תפילת אברהם על סדום באה מתוך תקווה שהצדיקים שבעיר יחזירוה בתשובה ● רק צדיקים הנלחמים בגלוי למען האמת והצדק יכולים להגן על העיר ● בימי החורבן היו הצדיקים ראשונים להענש, משום שלא מחו בידי הרשעים ● מלאכת בורר בשבת: האם מותר להוציא את הבצל מן הסלט
חסדיו ורחמיו של אברהם אבינו
מה ראה אברהם אבינו לבקש רחמים על סדום החטאה? והלא היו אנשי סדום רשעים איומים, שהתאכזרו לעניים ליתומים ולאלמנות, עד שאי אפשר היה להחריש יותר אל מול שוועתם וזעקתם.
ואם תאמרו שהיה אברהם אבינו ותרן כלפי רשעותם של רשעים, הלא הוא עצמו לא ויתר לארבעת המלכים הרשעים, ונלחם נגדם וניצחם. ואם כן מדוע ביקש מה' שירחם על אנשי סדום?
אלא שסבר אברהם שיש סיכוי שהצדיקים המתגוררים ביניהם יחזירום בתשובה, ועל כן ביקש מה' שיאריך להם אפו בינתיים. ואף הקב"ה הסכים לדבריו, שנאמר: "ויאמר ה': אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם" (בראשית יח, כו). ולבסוף הסכים שגם אם יהיו שם עשרה צדיקים בלבד לא ישחית את העיר בעבור עשרה הצדיקים (בראשית יח, לג), שיש לקוות שבזכותם יחזרו בתשובה.
אולם על יותר מזה לא ביקש אברהם אבינו ע"ה, מפני שאם יש בתוכם גרעין טוב של צדיקים שנאבקים על עמדותיהם, אף שבינתיים הרשעים מנצחים, מכל מקום יש לקוות שסוף האמת לנצח, והצדיקים יצליחו לחולל בעיר שינוי לטובה. אבל אם אין גרעין של לפחות עשרה צדיקים שנלחמים על האמת, אין סיכוי לתיקון, ואין יותר אפשרות ללמד עליהם זכות.
ולכן גם על ארבעת המלכים לא ריחם אברהם, מפני שידע שאי אפשר להחזירם בתשובה. ואחר שלקחו אנשים בשבי – ואולי עמדו להורגם, ולכל הפחות להופכם לעבדים – היה חייב להילחם בהם, לשחרר את השבויים ולהעניש את הרשעים. אגב, אחד מארבעת המלכים הרשעים היה אמרפל, שאמרו חז"ל (בר"ר מב, ד) שהוא נמרוד, שבעבר השליך את אברהם אבינו לכבשן האש.
לצדיקים גיבורים, כאלה שאינם מתביישים להילחם על עמדותיהם ולהילחם ברשעה, יש כוח גדול ללמד זכות לפני הקב"ה. כי בהם אין לחשוד שמפני חולשתם הם מוותרים על האמת והצדק, אלא להפך, כל חייהם קודש לגילוי הטוב האלוקי בעולם, ועל כן כשהם מלמדים זכות דבריהם מתקבלים.
צדיקים שעומדים בגבורה על עמדותיהם
וזהו שביקש אברהם אבינו: "אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר", וכן ענה לו ה': "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם". ופירש הרב אבן עזרא: "וטעם 'בתוך העיר' – שהם יראים את ה' בפרהסיא", שאז יש סיכוי שיתגברו על הרשעה. אבל אם הם חיים את חייהם הפרטיים הצדקניים בתוך ביתם, אין סיכוי שיתקנו את הציבור. ובמידה מסוימת השפעתם עלולה להיות הפוכה, שאם הם מתגוררים ליד הציבור החוטא ואינם מוחים, הם נמצאים מחזקים את ידם במידה מסוימת. שיאמרו הרשעים: הנה צדיקים אלו יושבים לידינו ואינם אומרים דבר, משמע מעשינו מקובלים.
נמצא איפוא לדברי אבן עזרא, שיתכן והיו בסדום עשרה צדיקים פרטיים, שלא השתתפו במעשי רשעתם, אלא שהם נסתגרו בתוך בתיהם ולא מחו.
ראו איך מענים יתומים ועניים – ושתקו. שמעו את זעקת אותה נערה צדיקה ואומללה שנתנה אוכל לעני והרגוה באכזריות – והחרישו. ולכן אף הם נענשו עם הרשעים. ורק לוט ניצל, מפני שהיה תושב חדש, וניתן אולי ללמד עליו זכות שעדיין לא יכול להשפיע עליהם. ולא זו בלבד, אלא שכאשר באו אליו אורחים, עמד כנגד אנשי סדום שרצו לענותם, וניסה להצילם מידם. והיתה בכך איזו מחאה כנגד מעשיהם, ובזכות כך ניצל.
הצדיקים שלא מחו בדור החורבן
גם בימי חורבן בית המקדש הראשון היו בירושלים צדיקים פרטיים שלא מחו כנגד הרשעים, ולכן לא ניצלה ירושלים בזכותם, שנאמר (ירמיהו ה, א): "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו, ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט, מבקש אמונה – ואסלח לה", אבל לא היה בחוצות וברחובות איש מבקש אמונה ועושה משפט – ועל כן נחרבה ירושלים (עפ"י הרב אבן עזרא שם).
