הפרשה מתחילה בציוויים על ענייני המשפט, "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק… צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך".
ארץ ישראל איננה ארץ רגילה, ארץ ישראל היא ארץ שהמגורים בה תלויים במצבו הרוחני של עם ישראל ואחד התנאים היסודיים ביותר ליכולתנו להישאר בארץ הוא עשיית המשפט והצדק.
ניתן לבאר שישנם שתי דרישות שצריכות להתקיים כדי שנוכל לגור בארץ:
- קיום כל המצוות הפרטיות המפורטות בפרשות עקב וראה.
- קיום המצוות הכלליות על ידי ההנהגה הנכונה. ופרשיות אלו מפורטות בפרשות שופטים וכי-תצא.
וכפי שפותח הספורנו בפרשתנו, "אחר המצוות להמון ציווה ענייני מנהיגיו, והם השופטים והמלכים והכהנים והנביאים, אשר בתיקונם יתוקן עניין ההמון ובקלקולם יקולקל".
ואכן בפרשה זו מופיע מבנה ההנהגה הכללית בעם ישראל שכולל ארבע רשויות: כהונה, מלכות, נבואה וסנהדרין. ועוד חזון למועד לבאר את תפקידה של כל רשות ורשות והיחס שבין הרשויות השונות, ואנו נתמקד היום בפסוק "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך".
רש"י מבאר: "צדק צדק תרדוף'- הלך אחר בית דין יפה". ומבאר הרמב"ן שיש כאן כפילות שעניינה הוא שהצדק צריך להיות מושג על ידי שני צדדים: הדיינים ובעלי הדינים. "וטעם הכפל לומר הדיינין צריכים שישפטו את העם משפט צדק, וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד שתלך ממקומך אל מקום חכמים הגדולים".
ונראה שביאור הדברים הוא שהתורה מלמדת אותנו שאין אפשרות ליצור צדק אמיתי על ידי שופטים בלבד, אלא גם בעלי הדין חייבים לרצות את הצדק, לבקש את האמת.
אנו יודעים שבמערכת משפטית שבה בעלי הדינים אינם מחפשים צדק אלא ניצחון ורווח וכל אחד ואחד שוכר לעצמו עורך דין שלא מלמד אותו לומר את האמת אלא את הדבר שיכול להביא אותו לרווחים הגדולים ביותר, אפילו לשופטים הצדיקים והישרים ביותר אין אפשרות להגיע לצדק ולאמת.
והדבר מודגש יותר באבן עזרא שכותב "צדק צדק'- עם בעלי הריב ידבר. וטעם שני פעמים לדבר צדק שירוויח בו או יפסיד"- כלומר, אפילו אם האדם יודע שהוא ידבר צדק, יאמר את האמת כפי שהיא הוא יפסיד, חובה עליו לדבר צדק ואפילו לרדוף אחר הצדק.
האדם צריך ללכת לבית דין לא רק כדי לקבל אלא גם אם הוא חושב שעליו לתת, אלא שאינו בטוח בכך, עליו ללכת לבית הדין.
דגש נוסף שמופיע באבן עזרא הוא החובה לחפש את הצדק כל ימיו, "פעם אחר פעם כל ימי היותך". החיפוש אחר הצדק אסור לו להיות דבר מקרי או התעוררות נקודתית רגעית, אלא הוא חייב להיות מיסודות חייו של האדם.
עוד ניתן לפרש את כפל המילים 'צדק צדק תרדוף' שגם הרדיפה אחר הצדק צריכה להיעשות בצדק. כלומר, אפילו שאנו פועלים לתכלית עצומה ויסודית של עשיית צדק בעולם, המטרה הקדושה והעליונה לא מקדשת את האמצעים, אלא האמצעים גם כן חייבים להיות ישרים וצודקים.
במידה מסוימת ניתן לומר שעיקר חידושה של התורה הוא באמצעים. המטרות הגדולות של הצדק והמשפט, החסד והאמת, הטהרה והקדושה, ידועים היו בעולם אפילו לפני מתן תורה. והחידוש הגדול של התורה הוא, מהם האמצעים הישרים ומדויקים להגיע למטרות אלו.
שתי אפשרויות להשגת הצדק
הרמב"ן מביא מ'ספר הבהיר' פירוש על פי הסוד לפסוק זה, "במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה ידרשו בו סוד, אמרו צדק זו מידת דינו של עולם, שנאמר 'צדק צדק תרדוף' וכתיב בתריה 'למען תחיה וירשת את הארץ', אם תדין עצמך תחיה, אם לאו הוא ידין עליך ותקיים בעל כרחך". ומפרש את הדברים בספר 'אור הגנוז', "פירוש אם תדין עצמך מאין באת ואנה תלך ביום הפקודה, תחיה, ואם לאו, הוא, פירוש צדק ידין עליך את הדין שישלם לך כפעלך, ויתקיים אותו דין בעל כרחך".
ופירושם של הדברים הוא שהצדק חייב להיעשות בעולם אלא שישנם שתי אפשרויות. האפשרות האחת היא שהאדם יחפש וירצה את הצדק, ועל ידי זה הדברים מתקיימים בבחירתו וברצונו של האדם, ודבר זה מכונה חיים, כי אין חיים אלא בבחירה. (ומי שרק פועל מכורח נסיבות ודחפים חיצוניים, קשה לכנות אותו חי, שהרי הוא דומה לבובה המופעלת על ידי חוטים). ובזכות כך זוכה האדם לרשת את הארץ, הארץ העליונה והתחתונה.
האפשרות השנייה לקיומו של הצדק בעולם היא שכוחות הטבע המונהגים על ידי הקב"ה יגרמו לצדק להיעשות, אלא שבאופן זה האדם איננו פועל אלא נפעל, וכמובן שאינו זכאי לשום שכר על הצדק שנעשה.
ולכן התורה מדריכה את האדם "צדק צדק תרדוף"- דהיינו, אתה בעצמך וברצונך תשתדל להשיג את הצדק.
עוד יש לציין שצדק זה איננו רק בדברים שבין אדם לחברו, אלא הוא נוגע לכל שאלות המישורים שבהם האדם פועל, בין אדם לעצמו, בין אדם לקב"ה ובין אדם לחברו. ועל כל זה נאמר "אם תדין את עצמך- תחיה… כי אם לאו הוא ידין עליו".
חודש אלול והתשובה
זכינו להיכנס השבוע לחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, חודש המלא אהבה עצומה בין עם ישראל לקב"ה – 'אני לדודי ודודי לי'. חודש בו עלה משה רבנו לקבל את הלוחות השניים- דבר שמעיד שעל אף החטא הכבד, חטא העגל, שגרר לאחריו את שבירת הלוחות עדיין הקב"ה אוהב את עם ישראל ורוצה בהם. חודש זה, בהסתכלות אמיתית, הוא חודש של הסתכלות חד שנתית בלתי חוזרת, לדון את עצמנו- וזוהי אפשרות נפלאה שהקב"ה נתן לנו לתיקון חיינו.
החסד האלוקי שקבע זמן בו על האדם לבחון את חייו ולהעלות אותם כמה מדרגות למעלה הוא חסד עצום. שהרי אנו יודעים שהאדם שקוע במרדף האינסופי והיום יומי בכל הדברים הדחופים והשגרתיים שעליו לעשות, ולכן אינו זוכה להתפנות לעסוק בדברים החשובים, היסודיים והמהותיים של חייו. עניינים אלה נדחים מיום ליום ומחודש לחודש, למרות חשיבותם הרבה. והקב"ה עשה עמנו חסד גדול וקבע עימנו זמן בו בעל כורחנו נפנה מעצמנו חלק מטרדות היום יום ונתעסק בבחינה מהותית ועמוקה של חיינו.
וכפי שהסברנו, כאשר אדם דן את עצמו הוא בוחר והוא חי ויורש את הארץ. והקב"ה מבטיח לסייע לכל מי שחוזר בתשובה בזמן זה, וכפי שמובא בספרי החסידות שבזמן הזה 'המלך בשדה' ויש סיעתא דישמיא גדולה לתיקון ועליה.
וקול השופר מעורר אותנו לדבר זה, ובמידה מסוימת אפשר לומר שהדין שבא אחר כך בראש השנה הוא על הפספוס וההחמצה על ההזדמנות הגדולה שניתנה לנו בחודש אלול. לכן השופר שניסה בכל כוחו לעורר אותנו במהלך כל החודש הוא המסמל את הדין בראש השנה.
יהי רצון שנזכה לנצל את ההזדמנות הגדולה לדון את עצמנו ומתוך כך נירש את הארץ.
