חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

פרשת חקת – הסלע והשינוי

בפרשתנו אנו נתקלים במושג 'חוקה': "זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור…". רבים מהמפרשים דנים על המושג זה, וידועים במיוחד דברי רש"י שכתב שם "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר 'מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה', לפיכך כתב בה חוקה, גזרה היא מלפניי, אין לך רשות להרהר אחריה". וכפי שמפרש בתרגום "דא גזירת אורייתא דפקיד ה'…". כלומר 'חוקה' מבטאת דבר החקוק בסלע, דבר שלא ניתן לשינוי או הרהור.

בתוך עולם בו הכל משתנה, הכל מתחלף ושום דבר איננו יציב- כשהביטוי החריף ביותר לכך הוא המוות שגורם לאדם לא להיות בטוח בעצם קיומו וקיום קרוביו- יש צורך בדבר יציב וחזק עליו ניתן להישען. והדבר החזק והיציב הזה הוא חוקת התורה- אותו חוק אלוקי, על-אנושי, נצחי, שלא ישתנה לעולם. הקשר לחוק האלוקי הוא הקשר לדבר היציב, לסלע הקיום. זו היכולת להיות שייך לעולם שהוא הרבה יותר גדול מאיתנו, לעולם של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא היה הווה ויהיה.

בפרשתנו אנו נתקלים בעוד סלע, סלע אטום שבמבט ראשוני נראה שגם הוא לא יכול להשתנות. הקב"ה אומר למשה רבנו "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מהסלע, והשקית את העדה ואת בעירם".

משה מצווה להראות שהסלע יכול להשתנות, שהעוצמה האדירה החומרית היא ברת שינוי, שהכוח הרוחני של הדיבור יכול לבקוע את הסלע ולהוציא ממנו מים. אם נדייק בפסוק נוכל לראות שהסלע מכיל בפנימיותו מים, "ונתן מימיו"- המים שלו. כלומר גם דבר שנראה כסלע מוצק ודומם מכיל בתוכו חיים וחיוניות.

אלא שמשה רבנו לא מקיים את דבר ה', "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים, ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם". ועל כך מגיעה תגובה אלוקית חריפה מאוד, "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם".

ועולה השאלה מה הקשר בין ההכאה בסלע לאי הכניסה לארץ? מדוע התגובה האלוקית מדברת על חוסר אמונה?

נראה לומר שלפני הכניסה לארץ רצה הקב"ה להראות לישראל שכל המציאות החומרית ניתנת לשינוי, שגם סלעים יכולים להוציא מים. ואולי כפי שאמרו רבים, יש כאן רמז שגם מאנשים קשים ואטומים כביכול, ניתן בעזרת דיבור וחינוך להוציא כוחות אדירים וגדולים.

משה רבנו לא האמין מספיק ביכולת לשנות, ולכן הוא אומר "שמעו נא המורים" ומדבר לעם דיבור קשה, דיברו של הכאה. וממילא גם בסלע הוא מכה. תגובה זו של משה היא הפך העבודה הנדרשת בארץ ישראל. בארץ ישראל אנו נדרשים לעבודת קידוש החומר ולא שבירת החומר על ידי ההכאה בו.

בתחילת הפרשה אנו פוגשים את הדבר שבאמת חקוק בסלע, את החוק האלוקי שלא ישתנה לעולם. "גם נצח ישראל לא יישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להינחם". ובסוף הפרשה אנו פוגשים את מה שנראה לאנשים שלא יכול להשתנות, אך שלמעשה ביכולתו להשתנות.

התפיסה הנמוכה סוברת שהדבר היציב והקיים והמציאותי הוא עולם החומר, ואילו העולם הרוחני הוא עולם נזיל, משתנה, נתון להשערות ורעיונות. אך לאמיתו של דבר העולם הרוחני-אלוקי הוא הדבר היציב ביותר, הוא ה"קדוש [ש]לעולם קיים" ואילו העולם החומרי הוא העולם הלא יציב והמשתנה.

יהי רצון שנזכה לאחוז בנצח, לאחוז במציאות האמיתית, ולשנות בעולם החומרי את כל הדרוש שינוי.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן