חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בא – למען תהיה תורת ה' בפיך

מובא בשם האר"י הקדוש, שחג הפסח, רומז על פה-סח, על גאולת הדיבור.

שאנו מתבוננים בפרשתנו רואים שדברי האר"י , אינם רק דרוש על פי הסוד, אלא ממש עולים מפשט הפסוקים.

כפי שפותחת הפרשה:

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'

מטרת יציאת מצרים היא בכדי שעם ישראל לדורותיו יספר-ידבר את יציאת מצרים.

ואכן מצוות התורה היא 'והגדת לבנך', יש מצווה להגיד, וגם בהמשך הפרשה אומרת התורה:

והיה כי תבואו אל הארץ אשר ייתן ה' לכם כאשר דיבר ושמרתם את העבודה הזאת, והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו..

מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך, והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים…

היה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים

גם מצוות תפילין שנזכרת שחלק מזיכרון יציאת מצרים, מטרתה היא:

והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים

הדיבור הוא הכוח האנושי החזק ביותר, הוא הכוח להעביר מסרים ורעיונות, מהמחשבה למציאות, הוא הכוח להניע את העולם, מכוחם של רעיונות ומחשבות שיצאו אל העולם בדיבור, התרחשו מהפכות ומלחמות, לא לחינם המנהיג מכונה 'דבר' – כי הדיבור הוא המנהיג.

הדיבור הוא לא רק מבטא, הוא לא רק משפיע על אחרים, מניע את התהליכים בעולם, הדיבור מעבר לכל זה בכוחו לשנות את האדם, מה שאתה מדבר, הופך להיות מה שאתה מרגיש, חש וחושב.

למילים יש כוח אדיר, עוצמה מופלאה, לעיתים נוטים לזלזל במילים, אך המילים משפיעות יותר ממעשים, מכאן גם החומרה האדירה שייחסו חז"ל ללשון הרע.

בכדי לשנות את השיח שלנו, להשפיע על המילים שלנו, מצווה אותנו הקב"ה בפרשתנו שני דברים:

  1. לספר ביציאת מצרים, בליל הסדר לדבר על יציאת מצרים, כי כל הפלא האדיר הזה נעשה בכדי שנדבר עליו, כל שינוי המציאות האדיר הזה, נעשה כדי שיהיה בשיח שלנו, שיח של אמונה, שיח של אהבת ה' לעם ישראל, ועוד.
    הדיבור הזה יופיע בצורה מפורטת בליל הסדר, ואז בתזכורות יומיומיות בוקר וערב: '…למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'.
  2. להניח תפילין יום יום.

וננסה לבאר מעט על פי דברי הרב קוק עם ביאורו של הרב בלומנצוויג, איך הנחת התפילין תגרום לשינוי השיח, תגרום לכך שתורת ה' תהיה בפינו.

וכך כותב הרב קוק בסידורו עולת ראי"ה (עם מעט פירוש):

החיקוק – החקיקה – של רשמי הנפלאות – הרושם של הנסים הפלאיים שביציאת מצרים – צריך שיוחק על א. כוח המפעל, על יסוד פעולת החיים, ב. ועל כוח הרעיון, יסוד המחשבה וההרגשה. שני אלה יחדיו יהפכו את הטבע החילוני של האדם לטבע קדוש אלוקי, ותורת ה' תהיה בפיו, טבעית, בהגיוני לבבו.

התפילין צריכות להשפיע על כך שהפעולות והמחשבות יעשו מתוך חיבור לדבר ה', "לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך".

התפילין צריכות להיקשר אלינו באופן כל כך עמוק, שהטבע שלנו ישתנה, שהטבע הפנימי שלנו יתגלה, 'הטבע הקדוש האלוקי', במקום הטבע החיצוני שהוא חילוני.

הטבע החיצוני, מתעניין בהנאות החיים, ברכוש ובכבוד, הטבע הפנימי מתעניין בחיבור ודבקות בה', בתיקון עולם במלכות ש-די, בהבאת אור ה' לעולם, בערכים ובאידאליים אלוקיים.

הביטוי 'טבע קדוש אלוקי', נראה במבט פשוט כמכיל סתירה פנימית: מה פשר הקישור בין שני דברים רחוקים כל-כך – טבע האדם והקדושה. אך כאן בדיוק טמון החידוש הגדול של התורה במצוות התפילין – 'למען תהיה תורת ה' בפיך', שהתורה תהפוך להיות השיחה שלך, הדיבור שלך, החיים שלך.

המטרה היא הפיכת האדם לכזה שטבעו קדוש אלוקי, שתורת ה' בפיו. התורה נעשית לאדם לטבע, ולא רק שהוא מכפיף את עצמו אליה ומקבל את עול מצוותיה, כי אם היא שמנחה את רצונו, את שאיפותיו, וממילא את פעולותיו והנהגתו בכל אשר יפנה.

כפי שממשיך הרב קוק וכותב:

כל ההכנה הזאת דרושה היא, מפני שכל היסוד של יציאת מצרים היה להילחם בטבע הגס של החיים, המטביע את האדם במצולותיה של החילוניות, ומאחר שיסודם הגס של החיים כל כך חזק הוא, וכדי להילחם בו עד שינוצח הטבע החילוני שבאדם, כדי שיחול בקרבו אותו האור של הטבע הקדוש שלו, צריכה הייתה יד חזקה להגלות.

מהלך יציאת מצרים אינו מתמצה ביציאת ישראל מעבדות לחירות. חשוב להבין כי יציאת מצרים מהווה נדבך יסודי במערכה גדולה אף יותר, מאבק עולמי בין הטבע הגס של החיים ובין הטבע הקדוש. מצרים מייצגת את שיאה של המציאות המבטאת את טבעו הגס של האדם, הנמשך לחומריות ולתאווה, התגלות ה' המוציא את עמו ממצרים מגלה לעם ישראל ולעולם כולו טבע אחר, טבע של קדושה.

המאבק בטבעם הגס של החיים, אותו מבטאת המעצמה המצרית בראשות פרעה באופן המובהק ביותר, אינו מאבק פשוט. הנטייה אל החומריות, אל צדדי החיים הנמוכים ביותר, מוטבעת באדם באופן עמוק. לשם שינוי ברובד כה יסודי לא מספיקה הופעה 'רגילה' של הנהגת ה'. הקב"ה פורץ למציאות בעוצמה חריגה, מתגלה ביד חזקה, בוקע באדירותו את טבע העולם כפי שהוא נראה במבחינה שטחית וחיצונית, כדי לחדור לעומקה של המציאות ולחשוף בקרבה את הטבע הקדוש, אשר מונחה לאור ערכים עליונים ומונהג לפי קני מידה מרוממים, רוחניים.

יתרה מזו, גם יציאת מצרים אינה מהווה הכרעה וניצחון מוחלט. זהו רק השלב הראשון במערכה הארוכה והמורכבת נגד טבעם הגס של החיים.

לכן אומר הרב קוק:

על כן צריכין אנחנו להמעשים הקדושים הללו של הנחת תפלין על היד ועל הראש, כדי לסייע בסגולתם את המפעל הגדול הזה, של התהפכותו של הכוח הגדול של החיים החילוניים הגסים, לכוח חיים אציליים נהדרים בקדושה.

מדובר במאבק תמידי, התמודדות עולם נדרשת כדי להפוך את החיים לחיים נהדרים בקדושה. עם ישראל מצוּוֶה לקדם את התהליך של היפוך טבע האדם מחומרי לרוחני, מגס לעדין, מחילוני לקדוש.

כל יהודי מצווה, כחלק ממערך גדול ורחב של מצוות שעניינן "זכר ליציאת מצרים", להניח בכל יום תפילין על מוקד העשייה והפעילות ועל מרכז המחשבה והרגש, וחוקק בקרבו את הקדושה; הולך ומעמיק בתוכו את הערכים האלוקיים; מצעיד את עצמו ואת העולם כולו צעד נוסף בדרך הבוקעת ועולה ממיצרי מצרים כלפי מציאות אשר תורת ה' בפיה; מקדם את המציאות כדי  שהקדושה תהיה טבעית לה.

המאורע שאדיר זה ששבר את הקליפה מעל המציאות, וגילה את הקדושה שטמונה בה, לא יוכל לשנות את המציאות, אם לא ניקח את האירוע החד פעמי האדיר הזה, ונחייה אותו ביום יום.

כל אדם מישראל הוא לוחם במלחמה התמידית והקשה בטבעם הגס של החיים. באשר הוא נמצא מוטלת עליו המשימה להמשיך ולהעמיק את טבע הקדושה, לחקוק ולחתום אותו בעצמו ובהווייה כולה. מצוּוֶה הוא להעמיד בשורשן של שאיפותיו ופעולותיו – ההשקפה והמפעל – את הקדושה.

יהודי מניח תפלין על ידו ובין עיניו, ומתקדם צעד נוסף לקראת ההטבעה של תורת ה' בפיו. הולכת ומשתרשת בקרבו הקדושה כזו שמנחה את כל שאיפותיו ומעשיו. התורה היא שיחו ושיגו, ממנה נגזרים תחומי ההתעניינות שלו, היא מאירה את האופן שבו הוא קולט את המציאות, קורא ומנתח אותה, והיא מדריכה אותו בכל אשר יפנה בצמתים גדולים ובדרכים ראשיות כבהסתעפויות קטנות ובנתיבים צדדיים.

התורה מציבה לנו יעד מורכב וקשה, תורת ה' בפיך, והאדם צריך לבחון את עצמו יום יום בהנחת התפילין, האם מה שאני חושב מונחה על פי תורת ה'? האם מה שאני עושה ופועל מגמתו להופיע את תורת ה'? – שוב ושוב, יום יום, נקשור את התפילין אלינו, עד שזה יהפוך להיות טבוע בנו, עד שיתגלה הטבע האמיתי שלנו.

ונסיים בדברי הזוהר המופלא:

תא חזי, כל יומין דהוה משה במצרים, דבעא לאפקא מלה מן גלותא, לא מליל מלה דאיהו דבור, כיון דנפיק מן גלותא ואתחבר קול בדבור, ההוא מלה דאיהו דבור אנהיג ודבר לון לישראל, אבל לא מליל עד דקריבו לטורא דסיני ופתח באורייתא דהכי אתחזי…

(בא וראה, כל הימים שהיה משה במצרים, שרצה להוציא את המילה מהגלות, לא דיבר מילה שהיא דיבור, כיוון שיצא מן הגלות, התחבר הקול עם הדיבור, והמילה הזאת שהיא דיבור הנהיגה את ישראל, אבל לא דיבר עד שהתקרבו להר סיני וניתנה התורה).

משה רבנו תפקידו להביא לעולם מילים שהם מחוברות לדיבור האמיתי, מילים, שמסוגלות לשנות את המציאות, מילים של תורת ה', זוהי תכלית יציאת מצרים, זוהי מצוות תפילין, שתהיה 'תורת ה' בפיך'.

יהי רצון שנזכה לכך.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן