חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

תחומים המותרים בהר הבית

שלום הרב מה התחום המותר לעלייה להר הבית בצד מערב? מותר ללכת עד למדרגות כפי שיש עולים שעושים? ובצד צפון, מותר ללכת בשביל המתקרב לכיפת הסלע? ובדרום האם צריך להקיף עיקוף גדול או שאפשר לעשות את המסלול הקצר?

מערב: מצד הדין מותר להגיע עד המדרגות בלי לעלות עליהן. אבל מי שמעוניין לחשוש לכל הדעות יש מקום להדר ולא להתקרב אליהן אלא ללכת במרכז השביל.

צפון: אפשר ללכת בשביל שמתקרב לכיוון כיפת הסלע, ולעמוד לקראת סופו. גם כאן, מי שרוצה לחשוש לכל הדעות, עדיף שיימנע מכך.

דרום: ישנה דעה בודדת, וגם קשה להסברה, הטוענת שקודש הקודשים היה במקום בו מצוי כיום המתחם הנקרא בערבית אל-כאס (הכוס), ולפי דעה זו צריך להיצמד כמה שיותר למסגד אל-אקצא בשביל לא להיכנס לאזור בעייתי. אבל כאמור זו דעה דחויה ואין צריך לחשוש לה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-24 17:53:37

הכשרת תבנית מלוכלכת

שלום, אם אני רוצה להכשיר תבנית אפיה (כמו שכתוב בציטוט למטה), האם זה בסדר שהתבנית מלוכלכת? כי יש לכלוכים ושומנים דבוקים שגם אם משרים בסבון ומשפשפים חזק לא יורדים. תודה רבה תנור אפייה: מנקים את התנור משיירי מאכלים, מפעילים אותו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה, ובזה גוף התנור מוכשר. תבניות אין מכשירים, הואיל ולדעת רוב הפוסקים צריך להכשירן בליבון חמור, והוא עלול להזיק להן. במקום הפסד מרובה, כגון שאין דרך להשיג תבניות חדשות או שמחירן גבוה, ניתן להכשירן על ידי חימומן בתנור על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה (לעיל הלכה ז' והערה 8).

עקרונית בהכשרת ליבון קל של חום התנור צריך שהכלי יהיה נקי לגמרי, כי לא תמיד הוא שורף את שאריות המאכל. אבל למעשה, אם מנקים היטב ונשארים רק שאריות דבוקות, סביר שיישרפו בחום התנור, וכדאי במקרה כזה לשים יותר מחצי שעה כדי שבטוח יישרף.

הלכות כשרות המבוארות בפניני הלכה מסוכמות בקצרה הלכה למעשה, יחד עם שאר ההלכות המבוארות בפניני הלכה, בספר שהוצאנו כעת – 'קיצור הלכה' –  https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-21 10:04:20

הכשרת תנור

יש לנו תנור שלפני חצי שנה בערך בישלנו בו בשרי, ואנחנו רוצים להפוך אותו לפרווה, שיהיה אפשר לאכול עם החלות שנאפות בו חלבי, איך עושים את זה? אנחנו אשכנזים. תודה

להפעיל אותו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה.

כך מובא בפניני הלכה כשרות, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/), אביא לך את כל דיני תנור כפי שמופיעים בספר הקיצור:

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-20 11:45:27

שמו"ת בשבת אחרי מנחה

האם מותר לי, אחרי הקריאה של הפרשה הבאה במנחה של שבת, לקרוא את כל השניים מקרא ואחד תרגום של כל הפרשה הבאה או שיש בעיה עם זה?

מותר, כפי שמופיע בפניני הלכה שבת, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

שניים מקרא ואחד תרגום

יב. תיקנו חכמים לגברים לקרוא בכל שבוע פעמיים את כל פסוקי הפרשה שיקראו בשבת הקרובה, ופעם אחת את פירוש הפסוקים על פי תרגום אונקלוס (אם מבין אותו), או על פי פירוש רש"י, ואת הפסוקים שאין עליהם פירוש רש"י, יקרא שלוש פעמים.

יג. אפשר להתחיל לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום מזמן תפילת מנחה של שבת, שאז מתחילים לקרוא את פרשת השבוע הבא, ועד סעודת שחרית של השבת הבאה. ואם כבר אכל, ישלים את הקריאה עד תפילת מנחה של שבת. ואם לא הספיק, ישלים את הפרשה עד סוף יום שלישי. ואם גם את זה לא הספיק, יקפיד להשלימה עד סיום התורה בשמחת תורה.

יד. מעיקר הדין מותר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשעת הקריאה בתורה של אותה פרשה, אך לא ראוי לעשות זאת כיוון שמצווה לשמוע את בעל הקורא. אמנם מותר לכתחילה לקרוא בשקט מילה במילה עם בעל הקורא, ויעלה לו לפעם אחת מקרא. ואם יש חשש שקריאתו תפריע לשכנו, יסתפק בהקשבה לבעל הקורא, ותעלה לו שמיעתו כקריאה אחת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-20 11:56:51

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

יש לך שאלה?

פרשת כי תצא – המלחמה באקראיות*

יש חשיבות רבה ב"זרימת החיים", ומאידך יש חשיבות גדולה בשליטה והכוונה. האדם מורכב מגוף המכיל דחפים ויצרים – חלקם שלילים ונמוכים, וחלקם עמוקים וחשובים.

כנגד דחפי הגוף השלילים, כנגד האימפולסיביות, היצריות והתאווה, מגיע שלטון השכל והמחשבה, שיקול הדעת והשליטה העצמית. המצוות המרובות (שפרשתנו שופעת מהם), כציוויים של מוסר אלוקי עליון, באים לתקן את הדחיפות הגופניות השליליות ולעדן את האדם.

אחת הטומאות שמוזכרת בפרשתנו היא 'מקרה לילה', טומאת הקרי, שעניינה כניעה למקריות, כניעה ליצר הסוחף, נתינת שלטון למה שהיצר מעורר, או בלשון ימינו למה ש'בא לי'.

התורה פותחת את הפרשה בסוגיית אשת יפת תואר. סוגיה זו מעוררת בצדק חלחלה בקרב מי שזכה ללחום במלחמות ישראל. הרמב"ם כותב: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה …ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכול…וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא…". לעומת זאת, יש אצלנו אדם שבעת הקרב, בעת מלחמה, מפנה ליבו לאשת יפת תואר. זוהי דוגמה חריפה להשתלטות היצר על התבונה, על השכל והאידאל.

המקום המורכב הוא זה שאיננו מתוכנן. האדם נבחן במצבים בהם הוא נתקל במצב לא מתוכנן: האם הוא פועל על פי יצריו או על פי ערכיו, על פי תחושותיו הראשוניות או על פי רצונותיו העמוקים, על פי הגוף או על פי הנשמה.

מקרה זה מאמת את האדם עם מקרה: "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה…', וראית – פתאום רואה האדם אשה יפת תואר, ומה שמתעורר אצלו זה החשק. זו לא אהבה, זהו חשק, וחז"ל מגדירים חשק זה כיצר הרע, וממילא יש כאן סדר שלם של טיפול ביצר המתעורר, בחשק האקראי שהופיע פתאום. סדר זה כולל השהיה ובדיקה שאין כאן הליכה אחרי היופי החיצוני אלא משהו עמוק ויסודי יותר. ואם אחרי המבחנים הללו האדם עדיין רוצה את האשה שנלקחה בשבי, אזי מתברר שיש כאן משהו עמוק ואמיתי. ועדיין, כיוון שהדברים התחילו ב'חשק', הבן שיוולד יהיה בן סורר ומורה, בן שהולך אחרי חשקיו – זולל וסובא – בן שלא יודע לכבד ולהעריך, בן שאינו יודע גבולות ומשמעת – 'איננו שומע בקול אביו וקול אימו'. (יש אומרים שבן זה נולד מביאה הראשונה שנעשתה מתוך החשק בלבד, ויש אומרים שבן זה נולד מביאה שהייתה אחרי כל הסדר המתואר בתורה, ואעפ"כ כיוון שהמניע הראשוני היה חשק יש לכך השפעה על הבן)

לאחר פרשיה זו עוסקת פרשתנו בעוד מקרים רבים שמגיעים לאדם:

'כי יקרא קן ציפור לפניך…' – אדם הולך ורואה קן ציפור, וכשהזדמנות מעין זו נקרת לפניו, הדבר הטבעי הוא לרוץ ולנצל את ההזדמנות, לזכות מן ההפקר. אבל התורה מנחה את האדם להתחשב, לשים לב לאם, לצאת מהמחשבה רק על עצמך, ולחשוב גם על הציפור שילדיה בקינה אשר בנתה.

'כי תבנה בית חדש…'- אדם בנה בית חדש וכולו מלא בשמחה והתרגשות על ביתו, אבל התורה מנחה אותו לחשוב על האנשים שסביבושלא יפגעו ושלא ינזקו – 'ועשית מעקה לגגך'.

אדם חורש את שדהו וכולו ממוקד בהוצאת היבול השנתי עליו טרח, אבל התורה מנחה אותו התורה שאל לשכוח את בעלי החיים שמשרתים אותו – 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו', כי השור חזק מהחמור ואם יחברום יחד יגרר ויסבול. וגם בעת העבודה 'אל תחסום שור בדישו', אלא על האדם לפתוח את עיניו וליבו ולראות אפילו את בעלי החיים.

אנו לא נגד הגוף, אלא רוצים לכוונו ולעדנו. יש יתרון אדיר בזרימת חיים, אבל זרימה זו צריכה להיות מכוונת. דווקא מתוך כבוד גדול לגוף, מערכת יחסים גופנית צריכה להיות ע"י חופה וקידושין כפי שמופיע בפרשה.  מערכת היחסים הגופנית צריכה להיות בלי הפקרות –'לא תהיה קדשה מבנות ישראל'. לכן אונס נחשב כרצח – 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה' – יש לנו הערכה לגוף, אך לא להתפרצויות היצריות.

בסוף הפרשה מתגלה עמלק, שהוא עם שהולך אחרי יצרו, עם שפועל באופן אימפולסיבי, 'אשר קרך בדרך'. עמלק רואה את כל המציאות כמקרה. לעם ישראל יש מלחמה עקרונית ויסודית עם עמלק, כי אנו מבינים שאין מקרה – כלשונו הידועה של הרמב"ן: "…וכוונת כל המצות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו…ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו הכל בגזרת עליון…ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות…".

חובתנו לראות בכל מקרה חלק מההשגחה האלוקית. כשאדם מתבונן כך על המציאות, כל הזמן יתגלו בפניו הזדמנויות, כפי שנהוג לומר: "לכל אחד מאתנו יש סנטימטר מעוקב של הזדמנות הצץ לנגד עינינו מפעם לפעם. ההבדל בין האדם הבינוני לבין האדם המצליח הוא שהאדם המצליח מודע לכך ומקפיד להיות ערני, ממתין לו מתוך כוונה, וכאשר הסנטימטר המעוקב הזה של הזדמנות אכן צץ האדם המצליח תופס אותו", או כפי שאמר פעם מי שנחשב כממציא הטלפון אלכסנדר גרהאם בל: "כשנסגרת דלת אחת – נפתחת אחרת, אבל לעיתים קרובות אנו ממשיכים להביט בצער רב כל כך בדלת הסגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו".

יהי רצון שנזכה לראות כל מקרה כיד ה', וממילא לנצל כל הזדמנות לטובה. ואסיים בחותמת המייל שלי מזה כמה שנים: "יום נפלא מלא הזדמנויות לקדש את שמו יתברך".

 

* דברים אלו מבוססים על שיחה של הרב אליעזר קשתיאל שליט"א.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן