים במוסדות כאלו, והם צריכים לשלם עבורם קרוב לאלפיים וחמש מאות ש"ח לחודש, ועוד צריכים לקיים את שאר בני משפחתם, ולשלם משכנתא וכו', והמשכורות אינן מכסות את ההוצאות. יש ששאלו האם כדאי לפתוח תוכניות חיסכון שהכסף הופקד בהם לטובת נישואי הילדים ודאגת עתידם בלימודים על תיכוניים. 

כמובן שלא ניתן להציע להורים לפתוח את תוכניות החיסכון של הילדים. להפך, הורים צריכים להשתדל להמשיך לחסוך כדי שיכולו לחתן את הילדים, ולסייע להם בלימודים גבוהים כדי שיוכלו לרכוש מקצוע ולהתפרנס בכבוד.

המטרה: הורדת שכר הלימוד לחצי ושליש

אין זמן להאריך בדיונים על הבעיה הזו, ואין כאן שני צדדים. מוכרחים להחליט קודם כל שצריך לקצץ את שכר הלימוד באופן דרסטי. 

במקום לשאול את המנהלים כיצד אתם מסוגלים לחסוך מהתקציב הנוכחי העומד לרשותכם כדי שנוכל אח"כ להוריד את שכר הלימוד, צריך להתחיל הפוך. יש לומר למנהלים: תעשו תחשיב לפיו ההורים משלמים מחצית ממה שמשלמים כיום, תוסיפו את כל מה שאתם מקבלים ממשרד החינוך, ותאמרו מה אתם יכולים לעשות בסכום העומד לרשותכם. אם צריך לקצר בשעות הלימוד – תקצרו. אם צריך לצמצמם מגמות – תצמצמו. אם צריך להפחית שעות חברה, טיולים וכדומה – תפחיתו. העשירים יוכלו לארגן לעצמם מגמות, חוגים וטיולים גם בלעדיכם, אבל המוסד החינוכי צריך להתאים גם למי שאינו עשיר. 

אגב, בתיכוני 'בית יעקב' עלות שנתית היא לכל היותר אלפיים ש"ח. בישיבות הקטנות החרדיות העלות השנתית היא לכל היותר חמשת אלפים ש"ח.

העיקר אינו צריך להיפגע

גם כשמקצצים, יש לשמור על העיקר. החינוך התורני הערכי כמובן חייב להישמר. וגם במקצועות החול, צריכים להקפיד שלא לפגוע בלימודי מתמטיקה ואנגלית, שההצלחה בהם קובעת את היכולת להתקבל ללימודים גבוהים. ואדרבה, ייתכן שאם יצמצמו מגמות שאינן הכרחיות יוכלו לתגבר את לימודי המתמטיקה והאנגלית, ויותר תלמידים יצטיינו בהם. 

האם הכרחי לחנך בפנימייה?

עלות הפנימייה היא אחד המרכיבים היקרים בעלות החינוך. עלות זו כוללת: מזון, עובדי מטבח, בניית פנימייה, קניית ציוד, אחזקת הפנימייה בניקיון ותיקונים, חשמל, חימום, מים וצוות מדריכים. אם עלות חודשית היא כאלף ומאתיים ש"ח לתלמיד – עלות הפנימייה קרובה למחצית הסכום. 

האם הכרחי שהחינוך יכלול שהות בפנימייה? ייתכן שבעבר, כאשר בתים רבים לא היו כל כך דתיים, ואע"פ כן היו מוכנים שבניהם יספגו חינוך תורני, היה צורך גדול בחינוך הפנימייתי, שאכן הגיע להישגים כבירים. אולם ישנן משפחות בעלות תפישת עולם מגובשת, אמונית, דתית, שאין לפנימייה שום עדיפות עליהם. 

גם היום, במשפחות בהן הילדים מבלים את זמנם בשהייה מול הטלוויזיה או שוטטות ברחוב, ברור שעדיף שיהיו בפנימייה. אבל אולי עדיף להוציא את הטלוויזיה מהבית, או לפחות להרחיקה למקום צדדי, כדי שהילדים יוכלו לספוג בבית אווירה ערכית של לימוד ורצינות, ולא יזדקקו לפנימייה. 

חיזוק הקהילות

ייתכן שאם פחות נערים ילמדו בפנימיות, יושם דגש על חיזוקה של הקהילה, ותועלת רבה תצמח מכך. הורים יבואו יחד עם בניהם הגדולים לתפילות בבית הכנסת. מערכת שיעורי התורה תורחב ותתפתח, שכן גם הנערים יהיו פנויים להשתתף בשיעורים שיתקיימו בשעות הערב בבית הכנסת. כל קהילה תוסיף גם שיעורים לנשים ולבנות. 

יתקיימו שיעורים בהלכה, אמונה, דף יומי וכדומה. השתתפות הנערים בשיעורים, שתבוא מתוך התנדבות, תפתח את אישיותם, ותחזק את הקשר האמיתי שלהם לתורה. גם הקשר עם המבוגרים, שיבואו לשיעורים לאחר יום עבודה, תפתח את תפישת עולמם של הצעירים ותפרה את מחשבתם.

וכמה יהיה יפה אם גם אחר סיום השיעורים בתי הכנסת ישארו פתוחים, ונערים שקדנים ימשיכו ללמוד בהם תורה. 

אחרי הכל, למרות היתרונות שיש לחינוך הפנימייתי, השאלה מי ישלם את המחיר. צריך לעשות את הכל כדי למצוא מענה לאתגרי החינוך ללא פנימייה, ועל ידי כך להוזיל באופן משמעותי את עלות החינוך. ולכן ראוי שכל קהילה תשתדל למצוא דרכים לחזק את המוסדות התורניים הלא פנימייתים שבאזורה. 

צריך להתמודד

עם כל ההערכה וההבנה למאמציהם של מנהלי מוסדות החינוך להעשיר ולגוון את תוכניות הלימודים וחיי התלמידים במוסדות, צריך להעמיד את מערכת החינוך בפני העובדה הכואבת והמוחלטת שאין להורים כסף לשלם את המחיר שהם דורשים. גם המוסדות התורניים שאין בהם פנימייה צריכים להפחית את מחיר עלותם באופן משמעותי.

מאידך, צריך לנסות ולגייס את כל הכוחות הקהילתיים-התנדבותיים לטובת מערכת החינוך. להגביר את מערכת שיעורי התורה. לגייס מתנדבים מגמלאי מערכת החינוך שעדיין כוחם במותנם ומסוגלים לסייע בנתינת שיעורי עזר, חוגים ומגמות אחר הצהרים. 

שימוש במלחייה בשבת

שאלה: רבים נוהגים להניח במלחיות אורז, כדי שיספוג את הלחות וימנע מהמלח להתגבש. השאלה האם אין בשימוש במלחיות אלו בשבת משום איסור בורר, שהרי חורי המלחייה הם קטנים כדי שהמלח יעבור דרכם ואילו האורז יישאר בכלי, ונמצא המשתמש במלחייה בורר.

תשובה: האיסור הוא להשתמש בכלי שנועד לברירה, אולם המלחייה אינה כלי שנועד לברירה, אלא כלי שנועד לפזר את המלח במינון מסוים, והראיה, שגם אם לא היו במלח גרגירי אורז היו משתמשים במלחייה. (ואמנם בשש"כ ג, ס, כתב שטוב שלא להשתמש במלחייה, אך בתיקונים ומילואים להערה קכה כתב הגרשז"א להקל. וכ"כ בילקוט יוסף שיט, מג).

הובלת עגלת תינוק על אדמה רכה

שאלה: האם מותר להוביל עגלה על אדמה רכה, למרות שברור שגלגליה ישאירו חריצים באדמה, כדוגמת מלאכת חרישה?

תשובה: אם יש שם עירוב מותר להוביל בשבת עגלת תינוק על גבי קרקע. ואע"פ שברור שגלגלי העגלה יעשו חריצים בקרקע, אין בזה איסור חורש, מפני שגלגלי העגלה אינם חופרים והופכים את הקרקע כדרך חרישה, אלא לוחצים את האדמה כלפי מטה, ואין זו דרך חרישה, שעל ידי חרישה האדמה הופכת להיות תחוחה ורכה, ועל ידי כך השורשים מתפשטים בה והמים חודרים לתוכה, אבל כאשר נעשה חריץ באדמה על ידי לחץ, האדמה נעשית פחות טובה לזרעים ושתילים, ואין בזה איסור חרישה. 

ומותר גם להפנות את העגלה לצדדים, ואע"פ שבעת ההפנייה ייווצר חריץ באדמה על ידי הזזתה הצידה, וזה כבר יותר דומה לחרישה. מכל מקום הואיל והדבר נעשה כלאחר יד, ואין למוביל העגלה עניין בזה, אין בזה איסור (יחו"ד ב, נב; שש"כ כח, מב, והרי זה כפסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן).

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן