מה עניינו של חודש מרחשוון – או מדוע אנו נזקקים לטיפה המרה?
גדולת בקשת הגשמים
השבוע נכנסנו לחודש מרחשוון, ובשבוע הבא, בז' לחודש, נתחיל לבקש ולשאול על הגשמים, ויש לשאול מדוע חודש הזה נקרא 'מר', וכי יש שמחה גדולה כירידת הגשמים?! האם יש בעולם דבר חשוב כירידת הגשמים?! האם יש דבר שמבטא באופן כה שלם את אהבת ה' לעמו ולעולמו כירידת הגשמים?! הרי התורה עצמה משבחת את ארץ ישראל על כך שהיא שותה ממי הגשמים, וחז"ל עוד מוסיפים ומחדשים ש"גדול יום הגשמים כשיום שנתנה בו תורה" וש"גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ".
הטיפה המרה
התשובה הפשוטה מחד והעמוקה מאידך לשאלה זו טמונה בעומק הלשון העברית. המילה 'מר', מלבד הפירוש המוכר של מרירות וצער מתפרש גם כ'טיפה', וכפי שמופיע בנביא (ישעיהו מ,טו): "הן גויים כמר מדלי"- כטיפה הנוזלת מהדלי.
והתשובה לשאלה מדוע הטיפה היא מרה הינה פשוטה ויסודית. כל פעם ששפע יורד לעולם הוא מלווה בתחושת מרירות, וזאת מפני שהיה רצון אלוקי לתת טוב שלם, עליון, בלי גבול, אלא שאנחנו, בעולם הזה, לא יכולים לקלוט שפע כזה, ולכן ניתנו לנו טיפות בלבד. הקב"ה היה רוצה לתת לנו מפלי מים אדירים, מבול, אלא שאם היה עושה כן העולם היה טובע. לכן, בצר לנו, צריך לתת לנו רק טיפה, מעט מזעיר, טיפין טיפין. וכדברי הגמרא שאם הטיפות, שביניהם רווח של נימה (שערה אחת) היו מתחברות, העולם היה חרב.
ואפשר לראות בחוש כמה הדברים נכונים גם בחיינו. וכי יש אימא ללא רגשות אשם על שימת גבולות לילדיה?! הרי היינו רוצים לתת לילדנו הכל, ללא גבול, אלא שאם אנו רוצים שילדנו יתפתחו ויגדלו כשורה הרי שחייבים להשים להם גבולות. וכך גם בנתינה החוצה- היינו רוצים לתת הכל לצדקה ולעזרה, אלא שאנו מוגבלים לכדי חומש בלבד, איזה בעל לא היה רוצה לתת את כולו לאשתו, איזה הורים לא היו רוצים לתת הכול לילדיהם, אך יש סדרים שאם לא נעמוד בהם העולם יחרב.
בתשרי- ההחלטה הרוחנית, בחשוון- ההופעה הממשית
חודש תשרי הוא חודש בו נגזר עלינו שפע, ברכה, חיים וכל טוב בעולמות העליונים, לעומת זאת בחודש מר חשוון השפע כבר מתגלה אצלנו, באמצעות הגשמים. אלא שכפי שאמרנו, השפע האלוקי, בבואו לרדת לעולם הזה, צריך להצטמצם ויש בכך קושי וכאב.
ולכן הגשם גם נקרא גבורה- גבורות גשמים- שכן הגבורה היא מידת הדין שעניינה הוא לתת לכל דבר את גבולו. "איזהו גיבור? הכובש את יצרו"- מי שיודע לקחת את היצר ולהשתמש בו בזמן הנכון, במקום הנכון ובמידה הנכונה. ואילו המבול מגיע כשהאנשים לא יודעים לשים גבולות וכוחותיהם מתפרצים לכל עבר.
מאורעות חודש מרחשוון בתנ"ך
התנ"ך מספר לנו על שלושה מאורעות שמתרחשים בחודש מרחשוון:
1. המבול- כפי שביארנו, כשהאדם לא יודע להשתמש בשפע, על פי הדין ובגבולות הנכונים, כשהוא לא מצליח לפעול בכוחותיו וביצריו על פי הסדר המתוקן, הרי שמגיע מבול.
2. סיום בניין המקדש הראשון- שלמה המלך מסיים לבנות בחודש מרחשוון את בית המקדש, "ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החודש השמיני, כלה הבית לכל דבריו ולכל משפט ויבנהו שבע שנים (מלכים א', ו, לח).
וחז"ל במדרש תנחומא (נח, יז) מגלים לנו שחודש מרחשוון הפך מ'מבול' ל'בול' בזכות בניין בית המקדש- המקום בו מסודרים כל הכוחות, המקום בו כל דבר במקומו המדויק- זכינו לעבור מ'מבול' ל'בול'- הצלחנו לקלוע בדיוק ("לקלוע בול") למקומות הנכונים ולכוון נכון את אורחות חיינו.
3. החג שבדה ירבעם מליבו נקבע לחודש מרחשוון (מלכים א, יב). וניתן לומר שירבעם הוא זה שהביא, במבט ארוך טווח, לחורבן הבית. אפשר לראות כאן דבר עמוק מאוד, ש"אחרי החגים" זה עיקר החיים. יש שמחפשים את הריגושים המתמידים, את האורות המופלאים, אך עיקר העניין הוא להצליח לחיות בסדרים, בחיי היומיום, לפרוט את כל האורות והקבלות של כל החגים לסדרי חיים קבועים. ירבעם, בחודש מרחשוון בו העבודה היא להמשיך את כל האורות של תשרי לחיי היומיום, לחיים מלאי תורה וקדושה, החליט שחייבים עוד חג, כי הרי לא תיתכן שיגרה… וכך שכחת הסדרים המתוקנים הובילה חזרה את חודש 'בול' להיות חודש 'מבול' וחורבן.
יהי רצון שנזכה לדעת את הסוד של הגבורה ולתת אותו באופן שילדינו יוכלו להכילו ולקבלו, לחיות עם היצרים, יצרי החיים והשאיפות תוך כבישתם ושליטה בהם לטובה ולברכה. חודש טוב.
