ברכותיו של בלעם
השבוע אנו קוראים את פרשת בלק, פרשת הקללות ההופכות לברכות. מתוך כל הברכות הנפלאות ששם ה' בפי בלעם, נקבע בסידור התפילה שכל בוקר בכניסתנו לבית הכנסת, בכניסתנו אל מקום החיבור והדבקות בין הקב"ה לבינינו, בבואנו לעשות את הדבר שמכונה בפי ריה"ל בספר הכוזרי גרעין הזמן ופריו הגדול, התפילה שהיא מקום הקשר הישיר והחי בין האדם לבוראו, אנו אומרים: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".
יתר על כן כותבת הגמרא בסנהדרין: "אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. שנאמר: "ויהפך ה' אלוהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוהיך' – קללה, ולא קללות"- רק ברכה זו נשארה בישראל כדבר קבוע ויציב, ויש אם כן להבין את סודה של ברכה זו ומשמעותה, ומהי התכונה הישראלית היסודית שהיא מבטאת.
חז"ל במסכת סנהדרין מפרשים את הפירוש הפשוט של הברכה: ".. אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות: 'מה טבו אהליך יעקב', לא תשרה שכינה עליהם – 'ומשכנתיך ישראל'"- כלומר, הברכה היא שיהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות בישראל ושתשרה עליהם השכינה.
ובמסכת בבא בתרא דורשים ע"פ הדרש פסוק זה על הצניעות בישראל: "לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון… מנהני מילי? א"ר יוחנן, דאמר קרא: 'וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו', מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה".
הדבקות בין ישראל לאלוקים
הדבר הבסיסי שחייב להישאר בישראל בכל זמן הוא הקשר והדבקות בינם לקב"ה. ייתכן שהרבה דברים טובים וחשובים יחרבו וייעלמו בעוונותינו, אך עצם הקשר עם הקב"ה מובטח לנו שיישאר. "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה', מעתה ועד עולם" (ישעיה נט).
מובטחים לנו שני דברים שלא ימושו מאיתנו לעולם:
- "רוחי אשר עליך" – אנו מובטחים שהרוחניות תישאר בינינו- היכולת לפנות לקב"ה ולהתפלל. דבר זה הוא חלק מרכזי בסגולתו של עם ישראל, וכפי שכתוב "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו".
- "דברי אשר שמתי בפיך" – התורה לא תמוש מאיתנו. האידיאלים האלוקיים יישארו, יילמדו ויתקיימו על ידינו.
וזה מה שחז"ל דורשים על הפסוק "מה טובו אוהליך יעקב"- שאלו הם בתי כנסיות המיועדים לתפילה ובתי מדרשות הנועדים לתורה שיתקיימו לעד בעם ישראל.
תכלית ומטרת מקומות אלו היא להשרות את השכינה בישראל, וגם זה הובטח לנו "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". זהו באופן פשוט הפירוש על פי הפשט.
בתי המדרש מאחדים את עם ישראל
ואולי ראוי גם לציין את פירושו הנפלא של הנתיבות שלום שחלק חשוב ומשמעותי של בתי הכנסיות ובתי המדרשות הוא לאחד ולחבר את עם ישראל. ההתחברות לתורה ולתפילה היא התחברות לכלל, לנשמת כנסת ישראל, ולכן הפסוק הוא בלשון יחיד "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". (על פי זה מסביר נתיבות שלום שעשרים וארבע אלף האנשים שנהרגו במגיפה הם האנשים שפרשו מעם ישראל- ויהודי שפורש מהכלל פורש ממקור חייו. ולכן גם כתוב באר"י הקדוש שאותם עשרים וארבע אלף התגלגלו אחר כך בנשמות תלמידי רבי עקיבא, וגם הם מתו במגיפה מאותה הסיבה- שאף על פי שהיו מלאים בתורה לא היו מחוברים זה לזה).
ואילו על פי הדרש, הטוב שיש באוהלי ומשכנות ישראל הוא הצניעות שיש בהם.
