הלחץ והאור הגדול
ימי החנוכה שאנו כעת בעיצומם הם ימים של אור גדול- כה גדול עד שבכוחו להאיר את החושך הגדול ביותר. מקורו של האור העצום הינו בלחץ בו היו ישראל מגזירות היוונים, לחץ ממנו יצא שמן הזית בו היה נס חנוכה- לחץ שממנו התגלו תכונותיהם של ישראל.
בתקופת החשמונאים היה תהליך נורא של התייוונות. ההשפעה התרבותית והרוחנית של המלכות ההליניסטית הלכה וגברה מיום ליום. באופן אירוני מה שבלם את התהליך הזה היה דווקא הניסיון של אנטיוכוס לזרז את התהליך.
אנטיוכוס ראה שתהליך ההתייונות בעם ישראל איטי יחסית לשאר העמים אותם כבשו היוונים, והחליט לגזור גזירות בכדי לזרז את התהליך. אלא כתוצאה מהלחץ התעוררו החשמונאים להלחם בהיתייונות הנוראה. הלחץ העמיד אותם עם הגב אל הקיר, ולא הותיר להם ברירה אלא לעמוד על נפשם ולהילחם.
פעמים רבות בהיסטוריה היהודית אנו רואים שקורא הדורות מראש, מביא את עם ישראל למצבי לחץ נוראים, כדי שיתגלה האור הגנוז, הכוח הנסתר, הסגולה האלוקית האדירה הטמונה בו.
כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ
כך אנו רואים גם בפרשת השבוע. יוסף עובר יסורים ותלאות ומתוך אלה מתגלה אורו. וכן האחים, ובראשם יהודה, עוברים קשיים נוראים ומתוך כך מתגלה גדולתם.
כל ניסיון מנשא למעלה, כל יסורים ממרקים ומזככים. כאשר אדם חש בלחץ, מתגלים כל כוחות נפשו, כל תעצומות ליבו.
הבדל גדול ישנו בין עם ישראל לשאר העמים. כאשר לוחצים את אומות העולם, תתעורר באנשים האגואיסטיות- כל אחד יתעורר לדאוג לעצמו. לעומת זאת בעם ישראל "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". כאשר דוחקים את עם ישראל מתגלה הדביקות שלו בה' ובתורתו, מתגלה החברות והריעות, האחווה והאהבה, מתגלה הטוב הגדול הטמון בנשמתו.
זהו סוד הייסורים שעובר יעקב, דרך התלאות שעובר יוסף, והדרך הארוכה והמסובכת שעובר עם ישראל. ההתקדמות איננה למרות הייסורים והקשיים, אלא בזכות הייסורים והקשיים. דווקא 'מקץ שנתיים ימים' – מהבור העמוק והאפל עולה יוסף למלוכה, מבירא עמיקתא לאיגרא רמה.
אלו חבלי משיח, חבלי הגאולה העוברים עלינו, כפי שמקובלנו מרבינו הגר"א, שגאולה זו היא בסוד "עת צרה ליעקב' – וממנה – מתוכה -יוושע!
כי נפלתי קמתי
הנביא מיכה אומר (ז, ח) "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי" והמדרש (ילקוט שמעוני, שם מז תקנ"ח) מבאר את הפסוק אחרת, במילים שאין כמותם להתחזקות בכל מצב. וזו לשונו: "ד"א אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. שנו רבותינו מתוך כעס רצון, מתוך רוגז רחמים, מתוך צרה רווחה שנאמר: 'עת צרה היא ליעקב וממנה יושע', מתוך ריחוק קירוב, מתוך נפילה קימה, מתוך אפלה אורה. מתוך כעס רצון 'הרף ממני ואשמידם' מיד 'וינחם ה'. מתוך רוגז רחמים שנאמר 'ברוגז רחם תזכור', מתוך ריחוק קירוב שנאמר 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי', מתוך נפילה קימה שנאמר 'כי נפלתי קמתי', מתוך אפלה אורה שנאמר 'כי אשב בחשך ה' אור לי'"
וכך כותב הרב קוק זצ"ל (עין אי"ה ברכות ב עמ' 368): "כה יסדה החכמה העליונה שהסיבה המכרעת להוציא את כל יתרון אל פעלו יהיה ההכרח…וזה ההכרח הוא ציר האמונים להעלות את הכלל ואת הפרט לרום מעלתו, והדבר נראה לעין במצבה הרוחני של כנסת ישראל למסתכל בדבר. ועל זה נאמר: "אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך, ה' אור לי". ודרשו חז"ל: "לולא שנפלתי לא קמתי ולולא שישבתי בחושך לא היה ה' אור לי".
וכך מפרש את הדברים הרב ראובן נתנאל (בשיעור שניתן ביישוב עצמונה באייר תשס"א לאחר התקפת הפצמרי"ם הראשונה על עצמונה. מאחד הפגזים נפגעו אמא ותינוק):
החושך הוא הדוחף, הוא המדרבן, הוא היוצר את העלייה הגדולה! ההכרח האלוקי הפנימי מכה על האדם ואומר לו גדל! אתה חייב לגדול! אתה חייב להיות נאמן לעצמיותך! זהו סוד מסודות ההויה, שעל ידו מנהיג הקב"ה את עולמו ומביאו אל תכליתו ויעודו. "ההכרח הוא ציר האמונים" ציר מלשון שגריר, שליח, מלאך אלוקי שהוא שליח ההנהגה האלוקית. יש אפשרות להסתכל על המציאות בה אנו נמצאים במבט אנושי, ואילו הרב זצ"ל מלמד אותנו שאנו נדרשים למבט אמוני "ציר האמונים". ואולי מרומז בדברי הרב שיש כאן תהליך של לידה, מלווה בצירי לידה, אי אפשר לעצור ואי אפשר לחזור אחורה. אמנם, בלידה יש כאבים, יש בכי, אבל יש גם הכנה לחיים, להויה חדשה "ועם נברא יהלל יה".
ציר האמונים הוא ההכרח שמאפיין את גאולתנו, גאולה על פי הטבע, שהקב"ה פועל אותה על ידינו. ואם לא נפעל, יבואו עלינו מעיקים והכרחים שיעוררו אותנו לפעול. "כי אשב בחושך, ה' אור לי". החושך קודם לאור, אבל החושך גם מכריח את הופעת האור. עוצמת החושך וההעדר מעוררים בלבבות השתוקקות גדולה לאור. "ה' אור לי" – ע"י ההכרח האלוקי מופיע האור לפי הגובה האלוקי שהיה מוסתר ומוסווה בחושך.
המחשבות צריכות לגדול, האמונה צריכה לגדול, העולם המוסרי שלנו צריך לגדול. צריך להתחיל את הבנין האמוני מההתחלה, להתחדש בכל ולגדול! המלחמות והצרות משכיחות את התשובות של אתמול, לגבי היום הן שטחיות מדי ואינן מספקות את הנשמה המתעוררת. אנחנו יכולים להגיע למדרגה גבוהה הרבה יותר. יש כאן תהליך אלוקי, הכרח אלוקי – היסטורי, מלאך אלוקי המכה בנשמת האומה ובלבו של כל יחיד מיחידיה ואומר לו: גדל! גדל! גדל!
יהי רצון שנזכה, לאור הנרות, לראות את כל הקשיים כדחיפות אלוקיות הקוראות לנו לגדול!
