חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

גזירת ציציות

האם מותר לגזור חוטי ציצית במספרי מתכת?

כן

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-01-26 11:10:12

האם מותר לגייר עמלקי

כתוב בתורה שחייב להרוג את כל העמלקים. עכשיו אתה רואה שיש מולך עמלקי והוא שואל אותך את השאלה הבאה: האם אתה יכול לגייר אותי? עכשיו מצד אחד אתה חייב להרוג אותו, מצד שני הוא רוצה להתגייר. מה עושים?

פניני הלכה זמנים פרק יא (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

יא – האם עמלקי היה יכול להציל עצמו או להתגייר

אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, אם עמלקי יקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח, פקע ממנו דין עמלק ואין להורגו. ואלו הן שבע מצוות בני נח: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גניבה, איסור ברכת ה' (לשון סגי נהור והכוונה לקללה), איסור אכילת איבר מן החי, והחיוב למנות בתי דינים שישפטו צדק בכל הדינים שבין אדם לחבירו.

לא זו בלבד, אלא גם כאשר לא קיבלו על עצמם מרצונם החופשי לשמור שבע מצוות בני נח, לפני שיוצאים כנגדם למלחמה, מצווה להציע להם שלום. היינו להציע להם שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח, ולהיות משועבדים לישראל ולהעלות להם מס כדי להבטיח שלא יחזרו לסורם ללחום בישראל. אם קיבלו את תנאי השלום – אין נלחמים נגדם, ואם לא קיבלו – נלחמים נגדם עד כלותם. וגם אם ירצו אח"כ לחזור בהם ולבקש שלום – אין מקבלים אותם, שהואיל וכבר התחילה המלחמה – נלחמים בהם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א-ד, כס"מ שם).

ואם יבוא עמלקי וירצה להתגייר, נחלקו הפוסקים אם יקבלוהו. לדעת רמב"ם (איסו"ב יב, יז) יכול עמלקי להתגייר. וכן אמרו חכמים, שמבני בניו של המן הרשע, שהיה מזרע עמלק, לימדו תורה בבני ברק (גיטין נז, ב; סנהדרין צו, ב), הרי שקיבלו גרים מזרעו של עמלק.

ויש אומרים שאין מקבלים גר מעמלק. וכך היא דעת רבי אליעזר במכילתא, שנשבע המקום בכיסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, לא יקבלו אותו. ומה שאמרו חכמים, שמבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק, ארע מתוך טעות, שבית הדין לא ידע שהבא לפניו הוא מזרע עמלק, וכך קיבלוהו, ובדיעבד גיורו תקף. או שהיה מקרה שעמלקי מצאצאי המן הרשע אנס אשה יהודיה, ובנה שנולד לה ממנו נחשב ליהודי, וממנו יצאו אותם מלמדי תורה בבני ברק.

לסיכום, הדרך הטובה לקיום מצוות מחיית עמלק – בחזרתם בתשובה. אם לא חזרו בתשובה, היתה דרך שאף היא לכתחילה, במחייתם במלחמה. בפועל המצווה התקיימה בדרך של בדיעבד: ברבות השנים צאצאיהם התפזרו והתבוללו בגוים, ואבד מהם זכר מוצאם ופקע מהם דין עמלק בלא שעשו תשובה.[1]

[1]. מכילתא, פרשת בשלח מסכתא דעמלק פרשה ב: "רבי אליעזר אומר: נשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר – שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו". וכן היא דעת רבי אלעאי בתנחומא (ורשה, כי תצא יא). מנגד, במסכת גיטין נז, ב; ובסנהדרין צו, ב, מובאת ברייתא: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק". ומשמע שניתן לגייר עמלקי, שהרי המן האגגי היה עמלקי.

לרמב"ם (איסו"ב יב, יז) אפשר לקבל גר מכל האומות, ומשמע גם מעמלק, וביאר החיד"א (יעיר אוזן ג, א) שלדעתו אין הלכה כר' אליעזר במכילתא, מפני שיש שם דעה נוספת של ר' אלעזר המודעי, שביאר את השבועה באופן אחר, וכן עולה מהגמ' על בני בניו של המן. ובהר אפרים (על המכילתא סוף בשלח, 'ולעמלק'), ביאר שכך דעת המכילתא, כי מצוות מחיית עמלק נאמרה בעמלקי שלא קיבל עליו שבע מצוות בני נח, אך מעת שקיבלן – יצא מכלל 'עמלק', וניתן לגיירו.

מנגד, יש אומרים שאין לגייר עמלקי, כדעת רבי אליעזר במכילתא. כ"כ ר"י בן יקר (בפירוש התפילות והברכות, עמ' נו), צוף דבש (שער החצר, דף קכה, א-ב), ועוד. וכן עולה מדבריהם של הסוברים שניתן לקבל עמלקי לגר תושב אך לא לגר צדק (אבנ"ז או"ח תקח, והביאו צי"א יג, עא; דובב מישרים ג, סו). יש סוברים שאף בדיעבד אם עברו וגיירו עמלקי גיורו בטל (ר"י פערלא ל"ת רסג, 'אמנם'). ורבים סוברים שבדיעבד גיורו תקף (ישועות מלכו ליקוטים סי' טו; עמק ברכה עמ' קכו; הרב חרל"פ בית זבול ג, כא; נטעי איתן ה, ס, ועוד). וממילא אפשר שמבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק, כי עברו וגיירו עמלקי. עוד אפשר לבאר, שאירע שעמלקי מצאצאי המן הרשע אנס בת ישראל והוליד ממנה בן שנחשב יהודי, ומזרעו לימדו תורה בבני ברק (רסיסי לילה לח, ה). ויש אומרים שרק אם עברו כמה דורות עד שנתגלה שהוא מזרע עמלק – גיורו תקף, אבל אם הדבר התברר מיד – גיורו בטל (שבות יהודה על המכילתא).

ויש דעות ביניים: אם אביו עמלקי אסור לקבלו, ואם אמו עמלקית – מקבלים, ומגיור כזה היו בני בניו של המן שלימדו תורה בבני ברק (גליוני הש"ס גיטין נז, ב, 'מבני'; מהרש"ם ג, רעב; טוב עין נא, ב). ויש אומרים שאפשר לגייר עמלקי אך אסור לו לבוא בקהל (מגילת ספר על הסמ"ג לאוין קטו; קול מבשר ב, מב). ויש סוברים שאמנם אין לבית הדין לגיירו, אך אם התגייר מעצמו – מקבלים אותו (הרב שלמה אלקבץ במנות הלוי, מהד' מנות אי"ש עמ' ריד-רטו).

ונראה שאף לסוברים שאין מקבלים גר עמלקי, אם התערבו עמלקים באומות אחרות, עד שלא נודע שהם עמלקים, בטל מהם דין עמלק. וכעין זה כתב ר"ח פלאג'י, שכך קבלו גר שמבני בניו לימדו תורה בבני ברק, ואח"כ נודע ברוח הקודש שהם מזרעו של המן הרשע ('עיני כל חי' לסנהדרין צו, ב).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-01-22 18:31:56

מיץ ענבים

שלום הרב האם הרב יוכל להסביר לי למה מצד אחד מיץ ענבים נחשב כיין לעניין קידוש, אבל מצד שני לעניין ברכת הטוב והמיטיב הוא לא נחשב? תודה

כי ברכת הטוב והמטיב היא על תוספת השמחה שביין, ורק יין עם אלכוהול מביא לשמחה.זאת לעומת קידוש שהעיקר זה החשיבות שביין, ובזה מצד הדין מיץ ענבים זהה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-01-28 09:08:53

שמירת נגיעה

האם מותר לי לגעת בדודה שלי?

אסור. מותר לאדם לגעת רק באימו, סבתו, ואחיותיו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-06 19:11:59

יש לך שאלה?

תמיד בעלייה – דבר תורה לפרשת פנחס

הרב גור גלון
הרב גור גלון

עם ישראל וארץ ישראל

כפי שכתבנו בשנה שעברה, החל מפרשת חוקת ישנה הכנה לקראת הכניסה לארץ. כחלק מהכנה זו מופיעים בחציה השני של פרשתנו הציוויים על קרבנות הציבור, ובראשם קורבן התמיד. דבר מעניין שיש לשים לב אליו הוא שקורבנות הציבור לא הוזכרו בספר ויקרא- ספר הקרבנות- שנראה היה שהוא המקום בו אמורים להופיע קרבנות אלו. בספר ויקרא מוזכרים קורבנות היחיד (וקורבנות הציבור הלא קבועים- כדוגמת פר העלם דבר של ציבור וכדומה) אך לא מוזכרים קרבנות הציבור הקבועים.

ויש בחלוקה זו לימוד יסודי וחשוב מאוד. המקום היחיד בו יכולה להתבצע עבודה כללית-ציבורית הוא ארץ ישראל.

שיעוד של הרב גור על הנושא (MP3)

גוי אחד בארץ

בספר ויקרא אנו נחשפים לעבודת הקורבנות, אך אלו הם קורבנות יחיד או קורבנות שבאו לתקן קלקולים שהופיעו. אך לרומם את הציבור ולהעלותו באופן קבוע על ידי עבודה ציבורית מסודרת בבית המקדש- זהו דבר שאפשרי רק במקום בו ישראל מתאחדים ומתגבשים לעם. וכפי שאומר הזוהר על הפסוק "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" ש"בארץ אינון איקרו חד" [= בארץ הם נקראים אחד] – כלומר, רק בארץ ישראל עם ישראל נקרא 'גוי אחד'.

זהו ההקשר בו מופיעים הקורבנות בפרשתנו, כחלק מההכנה לכניסה לארץ. וננסה להתבונן מעט בקורבנות.

יסודיות קרבן התמיד

הקורבן הראשון ויסודי הוא קורבן התמיד. ידוע המדרש שמביא ה'עין יעקב' בהקדמתו בו מנסים התנאים למצוא מהו הפסוק הכולל ביותר בתורה. וזו לשונו "בן זומא אומר מצינו פסוק כולל והוא 'שמע ישראל…', בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך', שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא 'את הכבש אחד תעשה בבוקר…', עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי…".

כלומר, על פי רבי שמעון בן פזי, שהמדרש פוסק כמותו, הפסוק היסודי ביותר בתורה הוא הפסוק המופיע בפרשתנו, "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים".

ויש להתבונן ולראות מהו עניינו של קורבן התמיד שהופך אותו לעניין הכולל ביותר בתורה?

בשחיקה מתמדת

אנו מצויים בעולם גשמי וחומרי, עולם בו לרוחניות ולקשר עם הקב"ה יש שחיקה מתמדת, שכן כל אשר נראה לעינינו הוא כיצד החומר, הכלכלה, החברה וכו' הם המובילים תהליכים וקובעים מה יהיה ומה יקרה, ואילו האמונה וההבנה העמוקה שמה שבאמת קובע הוא העניין הרוחני, האלוקי- זהו דבר שלא נראה בעיניים ולכן נשחק.

הרב קוק זצ"ל מבאר ב'עולת ראיה' (ודברים דומים מצאנו גם אצל רבי נחמן מברסלב):

"בפנמיות יסוד החיים שלנו מונח אוצר קדוש, יקר ומרומם מאד, שהוא מצד עצמו עומד הוא למעלה מכל פגם, קשור הוא בהאור האלוקי הממולא צחצחות אין קץ, ויושר וצדק, חסד ואמת, אהבה וגבורה הוא מלא תמיד"- כלומר, באמת פנימיות חיינו מלאה בקודש עליון ואנו דבוקים לקב"ה.

וממשיך הרב וכותב:

"אלא שהצורך של ירידת הנשמה, וקישור ערכי החיים בתחומים מצומצמים ובתכונות חומריות הוא המביא את האפשרויות של הטבעה, של ירידה ושל שיקוע תדירי במעבי החטא"- דהיינו, הירידה לעולם הזה גורמת לשחיקה מתמדת, לירידה, לשכחה של האמת הגדולה של חיינו, של גודל קדושת נשמתנו ושל ההבנה שהעולם הרוחני הוא הפועל, היוצר והמקדם.

דבר זה דומה לתולעת שלאט לאט מהרסת כל הנקרה בדרכה. וכנגד תולעת זו אנו צריכים כל הזמן לעלות. וכפי שכותב הרב "ולעומת זה פועלת היא ההעלאה התדירית, מיסוד קדושת התמיד, עולת תמיד, באותיות תולע". אנו צריכים העלאה תמידית כנגד השחיקה התמידית. העולה נלחמת בתולע.

להעלות את השגרה

לצורך העלאה תמידית זו נבחרו שני כבשים. הכבש מייצג את חיי השגרה, שהרי אלו הם תכונותיו של הכבש שהולך עם העדר בנחת ושלווה. ואנו רוצים לקחת את הכבש, את השגרה, את חיי היומיום הרגילים ולהעלותם להקב"ה. אנו כציבור וכאומה רוצים להפוך את השגרה היומיומית, את הבוקר והערב, לעלייה יומיומית. ולא עליה של קפיצות ודילוגים אלא עליה הדרגתית ומתמידה של שלב אחר שלב.

כחלק מסדרי החיים הקבועים, המצריכים עליה מתמדת מידי יום ביומו, אנו מוסיפים ביום השבת עוד שני כבשים (כפי שמופיע בהמשך הפרשה)- דבר שמבטא עלייה והתעלות כפולה, שחוץ מהמסגרת הקבועה של כבש בבוקר וכבש בין הערביים אשר מתחמים את כל עבודתנו, מוסיפים ביניהם עוד שני כבשים, לומר שלא די בעליה מתמדת בכל ימות החול, אלא יש צורך ביום בו יהיה ריכוז של המאמץ ותופיע עליה כפולה.

כשאין מזבח

לצערנו, בימים אלו אנו מתאבלים על כך שכל הסדרים המופלאים הללו, שמפאת הזמן והמקום לא המשכנו לפרט את עניינו של ראש חודש וקורבנותיו, ומטרת קורבן כל חג וחג ועניינו, לא מתקיימים כיום בישראל.

ואף על פי כן על כל אדם ואדם ללמוד סדרים אלו ולהשתדל ליישמם בחייו, במשפחתו ובקהילתו. התורה מלמדת אותנו סדרי חיים לכל, והיכולת לבנות סדר חיים בו יש התעלות יומיומית מתמדת הינה יכולת חשובה ויסודית.

יהי רצון שנזכה לבנות סדרי חיים בהם האדם הולך ומתעלה מיום ליום ומשעה לשעה. וכמובן השבת היא המובילה את כל תהליך ההתעלות, ובעז"ה נזכה להחזרת תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן