חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

הרב גור גלון

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

דבר תורה לשמחת תורה ושמיני עצרת

שמיני עצרת הוא החותם שכל מועדי השנה המתחילים בפסח, ממשיכים בשבועות, עוברים דרך סוכות ונחתמים בשמיני עצרת אותו המשנה דואגת להדגיש שהוא רגל בפני עצמו, עניין בפני עצמו, שאמנם הוא סמוך לסוכות אבל יש בו עניין אחר.

ניתן לבאר במשל את מהלך הזמנים של חודש תשרי, שבראש השנה הקב"ה מתגלה אלינו כמלך ועיקר עניינו של היום הוא מלכויות, ביום הכיפורים הקב"ה מתגלה אלינו כ'אב הרחמן' שמוחל, מכפר ומטהר את בניו מן העוונות, ובסוכות הקב"ה מתגלה אלינו כבעל ואילו אנו הרעיה, כשההבדל בין סוכות לשמיני עצרת הוא שבסוכות הקשר עדיין ארעי, הקב"ה עדיין לא מכניס אותנו לביתו אלא רק לבית ארעי בבחינת אירוסין ואילו בשמיני עצרת הקב"ה נכנס איתנו לחדר הייחוד בבחינת נישואין.

ויש להעיר שהן לאירוסין והן לנישואין ישנם יתרונות, מחד הנישואין הם הקשר הקבוע, הקשר שעל ידו יכולים הבעל והאישה לבנות בניין קבע, להביא חיים לעולם וליצור יצירה משותפת, מאידך באירוסין יש את הראשוניות, את ההתלהבות, שדווקא כיוון שהאדם חש שהקשר לא התקבע הוא מרגיש צורך לחזר ולהשקיע בעצם הקשר ולא רק ביצירה המשותפת והדבר כל כך ממלא את האדם עד שכאשר נשאל מישהו בתקופת האירוסין מיהו, סביר להניח שההגדרה הראשונית שייתן לעצמו היא שהוא מאורס.

ומכאן גם השמחה הגדולה של סוכות שעל בחינה זו נאמר "וארסתיך לי לעולם". ואולם ברור שהקשר השלם והעליון יותר הינו בנישואין, שזה עניינו של שמיני עצרת, שאחר מהלך המועדים של השנה כולה זוכים להגיע לחיבור השלם ועליון של ישראל והקב"ה, כדברי הגמרא (סוכה נה:) "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו 'עשו לי סעודה גדולה' ליום אחרון אמר לאוהבו 'עשה לי סעודה קטנה כדי שאיהנה ממך'".

כלומר, עניינו של שמיני עצרת הינו גילוי האהבה שבין הקב"ה לישראל, כדברי הזוהר "מכאן והלאה אנא ואתון נחדי יומא חד" (בעברית: מכאן והלאה אני ואתם נשמח יום אחד), וכפי שמובא בזוהר ובאר"י שזהו יום החתימה. ומנהג ישראל לסיים את התורה ביום זה – וזה מחובר ליום זה שהוא היום החותם והמסיים, היום שמשמו ניכר שעניינו שמונה, שזוהי מדרגת החיבור שבין ישראל לקב"ה שמעבר לגדרי העולם הזה (המתבטאים במספר שבע הכולל את ששת הצדדים והכוח האלוקי שמחייה אותם), ומדרגת השמונה עניינה האור האלוקי המקיף את העולם והעליון ממנו.

וכך גם בשמחת תורה, אחרי שלמדנו את התורה על שבעת חומשיה אנו שמחים על מה שהרבה מעבר למה שהצלחנו לקלוט בכלים הרגילים, על מדרגת השמונה. ולכן אין אנו לומדים את התורה אלא רוקדים עם התורה במעגלים שמייצגים את אותו האור העליון המקיף את התורה. ואנו מתקשרים קישור עמוק לתורה, קישור שהוא הרבה מעבר למה שלמדנו, כדברי הגמרא שכבוד תורה גדול הרבה מעבר ללימוד התורה, כי כבוד התורה מייצג את הקשר הפנימי, הנשמתי העמוק של האדם לדבר ה' ואת היחס לתורה.

גם בשמיני עצרת מתגלה האהבה שבין הקב"ה לעם ישראל שהיא הרבה מעבר לכל מה שאפשר לעשות. היום הזה לכאורה קטן מכל המועדים, שהרי אין בו מצוות כלל. וכפי שמבאר הגר"א את הפסוק "ושמחת בחגך והיית אך שמח" ממנו לומדת הגמרא שיש חובת שמחה בשמיני עצרת, שהמילים 'והיית אך שמח' כוונתם שמה שנדרש מהאדם בשמיני עצרת הוא רק לשמוח (בניגוד בימי הסוכות בהם מצווה האדם לישב בסוכה וליטול את ארבעת המינים).

כלומר, התורה מגלה לנו שעניינו של שמיני עצרת הוא הקשר, השמחה, האהבה והיחס לקב"ה, וישראל ומנהגיהם הקדושים המשיכו את העניין ליחס ולקשר לתורה.

ובאמת הקשר הנפשי העמוק לקב"ה שמתבטא באהבה, יראה וכבוד לכל מה ששייך לעבודתו יתברך ובפרט לתורה, לומדיה ומלמדיה הוא הדבר שבונה יותר מכל את האדם, והדבר אמור הן לגבי האדם עצמו והן לגבי משפחתו וילדיו.

וממילא גם צריך האדם לחפש הזדמנויות בהם הוא מביע את הקשר והיחס שלו לעבודת ה'. ונביא לכך מספר דוגמאות מעשיות:

  • השמחה וההתלהבות בהם האדם מקיים את המצוות מביעים את היחס שלו לעבודת ה', כדברי הרמב"ם שאומר ש"השמחה שישמח האדם בעבודת האל- עבודה גדולה היא". וכפי שמצאנו בתוכחות בפרשת כי-תבוא שעיקר חרון האף הוא על חוסר השמחה בקיום המצוות, "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
  • ההשתתפות בשיעורים בהם יש כינוס של אנשים הבאים ללמוד תורה, יש בו גילוי לכבוד התורה, וכדברי הגמרא שהשכר המרכזי שמקבל האדם בהליכתו לשיעורי תורה הוא על הריצה לקראת השיעור ועל הדוחק ששורר בו, שאלו הם דברים שנראים לכאורה חיצוניים אבל הם אלו שמבטאים את היחס הנכון.
  • היחס ללומדי התורה, הערכה, החיבה, התמיכה, גם הוא מביע את חשיבות התורה בעיניו, וכבר העידו חז"ל שמי שמכבד תלמידי חכמים יזכה שבניו יהיו תלמידי חכמים, ובאופן פשוט זה משום היחס הנכון לתורה שנבנה אצל ילדיו.

וכך מצאנו שעל כך חרב הבית השני, על שלא ברכו בתורה תחילה, שבאופן פשוט הברכה היא היחס לדבר.

אנו בהר ברכה מייחדים את יום שמחת תורה על מנת לבנות את הקשר הנכון שבין התורה לאדם, זהו היום בו מחד בעלי הבתים מרימים את תרומתם לישיבה ובכך מראים את אהבתם וכבודם לתורה וללומדיה, ומאידך תלמידי החכמים מגלים את אהבתם לאנשי המעשה ובכך מתרבה החיבור והקשר הנכון שבין התורה לעולם.

ויהי רצון שנזכה ל"אהבת עולם אהבתיך" ולקשר העמוק והנכון בין הדוד לרעיה, קודשא בריך הוא ושכינתיה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן