חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

מאת בני ישראל – פרשת תצווה

הרב גור גלון

הציווי על המנורה

פרשתנו מתחילה בהוראה אלוקית אל משה, צווה את בני ישראל וייקחו שמן זית זך לנר התמיד שבמנורה. "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד… יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר לפני ה' חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל".

יש לתמוה קצת על הקשר הציווי לפרשתנו, שכן בפרשות תרומה-תצוה אנו לא עוסקים בעבודת המשכן אלא בבניינו ובהכנה לקראת העבודה בו, הכוללת את הכנת בגדי הכהונה ואת הקדשת הכוהנים. רק בסוף פרשתנו מתחילים לדבר על קורבן התמיד ועוד, ומה לה לעבודת המנורה בתוך כל אלה?

בנוסף, עולה תמיהה על הדגשת התורה את שותפות בני ישראל בהדלקת המנורה, "ואתה תצוה את בני ישראל… חוקת עולם לדורותם, מאת בני ישראל", מדוע דווקא בהדלקת הנרות מודגשת שותפות זו?

האור – מאת בני ישראל

נראה לומר כי פרשיה זו הינה הקדמה לעיסוק בכהנים, בקדושתם, בבגדיהם, בהקדשתם וחניכתם. הקדמה זו חשובה שכן אנו עלולים להתבלבל ולחשוב שהמשכן שייך לאליטה הרוחנית של עם ישראל, הכהנים והלווים (נזכור כי מיקומו של המשכן הינו בתוככי מחנה לויה, והעוסקים במלאכה, היחידים שרשאים להיכנס לתוך המשכן הינם הכוהנים). בכדי להניא את העם ממחשבה שגויה זו, מקדימה לכך התורה כי הכוח להאיר נובע מתוך עם ישראל. בני ישראל הם המביאים את השמן הזך. הכוהנים הם 'שלוחי דידן' – שלוחים שלנו, ומכוחנו הם מתמנים להיות גם 'שלוחי דרחמנא' –  שלוחי ה', הם המייצגים בכובעם הכפול כשלוחי דידן ושלוחי דרחמנא, את חיבור של עם ישראל עם הקב"ה.

חז"ל מלמדים אותנו שעניינה של המנורה הוא להראות שהשכינה שורה בישראל. הנס המתמיד של הנר המערבי, שלא פוסק מלהאיר, מראה את אהבת ה' לישראל, גם בעתות לילה וחשכה, גם בעיתות צרה ומצוקה וחטא ופשע, הקב"ה לא עוזב את עמו ישראל.

חז"ל מעידים על המילים "מערב עד בוקר" ש"אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד" (פסחים נט.). כלומר, כל העבודות מתחילות ביום ומסתיימות בלילה, אך עבודה זו הפוכה – מתחילה בלילה ונמשכת ביום. עניינה של עבודה זו להאיר את הלילה, את המקום הקשה והמסובך, ולחשוף את השכינה והקדושה בעם ישראל. אין זמן, אין תקופה ואין מציאות בה לא נמצאת בישראל הקדושה. "להעלות נר תמיד… חוקת עולם לדורותם…" בכל הזמן ובכל מצב השכינה שורה בישראל.

תפקידו של המשכן הוא לחשוף את האור שבמציאות, את הצד הזך הטהור, הכתית, שנמצא בתוך המרירות החיצונית. (כפי שהזית שביסודו הוא פרי מר- ולכן כדי לאוכלו צריך לכובשו- בתהליך של הוצאת פנימיותו מתגלה השמן הזך, הטהור והכתית).

הקדושה שמחוץ לפרוכת

יש לשים לב לדבר נוסף. מיקומה של המנורה הוא מחוץ לפרוכת, "באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרון ובניו". האם, לכאורה, לא מתאים יותר היה שהאור שמבטא את הקדושה העליונה ייצא דווקא מתוך קודש הקודשים? מדוע התורה מדגישה שהמנורה נמצאת מחוץ לקודש הקודשים?

אנו נחשפים כאן ליסוד חשוב נוסף, הקדושה העליונה נמצאת בתוככי המציאות. הגילויים הגדולים והכוחות העצומים ביותר נמצאים בתוך החומר ולא בניתוק ממנו.

דווקא בני ישראל ולא הכהנים הם המסוגלים להביא שמן זית זך ולהאיר את האור הגדול,  האור המקיף, אור גדול ועליון יותר מכל מה שנעשה במשכן.

יהי רצון שנזכה לגלות את הקדושה ששוכנת בתוך עולם החומר, בתוך הדברים הנראים באופן חיצוני כמרים, ולהאיר את העולם כולו בירושלים – אורו של עולם.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן