חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יומטוביאן

האם יש ב פניני הלכה שבת ה תיחסות לשאלה, האם באיזה אופן פיקוח נפש של בעלי חיים דוחה איסורי שבת? לא מצאתי בפרק על בעלי חיים. תודה רבה

יש רק היתרים ספציפיים של טלטול וחליבה, לא יותר מזה.

טלטול

בעלי חיים שאין הדרך להרימם לשעשוע הם 'מוקצה', כיוון שאין כל שימוש בגופם. אך כדי למנוע מהם צער, מותר לגרור אותם, וכשאין פתרון אחר מותר אף להרימם. לכן דג שקפץ מהאקווריום, מותר להחזירו כדי שלא ימות. וכן כשאחד מהדגים שבאקווריום מת, ויש חשש שידביק את שאר הדגים במחלתו, מותר להוציאו מן האקווריום כדי להצילם.

חליבה

אסור לחלוב בשבת פרה וכל בהמה ('מפרק' – 'דש'), אמנם כיוון שבלא לחלוב את הפרות יום שלם יסבלו מאוד, מותר לעשות זאת באיסור מדברי חכמים, כגון לחלוב לאיבוד על הארץ או לתוך כלי שיש בו חומר מפגל, או לומר לגוי לחלוב רגיל, או שיחלוב ישראל בעזרת מכונות שאיבה שמופעלות על ידי שעון שבת בדרך 'גרמא'.

וראה גם כאן – https://www.toraland.org.il/25499

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-07 07:23:46

שקית חימום בשבת

שלום וברכה, אנחנו לוחמים בשהייה מבצעית ארוכה בשטח. האם מותר להשתמש בשקיות חימום בשבת? תודה רבה

במקום מצווה, צורך גדול, או צער משמעותי שאדם חש בגופו, מותר לעשות שני איסורי חכמים. דרבנן אחד זה הפעלת השקית, ודרבנן שני זה הפעלתה בשינוי או על ידי שניים, ואם יש אתכם גוי, לכתחילה עדיף לבקש ממנו לעשות זאת, ואזי אין צורך בשינוי.

אם אין אפשרות להפעיל בדרבנן נוסף, אזי כשהקור משמעותי ניתן להחשיבכם כחולה שאין בו סכנה, שהתירו עבורו לעשות איסורי חכמים גם כאשר לא ניתן לעשותם בשינוי וכדומה. ואם הדבר נצרך לשם ערנות מבצעית, אזי יש בזה משום פיקוח נפש, ובוודאי מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-06 10:28:26

תרומות ומעשרות

יש לי גינה שיש בה צמחי מרפא לחליטות ולבשמים לשבתות איך מעשר מה אומר כל פעם שלוקח ענף .. יש גם זעתר קורנית טימין שלעיתים מתבל מזון בהם

צמחים שנועדו למרפא או לריח או לצבע ונוי, פטורים מתרומות ומעשרות. וכן דין עלי גת. גם המגדל זרעים שאינם ראויים לאכילה כדי להצמיח ירקות, כדוגמת זרעי בצל, פטורים מתרומות ומעשרות.

גם מיני תבלינים שאינם נאכלים בפני עצמם, אלא משמשים לנתינת טעם, כדוגמת פלפל שחור, קינמון, כמון, פולי קפה ועלי תה – פטורים מתרו"מ. אבל עלי פטרוזיליה וכוסברה שרגילים לערב בסלט – חייבים בתרו"מ, הואיל והם ניכרים כצורתם בסלט וממילא נחשבים כנאכלים בפני עצמם.

עלי נענע שרבים נוהגים להטעים בהם משקה, ויש שגם אוכלים אותם כחלק מהסלט: אם שתלם לאכילה – חייבים בתרו"מ, ואם להטעמה בלבד – פטורים, ובספק יפריש בלא ברכה.

אם הגינה מחוץ לבית צריך להפריש תרומות ומעשרות כרגיל בכל פעם שאתה קוטף. אביא לך את נוסח ההפרשה עם הסבר:

סדר ההפרשה

א. את התרומות והמעשרות צריך להפריש כסדר:

תחילה מפרישים לתרומה גדולה כלשהו מהפירות (בנוסח להלן – "החלק הנוסף על אחד ממאה").

לאחר מכן מפרישים מעשר ראשון עבור הלוי (10% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה עם עוד תשעה חלקים כמוהו").

מתוך המעשר הראשון מפריש כיום בעל הפירות במקום הלוי תרומת מעשר (10% מהמעשר הראשון, שהוא 1% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה". נמצא שנשאר ללוי 9% מכלל הפירות).

בסוף מפרישים מעשר שני או מעשר עני, לפי שנת הפרי (בנוסח – "מעשר ממה שנותר". כיוון שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, מעשר זה הוא 9% מהפירות).

ב. את שתי התרומות (אחוז ומשהו) מוציאים בפועל מתוך הפירות, וכיוון שיש בהן קדושה, עוטפים אותן ומניחים בפח. ואילו את המעשר ללוי ולעני לא מוציאים בפועל בשעת ההפרשה, אלא מייחדים להם מקום באחד הצדדים של הפירות, ולאחר מכן ייתן אותם או את שוויים ללוי ולעני (עי' לעיל ט, יח). גם לפירות המעשר השני מייחדים מקום בשעת ההפרשה, ולאחר מכן פודים אותם על פרוטה.

נוסח ההפרשה עם פירוש

ג. מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". כאשר לא ברור שצריך להפריש תרו"מ מהפירות, לא מברכים.

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות המיועד לתרומה גדולה ותרומת מעשר, מפרידים אותו משאר הפירות, ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי, יהיה 'תרומה גדולה' (בכך מייחדים מקום לחלק הנוסף על האחוז בצד ימין של כלל הפירות המיועדים לתרומות).

האחד ממאה שנשאר כאן (הוא האחוז שהפרדנו מכלל הפירות המיועד לתרומת מעשר שתופרש להלן מתוך המעשר הראשון) עם עוד תשעה חלקים כמוהו (היינו 9% המיועדים למעשר ראשון) בצד ימין של הפירות הללו (היינו כלל הפירות המיועדים לאכילה) יהיו 'מעשר ראשון' (בכך מייחדים מקום לפירות המיועדים למעשר ראשון, שאותם או את שוויים ייתן אח"כ ללוי).

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון ומונח מופרד מהפירות (הוא האחוז שהופרד מתחילה מכלל הפירות, ועדיין נחשב בכלל המעשר הראשון), הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובכך הפרשנו תרומת מעשר מהמעשר הראשון. אחר כך עוטפים את התרומות ומניחים אותן בפח).

מעשר ממה שנותר (10% ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו. וכיוון שהפרשנו מעשר ללוי, נותרו 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, ומעשר מהם הינו 9%) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (בכך מייחדים מקום למעשר שני בשנים א' ב' ד' ה') / 'מעשר עני' (בשנים ג' ו'). (כאשר יש ספק לאיזו שנה שייכים הפירות, יאמר לאחר הפרשת מעשר שני – "ואם הם חייבים במעשר עני, הרי הם מעשר עני". להלן, ו).

ד. בשנים של מעשר עני, מסיימים כאן את ההפרשה, וייתן אחר כך את הפירות או את שוויים לעני. ובשנים של מעשר שני, יש לפדות את הפירות כדי להוציאם לחולין:

אם ההפרשה נעשית מפירות שוודאי אינם מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים בה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה. ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה לפירות שייחדנו להם מקום בצד שמאל של כלל הפירות), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני" (עי' לעיל ט, לא-לז. אם פודהו על מאכל, יאמר: "יהיה מחולל על מאכל זה").

ה. כאשר אדם פודה את המעשר השני על מטבע של חברו, או כאשר פירות המעשר השני שווים יותר מפרוטה אחת אבל פחות מארבע פרוטות (פרוטה שווה בין חמש לעשר אגורות. הערך משתנה מעט מתקופה לתקופה), לא מוסיפים חומש, ולכן יאמר: "מעשר שני זה יהיה מחולל על פרוטה מן המטבע שייחדתי/שפלוני ייחד לפדיון מעשר שני". ואם הוסיף בטעות "הוא וחומשו" – יצא.

ו. שנות השמיטה הבאות הן תשפ"ט, תשצ"ו וכן הלאה. המסופק האם הפירות שלפניו שייכים לשנת מעשר שני או מעשר עני, יפריש מספק את שני המעשרות. את המעשר שני יפדה על פרוטה, ואת המעשר עני ייתן לעני. והרוצה להקל, רשאי להפריש מעשר שני בלבד.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-05 18:17:56

פדיון מעשר שני

שלום, בהמשך לתשובה שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת? התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)." רציתי לשאול בכל זאת, הרי להחליט שמעשר שני היום שווה רק פרוטה זה דבר אחד, אבל להגיד שמה שכבר החלטתי ששווה עשר פרוטות למשל ולהגיד שעכשיו הוא שווה פרוטה זה כבר לא הגיוני לכאורה! תודה מראש כבוד הרב

כסף שלא ניתן להשתמש בו, לא שווה יותר מפרוטה. לכן אין הבדל בין המקרים, שכן כמו שבגלל שהמעשר השני הולך לאבדון, הוא כבר לא שווה יותר מפרוטה, כך גם הפרוטות שיש במטבע פדיון המעשר – שמכיוון שאיננו יכולים להשתמש בפרוטות אלו, אינם שווים יותר מפרוטה, ולכן פעמיים בשנה מחללים אותן על מאכל בשווי פרוטה ומאבדים אותו. וכשם שניתן לחללן על מאכל בשווי פרוטה, כי כך הוא שוויין משום שאין אפשרות לממש את השווי העקרוני שלהם, כך ניתן לחללן על פרוטה שבטבע אחר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-09 10:00:03

פדיון מעשר שני

שלום כבוד הרב! בפניני הלכה כשרות א' נכתב: "יכול אדם להרשות לבני משפחתו וידידיו לפדות פירות 'מעשר שני' שיהיו להם על המטבע שייחד לכך, ובתנאי שיעריך שלא יעברו את מספר הפרוטות שהמטבע שלו שווה. ואם יש לו ספק, יוכל לייחד לכך שני מטבעות, אחת של עשרה שקלים ואחת של חמישה שקלים (וטוב להדביקם יחד כדי לסמנם), וייתן רשות לכולם לחלל על פרוטה שבמטבע הגדול, ובכל תקופה, לפי הצורך, יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול על פרוטה אחת שבמטבע הקטן. וכך יעשה עד אשר יגיע זמן 'ביעור מעשרות', שאז יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול והקטן על חתיכת פרי או יין או שמן בשווי של פרוטה". לא הצלחתי להבין איך אפשר לפדות כמה פרוטות על פרוטה אחת? למה זה הגיוני? תודה מראש!

שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת?

התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-08 14:39:42

יש לך שאלה?

הרב גור גלון

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

דבר תורה לשמחת תורה ושמיני עצרת

שמיני עצרת הוא החותם שכל מועדי השנה המתחילים בפסח, ממשיכים בשבועות, עוברים דרך סוכות ונחתמים בשמיני עצרת אותו המשנה דואגת להדגיש שהוא רגל בפני עצמו, עניין בפני עצמו, שאמנם הוא סמוך לסוכות אבל יש בו עניין אחר.

ניתן לבאר במשל את מהלך הזמנים של חודש תשרי, שבראש השנה הקב"ה מתגלה אלינו כמלך ועיקר עניינו של היום הוא מלכויות, ביום הכיפורים הקב"ה מתגלה אלינו כ'אב הרחמן' שמוחל, מכפר ומטהר את בניו מן העוונות, ובסוכות הקב"ה מתגלה אלינו כבעל ואילו אנו הרעיה, כשההבדל בין סוכות לשמיני עצרת הוא שבסוכות הקשר עדיין ארעי, הקב"ה עדיין לא מכניס אותנו לביתו אלא רק לבית ארעי בבחינת אירוסין ואילו בשמיני עצרת הקב"ה נכנס איתנו לחדר הייחוד בבחינת נישואין.

ויש להעיר שהן לאירוסין והן לנישואין ישנם יתרונות, מחד הנישואין הם הקשר הקבוע, הקשר שעל ידו יכולים הבעל והאישה לבנות בניין קבע, להביא חיים לעולם וליצור יצירה משותפת, מאידך באירוסין יש את הראשוניות, את ההתלהבות, שדווקא כיוון שהאדם חש שהקשר לא התקבע הוא מרגיש צורך לחזר ולהשקיע בעצם הקשר ולא רק ביצירה המשותפת והדבר כל כך ממלא את האדם עד שכאשר נשאל מישהו בתקופת האירוסין מיהו, סביר להניח שההגדרה הראשונית שייתן לעצמו היא שהוא מאורס.

ומכאן גם השמחה הגדולה של סוכות שעל בחינה זו נאמר "וארסתיך לי לעולם". ואולם ברור שהקשר השלם והעליון יותר הינו בנישואין, שזה עניינו של שמיני עצרת, שאחר מהלך המועדים של השנה כולה זוכים להגיע לחיבור השלם ועליון של ישראל והקב"ה, כדברי הגמרא (סוכה נה:) "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו 'עשו לי סעודה גדולה' ליום אחרון אמר לאוהבו 'עשה לי סעודה קטנה כדי שאיהנה ממך'".

