הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

קול עם ישראל

ערוץ שבע היה קולו של הציבור היהודי הלאומי בארץ, שכלי התקשורת מנעו ממנו ביטוי הולם ● כל המאמצים לפעול במסגרת החוק התנפצו מול קיר אטום של עוינות משפטית ואוזלת יד פוליטית ● תש כוחנו מלשאת לבדנו בעול המשך שידורי הערוץ ● רק התגייסות ציבורית תביא לחידוש השידורים

במשך שנים רבות חש הציבור הדתי והימני בארץ תסכול רב. קולות רבים נשמעו בתקשורת, ובהם קולות פוסט ציונים ואנטי דתיים, אבל קולו לא נשמע. מוסיקה מזרחית היתה מחוץ לתחום ההשמעה, למוסיקה החסידית הוקדשה שמורת טבע נידחת ברשת א', והמוסיקה העברית קופחה ביחס למוזיקה לועזית. דברי תורה כמעט ולא נשמעו ברדיו, וכשכבר נשמעו הם לא נשמעו באופן חופשי וטבעי. ערוץ שבע הראה שאפשר אחרת. שיש ציבור רב שמעוניין לשמוע דברים אחרים ומנגינות אחרות.

ערוץ שבע היה קולם של היהודים הטובים, שמכבדים את התורה ואת מסורת ישראל, ובכל מקום שצריך הם מתנדבים ומתמסרים. אם צריך לקלוט עלייה – הם יקלטו; אם צריך להתנדב ליחידות הקרביות – הם יתנדבו; וכשצריך ליישב את הארץ, הם מיישבים. וגם כשהדבר כרוך במסירות נפש, וגם כשזה לא פופולארי. לכל הדברים הטובים הללו נתן ערוץ שבע חשיפה שלא היה להם סיכוי לקבל בכלי התקשורת "הממלכתיים".

המאמצים שלא לעבור על החוק

לאורך השנים השקיע ערוץ שבע הון עתק בקניית אוניה ובהחזקתה, כדי לשדר מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. כדי לשמור על החוק החמיר ערוץ שבע על עצמו, ושלא כפי שנהג אייבי נתן לשדר פעמים רבות מאוניה שעגנה בנמל – אוניית 'ארץ הצבי' יצאה לים, נאבקה בגלים, ושידרה תמיד מלב ים. כל עוד 'קול השלום' של אייבי נתן שידר, ידעו מנהלי ערוץ שבע כי הם מוגנים. כך המצב למרבה הצער במדינת ישראל.

כשהתחיל ערוץ שבע לשדר, היו המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל ברוחב של שלושה מייל בלבד. לאחר הפסקת שידוריו של אייבי נתן הורחב השטח בתחילה לששה מייל, וכשראו שזה לא מועיל, הרחיבו לשנים עשר מייל, דבר שגרם לכך שכמעט ולא ניתן היה לקלוט את שידורי ערוץ שבע בירושלים. באותה תקופה התחילה המשטרה, בעידודה של ממשלת רבין, לרדוף את ערוץ שבע.

השפעת ערוץ שבע על כלי התקשורת 

במשך 15 שנות פעילותו הצליח ערוץ שבע להשפיע במידה מסוימת על רשתות אחרות, שכדי להתמודד מולו על אחוזי האזנה נאלצו לשדר יותר מוסיקה עברית, מזרחית וחסידית. גם בשיח הציבורי נאלצו הרשתות האחרות להכניס מספר דמויות שמזוהות במידה מסוימת עם הימין. גם הרשתות האזוריות הוקמו במידה רבה כדי להיאבק בערוץ שבע, ואולי גם כדי לתת מענה לאותו ציבור רחב, שהתברר שקולו לא נשמע ברשתות הממלכתיות, וערוץ שבע חשף את צימאונו לקול אחר.

למרות שחל שינוי מסוים לטובה, מכל מקום מצבה של התקשורת הישראלית הממסדית עדיין רחוק מאוד מלהיות סביר ומאוזן. עדיין קולו של הציבור הימני והדתי אינו נשמע כראוי. כמעט תמיד הוא צריך להתנצל, להצטדק או להתעטף בהומור כדי לומר את דבריו כאילו לא ברצינות גמורה. עדיין חגי ישראל ומועדיו מקבלים התייחסות מגוחכת. פסטיבלים מעוטי משתתפים מקבלים חשיפה אדירה לעומת הקפות שניות, ברכת כהנים, סיבוב שערים. עדיין הפגנה של מאה אנשי שמאל מקבלת סיקור כפול מהפגנת רבבות של אנשי ימין.

הדברים באו לידי ביטוי חריף בשנים הקשות של ממשלת רבין והסכמי אוסלו. באותן השנים נסחפו כל כלי התקשורות הממוסדים להילולת מחולות סביב עגל השלום ומחבלי אש"ף, וכמעט רק ערוץ שבע השמיע את הקול השפוי, שלימים התברר בכאב ובדמים כצודק.

הניסיונות לאפשר שידור מהיבשה

מנהלי ערוץ שבע ותומכיו עשו הכל כדי לזכות בהכרה חוקית ולשדר מהיבשה את הקול החשוב והמרכזי של התורה העם והארץ. מפלגות המפד"ל, האיחוד הלאומי וש"ס אף הצליחו להעביר בכנסת חוק שהוגש על ידי ח"כ צבי הנדל, שיסדיר את חוקיותם של שידורי ערוץ שבע ותחנות נוספות מהמגזר החרדי, אבל בית המשפט העליון, בצעד חוקתי נדיר, מצא ליקוי בחוק והחליט לבטלו. ניתן היה לחזור לכנסת ולחוקק חוק שפותח לחלוטין את שמיה של מדינת ישראל לשידורים חופשיים, כמקובל במדינות הדמוקרטיות. אולם כמו בתחומים אחרים, כפי הנראה מנהיגי הליכוד אינם יודעים לקדם מהלכים משמעותיים במדינה.

חברי כנסת רבים התאמצו למצוא פתרונות נוספים. רבים זוכרים את מאבקו של ח"כ שאול יהלום כנגד הפשיטה על ערוץ שבע. גם השר לשעבר הרב יצחק לוי פעל בדרכים שונות למען ערוץ שבע, ובתקופה האחרונה הובילו את המאבק השרים אפי איתם, זבולון אורלב, אביגדור ליברמן ובני אלון, ועימם חברי הכנסת צבי הנדל, אורי אריאל וניסן סלומיאנסקי. גם תנועת ש"ס, שריה וחברי הכנסת שלה פעלו במידה רבה יחד עם ערוץ שבע למען הסדרת שידורים חופשיים. מבין שרי הליכוד, היחידי שהשתדל לסייע, מעבר למס שפתיים, היה יו"ר הכנסת כיום, מר ראובן ריבלין.

כל היוזמות הרבות שהועלו להכשרת ערוץ שבע הופלו בכוונה על ידי פרקליטי משרד המשפטים ושאר אישים שהתנכלו לכל אפשרות של פתרון, כששרי הליכוד נותרים אובדי עצות וחדלי אישים למול הפרקליטות והתקשורת השמאלנית. פעם כבר הוסכם על הקמת רדיו אזורי שערוץ שבע יוכל להתמודד על זכיונו, וביום האחרון שונה הרכבה של וועדת המכרז כדי שיהיה ברור שהיא לא תבחר בערוץ שבע. פעם אחרת סוכם שיהיה מכרז לרדיו ארצי לציבור הימני והדתי, אולם הפרקליטות הכניסה סעיף שלא יוכל להתמודד במכרז זה מי שניהל או היה קשור למי שניהל רדיו לא מוסדר.

הקשיים ההולכים ומתגברים

במקביל המריצה הפרקליטות את המשטרה להשיג חומר מרשיע כנגד ראשי הערוץ. פעמים רבות ניסו לתפוס את האונייה משדרת מתוך המים הטריטוריאליים, ולא הצליחו. בינתיים, עקב הרחבת שטח המים הטריטוריאליים, קליטת ערוץ שבע בירושלים ובמקומות אחרים נפגעה מאוד. יתכן שהיו פעמים שבלי משים הספינה נכנסה לתוך השטח המורחב. כפי הנראה, ידידים טובים שעמדו על זכותם לשמוע ולהשמיע את דברו של ערוץ שבע הקימו תחנות ממסר במקומות שונים בארץ, בעיקר ביש"ע. היו שטענו שכאשר השידורים מושמעים מחוץ למים הטריטוריאליים, אין איסור בחוק להקים תחנות ממסר להגברת עוצמתם. במצב הזה "הצליחה" סוף סוף הפרקליטות להשיג חומר מרשיע כנגד ראשי ערוץ שבע, והחליטה על העמדתם לדין.

הרדיפה של השמאל (השולט בפועל ברוב הרשויות) כנגד ערוץ שבע הלכה והתגברה. במקום שמשרד המשפטים והפרקליטות ידאגו לחופש הביטוי ולהסדרת שידורי ערוץ שבע בחוק, הם עשו ככל יכולתם לסתום את פיו. כדי לחזק את עמדתם דאגו כלי התקשורת ואישי השמאל להפיץ עלילות דם כנגד ערוץ שבע שכביכול מסית לאלימות.

במשך כל שנות המשפט, הכנסות הערוץ מפרסום נפגעו. גופים שונים ומשרדי ממשלה הוזהרו על ידי היועץ המשפטי לממשלה שלא לפרסם בערוץ שבע. בכל פעם שהתפרסמה עלילה חדשה על ערוץ שבע, מפרסמים נרתעו מלפרסם. ועלות אחזקת האונייה נשארה כמובן גבוהה כתמיד – ארבעה מליון שקל לשנה.

מי שמכיר את כצל'ה, מנהל הכספים של הערוץ, יודע כי מרוב חובות ודאגות כמעט ואי אפשר היה לדבר אתו בחודשים האחרונים של כל שנה מאז שהחלו הרדיפות. באותם חודשים הוא היה צריך לרוץ ולחפש דרכים כיצד לפרוע את כל החובות שנצטברו לערוץ שבע.

המשפט נמשך כחמש שנים ועלה כסף רב. באולם בית המשפט נחשפו שחיתויות רבות של הרשויות השונות. לפי דרך התנהלות המשפט היתה ציפייה לזיכוי מלא או חלקי. אולם הסוף ידוע: ראשי ערוץ שבע הורשעו בכל הסעיפים.

החיזוקים מהציבור וממנהיגי הימין

למרות הקשיים הגדולים, לאורך כל התקופה קיבלו מנהלי ערוץ שבע חיזוק רב מהמוני מאזינים, שסיפרו בדמעות ממש עד כמה חשוב להם ערוץ שבע, שממנו הם שואבים חיזוק ואמונה, שמחה ואהבת ישראל.

אלפי יהודים התקרבו ליהדות על ידי שידורי ערוץ שבע. הציבור אולי אינו יודע זאת, אולם ישנם אלפי יהודים שלא ידעו מהי שבת ומהי תפילה, לא ידעו מה עושים בחגי ישראל, ודרך השיעורים והשיחות ששמעו בערוץ שבע חיזקו את זהותם היהודית, ורבים מהם אף קיבלו עליהם בפועל לשמור תורה ומצוות. הם פזורים בכל רחבי הארץ. כמעט בכל מקום שאני מגיע ניגשים אלי אנשים ומספרים שכל משפחתם חזרה בתשובה בעקבות השיעורים ששמעו בערוץ שבע.

שנים קשות עברו על מתיישבי יש"ע ותומכיהם, ובכל השנים הללו שידר ערוץ שבע דברי חיזוק ונחמה מרבנים ומנהיגים שונים. גם כשרבים איבדו תקווה, ערוץ שבע הפיח אמונה בלבבות. למרות כל הייסורים המשיכו היישובים לגדול ולשגשג. כשכלי התקשורת האחרים לעגו למתנחלים, התעלמו מכאבם ושחקו לאידם, ערוץ שבע היה זה שהביא להמוני ישראל את בכי האלמנות וצער היתומים, וגם את שמחת הבנייה והיישובים שלמרות הכל ממשיכים להתפתח. מי יכול לשער את חלקו של ערוץ שבע בעמידת הגבורה של ההתנחלויות אל מול גלי הטרור הערבי מחוץ והשנאה וההשמצות מבית.

גם שרי הליכוד הבכירים, ובראשם ראש הממשלה מר אריאל שרון, וקודמו מר בנימין נתניהו, דיברו בשבחו של ערוץ שבע ובחשיבותו העצומה לחיזוק העם וליישוב הארץ, ואף הוסיפו שבלעדיו הימין לא היה מסוגל להעביר את מסריו ולחזור לשלטון. הם הבטיחו כמובן שכאשר יגיעו לשלטון יסדירו את שידוריו באופן חוקי מהיבשה.

המשבר 

לצערנו, הבטחותיהם לא קוימו. השרים התיישבו בכורסותיהם, שכחו את ערוץ שבע, ולא יזמו שום חקיקה שתפתח את שמיה של מדינת ישראל לשידור חופשי.

במקום זאת, ביום ראשון כ"ג תשרי תשס"ד, החליטה ממשלת הליכוד לתמוך בחוק (שהוצע על ידי שרי שינוי) שאוסר פרסום ברדיו לא מוסדר. בהחלטתה זו, שכוונה בעיקר כנגד ערוץ שבע, גזרה הממשלה חנק על תקציביו של הערוץ. תמכו בחוק בנוסף לחמשת שרי שינוי, ראש הממשלה אריאל שרון, לבנת, מופז, אולמרט, שטרית. התנגדו חמישה שרים: לנדאו, כץ, איתם, אורלב וליברמן. יצאו מהישיבה או נמנעו: נתניהו, סילבן שלום, צחי הנגבי ושאר שרי הליכוד.

ביום שני כ"ד תשרי תשס"ד הורשעו כל ראשי ערוץ שבע, ובראשם אבי מורי הרב זלמן מלמד ואמי מורתי הרבנית שולמית מלמד. עימם הורשע ר' יעקב כ"ץ, כצל'ה, קצין צה"ל שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים, איש רב פעלים לתורה לעם ולארץ שזכויותיו רבות מספור. הורשע גם ר' יואל צור, קצין במילואים, ששיכל את אשתו ובנו בפיגוע דמים ליד בית אל, לא זז מאמונתו והמשיך לדבוק בתורה וביישוב הארץ ולגדל את ילדיו לתורה ומצוות. עימם הורשעו השדרנים המפורסמים של ערוץ שבע: חגי סגל מנהל מחלקת החדשות הוותיק, שקבע מונחון חדש בשיח הציבורי; אדיר זיק בעל התוכנית הפופולארית, הידוע באומץ ליבו ואהבתו לכל דבר יהודי; גידי שרון האחראי על מחלקת המוזיקה המזרחית בערוץ שבע, שיש לו חלק רב בקידום מעמדה בציבור; דוד שפירא מייסד התחנה לדוברי צרפתית. עמהם הורשעו גם ר' יאיר מאיר, חתנו של הרב משה צבי נריה, מהנדס שסייע רבות לערוץ שבע, ורב החובל הותיק שאול אבני.

מי הרדיו הפירטי

עד כה קיווינו (או לפחות זו היתה טענתנו) שבית המשפט, שאמנם פסל את החוק שמסדיר את ערוץ שבע, לא ייתן את ידו לפגיעה בזכות הביטוי של מאזיני ערוץ שבע, אלא יתבע מהממשלה להסדיר את הדברים באופן חוקי.

אולם בית המשפט קבע כי ערוץ שבע הוא רדיו פירטי. למעשה, הפירטים האמיתיים הם מנהלי רשתות השידור הממלכתיות, שהשתלטו על השידור הציבורי, ובמקום לשדר עמדות מאוזנות, יהודיות וציוניות, כפי שנקבע בתקנות הכנסת והממשלה, נותנים העדפה ברורה לעמדות אנטי יהודיות ואנטי ציוניות, ואינם מוכנים להשמיע בכבוד הראוי את דבריו של ציבור גדול ורחב.

הסגירה

ביום העצוב שבו הורשעו כל ראשי ערוץ שבע בבית המשפט, וראש הממשלה ושריה הבכירים החרישו, ועוד הסכימו לחוק שמונע מערוץ שבע להשיג פרסומות ומימון, לא יכלו עוד ראשי הערוץ להמשיך בשידורים.

גדולה האכזבה ממנהיגי הליכוד, כפויי הטובה ומפירי ההבטחות. מהם כמעט והתייאשנו, אולם עדיין יש מקום להאמין במצפונו ובכוחו הגדול של הציבור הרחב. כוחנו אמנם תש מלשאת לבד בנטל, אבל אם הציבור הרחב חש שיש צורך להשמיע את קולו ללא זיופים, אזי יפעל כל אדם כפי הבנתו ולפי דרכו כדי להשפיע על אישי הציבור, וכדי לתבוע מהם למלא את תפקידם, ולאפשר את חידוש השידורים של ערוץ שבע.

יהי רצון שמהרה יתקיימו כל דברי הנביאים וארץ ישראל תבנה, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן