חיפוש
לוגו ישיבת הר ברכה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

לימוד כל התורה כולה

שלום רב, יש לי שאיפה להקיף את כל התורה כולה לפני גיל ה40 (אני בן 32). עשיתי את כל הבדיקות לפי הלו"ז היומי שלי (לקחתי הכל החשבון : תפילות, עבודה, ילדים, אשתי, קניות, ספורט, שינה וכו'), ואני יכול לקדש שעתיים ביום ללימוד, לא פחות ולא יותר. האם יש לכם תוכנית מסודרת כדי שאוכל לגמור את כל התורה – גם אם זה יהיה בבקיאות כמובן – תוך 8 שנים ? אני חשבתי לעשות 40 דקות של תנ"ך (כך אני מקיף כל התורה שבכתב), 40 דקות של משנה תורה (כך אני מקיף את כל התורה שבעל פה ההלכתית), ו40 דקות של ספרי מחשבה, מוסר, חסידות וקבלה יסודיים (כך אני מקיף את כל התורה שבעל פה הרעיונית. יש כ-30 כאלה בגדול לפי מה שראיתי : אמונות ודעות, כוזרי, מורה נבוכים, ספר העיקרים, ספרי רמח"ל המרכזיים, ספרי מהר"ל המרכזיים, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, תניא, ליקטוי מוהר"ן, ספרי הרב קוק המרכזיים, ספרי הרב סולובייציק המרכזיים, ספרי מבוא לתורת הקבלה). התוכנית הזה יהיה מיום ראשון עד חמישי. בימי שישי חזרות, ובשבתות עמוד גמרא אחד, כדי לא לאבד את לימוד הגמרא בכל זאת. האם זה נראה לכם תכנית טוב או שלדעתכם אפשר לשפר את זה ? אני אשמח לקבל הערותיכם על זה בתודה רבה מראש כל טוב

קודם כל אין גבול לשמחה ששמחת אותי ברגע זה שאני רואה את השאלה. ירבו כמותך בישראל.

אומר כמה נקודות:

  1. באופן טבעי יש הבדל בין הרצוי למצוי. שעתיים ביום זה בהחלט יכול להיות מעשי, אבל תלוי מאוד מהי עבודתך ועבודת אשתך וכמה צריך אותך לעזרה בבית ולשמח את אשתך. לכן אם תראה ששעתיים זה לפעמים יותר מדי, לדעתי אפשר בהחלט ללמוד את יסודות כל התורה גם בשעה וחצי ביום במשך שמונה שנים. שכן מעבר לחשיבות העצומה של לימוד התורה, יש חשיבות עצומה לגדל בית טוב ושמח.
  2. לא הזכרת את שעות השבת החשובות והמרובות מאוד שאפשר ללמוד בהן הרבה מעבר לעמוד גמרא.
  3. לא הזכרת לימוד הלכה למעשה מספר בן דורנו. לדעתי זה הרבה יותר חשוב מלימוד רמב"ם, שכן אמנם הרמב"ם כתב על כל התורה, אבל זו רק דעת הרמב"ם, ועוד שבימינו נתרבו המקרים החדשים שאין ברמב"ם. לכן אני חושב שכדאי לך במקום רמב"ם ללמוד פניני הלכה. התועלת העצומה שתראה מלימוד ספרים אלו, אין לה שיעור. לידיעתך הוצאנו כעת ספר קיצור נפלא שמביא בספר אחד את כל הפסקים שיש ב 15 כרכים של פניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOopnXHGryywHV7Qh__yChuoPFl1e9RqVpwZTIGbHKuYRWCTVdA8k).
    אם תגיע לספרי זוגיות ומשפחה של פניני הלכה ועדיין לא יצא הקיצור על זה, אשלח לך בשמחה את הקובץ של קיצור משפחה, שמחת הבית וברכתו, טהרת המשפחה שאני כותב כעת.
    כשתסיים את כל ספרי פניני הלכה, נחשוב יחד אלו ספרים כדאי ללמוד כדי לדעת את יסודות דיני ממונות ושאר הדינים שתרם הובאו בפניני הלכה.
  4. לגבי ספרי מחשבה, אני חושב שכדאי להקדים את העיקרים שבהם: את הכוזרי ללמוד היטב (יצא כעת ספר מצוין של הישיבה שלנו עם הסבר של הרב זאב סולטנוביץ), וכן את שלושת הקדמות הרמב"ם הידועות, רמח"ל – דעת תבונות ודרך ה' ומסל"ש, ספרי הרב קוק. עד כאן לדעתי אלו היסודות. אחר כך או תוך כדי, אני רואה חשיבות גדולה לספרים של בני דורנו. אחד הטובים ביותר לדעתי הוא הסט של 'טללי חיים'. קראתי את כולו, הוא מעולה, ואפשר בהחלט להשתמש בו גם כספר מבוא לקבלה. היתרון הגדול שלו מלבד שהוא מסוגנן היטב בשפה בהירה, זה שהוא מחולק לנושאים ומביא הרבה מאוד את האר"י, הרחמ"ל ויחד איתם את הרב קוק, שזה שילוב מצוין.
  5. שוב יישר כח גדול ובהצלחה רבה.

    אתן לך טעימה הקשורה לנושא זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

    ערך לימוד התורה

    א. המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה, שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל שאר המצוות (פאה א, א). שתי סיבות עיקריות לכך:

    ראשית, על ידי הלימוד ניתן להבין את הייעוד של הבריאה ולחיות על פי ערכי התורה המקודשים, לקיים את מצוות התורה ולתקן את המידות. וזהו שאמרו חכמים: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

    שנית, על ידי לימוד התורה האלוקית אנו מתקשרים אל המימד הרוחני שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם. וזהו שאמרו חכמים שהתורה קדמה לעולם, והוסיפו ואמרו שאילו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו.

    מכיוון שכך, גם אדם שזכה לדעת את כל יסודות התורה (להלן, ה), צריך להוסיף ולהתעמק בה, כדי להמשיך אורה וברכה לעולם. שכן תכלית הלימוד אינה רק לדעת כיצד לנהוג וכיצד להתבונן בעולם, אלא הלימוד עצמו נחשב למצווה הנעלה ביותר, מפני שבלימוד התורה אנו עוסקים בדבר ה' שמופיע בעולם, ואין מצווה שמקשרת את האדם אל ה' יותר מאשר מצוות תלמוד תורה, שעל ידה דברי התורה האלוקית נספגים בשכלו של הלומד והופכים להיות חלק ממנו.

    חובת הלימוד

    ב. לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, קיומה מבוסס על שלוש מצוות: ראשית, חובה על ההורים לדאוג לכך שילדיהם ידעו את יסודות התורה, שנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". בנוסף לכך, חובה על חכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", וביארו חכמים שהכוונה לתלמידים, שגם הם קרויים בנים. בנוסף לכך, חובה אישית על כל אחד ללמוד בעצמו את התורה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".

    ג. נאמר על דברי התורה (דברים ו, ז): "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ודרשו חכמים: "בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". וכן נאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". מכאן למדנו שמצוות לימוד תורה היא מצווה תמידית, ולכן אסור לאדם לאבד את זמנו לבטלה, ואם אינו עושה דבר בעל ערך חיובי – אסור לו להתבטל מלימוד תורה.

    אמנם גם העושה דברים בעלי ערך חיובי, כמו רוב האנשים העוסקים בפרנסה וביישובו של עולם, לא ימלא את כל יומו בהם, אלא עליו להקדיש בכל יום זמן ניכר עבור לימוד תורה, כל אחד לפי יכולתו. ובימים שבהם הוא טרוד מאוד, ילמד מעט בבוקר ומעט בערב, ובזה יצא ידי חובת "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ובשבתות וחגים שנועדו ללימוד תורה (ירושלמי שבת טו, ג), צריך כל אחד להקדיש שעות רבות ללימוד (עי' בהלכות שבת ה, א).

    ד. חובה על כל אדם לחזור על תלמודו, כדי להיות כמה שיותר קשור לדברי התורה, וכדי לזכור את דברי התורה המדריכים את חייו, שנאמר "וְשִׁנַּנְתָּם", ולמדו חכמים – "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". ומי שמתרשל ואינו חוזר על תלמודו ושכחו, עובר על האיסור: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד, ט).

    דברי תורה שכל אדם צריך עבור חייו השוטפים, הן בהלכה והן באמונה – חובה על כל אחד לזכור. ורבנים שהציבור שואל אותם שאלות – צריכים לזכור יותר, וצריכים לדעת למצוא תשובות בספרים ובמאגרי המידע המצויים.

    ידיעת יסודות התורה

    ה. במשך הדורות נכתבו ספרים רבים מאוד כדי לבאר את דברי התורה, עד שכיום נעשתה התורה מרובה ומפורטת מאוד, ולא ניתן לדעת את כל מה שכתוב בה. אמנם את יסודות התורה המבארים כיצד לנהוג ולהתייחס למאורעות החיים, ניתן לדעת.

    על כן חובה על כל אחד ללמוד את כל התנ"ך עם פירוש פשוט, ואת יסודות האמונה והמוסר המבוארים בספריהם של גדולי ישראל, וכן ללמוד את ההלכות הנצרכות לחייו בטעמיהן, בלא פירוט מדוקדק המחייב רק תלמידי חכמים. על גבי זה, יוסיף כל אחד להעמיק לפי זמנו, כישרונו ונטיית ליבו.