ומסופר בתלמוד (שבת נה, א) שבתחילה ניתנה הוראה למלאך גבריאל לסמן את מצחם של הצדיקים באות 'ת' של דיו, כדי שמלאכי החבלה לא ישלטו בהם בעת החורבן. אולם עלתה מידת הדין לפני הקב"ה, וטענה כנגד הצדיקים שלא מחו ברשעים.
אמר הקב"ה למידת הדין: גלוי וידוע לפני, שגם אם היו הצדיקים מוחים ברשעים לא היו מקבלים את דבריהם, וממילא אין אשמת החטאים תלויה בזה שלא מחו. ענתה מידת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, לפניך גלוי ידוע שאם היו מוחים לא היו מקבלים, אבל הצדיקים עצמם – מניין להם שלא ישמעו בקולם? הם היו צריכים לצאת בגבורה ולמחות בהם.
וניצחה מדת הדין, וההוראה נשתנתה, שאותו סימן שנכתב על מצחי הצדיקים יהפוך להיות סימן למלאכי החבלה להתחיל את הפורענות בהם, על שלא מיחו.
אימתי חייבים למחות
הרי שבכל עת שיש סיכוי מסוים לתקן את המצב – חובה למחות, גם כאשר הדבר כרוך בקשיים ובמסירות נפש. ובמיוחד כאשר מדובר בחטאים שעלולים לגרום לחורבן הבית. ולא יכול אדם לטעון, הרי ממילא לא ישמעו בקולי. שכן בשעה זו שמענים יתומים ואלמנות, בשעה ששוועת העניים עולה – אסור לשתוק (ועיין בשו"ע או"ח תרח, ב, אימתי מותר שלא למחות).
בורר בשבת – גרעין לימון שנפל לסלט
שאלה: סחטתי מעט לימון לסלט, ונפל גרעין לתוך הסלט. האם אפשר להוציא את הגרעין?
תשובה: אסור להוציא את הגרעין לבדו, מפני שכל המוציא פסולת מתוך אוכל בשבת עובר על איסור בורר, שעל ידי הוצאת הפסולת הוא מתקן את המאכל. וזה הכלל היסודי בהלכות בורר בשבת, שכל פעולה שנחשבת כדרך אכילה מותרת, לכן מותר למשל לקלף פירות, שכך היא דרך אכילתם. וכן כאשר יש תערובת של אוכל ופסולת, כגון אגוזים וקליפות, מותר לקחת את האגוזים ולאוכלם, שכך היא דרך אכילה, להוציא את האוכל מתוך הפסולת. אבל אסור להוציא את הפסולת מתוך התערובת, ואפילו אם הפסולת מועטת – המוציא אותה עובר באיסור בורר (שו"ע או"ח שיט, ד).
והעצה למי שנפל לו גרעין לימון לתוך הסלט, להוציא יחד עם הגרעין עוד חתיכות סלט, עד שמה שהוציא כבר לא יחשב כפסולת, וממילא נמצא שלא הוציא פסולת מתוך אוכל.
וכן הדין כאשר נפלה קליפת ביצה לתוך סלט ביצים, שאסור להוציאה לבדה, אבל מותר להוציאה יחד עם מעט מהביצים.
וכן מי שיש לו אשכול ענבים שיש בו ענבים טובים ופגומים, אסור להוציא מהאשכול את הפגומים, אלא בשעה שירצה לאכול יטול את הטובים ויאכלם.
האם מותר להוציא חתיכות בצל מסלט בשבת?
שאלה: מי שאינו אוהב לאכול בצל, והגישו לפניו סלט ובו גם חתיכות בצל, האם מותר לו להוציא את הבצל?
תשובה: כיוון שהוא אינו אוהב בצל, הרי שהבצל נחשב לגביו כפסולת, ואסור לו להוציאו מהסלט (שו"ע שיט, ג). ואם ירצה לאכול מהסלט, יאכל את מה שהוא אוהב וישאיר את חתיכות הבצל בצלחת. ואם יש שם חבר שמוכן לאכול את הבצלים שבסלט שלו, מותר לו להוציא את חתיכות הבצל וליתנם לחבר כדי שיאכלם לאלתר, שבאופן זה גם הבצלים נחשבים כאוכל, ומותר להפרידם כדי לאוכלם מיד (שו"ש שיט, טו מהגרשז"א).
אין כשרות למסעדות שעובדות בשבת ב'מיני ישראל'
עדכון ממחלקת הכשרות ברבנות הראשית: לשאלת רבים, ולאחר בירור עם הרב יונה דברת שליט"א, רב היישוב מבוא חורון, הרינו להודיע כי המסעדות הפועלות במתחם 'מיני ישראל' (לטרון) אף בשבת אינן מקבלות בשום אופן הכשר מטעם הרבנות האזורית או המקומית. בבדיקה נמצא כי המקום מציג את מאכליו ככשרים מטעם רבנות מבוא חורון, תוך טענה כי האוכל המוגש במקום הינו מחברה השוכנת במבוא חורון. על פי דברי הרב המקומי, מוגש שם אוכל גם ממקורות אחרים, ואין לו כל אחריות על הנעשה במקום. ידע הציבור ויזהר.
