אנו זכינו להיכנס השבוע לחודש אדר א', חודש העיבור, והיום נתבונן בעניינו של חודש זה. חודש העיבור הוא לא באמת אדר. זהו חודש ללא שם מיוחד, ואין לו איפיון מיוחד. אז מה עניינו של החודש הזה? בנוסף יש לשאול מדוע מוסיפים בתפילת מוסף של ראש חודש בשנה מעוברת את המילים "ולכפרת פשע" (ויש בזה מנהגים שונים), ומדוע מוסיפים תוספת זו רק עד אחרי חודש העיבור?
עניינו של חודש העיבור הוא להתאים בין שנת החמה, שמונה 365 ימים, לשנת הלבנה שמונה כ-354 ימים, והפער הזה בין שנה החמה לשנת הלבנה, מושלם על ידי חודש העיבור. על פי חז"ל הפער נובע מכך שהקב"ה מיעט את הלבנה, כלשון המדרש:
"רבי שמעון בן עזאי רמי כתיב 'ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים', וכתיב 'ואת המאור הקטן', אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? א"ל הקב"ה לכי מעטי את עצמך, אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעיט את עצמי?… א"ל לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים…א"ל לכי ויקראו צדיקים על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן. לא הות מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח…".
החמה מייצגת את האור האלוקי השלם והעליון, היא קבועה, יציבה ובלתי משתנה, הכול מסתובב סביבה והיא מחייה את הכול. לעומתה ללבנה אין אור מעצמה אלא היא קולטת את האור מהחמה, ומכוח זה היא מאירה. הלבנה מייצגת את האנושות, ובראשם ישראל הקולטים את האור האלוקי ומכוחו מופיעים בעולם. אלא שיש פער בין האור האלוקי ליכולת הקליטה שלנו, ופער זה הוא שורש החטאים והנפילות בעולם. וחודש העיבור הוא המאמץ שלנו להתאים את הכלים המוגבלים שלנו לרצון האלוקי.
חודש העיבור הוא חודש נפלא של התעלות לרצון העליון, להפוך את רצוננו לרצונו, וזה גם מתאים לפרשויות המשכן, שאנו נמצאים בתחילתן, שכן מטרת המשכן היא להופיע את הרצון האלוקי בעולם. זוהי ההזדמנות שלנו – לכפרת הפשע.
לכן באדר הראשון גם יש שמחה גדולה – שמחת עבודת התאמת הרצון, שמחת ההתקרבות – ואין שמחה גדולה מזו. הרבי מלובביץ זצ"ל היה אומר שבשנה מעוברת יש 60 ימי שמחה, ומי שזוכה לשמוח בהם כל העצבות, הקשיים והבעיות יתבטלו בשישים.
יהי רצון שנזכה לרומם את הרצון ואת המעשים שלנו ולהתאימם לרצון העליון.
נ.ב
בשולי הדברים אני רוצה להביא דברים מתוקים של הרב אייל ורד על חודש אדר א'. אין זה מכוון לפשט, אבל אלו דברים מתוקים וחשובים:
"הרבה אני חושב על חודש אדר הראשון. איך זה להיות תחת הכותרת '[כמעט]'. כמעט פורים, וכמעט שושן פורים, ואילו לא הייתה שנה מעוברת כבר היינו לקראת פסח.
חודש שלם עובר, ומה שחושבים עליו זה שאם הוא לא היה כבר היינו כבר במקום אחר.
משהו כמו "יש לך פוטנציאל רק חבל שאתה לא מממש אותו".
חודש שלם החוסה בצילו של אחיו השני, קצת כמו תאומים זהים, שהאח האחד הוא גם המוצלח, והאח השני קצת פחות, וכל הזמן מתבלבלים בינו לבין אחיו – אה, [אתה לא הוא… סליחה, טעות, תמסור לו ד"ש].
איך זה להיות כמעט, איך זה להיות אדר ראשון?
אולי, אולי על היחס הזה שלנו לחודש הזה אנו צריכים לבקש מהקדוש ברוך הוא את הבקשה לכפרת פשע.
אנו זקוקים לכפרה על הכיסוי שכיסינו בו את השפע הקיים ועומד בחודש אדר הראשון כשלעצמו, על כך שלקחנו שפע והפכנו אותו לפשע כי כפרנו מבית ומחוץ בכפור של השוואה לאחיו השמח והמבדח – אדר השני.
קשה להיות בצל. בצל של חודש כל כך שמח כמו אדר השני. נדמה שכל השפע והכשרונות נמצאים רק שם.
אך כשאנו מברכים את החודש, מתחילת שנה מתחילים להתאמן, הנה מגיע חודש אדר הראשון ויש בו שפע מיוחד שאסור שנפספס, הכנה יותר מעמיקה לפורים, זמן משמעותי של התכנסות והמתנה, יכולת להריח את ימי הפורים מבלי להיות בהם עדיין, יכולת להודות על חודש נוסף שפתאום נולד לנו…
ברוך הבא אדר הראשון!
ברוכים הבאים כל אלו החוסים בצילם של אחים, הורים, בוסים, טובים ומוכשרים מהם.
זה הזמן שלכם, לבדוק פנימה מה מופיע בכם, מה שלכם, מה השפע המיוחד הזורם דרככם!
