חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שימוש בתנור ביום טוב

הרב, שלום. ברשותי תנור שאין מצב "שבת", דהיינו הוא עובד על תרמוסטט. האם מותר להשתמש בתנור ביום טוב ?

מותר להשתמש בו על ידי שעון שבת, ומותר לפתוח אותו כדי לראות את מצב התבשיל רק כאשר נורת החימום דולקת. יש להכינו מראש על רמת החום הנדרשת מבלי לגעת בכך בחג.

הלכות יום טוב מובאות באופן קצר ובהיר בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-11 06:09:29

סיכון חיים למען הצלת גופת שבוי

האם מותר לחייל לסכן את חייו ולהיכנס לתוך איזור תחת אש ועם מטענים רבים על מנת לחלץ גופת ישראל מהשבי? (בהנחה שלאותה משימה שהוא נשלח אליה ודאי שיש שם רק גופות ולא אנשים חיים). בהסתכלות הלכתית נטו, האם זה מותר? (כי הרי ודאי שחייל הוא חלק ממערכת שלמה ויש לו פקודות והוא חייב לבצע אותן ויש פה גם ערך מדינתי וחיזוק הרוח וכו'… אין לי ספק שיש פה עוד שיקולים גדולים ביותר… אך אני שואל בבחינת ההלכה נטו)

כן. שהרי במצב מלחמה השיקולים אינם פרטיים – אדם מול אדם, אלא השיקול הוא ניצחון המלחמה, כאשר כל הצלחה שלנו היא כשלון לצד השני, ובנוסף לכך הדבר מגביר את מורל החיילים והעם.

פניני הלכה שבת כז, יב: "…נפילת הגופות פוגעת במורל החיילים, והחברה הישראלית מוכנה לשחרר מחבלים עבור החזרתם, הרי שיש בהצלת גופות משום פיקוח נפש."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-06 23:41:18

לחלל שבת עבור פיקוח נפש של מחלל שבת

האם מותר ליהודי לחלל שבת בגלל פיקוח נפש של אדם אחר שמחלל שבת? אנסה לתת דוגמא. למשל, הגשר בכביש 1 במחלף ענבה שהוא עובר מעל כביש ראשי. נניח תיאורטית שהיו מנסים לסיימו במהלך ימי החול עד ממש כניסת השבת ולא מספיקים לסיימו לחלוטין בזמן ועכשיו הוא מהווה סכנה בטיחותית לעוברים מתחתיו. אך העוברים מתחתיו הם רק אלו שנוסעים בשבת, כי הרי במוצאי השבת מיד ימשיכו בעבודות ויסיימו אותו! מה הדין במקרה כזה? האם מותר לחברה לחלל שבת ולסיימו בשבת על מנת למנוע פיקוח נפש מהנוסעים מתחת הגשר בשבת או לא? האם מותר למישהו לחלל שבת משום פיקוח נפש על מנת להציל מחלל שבת? (בהנחה שפה זה לא ספק פיקוח נפש אלא ודאי פיקוח נפש). ומה הדין במקרה של ספק פיקוח נפש של מחלל שבת (כשלא בטוח שכשיקרוס הגשר יהיה מישהו מתחתיו…)?

כן, פיקוח נפש דוחה גם חילול שבת שלא ניתן למונעו, כפי שמובא בפניני הלכה כז, יב (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

"יצאו אנשים לטייל בשבת במקום שצריך אבטחה, ואין דרך למנוע מהם את הטיול, חובה על החיילים לשמור עליהם גם כשהדבר כרוך בחילול שבת. אבל אסור לסייע להם בחילול השבת, כגון לפתוח מחסום כדי שיוכלו לנסוע, או לתת להם אישור לנסוע, או לעלות על האוטובוס שלהם כדי שיוכלו לנסוע, אלא רק לאחר שהם כבר נוסעים, מותר לאבטח אותם ברכב הצבאי."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-06 23:36:20

יש לך שאלה?

פרשת אמור | האם התפיסה המוסרית-אמונית משפיעה על ההלכה?

