דיברה תורה כנגד יצר הרע
פרשתנו פותחת בהיתר לקחת 'אשת יפת תואר', "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה…"
לא נכנס במסגרת דבר תורה זה לכל פרטי דיני 'אשת יפת תואר', רק נזכיר שלמעשה התורה התירה לאדם לקחת אשה נוכרית, שהסיבה היחידה שהאדם רוצה בה היא בגלל יופיה. כלומר יש כאן תאווה פשוטה, והתורה נותנת לאדם היתר ללכת אחר תאוותו זו. "וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה".
ואכן חז"ל הסבירו שהתורה התירה אשת יפת תואר בגלל שהיצר הרע חושק בה. ונביא בעניין זה את לשונו הנפלאה של ספר החינוך: "שלא התירה התורה יפת תואר אלא כנגד יצר הרע, שאם לא התירה הכתוב ישאנה באיסור לתוקף יצר לב האדם רע בעניין החשק…".
קשה אז נשברים??
ולכאורה השאלה זועקת לשמיים- 'קשה אז נשברים??'. הרי כותב ה'מסילת ישרים' "כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה, הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בניסיון", וכל עניין העולם הזה הוא עולם בו האדם מוקף בניסיונות, כפי שכותב ה'מסילת ישרים': "והנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך והם הם התאוות החומריות אשר אם יימשך אחריהן הנהו מתרחק והולך מן הטוב האמיתי ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל ענייני העולם, בין לטוב בין לרע, הינה הם נסיונות לאדם… ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדים, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה להידבק בבוראו… וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו, ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב, ונשתדל להדבק בו, כן ישיגהו ושמח בו". אז מדוע מוותרת התורה לאדם?
התורה מתאימה לאדם כולו
ונראה שיש ללמוד מכאן כמה יסודות: הבסיסי שבהם הוא שהתורה מתאימה לאדם- לאדם כולו- על יצריו, על אנושיותו. ובמקום שראתה התורה שלא יוכל האדם להתמודד, לא אסרה תורה. יתר על כן, ייתכן שאפשר היה לאסור על האדם לקחת 'אשת יפת תואר', אולם התורה בציוויה לא רק דואגת לכך שהאדם יוכל לעמוד בציווים אלא גם שלא להכביד על חייו יותר מידי. וכפי שכתב מרן הרב קוק זצ"ל (עין איה, שבת א, ב): "החוכמה האלוקית שיערה איך להעמיד את כל צדדי החיים על מכונם, לבלתי הכחיד את הפעולות המוסריות הנשגבות על ידי מיעוט רישומן במעשים, ולבלתי הכביד גם כן על החיים החומריים יותר מדאי, כאשר ביאר דבר זה הר"מ ז"ל (הרמב"ם)…".
אולם לא ניתן להסתפק בכך, שהרי התורה לא התירה הליכה אחרי התאווה בענייני עריות, ואפילו לא כאשר מדובר באישה פנויה ישראלית, כל שכן שלא היתה אמורה להתיר אישה נוכריה. וידועים בהקשר זה דברי הגמרא (סנהדרין עה.): "אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. – תעמוד לפניו ערומה? – ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. – תספר עמו מאחורי הגדר? – ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר". כלומר, רואים שחז"ל דורשים מהאדם להתגבר על יצרו בעניינים אלו, ולכן חוזרת השאלה- מדוע התירה התורה לאדם 'אשת יפת תואר'.
מלחמה פרטית ומלחמה כללית
יש לומר שהתורה לימדה אותנו יסוד חשוב ביותר לעבודת האדם. המציאות המתוארת בתחילת פרשתנו היא שעם ישראל נמצא במלחמה כללית נגד אויביו, והאדם נתקל במלחה פרטית ביצרו, ואם נדרוש ממנו להילחם ביצרו עלול הוא לנצח במלחמתו הפרטית, אלא שכדי להצליח לעשות זאת הוא יסיט את מחשבתו מן המלחמה הכללית- דבר שח"ו עלול להביא להפסד של עם ישראל במלחמה. לכן אומרת התורה: זה לא הזמן למלחמות פרטיות שדורשות כוחות, מחשבה, מאמצים והתמקדות. עכשיו זה הזמן למלחמה כללית, מלחמת מצווה של עם ישראל!
ויש כאן לימוד גדול ויסודי, האדם צריך לבחור אילו מלחמות הוא הולך להילחם, כי לנצח בכל המלחמות יחד זה אפשרי. ללא ההתמקדות ייתכן שהאדם ינצח במלחמות קטנות ופרטיות ויפסיד בקרב הגדול. "העיקר להתמקד בעיקר".
ריכוז הכוחות
אסיים בדבר ששמעתי משמו של הראשון לציון הרב עמאר, שהקשה על האמרה "אין דבר העומד בפני הרצון" ושאל מהו הדבר היחיד שכן עומד בפני הרצון? וענה- רצון נוסף. לקראת ראש השנה והעבודת ההכנה שאנו עושים בחודש אלול, חשוב מאוד להחליט במה להתמקד השנה. על כל אחד לבחור דבר אחד חשוב ומשמעותי בו יהיו מרוכזים כוחותיו ומאמציו. יהי רצון שנבחר נכון באיזו מלחמה נתמקד וננצח השנה ואכן נעשה ונצליח בעזרת ה'!
