יש שני סוגים של ניצחון: ניצחון בו אנו מביסים את היריב, מחסלים אותו לחלוטין, וניצחון בו אנו מצליחים לקחת את כוחו של היריב, ומנצלים אותו לטובתנו. הרב קוק במקומות רבים מדבר שבמלחמת האמונות והדעות, הניצחון השני הוא הניצחון שאנו רוצים.
ביציאת מצרים לא הסתפקנו רק בלצאת ממצרים, בלהיחלץ מהשעבוד, אלא יצאנו ברכוש גדול – וזה חלק מהותי מהיציאה. משה ואהרן אומרים לפרעה: "ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו לה' אלוקינו". אחד מגיבורי דוד המיוחדים הוא בניהו בן יהוידע, עליו נאמר: "והוא הכה את איש מצרי…וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו".
הניצחון על היוונים היה ניצחון מהסוג השני, ניצחון שלקחנו את הכוח של היוונים, וצרפנו אותו אלינו – ועל כך ההודאה האמיתית בחנוכה.
גם בהלל והודיה ישנם שתי סוגי הודאות: האחת, כאשר אדם נחלץ מצרה, והוא נושא עיניו לשמים ומודה לקב"ה על ההצלחה. הודאה כזאת נראית כהודאה, אך גם יכולה להיות חס וחלילה חירוף, וזאת במקרה שאדם אומר שהצרה שהגיעה אליו לא הייתה טובה, אך לאחר שה' הביא עליו את הצרה הלא טובה אז גם מודה לה' על שלקח אותה.
הסוג השני הוא הודאה לה' על הצרה והבעיה, על התהליך שעברנו בזכותה, על התפילות, על החיבור, על העשייה הטובה וכו' וכו'. תודה על כך המסע שה' העביר אותנו, ואשר בסופו הביא לפתרון הצרה. הבנה זו מודה על כל התהליך, ורואה בו ברכה, ומקור לצמיחה והתקדמות. זהו הניצחון האמיתי, זוהי ההודאה השלימה.
המסע המופלא בו החל יוסף, בעל כורחו ובלא רצונו, נמשך בפרשיות שלנו. מסע זה בונה את החיבור הפנימי של כל האומה הישראלית, בני יעקב, חושף כוחות אדירים אצל יוסף ויהודה, בונה בנייני עד לכל הדורות, ומגלה את כוח הערבות, כוח המנהיגות, כוח החיבור מעל ומעבר לכל המחלוקות, כוח האמונה, ועוד כוחות נפלאים.
המאבק ביוונים בונה בעם ישראל, את כוח מסירות הנפש, כוח המאבק על האמונה, הכוח להאיר אור קטן שבסופו של דבר מנצח את החושך הגדול.
לקחנו מהיוונים הרבה מאד דברים במאבק הזה. הכוח היווני הוא כוח העזות והחוצפה. מלכות יוון נמשלה בספר דניאל לנמר שעניינו העזות, אשר מתבטאת בכמה צדדים:
- אומץ אדיר במישור המלחמתי הממשי.
- חוצפה במישור החכמה. אריסטו קבע את המדע, בכל תחומי החיים, באופן מוחלט. אריסטו קבע קביעות מוחלטות על כל שאלה, ללא ניסויים, לא כהשארה, אלא בוודאות, כי כך הוא חושב.
- וודאות מוחלטת שדעתם היא הנכונה והיא הטובה, וצריך להשליט עליה על כל העולם.
אנו לקחנו מהיוונים את העזות הנוראה הזאת, אך אצלנו זו עזות דקדושה:
- האומץ האדיר לצאת לקרב, מעטים מול רבים, מתוך אמונה שה' איתנו, וממילא הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל ו"אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנו קמנו ונתעודד".
- ההבנה העמוקה שאמונתנו היא האמת האלוקית היחידה, שאנו עם ה', לא נסור מחוקות אבותינו, ונהיה נאמנים במסירות נפש לאמונתנו.
זו הפעם הראשונה שעם ישראל עמד מול מערכת של חוכמה גדולה, של אלטרנטיבה רוחנית לדרכנו, וזכה לנצח. עם ישראל למד לימוד אדיר, שיש לו כוח לנצח מלחמה רוחנית, מלחמה שהיא המלחמה המרכזית שנלחמנו במשך הדורות.
- הוודאות שבסופו של דבר תפקידנו הוא שמתוך הבית הבנוי והנאמן, שמאוחד באמונה, להאיר החוצה, לכל העמים, לכל העולם. עניינה של המנורה הוא עדות לכל באי עולם השכינה שורה על ישראל, שיש לנו כוח ועוצמה אדירה.
לקחנו מהיוונים עוד כוחות – יפיפותו של יפת, את הצורה החיצונית בה מוגשים הערכים והאידאלים, ובאופן יותר עמוק, את המבנה הלוגי של החכמה.
יצאנו מהמאבק האדיר הזה עם ידיעה איך האור שלנו שנראה קטן, הוא שיאיר את כל המציאות ואת כל החיים, שהאמת תחובר עם היופי, שהחוץ יואר מאור הפנימי. – על כך ההודאה וזהו הניצחון האמיתי והעמוק.
יהי רצון שנזכה להמשיך להאיר את אורם של ישראל!