התורה בפרשתנו כותבת דברים ברורים על אדם שגרם מום לחבירו:

אִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ.

ולמרות הדברים הבהירים האלה, הגמרא מכריעה שעונשו של הפוגע יהיה תשלום ממוני מכמה וכמה סיבות.

התורה תמימה בפרשת משפטים כותב הערה מופלאה:

…ואע״פ דגם אפשר לפרש כאן תחת ממש, בכל זאת הכריעו חז״ל לסמך הקבלה דהכוונה ממון, משום דיש לומר דעמדו חז״ל על דעת התורה ד'דרכיה דרכי נועם' ולא יתכן שתצווה התורה לעשות דבר שלא יגיע בזה כל תועלת בכלל ולהניזק בפרט, מה שאין כן אם נפרש תחת – ממון, הרי למצער (לכל הפחות) ישתכר הניזק בתשלום כסף עבור אבידת עינו

מה שאומר בעל התורה תמימה זו מהפיכה, חז"ל פירושו את התורה, לא רק מטעמים לוגיים או מילוליים, אלא גם על פי ערכים ועקרונות.

הערה זאת של בעל התורה תמימה, שהיה בנו של אחד מגדולי הפוסקים בעל ערוך השולחן, מחדשת חידוש גדול, כדי להבין את התורה, והדבר נכון, אפילו לתורה שבכתב, כל שכן לתורה שבע"פ ולפסיקת הלכה, יש מערכת של עקרונות אמוניים ומוסריים, שהם המבוא להבנה זו.

זה שעולמו האמוני והמוסרי של הפוסק משפיע השפעה גדולה על פסיקותיו, זה ברור, אך כאן יש יותר יש הכנסה מודעת של שיקולים מטא-הלכתיים לדיון ולהכרעה.

חז"ל במסכת בבא קמא שדנים האם 'עין תחת עין' זה ממון או כפשוטו, מביאים רק נימוקים לוגיים ולשוניים, אך בעל התורה תמימה שמאחורי הנימוקים הללו הסתתר עוד נימוק, נימוק מוסרי.

לא ייתכן שהתורה תצווה דבר לא מוסרי, להזיק את המזיק ללא כל תועלת, להזיק את המזיק רק מנקמה.

ואכן מצאנו בגמרא במסכת סוכה דוגמה מפורשת לכך, הגמרא עוסקת בזיהויים של ארבעת המינים האמורים בתורה ובשאלה מניין אנו יודעים ש'כפות תמרים' הן דווקא הלולב המוכר לנו, 'ענף עץ עבות' הוא דווקא הדס וכדומה. במהלך הדיון משתמש אביי בפסוק 'דרכיה דרכי נועם' כדי להוכיח שהתורה ודאי לא התכוונה לנטילת מינים המזיקים לאדם ופוצעים אותו.

עוד מצאנו שהגמרא במסכת יבמות קובעת שאישה אינה נזקקת לייבום אם בשעת מיתת בעלה היו להם ילדים, על אף שלאחר מכן מתו הילדים, משום שאין זה 'דרכי נועם' שאישה שהותרה להינשא תחזור ותיאסר לפתע.

ואכן בדברי הפוסקים מצאנו שהשתמשו בכלל הזה לפסיקת הלכה, אחת השאלות שנידונות ביתר שאת, בזכותו של איש החסד, מציל החיים, הרב הבר זצ"ל, ורעייתו ממשיכת דרכו, בארגון מתנת חיים, האם חובה לתרום כליה? – ואחד ממקורות היסוד לכך זוהי תשובת הרדב"ז, שנשאל אם חובה על האדם למסור אחד מאיבריו כדי להציל את חיי חברו. והשיב בשלילה, ונימק זאת בכך ש"דרכיה דרכי נועם" – לא ייתכן שהתורה תצווה את האדם להקריב קורבן כה משמעותי ולסבול מנזק כה חמור כדי להציל את חיי חברו (ברור שיש הרבה מה לחלק בין המציאות שדיבר הרדב"ז לתרומת כליה, אך זה לא הדיון שלנו).

היו פוסקים שהתנגדו נחרצות להשפעת התפיסה האמונית על ההלכה למעשה, כך כתב הרב חיים דוד הלוי, בהקדמתו לספרו 'מקור חיים':

אין בשום פנים לערבב אגדה בהלכה. להלכה מהלכי מחשבה יסודיים משלה, ודרכי לימוד ופסיקה מקובלים על יסודות בריאים ואיתנים. ואילו האגדה, מהלך מחשבה אחר לה. אפשר להסביר את ההלכה ממעיינות האגדה, אפשר לרפד את ההלכה בריפוד רך וענוג של אגדה, אך לא לערבבם. ולכן, ההלכות בחיבור זה התבססו אך ורק על דרכי פסיקה המקובלים, הלכות "מאוששות", שלא השופעו במאומה מן האגדה, זאת ועוד, הודפסו באותיות מיוחדות, להבדילם מדברי האגדה והמחשבה…

הרב קוק לעומתו סבר שחייבים לחבר את ההלכה והאגדה:

כי לדעתי הענייה יש לנו עוד מחיצה אחת, שהננו צריכים לפתח בה גם כן פתח להרבות הכניסה והיציאה מגבול לגבול, והיא: בין חכמת האגדה וחכמת ההלכה…

כן הוא בעניין חכמת ההגדה עם חכמת ההלכה, שיסוד הראשונה חכמת הלב והרעיון, שכל ההלכות המרובות התלויות בדעה ובמחשבה נובעות ממנה, והשנייה היא חכמת המעשים. ששניהם נובעים משני השןרשים שמסתעפים מתוה"ק, הם החכמה והנבואה…כי הך כללא ד"לא בשמים היא" יש בו כמה הררים גדולים…ופשוט שהיו לכלל זה ג"כ יוצאים, והייתה הנבואה מעולם פועלת גם כן על הליכות תורה שבעל פה … וחכמת הנבואה, שהיא יסוד לחכמת האגדה, שהיא הצד הפנימי של שרשי התורה, פעלה בא"י הרבה יותר מבבבל, שאינה ראויה לנבואה…

והחילוק הוא פשוט, דסדר-לימוד שהוא נסמך על שרשי הנבואה וסעיפיה, ההלכות עם האגדות מתאחדות על ידו…ולעניות דעתי זהו החילוק שבין כהן לשופט… בין דרך לימוד שרוח הקודש גם כן מסייע את בירור ההלכה, והיינו כהן ד"שפתיו ישמרו דעת כי מלאך ה' צב-אות הוא", ובפרט כהן גדול דבעינן שיהיה מדבר ברוח הקודש בשביל אורים ותומים, לשופט דהיינו שמוציא משפט על פי הסברא ודרך הלימוד המבורר מתוך פלפול…

ואכן מדבריו של בעל התורה תמימה ומהמקורות שהבאנו אנו רואים שיש מקום להשפעה ישירה וגלויה של עקרונות האמונה והמוסר על ההלכה המעשית (מי שהאריך לדון בעניין הוא הרב שרלו, שדן בעניין זה ברוחב במקומות רבים).

אלא ששאלה אחת עולה אם התורה רצתה לומר שצריך לשלם ממון מדוע לא כתבה זאת בצורה מפורשת?

ונראה ברור שהתורה באה ללמד אותנו עקרון מוסרי, למרות שברמה ההלכתית-מעשית, ננהג אחרת, עקרון הצדק, מידה כנגד מידה, חשוב שנהיה בתודעה, שהדין הראוי, שהצדק המוחלט היה 'עין תחת עין'.

אנו חיים היום בתקופה שבה יש החושבים שאין אמת ואין צדק מוחלט, אך התורה יחד עם דרכי הנועם ותיקון העולם, קובעת גם אמת וצדק מוחלטים, 'עין תחת עין', התורה מלמדת אותנו מערכת עקרונות יסוד.

יהי רצון שנזכה, להבין את עקרונות היסוד של התורה, ולדעת לכוון לרצון ה' בכל מעשינו!

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן