חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

פורים

שלום ! מהו טווח השעות של סעודת פורים ? האם ואיך קשור לשעות של מנחה גדולה ? במידה ומשנה, אנחנו אשכנזים נוסח ספרד. תודה, פורים שמח ! נפתלי 052-5773565

פניני הלכה זמנים פרק טז (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

יג – זמן הסעודה

מנהג רוב ישראל לקיים את סעודת הפורים אחר הצהרים, אחר תפילת מנחה. מפני שעד הצהרים עוסקים במשלוח מנות איש לרעהו ובמתנות לאביונים, ומהדרים בהבעת אהבה וידידות כלפי בני המשפחה והחברים. ובצהרים, נכון להקדים להתפלל מנחה לפני הסעודה, שאם יתחילו בסעודה לפני שיתפללו מנחה, יש חשש שלא יוכלו להתפלל אח"כ מנחה מפני השיכרות.

ויש מאחרים מאוד ומתחילים את הסעודה סמוך לשקיעת החמה, ואת רוב הסעודה מקיימים בלילה. ורבים הקשו עליהם, שהרי המצווה לקיים את הסעודה בפורים, ואילו אחר צאת הכוכבים כבר מתחיל היום הבא. ויש שהשיבו שהכל הולך אחר ההתחלה, וכיוון שהתחילו את הסעודה בפורים, גם ההמשך שבלילה נחשב לסעודת פורים. וכן הדין לעניין ברכת המזון, שאם התחילו את הסעודה ביום וסיימוה מאוחר בלילה, אומרים 'על הנסים' בברכת המזון. ועוד, שגם במוצאי פורים של י"ד עדיין ראוי לשמוח, שאז מתחיל פורים של מוקפים. אולם לכתחילה נכון להתחיל את הסעודה בעוד היום גדול, ואם ימשיכו בסעודה גם אחר צאת הכוכבים, לא יפסידו, מפני שאת עיקר הסעודה קיימו ביום.

ויש אומרים, שעדיף להזדרז ולקיים את הסעודה בבוקר, וכך גם מי שישתכר יוכל להתפכח מיינו עד מנחה. אבל המנהג הרווח לקיים את הסעודה אחר הצהרים.[1]

טוב לעסוק בתורה לפני הסעודה, שנאמר (אסתר ח, טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה", דרשו חכמים: אורה היא תורה, ומתוך לימוד התורה אפשר להגיע לשמחה השלימה (רמ"א תרצה, ב).

מי שיודע שאם ישתכר ייתכן שלא יוכל אח"כ להתפלל מנחה או ערבית, לדעת רבים לא ישתכר (ח"א, באו"ה). אולם מרן הרב קוק זצ"ל כתב, שהשותה בפורים הרי הוא עוסק במצווה, והעוסק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת (אורח משפט השמטות ז).

[1]. ההסבר למנהג המתחילים לסעוד סמוך לשקיעה מובא בתה"ד קמ, אמנם רבותיו והוא נהגו לסעוד בשחרית. והשל"ה עודד לקיים את הסעודה דווקא בבוקר, וכך נהג הגר"א, וכך מנהג רש"ש עפ"י הקבלה (כה"ח כג). ורמ"א תרצה, ב, כתב עפ"י מהרי"ל, שעדיף לסעוד אחר מנחה גדולה, וכך ההדרכה המקובלת, וכן נוהגים רבים. ויש נוהגים להתחיל את הסעודה סמוך לערב, וגם בין האחרונים יש שנהגו כך. ואם הוא ליל ט"ו ממילא יש מצווה לשמוח בשני הימים (רמ"א תרצה, ב, ומ"ב טז). אולם גם בירושלים יש נוהגים להאריך בסעודה במוצאי פורים. והסברה שהכל הולך אחר ההתחלה. ועוד שעפ"י ר"ן אין איסור 'ולא יעבור' על מצוות המעשה של פורים, אלא רק על מקרא מגילה, ולכן בפורים המשולש מקיימים את הסעודה ביום ראשון שהוא ט"ז, ואם כן אפשר להמשיך במצוות הסעודה בלילה.

 

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-18 13:56:07

עניה לטלפון בשבת

שלום הרב. אני עובד בבית חולים ככח עזר, ואני עושה משמרות גם בשבת (אני מגיע ברגל לבית החולים). ריציתי לדעת האם מותר לי לענות לשיחת טלפון בשבת מהאחראית שלי במקרה שיש לה פאנצ'ר (חסר איש צוות בגלל בלת"ם) כדי לקרוא לי לבוא למשמרת בשבת?

אם יש בזה צד של פיקוח נפש, ואני מעריך שזו המציאות בבתי חולים – ודאי מותר. אם זה רק עניין של עזרה לחולים – גם מותר, שהרי אתה עונה לטלפון בשינוי, והתירו חכמים את איסוריהם במקום חולי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-18 16:55:03

כלאיים

שתלתי חסה באדנית והשתמשתי באדמה מקומפוסטר שלי. לאחר השקיה יצרו נבטים של דלורית ועגבניות ליד החסה , ממש אחד ליד השני,כנראה מגרעינים שהיו באדמה מהקופוסטר. העברתי את החסה למקום אחר, אך עדיין נשארו עגבניות ודלורית במרחק של סנטימטר אחד מהשני. מה עושים? ועוד שאלה, יש לי בגינה שום, תרד, פטרוזיליה בכמויות קטנות ואני אוהבת לקטף כל יום מעט. כל יום צריך להפריש תרומות ומעשרות מחדש? אני גרה באזור בו הברכה היא בספק, אשל הנשיא, ליד באר שבע. תודה רבה . אם אני אוכלת בחוץ ומוסיפה עלים לסלט, אפשר בלי להפריש ?

א. צריך להוציא אחד מהם ולשתול אותו במקום אחר.

ב. לכתחילה לא מפרישים מהתלוש על המחובר. לכן צריך כל פעם להפריש מחדש בברכה, שכן על פי המבואר בפניני הלכה כשרות, כל המקומות בארץ ישראל שנמצאים בריבונות ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות בלא שום ספק.

ג. אכילה בחוץ בתוך הסלט ללא הפרשה אסורה. ההיתר הוא רק לקטוף ולאכול בכל פעם רק פרי אחד שנאכל בבת אחת, כגון ענב אחד או תאנה אחת. אבל אם יקטוף שני ענבים, או פרי שאין אוכלים אותו בבת אחת, כתפוח או תאנה גדולה, אסור לאכול מהם לפני הפרשת תרו"מ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-14 13:37:31

צניעות

רציתי לדעת עד איפה נחשב הצאור למקום מגולה ומאיפה אסור לראותו אם אפשר בבקשה מקורות לעיון תודה רבה פורים שמח

אין לזה גדר מוחלט, אלא הכלל בזה הוא לפי איך שנוהגות הנשים הצנועות, כלומר לא פתוח מידי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-17 11:14:40

יש לך שאלה?

פרשת בשלח – הסגולה שבפרשת המן

מקובל שלומר פרשת המן הינה סגולה לפרנסה, כפי שמביא רבינו בחיי: “וקבלה ביד חכמים, כי כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח לו שלא יבוא לעולם לידי חסרון מזונות“, ועל דברים אלו מוסיף הרשב"ץ (תשב”ץ הקטן רנ”ו) “ואני ערב בדבר“. מקור קדום להבטחה זו מביא הפרישה (על הטור או”ח א, ה) בשם הירושלמי: “בירושלמי דברכות איתא: כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו“.

נראה לענ"ד שהכוונה היא שצריך ללמוד היטב את פרשת המן, כי היא היסוד של נתינת הפרנסה לעם ישראל, ויש להתבונן בה היטב ולראות את עומק עניין הפרנסה, כדברי הב"י: "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית". כלומר, העניין הוא לא אמירת המילים כלחשי הקוסמים, אלא ללמוד את פרשת המן לעומקה, ולקחת עקרונות לעבודתינו.

אך דווקא הבנה זו מעלה תמיהה, האם מפרשת המן – לחם מן השמיים – נלמד על הפרנסה? הרי הפרנסה מחייבת עבודה ומלאכה – "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" – "יהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה. שכשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית…" (אבות דר"נ יא, עיי"ש אריכות רבה בחשיבות המלאכה), ואיך נלמד ממצב לא נורמלי את רזי הפרנסה?

וכפי שקורה לעיתים קרובות, השאלה מובילה לתשובה. יש כאן אמירה יסודית, שוודאי יש לעשות מלאכה – "בזיעת אפיך תאכל לחם" (אמנם זו קללה ועונש, אך כל עונש אלוקי יש בו אמירה שזהו הדבר הנצרך לתיקון עולם, ואכמ"ל), אך יש הבנות ואמונות שקודמות ומלוות את עשיית המלאכה, את החריצות, הזריזות וההתמדה, והבנות אלו מסתתרות בפרשת המן – היסודית שבהם היא כדברי הב"י, שהפרנסה הגשמית תלויה במצבנו הרוחני, ועל פיו מכוונים השפע והברכה שיגיעו אלינו: "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר". כל השפע והברכה תלויים בקשר שלנו לקב"ה, בכיוון מעשינו ודרכנו כדי להופיע את הרעיונות, האידאליים והמידות האלוקיות "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית".

מתוך כך אני רוצה לגעת בנקודה היסודית ביותר בחיינו, שעולה מתוך מדרש מופלא על פרשיית המן, וזה לשון המדרש:

"דבר אחר 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' הדא הוא דכתיב 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'. בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם כל זמן שהספוג בידו פותח ידו אין טיפה יורד קפץ ידו הוא מוריד מים, אבל הקב"ה אינו כן הספוג בידו שנאמר 'פלג אלוקים מלא מים' וכן 'מי מדד בשעלו מים'. אם עצר – אין המים יורדין שנאמר 'הן יעצר במים ויבשו' ואומר 'ועצר את השמים ולא יהיה מטר', פותח ידו – המטר יורד שנאמר 'יפתח ה' לך את אוצרו הטוב' ואומר 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'…"

לדברי המדרש הקב"ה פותח כדי להשפיע שפע וברכה, ואנחנו עוצרים כדי לעשות זאת, ויש לבחון את משמעות הדבר. נראה לענ"ד שכוונת חז"ל ללמדנו את ההבדל היסודי בין בורא לנברא, בין משפיע למושפע, בין אדם לקב"ה. הקב"ה הוא מקור השפע האין סופי, הוא היוצר והבורא, ולכן ככל שהוא פותח יותר אנו זוכים לשפע וברכה. לעומת זאת השפע של האדם מוגבל, הוא לא יוצר ובורא את השפע אלא רק מעביר אותו, וממילא ככל שהוא יצמצם את מה שהוא לוקח לעצמו הוא יוכל להעביר יותר, אך אם הוא ייקח בידיים פתוחות את השפע לא יהיה לו מה להעביר ולהשפיע….

מהבנה זו, ממשיך המדרש, לעבודתנו המרכזית:

"לכל חי מזון אין כתיב כאן אלא 'לכל חי רצון' שהוא נותן לכל אחד ואחד רצונו מה שהוא מבקש. וכן לעתיד לבא נותן הקב"ה לכל אחד ואחד כל מה שהוא מבקש. ואם תמה אתה על הדבר, ראה מה עשה לישראל בעולם הזה שהוריד להם המן שהיה בו מכל מיני מטעמים והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה, שכן כתיב 'זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר' מהו דבר? כשהיה מתאווה לאכול דבר והיה אומר בפיו אלולי היה לי פטמא אחת לאכול מיד היה נעשה לתוך פיו טעם פטמא, דבר היו אומרים והקב"ה עושה רצונם. אמר ר' אבא אף דבר לא היה אומר בפיו אלא חושב בלבו לומר מה שנפשו מתאוה היה הקב"ה עושה רצונו והיה טועם טעם מה שהיה מתאוה, תדע לך שהוא כן שכן אמר יחזקאל 'ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך' כתוב אחד אומר 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' וכתוב אחר אומר 'וטעמו כצפיחית בדבש' ואומר 'והיה טעמו כטעם לשד השמן' כיצד מתקיימין ג' כתובין הללו? בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן".

כיוון שהאדם איננו יוצר את השפע והברכה, אפילו אם יעבוד כל היום בחריצות והתמדה, ממילא השפע והברכה האנושים תלויים בהכנתו של האדם לקבלת השפע ולא ביצירתו, והשאלה שצריכה להעסיק אותנו היא איך להפוך להיות כלים לקבלת השפע האלוקי, והתשובה של המדרש היא הרצון.

"אנוכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו" – "הרחב פיך – לשאול ממני כל תאוות לבך, ואמלאהו – ככל אשר תשאל אמלא" (רש"י), "כאשר תאמין כי אנוכי ה' העומד לנצח (משפיע אין סופי) התענג עלי שתבקש בפיך כל רצונך ומשאל לבך ואמלאהו" (אב"ע).

"יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך" – "כפי התקוה כן יהיה החסד" (מצודות), פשוטו של מקרא הוא, שחסד ה' עלינו נקבע על פי מה שאנו מייחלים אליו. ככל שרוצה האדם יותר בחסדו של ה' ומייחל אליו יותר – כך גם יהיה השפע שיגיע אליו.

ממילא חשוב מאד לבחון את עוצמת הרצון, ולא פחות מכך מה אנו רוצים, אדם שכל רצונו הוא לקיומו הפיזי לכך הוא יזכה; אדם שרצונו לעשות טוב בעולם, לקדם את האומה, ליישב את מרחבי הארץ, לדעת ולהבין את מרחבי התורה, לבנות את האישיות המידות והמעשים – 'ישראל אשר בך אתפאר' – יזכה לזה.

יהי רצון שנזכה לרצות בכל כוחנו, לרצות את כל החיים, בכל הרבדים שלהם – 'פותח את ידך ומשביע לכל חי' – לחיות את כל רבדי החיים, לחיות ולהחיות, להביא עוד חיים וחיוניות בכל צדדי החיים!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן