יעקב עם ידי עשו

מדוע ביקש יצחק לברך את עשו הרשע? ● יצחק חשש שתמימותו של יעקב תחליש את מלחמתו ברשעה ● ערמתו של יעקב בקבלת הברכות הוכיחה את יכולתו להיאבק ברשעים ● דוד המלך אדמוני כעשו, אבל שופך דמים רק על פי סנהדרין ● מלאכת בורר: האם מותר להשתמש בקולפן לקילוף פירות וירקות בשבת

מדוע רצה יצחק לברך את עשו

היאך רצה יצחק אבינו עליו השלום לברך את עשו הרשע? וכי לא ידע שיעקב צדיק ותמים ועשו רשע? וכי אפשר להעלות על הדעת כי אדם גדול כמו יצחק אבינו יעדיף את בנו הרשע על פני הצדיק? ואמנם ברור שגם את יעקב אהב, וגם אותו רצה לברך בברכות מיוחדות לפי אופיו, אבל היאך ייתכן שייתן ברכות חשובות כל כך לעשו הרשע? כל כך הרבה ייסורים ומרורות סבלנו מעשו ומיורשיו, ויצחק אבינו רצה לברכו?!

יצחק הכיר לעומק את הרשעה

אלא שיצחק אבינו היה חכם שבחכמים, וידע היטב כי יעקב אבינו צדיק ותמים ואילו עשו רשע. אולם הוא גם הכיר את עומק הרשע שבעולם. הוא ידע שיש רשעים שאין להם גבולות, שמוכנים לרצוח את כל מי שעומד בדרכם, שעינוי והשפלת יריבים הוא תחביב מרכזי בחייהם. רשעים אלו מוכנים לפגוע בכל יקר וקדוש כדי לקדם את מטרותיהם. הם מסוגלים לכרות ברית, ולמחרת, אם יהיה הדבר לתועלתם, להפר אותה בלי להניד עפעף. ברשעים אלו אסור לזלזל, הם מוכשרים להרע, וכשיראו אנשים שבאים להציג תפישת עולם מוסרית שמאיימת על מעמדם, הם יעשו הכל כדי לחסלם. 

החשש שבני יעקב לא יידעו להילחם ברשעים

ומה יעשו בני יעקב, הצדיקים והתמימים, מול כאלה רשעים? אמנם גם ליעקב יש גבורה וחכמה, אבל שמא לא יהיה לבניו מספיק עזות כדי לחתור לניצחון על אויביהם. אולי כשיראו רשעים מצליחים – מרוב צדיקותם יקבלו על עצמם את הדין ויאמרו: מן השמיים העמידום עלינו, ולא יתחבלו תחבולות כיצד להורידם ולהכניעם. 

ואף אם ישכילו להבין את העולם האכזר שבו הם חיים, ובזכות צדיקותם וחכמתם יצליחו להתגבר על אויביהם – שמא לא ימצאו בקרבם רצון לנקום ברשעים ולהשיב להם כגמולם ולהכריתם, כפי שהם זממו להכרית את ישראל. אולי יחשבו שיש אצילות ויופי ברחמנות על הרשעים, ועל כן יותירום בחיים ואף יסכימו ברוחב לב אווילי לתת להם שטחים וסמכויות. ויום אחד, כשהרפיון יתפשט בישראל מעט, כפי שקורה מעת לעת, ינצלו אויביהם את חולשתם ויכחידום מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו. אולי התמימות והרחמנות של יעקב מצביעה על איזו חולשה ברצון, חוסר דבקות במטרה ובחזון תיקון העולם. והקב"ה לא יעשה נסים למי שאינו משתדל בכל כוחו לעמוד על נפשו ולנצח. וכמו שאמרו חכמים: "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם" (יומא כג, א). 

כדי לנצח את הרשעים בעולם, מוכרחים לעיתים להתעטף באכזריות וערמומיות, לתחבל תחבולות, ולחתור לניצחון מלא. כמו אברהם, שאף שהיה חסיד שבחסידים, רחמן ומכניס אורחים מאין כמוהו, בשעה שהיה צריך ידע להילחם בארבעת המלכים הרשעים, לנצחם ולהכותם. יופי נפשו ואצילותו לא עמדו לרשעים שנלחמו בו. הם לא הצליחו לסדוק את בטחונו בצדקת דרכו ובמחויבות שלו לנצחם ולהכותם. אבל אם יעקב וזרעו ימשיכו לבדם, אולי לא יוכלו לעמוד כנגד הרשעה, יפוצו ויתבטלו, והעולם יחזור לתוהו ובוהו.

אולי עשו ישלים את יעקב

ואולי לשם כך, חשב יצחק אבינו בלבו, נתן ה' לו שני בנים. יעקב צדיק ותמים. ואמנם עשו נראה עתה כרשע, צד צייד, גונב וגוזל, ואף מוכן לרצוח עבור כך, אבל מי יודע, אולי באמת זו אכזריות וערמומיות דקדושה. הרי מי שנקם את נקמת אברהם מנמרוד, על שהפילו לכבשן האש, היה עשו. שאחר שראה את בגדיו המיוחדים חמד אותם, והרג את נמרוד ונטלם (בר"ר סה, טז). 

אולי בזכות הברכה והאמון של יצחק, יקבל על עצמו עשו את החזון הגדול, ויפעל יחד עם יעקב הצדיק והתמים להנחלת ערכי האמונה, הצדק והחסד בעולם, ואת כשרונו לרצוח ולהערים, יפנה כנגד הרשעים הממלאים את העולם, וכך תוכל האמת לנצח (עפ"י מלבי"ם ואו"ח הקדוש בראשית כז, א).

גם ברוך יהיה

והנה נתחלפו הבנים, ויעקב בעצת אמו נטל את הברכה. והפלא הגדול, שאחר שיצחק אבינו מבין שלא את עשו ברך אלא את יעקב, הוא אמנם חרד חרדה גדולה אבל אינו כועס על יעקב, אלא אומר: "גם ברוך יהיה" (בראשית כז, לג). 

כפי הנראה, למרות שיצחק החליט לברך את עשו, עדיין ניקר החשש בלבו, שמא רשעותו של עשו חסרת תקנה, והוא אינו ראוי לברכה. וכשהבין שיעקב הצליח להערים על עשו וליטול את ברכתו, הבין שיעקב יודע גם להסתדר בעולם, לעמוד כנגד רשעים ולנצחם. ואם כן: "גם ברוך יהיה" (עפ"י פירוש ששמעתי בשם הרבי מצאנז).

דוד המלך

כשבא שמואל הנביא למשוח למלכות את בנו של ישי, מצא את דוד שהוא אדמוני כעשו. "נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקב"ה 'עם יפה עינים', עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג" (בר"ר סג, ח). ואכן, בדוד היה שילוב של עדינות מופלגת בלימוד התורה, התרפקות וכיסופים בתפילה, וגבורה ואכזריות כנגד שונאי ישראל. וכפי שאמר בשירתו (שמואל ב, כב, לח-מג): "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי. וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי. וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם. יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל ה' וְלֹא עָנָם. וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם".

בזכות דבקותו באמונה, בצדק ובמשפט, ידע דוד להילחם ברשעים ולא לוותר להם, ועל כן זכה הוא להקים את מלכות ישראל, לבנות את ירושלים ולהכין את בניין בית המקדש.

אנחנו צריכים להתאמץ ללכת בדרכו של דוד, ויהי רצון שנזכה במהרה לביאת משיח בן דוד. 

כלל מלאכת בורר בשבת

הכלל היסודי במלאכת בורר הוא, שכדרך אכילה מותר להוציא את האוכל, וכדרך מלאכה אסור. ואחד הסימנים לכך, שביד או במזלג או כף מותר להוציא את האוכל, אבל אסור מהתורה לעשות זאת בכלי שנועד לברור, שכל העושה זאת בכלי הרי הוא בורר כדרך מלאכה.

כלי לזיתים

שאלה: האם מותר להשתמש בכלי מיוחד שנועד לשימור זיתים עם מימיהם, ובתוכו משטח מחורר, ועליו מניחים את הזיתים, ובשעה שרוצים ליטול זיתים, במקום להכניס מזלג או כף לתוך המים ולשלות מתוכם זיתים, אוחזים במוט קטן שבאמצעיתו ומגביהים את המשטח המחורר והזיתים עולים מן המים. 

תשובה: יש בזה ספק, יש מקילים ויש מחמירים. וכיוון שהוא ספק תורה, צריך להחמיר ולא להשתמש בו. 

הספק תלוי בשאלה האם הזיתים נחשבים מעורבים במים. כאשר מדובר בגרגירי תירס ששרויים במים, מוסכם שהם נחשבים מעורבים, ואסור להפרידם על ידי מסננת. לעומת זאת, מלפפונים חמוצים שהם גדולים, מוסכם שאינם נחשבים מעורבים במים, ומותר להפרידם גם בעזרת מסננת. אולם לגבי זיתים יש ספק. אם אינם נחשבים מעורבבים, אין בהפרדתם איסור בורר, וממילא אפשר לעשות זאת גם על ידי כלי. אבל אם הם נחשבים מעורבים – אזי כלי זה משמש לברירה, ואסור מן התורה להשתמש בו. 

קולפן 

עוד התעוררה שאלה, האם מותר להסיר קליפת תפוחים, מלפפונים וגזר על ידי קלפן. יש אוסרים, מפני שהקליפה והפרי נחשבים כשני מינים, והפרדתם היא ברירה, וממילא אסורה בכלי אפילו כדי לאכול מיד (מחזה אליהו נא, איל משולש). ויש מקילים, כי לדעתם הם נחשבים כמין אחד, וממילא הפרדתם אינה נחשבת ברירה ואפשר להיעזר לשם כך בכלי (שערים המצוינים בהלכה, ילקוט יוסף שיט, סא, מנו"א ח"ב ז, 49). ויש מקילים בקליפות שראויות יותר לאכילה כדוגמת תפוחים, ואוסרים בקליפות שאינן ראויות כל כך לאכילה כדוגמת מלפפונים וגזר (ע' שש"כ ג, ל). 

למעשה, הרוצה להקל יש לו על מה לסמוך, שהואיל והקליפות ראויות לאכילה בשעת הדחק, גם המחמירים מודים שהאיסור הוא מדברי חכמים, ובספק באיסור חכמים הלכה כמיקל. והרוצה להדר, טוב שיחמיר שלא לקלף בקולפן קליפות שאינן ראויות כל כך לאכילה.