כלומר, עניינו של שמיני עצרת הינו גילוי האהבה שבין הקב"ה לישראל, כדברי הזוהר "מכאן והלאה אנא ואתון נחדי יומא חד" (בעברית: מכאן והלאה אני ואתם נשמח יום אחד), וכפי שמובא בזוהר ובאר"י שזהו יום החתימה. ומנהג ישראל לסיים את התורה ביום זה – וזה מחובר ליום זה שהוא היום החותם והמסיים, היום שמשמו ניכר שעניינו שמונה, שזוהי מדרגת החיבור שבין ישראל לקב"ה שמעבר לגדרי העולם הזה (המתבטאים במספר שבע הכולל את ששת הצדדים והכוח האלוקי שמחייה אותם), ומדרגת השמונה עניינה האור האלוקי המקיף את העולם והעליון ממנו.

וכך גם בשמחת תורה, אחרי שלמדנו את התורה על שבעת חומשיה אנו שמחים על מה שהרבה מעבר למה שהצלחנו לקלוט בכלים הרגילים, על מדרגת השמונה. ולכן אין אנו לומדים את התורה אלא רוקדים עם התורה במעגלים שמייצגים את אותו האור העליון המקיף את התורה. ואנו מתקשרים קישור עמוק לתורה, קישור שהוא הרבה מעבר למה שלמדנו, כדברי הגמרא שכבוד תורה גדול הרבה מעבר ללימוד התורה, כי כבוד התורה מייצג את הקשר הפנימי, הנשמתי העמוק של האדם לדבר ה' ואת היחס לתורה.

גם בשמיני עצרת מתגלה האהבה שבין הקב"ה לעם ישראל שהיא הרבה מעבר לכל מה שאפשר לעשות. היום הזה לכאורה קטן מכל המועדים, שהרי אין בו מצוות כלל. וכפי שמבאר הגר"א את הפסוק "ושמחת בחגך והיית אך שמח" ממנו לומדת הגמרא שיש חובת שמחה בשמיני עצרת, שהמילים 'והיית אך שמח' כוונתם שמה שנדרש מהאדם בשמיני עצרת הוא רק לשמוח (בניגוד בימי הסוכות בהם מצווה האדם לישב בסוכה וליטול את ארבעת המינים).

כלומר, התורה מגלה לנו שעניינו של שמיני עצרת הוא הקשר, השמחה, האהבה והיחס לקב"ה, וישראל ומנהגיהם הקדושים המשיכו את העניין ליחס ולקשר לתורה.

ובאמת הקשר הנפשי העמוק לקב"ה שמתבטא באהבה, יראה וכבוד לכל מה ששייך לעבודתו יתברך ובפרט לתורה, לומדיה ומלמדיה הוא הדבר שבונה יותר מכל את האדם, והדבר אמור הן לגבי האדם עצמו והן לגבי משפחתו וילדיו.

וממילא גם צריך האדם לחפש הזדמנויות בהם הוא מביע את הקשר והיחס שלו לעבודת ה'. ונביא לכך מספר דוגמאות מעשיות:

  • השמחה וההתלהבות בהם האדם מקיים את המצוות מביעים את היחס שלו לעבודת ה', כדברי הרמב"ם שאומר ש"השמחה שישמח האדם בעבודת האל- עבודה גדולה היא". וכפי שמצאנו בתוכחות בפרשת כי-תבוא שעיקר חרון האף הוא על חוסר השמחה בקיום המצוות, "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
  • ההשתתפות בשיעורים בהם יש כינוס של אנשים הבאים ללמוד תורה, יש בו גילוי לכבוד התורה, וכדברי הגמרא שהשכר המרכזי שמקבל האדם בהליכתו לשיעורי תורה הוא על הריצה לקראת השיעור ועל הדוחק ששורר בו, שאלו הם דברים שנראים לכאורה חיצוניים אבל הם אלו שמבטאים את היחס הנכון.
  • היחס ללומדי התורה, הערכה, החיבה, התמיכה, גם הוא מביע את חשיבות התורה בעיניו, וכבר העידו חז"ל שמי שמכבד תלמידי חכמים יזכה שבניו יהיו תלמידי חכמים, ובאופן פשוט זה משום היחס הנכון לתורה שנבנה אצל ילדיו.

וכך מצאנו שעל כך חרב הבית השני, על שלא ברכו בתורה תחילה, שבאופן פשוט הברכה היא היחס לדבר.

אנו בהר ברכה מייחדים את יום שמחת תורה על מנת לבנות את הקשר הנכון שבין התורה לאדם, זהו היום בו מחד בעלי הבתים מרימים את תרומתם לישיבה ובכך מראים את אהבתם וכבודם לתורה וללומדיה, ומאידך תלמידי החכמים מגלים את אהבתם לאנשי המעשה ובכך מתרבה החיבור והקשר הנכון שבין התורה לעולם.

ויהי רצון שנזכה ל"אהבת עולם אהבתיך" ולקשר העמוק והנכון בין הדוד לרעיה, קודשא בריך הוא ושכינתיה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן