פרשתנו פותחת בביאת שלושת האנשים-המלאכים לאברהם אבינו. ודברים רבים אפשר ללמוד מפרשה זו, הן בנוגע לצורת קיום המצוות, והן בנוגע לדמותו של אברהם אבינו, ואנו ננסה להתמקד בנקודה אחת שהיא אולי הדבר התמוה ביותר בפרשתנו.
חז"ל דורשים בגמרא (שבת קכז.) על הפסוק "ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך" ש"אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה…".- כלומר, חז"ל דורשים שהאמירה 'ויאמר ה"' היא אמירה של אברהם אבינו לקב"ה הנגלה אליו, שכן בתחילת הפרשה כתוב "וירא אליו ה' באלוני ממרא", ואזי כעת אברהם מבקש מהקב"ה, אחר שנשא את עיני וראה שלושה אנשים ניצבים עליו, שימתין ואברהם אבינו ילך ויקבל את פני האורחים.
והדבר קשה שהרי אברהם אבינו נמצא בשעה הכי גדולה ונשגבה אליה יכול בן אנוש להגיע, הקב"ה מתגלה אליו ושואל בשלומו, והוא עוזב זאת כדי להקביל את פני אורחיו?!
מטרת המצוות
יתרה מזאת, הרי ניתן לומר כי כל מטרת המצוות הינה להגיע לשיא המתואר בגמרא (ברכות יז.) "מרגלה בפומיה דרב: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה…".- וכאשר אברהם אבינו מגיע לשיא הזה ומקבל פני שכינה הוא עוזב זאת כדי לקיים עוד מצווה?
והתשובה היא, כפי שאנו אומרים פעמים רבות, טמונה בעצם השאלה. חז"ל מחדשים לנו שבניגוד לתפיסות מסוימות ביהדות, שהעיקר לא מונח בתענוג הרוחני לו יזכה האדם אלא דווקא בתיקון העולם.
מטרת התורה ומצוותיה היא לא שהאדם יגיע לעולם הבא כדי לזכות להנות מזיו השכינה, אלא שהאדם יביא את העולם הזה לעולם הבא, וכתחילת דבריו של רב (שהובאו לעיל), צריך להגיע למצב בו לא תהיה קנאה, שנאה ותחרות.
ההנאה מזיו השכינה תהיה תוצאה מתבקשת של הגעת העולם למצבו המתוקן. ולכן אין שום עניין לדלג לתוצאות, אלא העיקר הוא להביא את העולם למצב בו יוכל לזכות לכך.
לראות את האורחים
אברהם אבינו יודע את הסוד הזה והדבר המופלא איננו העובדה שהוא מבקש מהקב"ה להמתין אלא העובדה שאברהם אבינו בכלל הצליח לראות את האורחים. גדולתו של אברהם היא שגם בעת שהקב"ה נגלה אליו הוא ממשיך להסתכל מארבעת פתחי אהלו ולחפש מה הוא יכול לתקן ולשפר והיכן הוא יכול לגמול חסד בעולם.
כמה נפלא לקרוא את הפסוקים אחרי ההבנה עליה עמדנו. "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום, וישא עיניו וירא והינה שלושה אנשים ניצבים עליו…". שבחו של אברהם אבינו הוא בכך שהקב"ה נראה אליו בזכות שהוא יושב פתח האוהל, וכפי שמביא רש"י "לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו" וניסיונו של אברהם אבינו הוא שאף על פי שהקב"ה נראה אליו "וישא עיניו וירא"- הוא ממשיך לשאת את עיניו ולהתבונן.
שתי דרכים לפגוש את השם
ואולי אפשר וצריך להוסיף עוד קומה. ישנם שתי אפשרויות להיפגש עם הקב"ה. אפשרות אחת היא האפשרות הרוחנית המופיעה על ידי לימוד תורה, ובדרגותיה העליונות על ידי רוח הקודש והנבואה. האפשרות השנייה היא להיפגש עם הקב"ה דרך הבריאה, כדברי מרן הרב קוק זצ"ל במאמרו 'צימאון לאל חי':
"צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין- דרך השער. השער הוא האלוקות המתגלה בעולם בכל יופיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו. האלוקות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להיבלע בקרבה, להיאסף אל אורה ואין אנו יכולים לבוא למידה זו של מילוי תשוקתנו, יורדת בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגוע ושלום במנוחתה. ולפרקים תפקדנו בברק עליון מזיו של מעלה מאור עליון שמעל כל רעיון ומחשבה. השמים נפתחים ואנו רואים מראות אלוקים".
מרן הרב קוק מגלה לנו שהדרך הראשית והמרכזית להתקשר לקב"ה היא מתוך העולם, והגילוי הגדול ביותר בעולם הוא כמובן האדם, ולכן מי שמקבל אורחים, מי שרואה את הטוב והעוצמה, את המידות והתכונות שבכל אדם הוא זה שנפגש עם הקב"ה באופן תמידי, שהרי העולם זמין לנו כל הזמן.
יתר על כן, אברהם נפגש עם הקב"ה באופן היותר מוחשי וממשי. זוהי הצורה הקבועה להיפגש עם הקב"ה. ונכון שישנה עוד צורה שמגיעה לפרקים, כדברי הרב קוק זצ"ל, והיא לראות 'מראות אלוקים'. אלא שתדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם, והאופן הקבוע, הממשי והמוחשי קודם לאופן הרוחני, העליון והארעי.
וכך כותב המהר"ל אפילו באופן חריף יותר: "פרוש, הכנסת אורחים לכבוד האדם האורח שהוא נברא בצלם אלוקים, ודבר זה נחשב ענין אלוקי, והוא מתחבר לגמרי אל צלם האלוקים הזה, והוא יותר מקבלת שכינה, כי אין חבור אל השכינה".
הדרך הסלולה להתקרב להשם
כמדומה שרובנו עוד לא זכינו להקבלת פני השכינה, אבל כולנו מסוגלים להתבונן בטוב האלוקי הקיים בעולם. רבים מחפשים את ההתקשרות עם הקב"ה ומנסים בדרכים שונות ומשונות להגיע לכך. ואנחנו צריכים לזכור שיש דרך סלולה, גדולה ורחבה בה כולנו יכולים ללכת והיא לראות את החוכמה האלוקית במציאות, בכל אדם שאנו פוגשים, וכל שכן בכל חברה ותנועה, בכל תופעת טבע. ואם אכן כך נעשה נזכה למה שמבקש אברהם אבינו, "ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך".- הגם שאני הולך לקבל אורחים לא יהיה בכך התנתקות או הפרדות מגילוי השכינה העליונה, אלא להפך, הקב"ה יהיה איתי ולא יעבור מעליי.
לבייש מלאכים
על פי דברינו אלה יש להסביר מדרש תמוה (שמות רבה כח,א) שאומר:
באותה שעה (שעלה משה למרום לקבל את התורה) ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה, עשה בו הקב"ה קלסטרין של פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו, אמר הקב"ה למשה לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם, שנאמר 'לקחת מתנות באדם', ואין אדם האמור כאן אלא אברהם שנאמר 'האדם הגדול בענקים'…"
– ולכאורה יש להבין מדוע מלאכי השרת צריכים להתבייש מאברהם אבינו רק מפני שאכלו אצלו?
אלא שעל פי דברינו התשובה מובנת. המלאכים יכולים להלל ולשבח את הקב"ה אך ורק ברוחניות, באופן הראשון שהזכרנו, אך אברהם אבינו הוא זה שהמלאכים אכלו אצלו, הוא היודע לראות את הקב"ה בתוך המעשים של העולם הזה, הוא היכול לקחת אוכל גשמי ולהצליח להאכיל בו מלאכים – כשהמשמעות של הדבר היא ההצלחה לגלות את הצד האלוקי שבאוכל. וכיוון שהמלאכים לא מסוגלים לעשות את הקידוש ה' הזה הם מתביישים בכך.
יהי רצון שנזכה לבייש את המלאכים ולפעול לגילוי שכינה בארץ. ודווקא בימים אלו של בחירות לראות את הטוב האלוקי שבכל אחד ואחד ולקלוט אותו לקרבנו בהכנסת אורחים חמה ומלבבת
