אחד הדברים היסודיים שעלינו לדעת הוא שבאדם יש שלושה שותפים: הקב"ה, אביו ואימו. כלומר, כפי שהאדם מקבל מהקב"ה את תכונותיו וכוחותיו, כך בהכרח הוא מקבל מהוריו את התכונות היסודיות שבהם.

ולכן לכאורה יש לשאול כיצד הוא שאברהם אבינו, האדם הגדול שבענקים, אוהבו הגדול של הקב"ה, עמוד האמונה והחסד, יוצא מביתו של תרח?

מי אתה אברהם אבינו?

בטוחני שיהיו שיאמרו שאברהם אבינו הוא ברייה חדשה, הופעה אלוקית עליונה, שאין שום קשר בינו לבין אביו. וכעין דברי הכוזרי הידועים שהתורה לא סיפרה על מעשיו של אברהם אבינו עד הציווי האלוקי 'לך לך' כדי ללמדנו שהבחירה באברהם אבינו היא בחירה אלוקית שאינה תלויה במעשיו ובתכונותיו של אברהם.

וזו לשון המהר"ל ב'דרך חיים':

"אברהם הוא ראש ייחוסנו ובו הייתה הבחירה אשר בחר ה' בישראל, כדכתיב 'אתה הוא האלוהים אשר בחרת באברם' (נחמיה ט) ולא הקדים [לכתוב בתורה] צדקות אברהם [כהסבר לכך שה' בחר בו] כי לא בשביל שום צדקות בחר באברהם ובזרעו, רק [=אלא] שבחר באברהם ובזרעו מצד עצמם, ולא בשביל דבר, שהיה אפשר לומר שכאשר בטל אותו דבר בטלה האהבה".

מעשיו של אברם

ונראה לעניות דעתי שהתורה רצתה ללמדנו יותר מכך, שהרי התורה כן מספרת לנו על ייחוסו של אברהם ותולדותיו, וכן כל מדרשי חז"ל שמספרים על צדקת אברהם מקורם ברמזי הפסוקים והמקראות. ולכן ברור שהתורה רצתה ללמדנו שאברהם אבינו בייחוסו ובמידותיו, מעשיו ובפעולותיו היה ראוי לבחירה האלוקית.

נהוג לומר שהשאלה האם אברהם אבינו נבחר בזכות מעשיו או כבחירה אלוקית עצמית ללא קשר למעשיו ותכונותיו נתונה במחלוקת בין הכוזרי והמהר"ל שהבאנו לעיל לבין הרמח"ל בספרו 'דרך ה" בו הוא כותב:

"ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה ונקבע להיות אילן מעולה ויקר, כפי מציאות האנושית במדרגתו העליונה, וניתן לו להוציא ענפיו כפי חוקו. ואז נתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחד מהם במדרגה ידועה, אבל כולם בבחינה האנושית בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו. והנה אחר העניין הזה נסתם שער השרשים והתחיל הגלגול וההנהגה בענפים, אל אחד לפי עניינו".

מהותה של הבחירה האלוקית

ונראה לומר שבאמת אין כאן מחלוקת, וכהסברו הידוע של הרצי"ה זצ"ל שאינה דומה לבחירה האלוקית לבחירה האנושית. הבחירה האנושית הינה בחירה מסך האפשרויות הקיימות, לעומתה הבחירה האלוקית הינה בחירה יוצרת. כלומר, כשהקב"ה בחר באברהם להקים את האומה האלוקית, להיות אביו של העם הנבחר, הכוונה היא שהקב"ה יצר את אברהם עם תכונות וכישרונות המתאימים לתפקיד זה.

יתרה מזאת, הקב"ה יצר את כל תולדות האנושות באופן שאברהם אבינו יוכשר לתפקידו. הבחירה האלוקית הינה בחירה יוצרת. "אשר בחר בנו"- אשר יצר אותנו באופן המתאים והמיוחד לתפקידנו הגדול והעליון.

הקשר בין אברהם אבינו לתרח אביו

ולכן ניתן להתבונן בקשר העמוק שבין תכונותיו של אברהם לאלה של תרח. וכדי לעמוד על קשר זה נביא את דברי מדרש רבה הידוע (בראשית לח) שמפגיש אותנו עם תרח ואברהם (וזה תרגומו): "אמר רבי חיא בן בנו של רב אדא מן העיר יפו: תרח מוכר צלמים היה, פעם אחת נסע אל מחוץ לעיר, והושיב את אברהם בנו להיות מוכר תחתיו. הגיע אדם אחד לקנות פסל, שאל אותו אברהם: 'בן כמה שנים אתה'? ענה לו: "'בן חמישים או שישים'. אמר לו אברהם: 'אוי לו לאותו אדם שהוא בן ששים שנה ורוצה לסגוד לבן יום', והיה אותו אדם מתבייש והולך לו. לאחר זמן הגיעה אישה אחת ובידה קערת סולת, אמרה לו: 'הא לך, הקרב לפניהם', לקח אברהם מקל בידו, שבר את פסלי אביו, והניח את המקל בידיו של הפסל הגדול מביניהם, שהיה שם. כשחזר תרח שאל את אברהם: 'מי עשה זאת לפסלים'? ענה לו: 'ומה אומר לך? אישה אחת הגיעה לכאן, ובידה קערת סולת, ואמרה לי להקריבה לפני הפסלים. כאשר הקרבתי את הסולת החלו הפסלים להתקוטט, זה אמר: 'אני אוכל ראשון', וזה אמר: 'אני אוכל ראשון' עד שקם הפסל הגדול, לקח את המקל בידו ושבר את שאר הפסלים'. אמר לו אביו: 'האם אתה מהתל בי? וכי יש בפסלים דעת לריב ולהתקוטט'? אמר לו אברהם: 'ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר'? לקחו ומסרו לנמרוד המלך. אמר לו נמרוד: 'בא ונשתחווה לאש', אמר לו אברהם: 'בא ונשתחווה למים המכבים את האש'. אמר לו נמרוד: 'נשתחווה למים', אמר לו אברהם: 'אם כן, נשתחווה לעננים הנושאים את המים'. אמר לו: 'נשתחווה לעננים'. אמר לו: 'אם כן נשתחווה לרוח המפזרת את העננים'. אמר לו: 'נשתחווה לרוח'. אמר לו: 'בא ונשתחווה לבן האדם, הנושא רוח בקרבו'. אמר לו נמרוד: 'האם אתה משתעשע בי? אני איני משתחווה אלא לאש, הרי אני משליכך בתוכה, ויבוא אלוה שאתה משתחווה לו ויצילך ממנה".

במדרש זה אנו רואים שתי תכונות יסודיות שמופיעות בתרח שאחר כך הולכות ומופיעות בצורה רחבה יותר אצל אברהם:

1. תרח הוא כהן לעבודה זרה, הוא מפיץ את האמונה בעולם. ביתו פתוח לרווחה לכל מבקש עבודה זרה ומהווה מוקד ואבן משיכה לכל לרוצים להתקרב עליה. כך גם בנו, אברהם, הוא מפיץ האמונה. ביתו פתוח לרווחה ואברהם אבינו מנסה בכל כוחו שכל הנכנס לביתו ישבח ויברך את הקב"ה ויתמלא אמונה.

אברהם מקרב רבים לעבודת ה' "ואת הנפש אשר עשו בחרן". נכון שישנו הבדל קטן,שתרח עובד עבודה זרה ואברהם מאמין בקב"ה. אבל זהו שינוי בדעות ולא בתכונות.
האדם קונה מהוריו את המידות, התכונות וכוחות הנפש. אך את האמונות והדעות רוכש האדם בעצמו.

2. אפשר לומר שרגע השיא של אברהם אבינו הוא העקדה. מסירות הנפש של אב המוסר את בנו על אמונתו, הינו רגע אדיר בחיי האומה בכלל ובחיי אברהם בפרט.
אך אם נתבונן במדרש נראה כי הראשון שמסר את בנו על אמונתו היה תרח, "לקחו ומסרו לנמרוד המלך". וסביר להניח שתרח ידע מה גורלו של מי שנמסר לנמרוד המלך…

3. נקודה שלישית שמופיעה על פי פשט הפסוקים הינה הניסיון הראשון של אברהם אשר נדרש לעמוד בציווי של הקב"ה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". וחז"ל מציינים את גודל הניסיון של מי שנדרש להתנתק מארצו, ממולדתו ומהשפחתו המורחבת.

אלא שהראשון שעשה זאת היה תרח. וכפי שמצאנו בסיום הפרשה הקודמת "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם".

וחז"ל מלמדים אותנו שאחר כל המעשה שהובא לעיל החליט תרח להאמין באמונתו של אברהם, דבר המלמד על תכונת חיפוש האמת המופיעה אצל תרח, ואשר הופיעה גם אצל אברהם שחיפש מי בעל הבירה.

ובעקבות כך החליט תרח לעזוב את מקומו ולחפש מקום אחר בו יוכל לעבוד את הקב"ה כרצונו. וגם כאן מופיע תכונת מסירות הנפש וללכת אחר האמת והאמונה ולוותר על כל מה שנבנה בעמל רב ובשנים רבות.

יהי רצון שנזכה לרשת מאבותינו את התכונות הנפלאות העוברות מדורי דורות, להגדילם ולהעצימם, ובייחוד לכוון את כל המידות והתכונות על פי התורה, שזהו הדבר המסור בידי האדם- לקנות את האמונות והדעות הנכונות.
__
הערת העורך: חכמים אומרים לנו שאין קוראים אבות אלא לשלושה ולכן אין לקרוא לתרח אבינו אלא רק לאברהם, יצחק ויעקב אבותינו הקדושים. הכותרת באה להראות צד מסויים שיש.