האם מובטח לנו שהקב"ה יחזיר את כל הוצאותינו על חינוך הילדים? ● אין ללוות אפילו לצורך מצווה כשבדרך הטבע לא ניתן יהיה להחזיר ● ביאור דברי חז"ל שהוצאות בניו לתלמוד תורה אם הוסיף מוסיפים לו ● הדרך הראויה: לחסוך בהוצאות לצרכי רשות, ולהוציא בהתאם ליכולת לצרכי מצווה
בעקבות התביעה לקיצוץ בעלות החינוך
נשאלתי בעקבות הדברים שהתפרסמו בשבוע שעבר אודות הצורך לחסוך בהוצאות החינוך: הלא ידוע שאסור לחסוך בחינוך, והוצאות החינוך אינן בכלל הקיצבה שגוזרים על האדם בשמיים בראש השנה. וכפי שאמרו חכמים במסכת ביצה (טז, א): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת – פוחתין לו, ואם הוסיף – מוסיפין לו". הרי שאין לעשות חשבון בכל הנוגע לעניין "הוצאת בניו לתלמוד תורה".
וכיוון שלמדנו שהוצאות שבתות ויום טוב הושוו להוצאות עבור תלמוד תורה, אפשר לומר למי שמתקשה לשלם את מה שאמרו חכמים בעניין הוצאות שבת (ביצה טו, ב): "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע".
חכמים לא התכוונו שנסמוך על הנס
תשובה: חכמים לא התכוונו שאדם יסמוך על הנס, ויקח הלוואות כדי לענג את השבת ולחנך את ילדיו בלי שידע כיצד הוא מחזיר את חובותיו. וכן מצינו שאמר רבי עקיבא "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (שבת קיח, א, פסחים קיב, א). וכוונת המאמר "לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע" ביארו התוספות שם שזה כאשר הוא יודע שיכול להחזיר אח"כ את החוב, אבל אם אין לו פרנסה מסודרת כדי שיוכל אח"כ להחזיר את החוב, אזי יעשה שבתו חול ואל יצטרך לבריות. וכעין זה כתב הרמב"ם (שבת ל, ז): "ואינו חייב להצר לעצמו ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת, אמרו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". והביאם הבית יוסף (או"ח רמב).
וכן כתב בערוך השולחן (רמב, מד) שמה שאמרו חז"ל שהקב"ה מבטיח לוו עלי ואני פורע הוא למי "שיש לו איזה עסק ולכן אף שעתה אין לו, יכול ללוות ולקוות לה' שירוויח ויפרע, אבל מי שאין לו שום עסק, עליו אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". וכך כתב בהגהות אשרי, ובשפת אמת (ביצה שם).
ואמנם מדברי הגר"א והב"ח משמע שיכול אדם לקחת הלוואה ולסמוך על ה' שיעזור לו להחזירה, למרות שאינו יודע מהיכן. אלא שכפי הנראה דבריו מכוונים לבעל אמונה גדול במיוחד, כעין מדרגת רשב"י, שהיה סומך על הנס וידע מהניסיון שהקב"ה מסייע בידו. אבל מי שכבר ניסה עצמו וראה שאין מסייעים לו מן השמיים, צריך שלא להגיע למצב שייקח הלוואה ולא יחזירה, וייחשב רשע שאינו משלם את חובו. (ועיין שעה"צ רמב, יב).
משמעות הדרכת חז"ל
נמצא אם כן שעיקר כוונת חז"ל במאמרם "מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה" היא להורות לנו לחסוך בהוצאותינו. שאם נקצבו לאדם בראש השנה שלושים אלף ש"ח, וכבר בחצי השנה יבזבז אותם, לא יישאר לו כסף לחצי השנה השנייה וישקע בחובות. וכך פירש רש"י את דברי הגמרא (ביצה טז, א).
וכן כתב בעל המשנה ברורה (ביאור הלכה תקכט, ד"ה ואל): "וזהו תוכחת מרובה על זמנינו, שבעוונותינו הרבים הרבה אנשים עוברים על זה, ולא ישימו לב איך להתנהג בהוצאות ביתם להרחיק דברים המיותרים. ורבים חללים הפילה הנהגה הרעה הזו, שמביאה את האדם לבסוף על ידי זה לידי גזל וחמס וגם לחרפה וכלימה… ואשרי למי שיאמץ לבבו ולא ישגיח לפיתויים וינהל הוצאות ביתו בחשבון כפי ערך הרווחתו ולא יותר".
אם פחת – פוחתין לו
ומה שאמרו על ההוצאות לצורך שבת ויום טוב וחינוך הילדים לתלמוד תורה, שאינם בכלל החשבון, ו"אם פחת – פוחתין לו, ואם הוסיף – מוסיפין לו", כוונתם שבזה לא יחסוך, אלא ינהג באופן סביר כפי מה שחננו ה'. שאם דווקא כשיגיע לצורכי מצווה יחליט לחסוך, לא תהיה לו ברכה מכך, ולא יישאר לו דבר ממה שיחסוך. שיאמרו עליו בשמיים, ראו פלוני זה, כאשר הוא עוסק בהנאות עצמו הוא מבזבז את כספו ברוחב ואינו דואג למחר, ורק כאשר הוא בא לקנות צורכי מצווה פתאום הוא נזכר שצריך לחסוך. כשהוא צריך לקנות צורכי שבת ויום טוב, הוא חוסך, אבל כשהוא יוצא לבילוי במסעדות הוא שוכח שצריך לחסוך. את התפילין שלו הוא קנה מבהמה דקה ומהסוג הזול, אבל את המערכת הסטריאופונית הוא קנה מהסוג היוקרתי. הנה הציצית שלו מהסוג הזול וגם בלויה, ואילו שאר בגדיו אופנתיים ויקרים. עם מנהל הישיבה הוא מתווכח, וטוען שאינו יכול לשלם עבור בנו כי אין לו כסף, אבל על הטיול לחוץ לארץ אינו מעלה בדעתו לוותר. על איש כזה אומרים בשמיים שכל הכסף שהצליח לחסוך מצורכי מצווה ירד לטמיון. פתאום יצטרך להשקיע כסף רב בטיפולי שיניים ובתיקון המקרר, ודבר לא יישאר לו מזה להנאתו – "אם פחת, פוחתין לו".
אם הוסיף – מוסיפין לו
אבל מי שנוהג חיסכון בכל ענייניו, מפני שכך ראוי, שאין אדם יודע מה ילד יום, ואם יוציא עכשיו את כספו בפזרנות ייתכן שכאשר באמת יצטרך כסף לא יהיה לו. ולכן הוא משתדל לקנות מכשירי חשמל אמינים, אבל לא יקרים. בגדים טובים, נוחים ונאים, אבל לאו דווקא מהקו האופנתי החדש, שהוא בדרך כלל יקר יותר. אם הוא אינו צריך להחזיק מכונית לצורך עבודתו, אז אין לו מכונית. אבל כשהוא מגיע לצורכי מצווה – מתוך חיבת הקודש הוא מהדר, קונה מאכלים טובים לשבת בלא לקמץ, משלם עבור תלמוד תורה של בניו בשמחה, וגם מוסיף ומשלם עבור חוגי העשרה תורניים.
כלומר, בכל ענייניו הוא רגיל לחיות ברמה בינונית, ואילו לצורכי מצווה הוא מוציא מעבר לרמה הבינונית, או שבכל ענייניו הוא רגיל לחיות ברמה נמוכה, ואילו לצורכי מצווה הוא מוציא כפי הרמה הבינונית. וכך ינהג אף שההוצאות עבור צורכי מצווה יגרמו שלא יוכל לחסוך כפי שרצה. למשל, הוא היה מעוניין לחסוך בכל חודש אלף ש"ח, אך כיוון שאינו רוצה לחסוך מצורכי מצווה, הוא מתכנן לחסוך רק חמש מאות ש"ח בחודש. על איש כזה אמרו שתהיה לו ברכה מן השמיים, ויוסיפו לו על פרנסתו, ואף אם פסקו לו בראש השנה סכום מסוים, יזכה לברכה ותוספת כנגד מה שהוסיף לשלם עבור צורכי מצווה – "אם הוסיף – מוסיפין לו" – וכך לבסוף יצליח לחסוך אלף ש"ח בחודש.
אבל אין הכוונה שיסמוך על הנס, אלא שהברכה תבוא בדרך טבעית. והרבה דרכים למקום להוסיף לאדם שלא בדרך נס. אולי בעבודתו ירוויח מעט יותר, אולי פחות נזקים יארעו בביתו, אבל באופן טבעי. מפני שכלל יסוד הוא שהקב"ה ברא את העולם כדי שיתנהג על פי דרך הטבע, ובתוך המציאות הטבעית אנו צריכים לעבוד את ה'. אך אם יוציא עבור צורכי מצווה מעבר למה שהוא מסוגל לשלם בדרך הטבע, ישקע בחובות ויהיה רשע שאינו משלם חובותיו.
הזזת עציץ בשבת
שאלה: האם מותר להזיז עציץ ממקום למקום בבית בשבת?
תשובה: שלא כמו אגרטל פרחים, שמותר להזיזו כדי להריח את ענפיו או כדי לקשט את השולחן, עציץ אסור להזיז, מפני שלדעת כמה פוסקים הוא מוקצה ככלי שמלאכתו לאיסור, שהרי אסור לקטוף את עליו ולהשקותו.
אמנם אם צריכים את מקומו, כגון שצריכים לשבת במקום שהוא מונח, מותר להזיזו. אלא שאם הדבר נעשה מחוץ לבית, פעמים רבות הדבר אסור משום איסור של זורע וקוצר, ולכן מי שאינו יודע את הדינים לאשורם אל יזיז עציץ שאינו בבית. אבל אם העציץ מונח בתוך הבית על מרצפות, וצריכים את מקומו, מותר לגוררו ולהניחו במקום אחר על מרצפות (ואף שלדעת החזו"א הוא נחשב מחובר לקרקע דרך המרצפות, מכל מקום כיוון שאינו מגביהו אין חשש. ואף אם היה מגביהו, יש כאן ספק דרבנן עפ"י רוב הפוסקים, ובמיוחד אם יש מתחתיו צלחת).
שאלה: עציץ שנפל וחלק מהאדמה שבו נשפכה, האם מותר להעמידו ולהחזיר את האדמה שנפלה ממנו לתוכו?
תשובה: אסור להעמידו, מפני שעל ידי כך מיטיבים את יכולת צמיחתו ועוברים על איסור חורש וזורע. ואת האדמה אסור להזיז מפני שהיא מוקצה. ואם נתגלו שורשיו ועל ידי הקמתו יחזרו ויתכסו, שוב יימצא שהוא עובר על איסור חורש וזורע, שכן הוא מיטיב את יכולת צמיחתו של הצמח שבעציץ.