עין רעה ועין טובה
ר' נתן בליקוטי הלכות (נזקי שכנים ה) מחבר את שני הפירושים ומבאר שהדבר שגורם לקללה הגדולה ביותר הוא המחלוקת שיש בין ישראל לבין עצמם, שכל אחד מסתכל על חברו בעין רעה. וכיוון שראה בלעם שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, הבין שאין ביניהם מחלוקת ושלא ניתן לקללם.
וזו לשונו:
"ורצה להביא את בלעם שכל כוחו להפך הוא בפה, שהיה מסתכל תמיד בעין רעה על כל אחד למצוא בו מום וחיסרון והיה גומר בפיו הטמא לרעה עד שהיה לו כוח לקלל ולהזיק חס ושלום, אבל כשראה שאין פתחי ישראל מכוונין זה כנגד זה, עלה בליבו שלא לקללם, כי זה ידוע שעיקר אחיזת הסיטרא אחרא, שהוא מחלוקת, דסיטרא אחרא הוא ממחלוקת שבין ישראל בעצמן כשיש חס ושלום ביניהם מחלוקת ומסתכל כל אחד על חברו לרעה מחמת שאין טוב בעיניו האמת של חברו…".
כלומר, האפשרות שתהיה בעם ישראל קללה היא כאשר ישנם הופעות פרטיות בלבד ואין ישראל מתאחדים זה עם זה. הסיבה שאנשים לא מתאחדים זה עם זה הינה שאין בכוחם להשיג את האמת השלמה, שהיא האור השלם, ולכל אחד יש רק חלק מהאמת, כעין חלון או פתח. ולכן כשראה בלעם שאין האחד מסתכל בפתח של חברו, ואין כל אחד מנסה לבחון את האמת של חברו על פי האמת שלו עצמו, ושלכל אחד יש הבנה שהאמת השלמה היא מהפתחים והחלונות של כולם, ושאינם צריכים להיות מכוונים זה כנגד זה אלא כל אחד פותח פתח וחלון במקום אחר, ושמבין כולם עולה האור הגדול- הבין שאי אפשר לקללם.
כל אחד והחלון שלו
וכפי שכותב שם:
"ועל כן אסור לעשות חלון נגד חלון, כי החלון שהוא בחינת האמת של כל אחד מישראל הוא משונה הרבה מהחלון והאמת של חברו, כי כל אחד מישראל כפי שורשו משבטו, שמשם נוסח וסדר תפילתו וכפי מעשיו כן האמת שלו. ומזה נמשכים רבויי השינויים שבין אחד לחברו, אפילו הכשרים והישרים, כי זה מתפלל בארוכה וזה במהירות, זה בקול רם וזה בקול נמוך… ועל כן אסור לאדם להסתכל בחברו לרעה אף על פי שנדמה לו לפי האמת שלו שחברו אינו מתנהג באמת ואינו מתפלל באמת, כי מי יודע האמת של חברו…".
וזהו גם עניינו של בית המקדש, שהרי רש"י מביא בשם חז"ל "מה טובו אוהליך'- מה טוב הוא אוהל שילה ובית עולמים". וכותב ר' נתן ש"עיקר הוא קדושת הבית המקדש ששם מתקבצים כל השנים עשר שבטים, כל השתים עשרה נוסחאות התפילה…"
ואם נרצה לסכם את דברינו נאמר כי קיום בתי הכנסיות ובתי המדרשות שהם החיבור לקב"ה, דרך תפילה ותורה, שהופעתם השלמה היא על ידי כל הדעות וכל השיטות, כל התפילות וכל הרעיונות- הוא מה שנכלל בברכה "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".
ולכן בכל בוקר שאנו נכנסים לבית הכנסת אנו צריכים להיזכר בכוח התפילה, בכוח התורה, ולקבל על עצמנו, כפי שכתב האר"י הקדוש, לאהוב כל אחד ואחד מישראל ולכלול את תפילתנו ותורתנו בתוך התפילות והתורות של כלל ישראל. ובזה נזכה להתקיימות המשך הברכה "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר", להיות מחוברים כל הזמן לנחל ולנהר שמשקה ומרווה, מצמיח ומגדיל את ישראל.