    ו. המקור לכך שיש להקדים את הלימוד הנוגע למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה, וכך הדריכו רבים מגדולי ישראל (עי' בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א הערה 2).

    לכן, נכון שבכל הישיבות ילמדו את המסכתות הנוגעות למעשה, עם שיטות הראשונים והאחרונים המרכזיות ועד ההלכה למעשה, מתוך מטרה להקיף בשנים המעטות של הלימוד בישיבה כמה שיותר סוגיות מעשיות, הן בהלכה והן בתנ"ך ואמונה, כך שכאשר הבחורים יסיימו את המסלול הישיבתי, יהיו מוכנים כראוי לחיי המעשה ולבניית ביתם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-02 07:23:31

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר לתכנן איי רובוט ששואב ושוטף את הריצפה לפני שבת כדי שיפעל בשבת? תודה

לכתחילה אין זה מכבוד השבת שיפעל כשיש אנשים בסביבה. לכן אם מפעילים אותו בזמן שאין אנשים בבית, או באמצע הלילה כשכולם ישנים, או במקום צורך גדול – אפשר להקל בזה לכתחילה. והרוצה לסמוך ולהקל גם שלא במקום צורך גדול וכשיש אנשים בסביבה, רשאי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-06 12:51:20

שבת

שלום וברכה פנה"ל שבת ב,ד: "היינו שהבגדים העליונים יהיו מיוחדים לשבת וחגים, ואת הלבנים יחליף לקראת השבת בלבנים נקיים ומכובסים" 1.לבנים הכוונה לתחתונים? 2.ובפשטות הוא הדין לגופיה שמתחת לחולצה ולגרביים?

  1. כן. הם קרויים לבנים משום שבעבר לא היה עניין להשקיע בצבע שלהם, ולכן תמיד עשו אותם מצבע הבד הפשוט יותר שהוא לבן.
  2. אכן

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-05 06:28:11

שבע ברכות כשחתן וכלה מתארחים בסעודת בת מצווה

אנו עורכים מסיבת בת מצווה לבתנו, ואחד מזוגות המוזמנים הם חתן וכלה בשבעת ימי המשתה. האם אסור / רשות / חובה לברך שבע ברכות? תודה

עורכים שבע ברכות בסעודת בר מצוה, ויש להקפיד ששמחת החתן והכלה תהיה ניכרת, או בהוספת אורחים לכבודם (כגון ההורים או האחים של החתן/הכלה מהצד שאינו קשור לבר המצווה), או בהוספת שמחה לכבודם (כגון ריקודים עם שיר חתונה), או בהוספת דבר מאכל באופן שניכר שהוא לכבודם (שו”ת בצל החכמה ה, י).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-04 08:04:25

לפרך בפני אישה שלא מכנה את הזרוע או השוק

שלום קראתי בלימוד פניני הלכה של היום שאין לברך בפני אישה שהשוק או הזרוע שלה אינם מכוסים האם הכוונה שאסור לברך מעצם זה שהאישה בטווח ראייה שלי, אפילו במצב בו אני לא רואה את החלק החשוף בגופה?

נכון, כל עוד אתה מולה אסור לברך, אלא יש להפנות עצמך לכיוון אחר. ואם לא ניתן להסתובב, כגון אורחת שיושבת בשולחן השבת, אפשר להסתפק בהבטה בסידור או עצימת העיניים בעת ברכת המזון.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-03 20:09:58

יש לך שאלה?

לנצח את הפחד – דבר תורה לפרשת וישלח

בפרשת השבוע אנו מוצאים את מאבקו של יעקב עם ה'איש', מאבק שבעקבותיו זוכה יעקב בשמו ישראל, שם אותו אנו נושאים עד היום.

מה עניינו של המאבק הזה? מדוע הוא מופיע? מה אנו יכולים ללמוד ממנו?

ננסה לענות על שאלות אלו בעזרת דברי הרשב"ם, הרשב"ם כותב:

"ויקם בלילה הוא" – נתכוון לברוח דרך אחרת, ולפיכך עבר הנחל בלילה…"ויוותר יעקב לבדו" – כלומר שהעביר כל אשר לו, שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו, ורצה לעבור אחריהם, כי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכוון, "ויאבק" – מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום הבטחתו של הקב"ה שלא יזיקהו עשו…ומה שלקה יעקב ונצלע לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח. וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הקב"ה או ממאנים ללכת, שנענשו.
במשה כתיב 'שלח נא ביד תשלח', 'ויחר אף ה' במשה…לפי שהיה מתעצל ללכת כתיב 'ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו'.
וכן ביונה שנבלע במעי הדגה. וכן בבלעם 'וייחר אף אלוקים כי הולך הוא' ונעשה חיגר, כדכתיב 'ותלחץ את רגל בלעם, וילך שפי'…".

רשב"ם מסביר שהמלאך הגיע לעצור את יעקב מלברוח, יעקב אחרי כל ההכנות עדיין חשש ופחד להתייצב מול עשו, וחשב לברוח, והמלאך עוצר אותו מלברוח.

הרשב"ם מחבר זאת לבריחתו של משה רבנו מתפקיד גואלן של ישראל, ואל בריחתו של יונה, וכאן המקום לשאול אנשים ענקיים אלו, ממה הם פוחדים? למה הם בורחים?

אם נתבונן בפחדו של משה רבנו נמצא את התשובה, שהקב"ה מטיל את השליחות על משה רבנו הוא אומר: "יאמר משה אל האלוקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?", ובהמשך הוא מוסיף: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'", "לא קטרג ח"ו עליהם כי מעטי אמנה הם בגאולה, שהרי אותה המה מבקשים וצעקו אל ה', אלא לא יאמינו כי נראה ה' אל משה ביחוד", משה אומר מי אני, אף אחד לא יאמין לי, הם יגידו לא נראה אליך ה'.

הפחד הוא מהשליחות האדירה והעצומה, הפחד הוא מהתפקיד הענק שמוטל על כתפיהם, ככל שאדם גדול יותר וחש יותר את גודל השליחות האלוקית המוטלת על כתפיו, כך הוא יותר מתיירא ופוחד, אולי לא יצליח בשליחותו, אולי הוא לא ראוי לגודל המופלא המצופה ממנו.

מי אני שואל משה רבנו, העניו מכל אדם אשר על פני האדמה, שאגאל את ישראל, העם הנבחר, מי אני שאזכה להיות מוריד התורה משמי שמיים לארץ, מי אני?

גם יעקב ניצב מלא פחד ויראה, "ויאמר יעקב אלוקי אבי אברהם ואלוקי אבי יצחק" – האם אני ראוי להמשיך את הגודל המופלא הזה של אבותיי ענקי עולם? "ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך" – ה' אומר לי לשוב לארץ, לנחול את ארץ הבחירה, האם אני ראוי לטובה ולבחירה, הרי כבר עשה איתי ה' חסד אדיר וגדול שאיני ראוי ואיני כדאי אליו – "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות", האם אני ראוי להתייצב מול אחי הגדול, מול עשיו, ולזכות להיות מי שימשיך את השראת השכינה בעולם, ממשיך דרכם העצומה של אבותיי אברהם ויצחק, אולי עשיו הוא הראוי יותר? "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים", ואמנם יש הבטחה אלוקית אדירה – "ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב", אך האם אני ראוי לאותה הגדולה?

דווקא מי שירא מן הגדולה העצומה הוא הראוי לה, דווקא מי שפוחד וחושש משליחתו הוא הראוי לשאת את השליחות.

דברים מפורסמים מאד כתבה הסופרת מריאן ויליאמסון:

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול.
אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? – אתם ילדיו של אלוקים.
כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם.
אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו – כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

כמו שביטא זאת שייקספיר: "אל תפחד מן הגדולה. יש שנולדים גדולים, יש שמשיגים גדולה, ויש שהגדולה נופלת עליהם".

מותר לפחד, ראוי לפחד, אך אסור שהפחד ישתק אותנו מלפעול, אסור שהפחד יעצור אותנו מלקחת אתרים ומשימות, אסור שהפחד יעצור אותנו לגלות לעולם את אשר בליבנו, ככל שאנו נפעל נהווה מודל והשראה לאחרים לפעול!

יתר על כן, הגדולה שלנו מתגלית שאנו מתחילים לעשות, מי שמעיז ופועל חושף בתוכו עוד ועוד כוחות וגדולה, הגדולה שלנו היא אין סופית, כי היא מהקב"ה, היא לא שלנו!

זה נכון לכל אחד בעולם, אך זה נכון הרבה יותר לישראלי, יש לנו בשורה לעולם – אתם עדיי ואני אל, תהילתי יספרו, יש לנו תפקיד עצום וענק להיות אור לגויים, לב העולם, השאלה היא האם אנו יכולים להתגבר על הפחד?

בעוד שבוע נחגוג את חנוכה, החג של מי שמבין שתפקידנו להאיר אור לעולם, האור הזה דורש גבורה ואומץ, מסירות ולעיתים אפילו מלחמה, אבל האור הזה שינה ומשנה את העולם.

יהי רצון שנתגבר על הפחד, ונזכה שוב לשמנו ישראל, 'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל'!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן