פרשת שמות מסתיימת בשאלה גדולה אותה שואל משה רבנו את ריבונו של עולם, "ויאמר אדנ-י למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתי? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך?".
תחילת התשובה לשאלה זו מופיעה בסוף פרשת שמות, "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלם, וביד חזקה יגרשם מארצו". אלא שהקב"ה לא מסתפק בתשובה זו (שתמציתה הינו "יהיה טוב"), אלא מעמיק בפרשתנו להסביר למשה מה עניינה של גלות מצריים וגאולתה, "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי ה' לא נודעתי להם". כלומר הקב"ה מגלה למשה שמטרת שיעבוד מצרים וסדרי הגאולה העומדים לבוא, הינם כדי לחשוף קומה חדשה בהתגלות האלוקית בעולם.
בספר בראשית נחשף הקב"ה כ"א-ל שד-י", וכעת עומד להופיע השם המפורש י'-ה'-ו'-ה'- ומעתה ועד סוף הפרשה יחזור הביטוי פעמים רבות.
שם שד-י עניינו חוקי הטבע, וכפי שמפרשת הגמרא בחגיגה: "שד-י- שאמר לעולמו די". כלומר, הקב"ה קבע לעולם חוקים וכללים, גבולות וצמצומים, מהם חוקים פיזיים, ומהם חוקים רוחניים.
בספר בראשית גילו האבות שה' שולט ומנהיג את הטבע. האבות חשפו שיש מנהיג לבירה, שהחוקים של הטבע נקבעו על ידי מחוקק עליון. לא זו בלבד אלא שבתוך החוקים ובתוך הכללים יש מקום לשכר לצדיקים ועונש לרשעים. לכן האבות זוכים לאושר כלכלי, לנצחנות במלחמות, ולעוד שפע וברכה. מאידך, כאשר ישנם חטאים מתגלגלים לפתחם צרות ורעות.
בדרך זו של ההתגלות האלוקית יש שני חסרונות בולטים:
האחד, שצריך להיות גדול כאברהם אבינו בכדי להצליח לראות את מה שמעבר לטבע, את מה שמנהיג את הטבע. הדברים אינם גלויים ומפורשים. קל מאוד לתלות את הדברים במזל ובמקרה ולא לחשוף את ההנהגה האלוקית.
החיסרון השני הינו שהקב"ה לא גילה מפורשות מה רצונו, מה האדם צריך לעשות כדי לעבוד את ה'. האדם צריך לזהות מפנימיותו מהו רצון ה', ששתי כליותיו ילמדו אותו מה טוב ומה רע, מה נכון ומה איננו נכון. צריך להיות עם לב טהור ונקי, עם הקשבה פנימית עליונה בכדי לזהות בכל רגע ורגע מהו רצון ה'. דרך זו התאימה ליחידים ענקיים, ל'אברהם העברי'- שרואה את מה שמעבר- אך אינה מתאימה לכלל, לציבור, לאומה, לעולם כולו.
בספר שמות מתגלה השם המפורש שעניינו שהדברים מפורשים ובהירים, ללא מקום לטעות ומכשול. הספר כולו נקרא ספר שמות והוא בא לחשוף את השמות, את המהות, את הפנימיות שבעולם. כפי שכשאנו קוראים לילד בשמו אנו חושפים ומגלים את פנימיותו.
לכן מופיעות עשרת המכות שעניינם הכללי היה לשבור את הטבע , לרסק לרסיסים את התפיסה שהכל הוא טבע, להסיר את כל המסכים ולגלות את השם המפורש.
כהמשך לכך ניתנת התורה שאומרת באופן מפורש מהו רצון ה', איך חיים על פי החוקים האלוקיים. האדם לא זקוק יותר לזיהוי הדברים מתוך עצמו, אלא הדברים מתפרשים לו באר היטב.
זה תשובתו של הקב"ה למשה, אמנם המצב לא השתפר, ואפילו נהיה גרוע יותר, כי המגמה היא לא להוציא את בני ישראל ממצריים, אלא לחשוף קומה חדשה של התגלות אלוקית, ולכן באופן טבעי יהיה יותר ויותר גרוע, ודווקא בשל כך, הפלא והנס של היציאה יהיה יותר יותר בהיר וברור, דווקא בשל העובדה שהטבע כולו יראה שהמצב חסר אונים תהיה התגלות בהירה וברורה יותר.
בכדי שיופיע עם, על כל מדרגותיו, הדברים צריכים להיות חדים וברורים, חד משמעיים, ללא ספקות. זהו עניינו של ספר שמות וזוהי עניינה של יציאת מצרים- לצאת מהמיצרים, לצאת מהגבולות וההגבלות של הטבע ולגלות שיש הרבה הרבה מעבר.
המסר הזה נכון גם לימינו. אם אנו חפצים לחנך דור, לעצב עם, אנו צריכים להיות בהירים וברורים- לומר בשפה בהירה מה טוב ומה הרע, מה אמת ומה שקר, מה טמא ומה טהור.
יהי רצון שיחד עם הפרשיות הללו יתבהרו ויתלבנו הדברים בתוכנו.
