הדרך שלך להקיף את התורה!
יש לך שאלה?

כיצד הבינו הפוסקים ודייני הגיור את דברי הרב עוזיאל?

תוכן עניינים

הקדמה

במאמר דעת הרב עוזיאל בעניין קבלת מצוות בגיור, סקרנו את התייחסויותיו השונות של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל בעניין מקרים שבהם יהודי ונוכרית או נוכרי ויהודייה חיו חיי אישות, ולעיתים אף נולדו להם ילדים, וכעבור זמן ביקש צד הנוכרי להתגייר על מנת שינשאו כדת משה וישראל.

ניתחנו את תשובותיו של הרב עוזיאל בעניין, והראנו שהקו החורז את תשובותיו הוא שגם כשה'תפאורה' העומדת ברקע הבקשה להתגייר מלמדת שכפי הנראה אין בכוונת הזוג להתחזק בשמירת המצוות, לא נמנע הרב עוזיאל מלקבל גירות כזו, ואף כתב שיש מצווה בדבר, כדי למנוע מכשול מהיהודי שחי כל ימיו באיסור עם גוי, וכדי למנוע חשש להתבוללותו של היהודי, ובמקרה של יהודי החי עם נוכרית מתווסף נימוק נוסף – כדי להכניס את זרעו, שהוא 'זרע ישראל', תחת כנפי השכינה.

אמנם כיוון שברוב תשובותיו אין הדברים מפורשים, הראנו שבתשובות המכוננות במשפטי עוזיאל חלק ב יורה דעה סימן נח, ובספר פסקי עוזיאל לשאלות הזמן סימן סה, הרב עוזיאל מבאר באופן מפורש שגם כאשר אנו יודעים שככל הנראה הגר לא ישמור תורה ומצוות – אין להימנע מלקבל אותו במציאות של נישואי תערובת.

אמנם היו שטענו בתוקף שאין זו הפרשנות הנכונה בדבריו, אלא כוונתו היא שאמנם בתחילה אנו אומדים שלא ישמור מצוות כראוי, שהרי "מודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות", אך כיוון שהצהיר בפנינו בכנות שמקבל עליו את המצוות – יש להניח שעם הזמן יתחזק וישמור את כולן.

לראיה הביאו את דברי הרב עוזיאל בפסקי עוזיאל סה, שכתב: "מכל האמור ומדובר, תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם".

להבנתנו ביאור זה בדבריו הוא ביאור שגוי, מכמה טעמים:

א. תיאור המקרה שעליו נשאל הרב עוזיאל שם, הוא כזה: "בימינו אלה יש בינינו בעוונותינו הרבים אנשים מבני ישראל שנזדווגו עם נשים נכריות, יש מהם נשואים עפ"י נמוסיהםויש שאינם נשואים שיש להם נכריות מיוחדות להם מרצונם, ודרים עמהן כאיש ואשתו, ונולדו להם בנים ורוצים לגיירם ולהכניסם לדת ישראל… והאנשים האלה יש מהם שומרי דת כסתם יהודים שבזמן הזה, לאלה גמרנו לגייר את נשותיהם עפ"י מה שכתבו האחרונים… אבל יש אחרים שאינם שומרי דת, שבתות וי"ט ומאכלות אסורות ומצות עשה ולא תעשה, ואנחנו נבוכים איך לעשות כן". כלומר המדובר הוא בנוכריות שחיות עם יהודים שאינם שומרים שבת,  אינם אוכלים כשר, ועוברים על 'מצות עשה ולא תעשה'. ההנחה שקבלת המצוות של בני הזוג המתגיירים תבטיח, או אף תעיד על סיכויים גבוהים, שבעתיד בן הזוג המתגייר יחזיק בשמירת המצוות כראוי, ולא ימשיך את חיי האיסור שחי בהם עד כה, אין לה בסיס. ההנחה שהגר יתחזק אט אט בשמירת המצוות נכונה לגר שמצטרף לקהילה דתית תומכת, שתדרבן אותו לכך, ועל אחת כמה וכמה שלבן הזוג יש השפעה גדולה על מצבו הרוחני של בן זוגו המתגייר.

ב. בהמשכו של אותו משפט עצמו שעליו מתבססים הסוברים שכוונת הרב עוזיאל לגר שעתיד לשמור מצוות, כותב הרב עוזיאל: "אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם. ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצות הם ישאו את עונם ואנו נקיים", הרי שהבין שאנו פותחים להם פתח בהודעת המצוות, והם יבחרו אם לקיים את דברי התורה או לעבור עליהם ולשאת עוונם.

ג. הן בתשובתו שבסימן סה הנ"ל, והן בתשובתו שבמשפטי עוזיאל ב, יו"ד נח, הרב עוזיאל חוזר שוב ושוב על יסוד זה שגם אם אנו יודעים שהגר לא ישמור מצוות אחר הגיור – ניתן לגיירו, וזאת מבלי להתנות את גיורו בכך שנעריך שבעתיד יתחזק וישמור מצוות. הנה מספר ציטוטים מדבריו:

  • "לפיכך בעבד צריך שיקיים מצות המוטלות עליו, כדי שיהיה נודע שקבל עליו אמונת יחוד ה' וקבלת מצות תורתו. אבל גוי שבא להתגייר, אפילו אם נדע שלא מקים מצות התורה – טבילתו לשם גרות, הרי היא כמפרש שקבל עליו אם לא שפירש חוץ מדבר זה".
  • "מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאם לא כן לא יתקבלו גרים בישראל דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר. וזהו לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג). מכל האמור למדנו, שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה".
  • "והנני מעתיק פה מה שכתבתי בענין זה באותה שאלה עצמה: בענין קבלת גרים, חדש מעלת כבוד תורתו מסברא לומר שבזמן הזה[1] שאנו רואים ויודעים והדבר מפורסם וגלוי שרובא דרובא דגרים אינן שומרים מצות התורה אפילו לזמן קצר, הלכך אין לקבל בזמן הזה. וכן כתב במכתבו אלי מיום ג' שבט דנא. ואנא דאמרי: אם כן נעלת דלת בפני גרים שלא לקבל בישראל גרים כלל, אפילו אם יתברר בהחלט שהוא מתגייר לשם שמים, אבל מדברי רבותינו ז"ל למדנו שמצוה לקבל גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה, לפי שהקב"ה אוהב גרים וצוה על הונאתן (יבמות ק"ט ע"ב תד"ה רעה)".
  • "הרי לך מפורש, דאע"ג שידוע לנו דרוב הגרים אינם מקיימים המצות אחרי מילה וטבילה, ובכל זאת לא נמנעו מלקבלם משום כך. אלא אומרים להם מקצת מצות חמורות היינו עונשן של מצות כדי דאי פריש נפרוש. אבל אי לא פריש – מקבלים אותם, והוא את חטאו ישא ואין ישראל ערבין עליו (קדושין ע ב, נדה יג ב ד"ה קשים גרים)".
  • "מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשן, אעפ"י שידוע שלא יקיים אותם – מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש, מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן, ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא".

אך למה לנו לסמוך על עצמנו בלבד בהבנת דברי הרב עוזיאל? הבה נבחן איך הבינו את דבריו הפוסקים והרבנים העוסקים בהלכות גיור[2]:

מקוה המים

בשו"ת מקוה המים (לרבי משה מלכה, רבה הראשי הספרדי של פתח תקווה וחבר מועצת הרבנות הראשית) חלק ה' אבן העזר עמ' פג, כותב.

"מכל הנ"ל אתה למד, שאם קבלה האשה על עצמה לקיים את כל המצוות, מקבלין אותה ומזהירים אותה היא ובעלה, ואם אחר כך לא תקיים – אין בית הדין אחראין לה. וכ"כ הגאון בן ציון חיים עוזיאל זלה"ה במשפטי עוזיאל זצ"ל בחלק יורה דעה מהדורא תנינא חב' סימן נ"ח, שכתב בין השאר וז"ל: "מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשין, אע"פ שידוע שלא יקיים אותם – מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות, עונשן ושכרן; שגם אם יחטא, יענש, מכל מקום זכות היא לו, לזכות באותן מצות שיקיים, ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא וכו'. וראיה לדבר, מדאמרינן: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה וברבים, מאן נינהו? – שמעיה ואבטליון (גיטן נ"ז)".

וכ"כ עוד בחלק אבן העזר חב' סימן כ', וז"ל: "מכל האמור ומדובר, תורה יוצאת שמותר לקבל גרים וגיורות, אע"פ שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, שסופם לבוא לידי קיומם, ומצוים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצות – הם ישאו את עוונם ואנחנו נקיים. ובתשובתו ל"ש הסובר "שבזמן הזה, שאנו יודעים ורואים דרובא דגרים אינם שומרים תורה ומצות אפילו לזמן קצר, הילכך אין לקבל גרים בזמן הזה. ענה לו הרב ז"ל במלים נרגשות לאמר, שאם כן נעלת דלת בפני גרים וכו', אבל מדברי רבותינו למדנו שמצוה לקבל גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה, לפי שהקב"ה אוהב גרים וצוה על אונאתן (יבמות תד"ה 'רעה') וכו' ובדורנו זה אחראית וקשה מאד נעילת דלת בפני גרים, לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל, או להטמע בין הגוים, ויש בזה אזהרות חז"ל: לעולם תהי שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מ"ז) ואדם מישראל שנטמע או נדחה מישראל, נהפך לאויב ישראל בנפש, כמו שההיסטוריה מעידה על זה הרבה מקרים. וגם אם לא נחוש, ונאמר 'ילך החבל אחר הדלי', מכל מקום לבניה ודאי שאנו חייבם לקרבם, לא מבעיא אם הם בני ישראלית שבניה הם ישראלים, אפילו אם הם בני גויה – הרי מזרע ישראל המה, והם בבחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי, על ידי זה שלא נקבל הוריהם לגרות, נתבע לדין ויאמר עלינו 'את הנדחת לא השיבותם, ואת האובדת לא בקשתם, וגדולה היא תוכחה זאת מאותה תוכחה של קבלת גרים וכו'. מטעם זה הנני אומר: מוטב לנו שלא נסור מדברי רבותינו שמסרו הלכה זו לפי ראות עיני הדיינים שכוונתם לשם שמים. עד כאן לשונו הטהור".

הרב מרדכי בראלי (בדעת עצמו ובשם הרב שאר ישוב כהן)

בספר 'מאמרי אב' (שהוא ליקוט של מאמריו של הרב מרדכי בראלי על ידי בני משפחתו לאחר פטירתו. הרב בראלי נולד בשנת התש"ז [1947], והוא היה חתנו של הרב משה צבי נריה. כיהן בבית הדין לגיור שעל יד ישיבת אור עציון) במאמר "האם אי קיום המצוות על ידי הגר מבטל את גיורו", כותב הרב בראלי בעמ' 43 שדעת הרב עוזיאל מקילה יותר משאר הפוסקים, ודעתו הגם שיש חובה שהגר יקבל עליו את המצוות, אין חובה שנשתכנע שהוא מתכוון לקיים אותן. ולכן ברור שאם ראינו לאחר הגיור שלא קיים – ודאי שאין הגיור בטל (שהרי לדידו אף לכתחילה אין דרישה שנוודא זאת):

"אולם הגאון רבי בן ציון עוזיאל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה) מקל יותר מכל הדעות שהובאו לעיל. לדעתו יש לחלק בין 'קבלת מצוות' לבין 'קיום מצוות': "כל עיקר הגרות הוא להיכנס בברית ישראל באמונת יחוד ה' וקבלת מצוות תורתו", אך "אין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה". לכך מסיק הוא להלכה: "מכל האמור ומדובר, תורה יוצאה, שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם. ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצוות הם ישאו את עוונם ואנו נקיים" (מדובר באותה תשובה בנוכרית הנשואה לישראל שבאה להתגייר). ברור בדבריו שאם לא יקיימו מצוות – אין גיורם בטל".

הרב בראלי בדעת הרב שאר ישוב כהן

בעמוד 182 שם הובא מכתב שכתב הרב בראלי לרב שאר ישוב כהן, רבה של העיר חיפה בזמנו, שממנו עולה שהרב שאר ישוב כתב שלדעת הרב עוזיאל די בהצהרת המתגייר שהוא מקבל עליו את המצוות, גם אם אנו יודעים שלא יקיים אותן בפועל. ולא זו בלבד, אלא שהרב בראלי הבין מדבריו שכך דעתו של הרב שאר ישוב למעשה (ומכך מסתייג הרב בראלי):

"אל כבוד הגאון הרב שאר-ישוב כהן

רב וראב"ד חיפה, וחבר מועצת הרבנות הראשית

קראתי בעיון רב את דבריך בעניין קבלת מצוות של המתגיירים, והדברים עוררו אצלי מספר שאלות. אודה מאד לכבוד תורתו אם יואיל להשיבני עליהן. יודגש שהשאלות הן ביחס להתנהגות בית הדין לפני הגיור, וכי אני מסכים עם כל מה שכתב כבוד תורתו על התנהגות בית הדין לאחר מעשה הגיור. כיון שלעניות דעתי השאלות והתשובות מעניינות קוראים נוספים, הריני מפרסם את שאלותיי, ומבקש מכבוד תורתו לפרסם את תשובותיו.

כבוד תורתו כותב "שגם לדעת מרן הרב עוזיאל זצ"ל צריך שיקבלו תורה ומצוות בפיהם, גם אם ברור לנו שלא יקיימו בפועל". מדברי כבוד תורתו משתמע שכך יש לנהוג למעשה, ואנכי בער לא אבין…".

הרב שלמה אבינר

בשו"ת פסקי שלמה ד, עמ' 231, נשאל הרב שלמה אבינר האם מותר לקבל גרים אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות, שכן היא דעת הרב עוזיאל. תשובת הרב אבינר שהרב עוזיאל הוא דעת יחיד, ו"בדבר כמו יהדות אי אפשר לסמוך על דעת יחיד". הרי שהבין שדעת הרב עוזיאל היא אכן שניתן לגייר גם כשברור שלא ישמרו תורה ומצוות:

"שאלה: האם מותר לקבל גרים אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות? שמעתי שהגרב"צ עוזיאל התיר (פסקי עוזיאל סה)?

תשובה: זו דעת יחיד. ובדבר כמו יהדות אי אפשר לסמוך על דעת יחיד. לא כן סוברים שו"ת אחיעזר ג, כו. שו"ת דעת כהן קמג, קמח. אגרות משה (יו"ד א, קנז). שבט הלוי (י, רכז). מנחת יצחק (י, קז). הגרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת שלמה א, לה). הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות א, קד – מ"צ)".

הרב ישראל רוזן

הרב ישראל רוזן, בספרו 'ואוהב גר' בפרק 'שביל הזהב' בגיור בן זמננו, עמ' 45, מבאר את דעת הרב עוזיאל בצורה מעט יותר מסוייגת, שכפי הנראה גם הוא מודה שאם יש אומדנא דמוכח שהגר לא ישמור מצוות – אין לקבלו, וכוונת הרב עוזיאל שמבחינה סטטיסטית אנו מניחים שרוב הסיכויים שלא ישמור מצוות. מכל מקום שמענו מדבריו שדעת הרב עוזיאל היא שגם אם בית הדין מעריכים שכך כנראה יקרה, אין להם להימנע מלגיירו:

"… אכן, בסוף התשובה נמצא המשפט הבא: "מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקיבל עליו המצוות ועונשן, אף על פי שידוע שלא יקיים אותם – מקבלים אותו, אחרי שהודיעו לו מצוות קלות וחמורות, ענשן ושכרן". נאמר כאן במפורש שמדובר במי שאכן קיבל מצוות במלואן, ודי לנו בכך גם אם "ידוע שלא יקיים". אני מעריך שאין כוונתו במילה 'ידוע' ברמת 'אנן סהדי' ו'אומדנא דמוכח', ובודאי לא בהכרזה מפורשת, או מכללא מפי המתגייר, אלא כעין ידיעה סטטיסטית או השערה כללית. הדברים רחוקים מאד מ"העמדה האחרת" אשר בה מצדד הרב יהודה ברנדס, לפיו אין צורך בקבלת מצוות מלאה בפה".

הרב אברהם שרמן

בספרו "ביאור הלכתי בתוקפו של הגיור ההמוני", עמ' 104, כותב הרב אברהם שרמן (שכיהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול) שרבני צוהר סומכים על הרב עוזיאל הסובר "שאין תנאי קיום המצות מעכב הגירות אפילו לכתחילה", הגם שהוא דעת יחיד "שנדחית מפסיקתם של כל גדולי ההוראה והפסיקה בדור ולדורות", ו"השענות על דעת יחיד בנושאים אלו מנוגדת לכללי ההלכה הבסיסים". הרי שגם הוא מבין שזוהי אכן דעת הרב עוזיאל, אלא שאין לסמוך עליה בנושא זה בניגוד לעמדת גדולי ההוראה:

"המסקנה הנובעת מכל האמור, שההצהרות שמורשתו של הראי"ה קוק זצ"ל היא דרכם והרבנים הראשיים, וגדולי התורה הם מובילי הדרך של צוהר, אין בהם כל קבלת סמכות וכפיפות להוראתם ופסיקתם. באמירתם זו יש הטעיית הצבור וזריית חול בעיני קהילות ישראל בארץ ותפוצות הגולה. אין הם רואים בגדולי תורה ופסיקה אלו כמעצבים את דרכם והנהגתם ההלכתית במקום שמורשתם ודרך פסיקתם אינה מתאימה לדרכם והשקפת עולמם. לדוגמא הזכרת שמות של הרשל"צ הרה"ר הרב עוזיאל זצ"ל באה כדי להשען על פסיקתו שאין תנאי קיום המצות מעכב הגירות אפילו לכתחילה. דעת יחיד שנדחית מפסיקתם של כל גדולי ההוראה והפסיקה בדור ולדורות, ומנוגדת לרמב"ם והשו"ע. השענות על דעת יחיד בנושאים אלו מנוגדת לכללי ההלכה הבסיסים, במיוחד שמדובר בענין הנוגע לכלל ישראל וכפי שנתבאר בהרחבה לעיל פרק ח"ה".

הרב שלמה קריספין

בספר 'מכתב שלמה' לרב שלמה קריספין (אב בית דין לגיור בחיפה), בפרק ה' עמד רל"א, מנתח הרב קריספין את דעת הרב עוזיאל, וכותב שלרב עוזיאל ישנה גישה מקילה "ביחס לידיעה שלנו בדבר קיום המצוות אצל הגר", שכן גם אם נדע שאין כוונת הגר לשמור מצוות, אין זה מונע מלגיירו:

"מדברי הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, עולה גישה אחרת[3] ביחס לידיעה שלנו בדבר קיום המצוות אצל הגר. לדבריו, דוקא אם הגר מפרש להדיא שאנו רוצה לקבל את חיוב המצוות ועונשם – אין מקבלים אותו, אבל אם לא פירש כן, מותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו את כל המצוות, משום שסופם יבואו לידי קיומם. ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצות – הם ישאו את עונם ואנו נקיים. "קבלת מצוות" לדעתו משמעה "הודעת המצוות ועונשן", כדי שאם ירצה המועמד לפרוש מכוונתו להתגייר – יפרוש. לדעתו יש לחלק בין 'קבלת מצוות' ובין 'קיום מצוות': "כל עיקר הגרות הוא להיכנס בברית ישראל באמונת יחוד ה' וקבלת מצוות תורתו", אך "אין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה".

הרב כתב תשובות רבות בעניין, והמרכזית שבהן היא לרב יהודה ליאון כלפון, רב מק"ק טיטוואן, המובאת בשו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סה, בדבר גרות נשי ובני ישראלים שאינם שומרי דת, הרוצים לגייר נשותיהם הנוכריות עם בניהם. וז"ל… "מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים (אולי צריך להוסיף: כל) המצוות, ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן… מכל האמור למדנו שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה…"… הגאון רבי בן ציון עוזיאל מסכם: "מכל האמור ומדובר, תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא ייקיימו את המצות, הם ישאו את עונם ואנו נקיים"….

אמנם גם לדבריו ברור שצריכים הגרים לקבל את המצוות עליהם, ויש להנחות אותם לקיום המצוות, ועל אחת כמה וכמה שיש לדרוש מהם לחנך את בניהם לתורה ומצוות, ולך נא ראה בסוף תשובתו שכתב: איש מישראל שנולד לו בן מנכרית, חייב לגייר אותו על ידי בית דין בעודו קטן, שזכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו, לפיכך חייב הרב לגיירו על ידי בית דין סמוך ללידתו, להרחיקו מכל השפעה זרה ונכריה בבית וברחוב, ולהכניסו מימי ילדותו לתלמוד תורה. עד כאן.

גישת הרב עוזיאל נתקבלה על ידי הרב משה מלכה, הרב הראשי לפתח תקוה, כפי שכתב בשו"ת מקוה המים, אבן העזר סימן ב: "נמצינו למדים מכל הנ"ל, שכל גר או גיורת שבאו להתגייר – מסרבים להם תחילה, וכשרואים שהם מתמצאים [אולי צ"ל: מתאמצים] וניכרים שבאו לשם שמים – מקבלים אותם, אחרי שיקבלו עליהם לקיים מצוות התורה ללא שום הסתיגות, ומזהירים אותם בכל מיני אזהרות שאם יעברו על דברי תורה מוכן להם עונש מן השמים, ואם קבלו על עצמם, תו אין לחקור אחריהם אם יקיימו או לא יקיימו אחרי הגרות". אמנם גם לדבריו דורש הוא שבית הדין יתרשם שהם באו לשם שמים, אלא שאין בולשים אחריהם…

גם הרב משה הכהן [דריהם], שהיה אב בית דין בג'רבה ובסוף ימיו דיין בית הדין הרבני בטבריה (נפטר בשנת תשכ"ו), אימץ גישה דומה בספרו שו"ת והשיב משה…".

הרב צבי ליפשיץ

בגיליון 104 של כתב העת 'אמונת עתיך', עמ' 85-86, כותב הרב צבי ליפשיץ במפורש שהרב עוזיאל סובר כדעת הרב משה הכהן (דריהם) שקבלת המצוות משמעותה שהגר מקבל עליו את עול המצוות, שאם יעבור עליהן – ייענש, אך "לא מתחייב לקיים". לכן כל שניכר שמתגייר בלב שלם מתוך אמונה בה' ובמצוותיו, ניתן לקבלו הגם שהערכתנו היא שלא יצליח להתגבר על היצר או קשיי הסביבה ויעבור על המצוות[4]:

"ב'פסקי עוזיאל בשאלות הזמן' (סי' סה) כתב הרב: "מכאן מפורש יוצא…". לכאורה יוצא שלפי הרב עוזיאל, אין צורך בקבלת מצוות, והלא ה'שלחן ערוך' (יו"ד סי' רסח סעיף ג) כתב במפורש שצריך קבלת מצוות בפני בית דין, וגם הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פי"ב הי"ז) כתב…

דברי תורה עשירים במקום אחר, ונראה שהרב עוזיאל פירש כדברי הרב משה הכהן. הרב הכהן כתב שהגדרתה של קבלת מצוות היא קבלת חיוב במצוות וקבלת העונש אם לא יקיים. אדם יודע שהוא מתחייב במצוות ומקבל עול מצות, אך לא מתחייב לקיים. הגדרה זו מצאנו גם בדברי הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל יו"ד ח"ב, סי' נ"ח): "אבל אם קיבל עליו כל התורה ושכרן ועונשן של מצוות, אלא שהוא נמשך בדברים שהרגיל בהם בגיותו – הרי זה גר חוטא, ואין נמנעים מלקבל אותו משום כך".

הרי לנו הגדרה זהה לדברי הרב הכהן: קבלת עול ולא קבלה לקיים. כך גם שאל הרב בארי זצ"ל (רבה של נס ציונה) את הרב גדליה פעלדר זצ"ל שמא זוהי הגדרתה של קבלת מצוות[5]

העולה מן הדברים: גם המקלים הסכימו שעל המתגייר להכיר בציווי ה', להכיר בשכר ועונש ולקבל עליו את עול התורה ועונשיה, ובטוחים אנו שכך הוא ('לפי האומדנא שהוא מתגייר בלב שלם' – משפטי עוזיאל שם) אלא שהנסיבות (סביבה, ילדים וחולשת היצר) אינן מאפשרות לו לקיים את המצוות כרגע, ואפשר שבעתיד יקיימן, וסופו שיקיימן".

הרב פרופ' נריה גוטל

בכתב העת 'שמעתין' גיליון 179, במאמרו 'על פולמוס הגיור: הלכה ו\או השקפת עולם', עמ' 140 הערה 4, כותב הרב פרופ' נריה גוטל שהגם שמייחסים לרב עוזיאל פסיקה הלכתית לפיה אין צורך בקבלת מצוות, האמת אינה כן, אלא גם הוא מודה שצריך קבלת מצוות, אך אין צריך לבלוש אחר המתגייר כדי לאמוד אם אכן יקיים את המצוות שקיבל עליו בפועל:

"נכון הוא שמבקרי המערכת הממלכתית מצטטים מיעוט פוסקים אשר מהם יכולה להשתמע הכרעה שונה. כך למשל סגנון תשובת הרב עוזיאל (אה"ע סימן כ' – וראו פסקי עזיאל בשאלות הזמן, סימן ס"ה): "מכאן מפורש יוצא, שאין דורשין ממנו לקיים המצוות, ואף לא צריך שבית דין ידעו שקיים אותן… מכל האמור למדנו, שאין תנאי קיום המצוות מעכב את הגירות אפילו לכתחילה". אלא שהשוואת אימרה זו עם אימרות נוספות של הרב עוזיאל מלמדת כי, ככל הנראה, דבריו אינם מכוונים לקבלת המצוות אלא לקיום המצוות, כלומר הכרח להודיע לו שיקבל מצוות, ואין בולשים אחריו. לראיה פסיקותיו הנוספות (משפטי עזיאל חלק א' יו"ד סימנים י"ג-י"ד; שם חלק ב' יו"ד סימנים כ"ה, נ"ה-נ"ח; חלק אבן העזר סימנים י"ד-י"ד, י"ח, י"ט, כ"א) בהם הוא חוזר שוב ושוב על החובה של קבלת המצוות".

הרב דוד בס

הרב דוד בס, במאמרו בתחומין כג, עמ' 191-192, כותב שדעת הרב עוזיאל היא שקבלת המצוות אין משמעותה התחייבות של הגר לקיים בפועל את המצוות, אלא "לקבל באופן תיאורטי את החיוב של כל המצוות". ולכן גם אם ידוע לנו שהגר לא ישמור אותן – אין זה מעכב את גיורו. וכן היא גם דעת הרב משה הכהן (והשיב משה):

"יש אחרונים שפירשו את הדרישה לקבלת מצוות כדרישה מופשטת לחלוטין. לדידם, הכוונה איננה בהכרח לקיים בפועל את כל המצוות, אלא לקבל באופן תיאורטי את החיוב של כל המצוות. זוהי דעתו של הראשל"צ הרב עוזיאל (משפטי-עזיאל מהדורא תניינא ח"ב יו"ד סי' נח), הקובע שלא ניתן להימנע מגיור אדם שאינו מקיים מצוות בלי לעבור כל עבירה, "שאם כן ביטלת מצות גרות, דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואם כן נאמר אפילו בישראל, כל שכן הוא בגר, שודאי יעבור במצוה או מצוות מן התורה אחרי המילה והטבילה".

משום כך הסיק, בדומה למש"כ באחיעזר הנ"ל, "דלא אמרו חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו, אלא כשאומר שאינו מקבל עליו עול מצוה זאת… אבל אם קיבל כל התורה ושכרן ועונשן של מצוות, אלא שהוא נמשך בדברים שהרגיל בהם בגיותו – הרי זה גר חוטא, ואין נמנעים מלקבל אותו משום כך." משום כך, לדעתו, אף ש"קשים גרים לישראל כנגע צרעת… דרוב הגרים אינם מקיימים המצוות אחרי מילה וטבילה, ובכל זאת לא נמנעו מלקבלם משום כך… גר שקבל עליו המצוות ועונשן, אף על פי שידוע שלא יקיים אותם, מקבלים אותו, אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש, מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצוות שיקיים אותן, ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא".

הרב עוזיאל הבהיר עוד יותר את דעתו בפסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה: גוי שמל וטבל לשם גרות… אין דורשין ממנו לקיים המצוות, ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאם לא כן לא יתקבלו גרים בישראל, דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצוות התורה… שאין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה… מותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות, משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה. ואם לא יקיימו את המצוות, הם ישאו את עוונם ואנו נקיים.

כך היא גם דעת הרב משה הכהן בתשובה) והשיב-משה סי' נ( העוסקת במועמד לגיור שהצהיר בגלוי על כוונתו לחלל שבת לצורך פרנסתו כשחקן כדורגל. בחורה יהודיה שעמה עמד בקשר, "היא חפשית, ואם כן גם הבחור לאחר שיתגייר מסתמא שלא יהיה מתנהג ביהדות יותר ממנה". בכל זאת, בגלל נחיצות הדבר (הבחורה הנזכרת היתה כבר מעוברת ממנו, והיה חשש להתאבדותה או לרצח על כבוד המשפחה) ובתוספת שיקול הלכתי אחר )המתגייר העלה ספק שמא הוא יהודי) קבע הר"מ כהן, שבהסתמך על דברי האחיעזר ניתן לקבל את הצעיר לגיור, כיון, שלדבריו, משמעותה של קבלת מצוותאין הכוונה שהוא מוכרח לקבל עליו את כל המצוות לקיימם, אלא לקבל עליו כל מצוות התורה, ושאם יעבור – הוא מקבל על עצמו ליענש העונש שמגיע לו… לא איכפת לנו אם בשעה שמקבל המצוות הוא חושב וגומר בדעתו לעבור על מצוה פלונית ולקבל העונש, ולא חשיב זה חסרון בקבלת המצוות.

עם זאת קובע הר"מ הכהן, "שיש להזמין אותו פעם נוספת ולחקור ממנו לדעת אם מה שאומר שרוצה להתגייר הוא בכנות ופיו ולבו שוין, ואז יחליטו הבית דין לגיירו, ולא יחוש למה שאומרים כי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". אף שבבתי הדין לגיור אנו נוהגים שלא לקבל לגיור אדם שמסתבר שלא ישמור מצוות בפועל, בכל זאת יש משקל לקביעתו של הר"מ כהן, וכמו שאמר עליהם הרב עובדיה יוסף ("בעיות הגיור בזמננו", תורה-שבע"פ יג עמ' כא): "יש להתיישב עוד בזה"…".

הרב עו"ד שמעון יעקבי

הרב עו"ד שמעון יעקבי, ששימש כיועץ המשפטי לשיפוט רבני, בספרו 'ביטול גיור עקב חוסר כנות בקבלת המצוות', בעמ' 71-72, כותב שמצד אחד גישתו של הרב עוזיאל מקילה יותר משאר הפוסקים, כיוון ש"קבלת מצוות במובן של התחייבות לקיימן, אינה נחוצה אף לכתחילה". ועמדתו זו "אינה מקובלת לחלוטין על רוב הפוסקים, אשר סבורים כולם כי אין להסתפק בהודעת המצוות, אלא יש צורך בקבלת מצוות שמשמעה מחוייבות מלאה של המתגייר לקיום המצוות". אך מאידך, כאשר הגר חזר לסורו באופן טוטאלי ומיד לאחר גיורו – גם לדעת הרב עוזיאל גיורו בטל:

"חריג בדעתו היה הראשון לציון הרב הראשי לישראל, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, אשר מדבריו עשויה לכאורה לעלות מסקנה מרחיקת לכת, שקבלת מצוות במובן של התחייבות לקיימן, אינה נחוצה אף לכתחילה. לדעת הרב עוזיאל, "גוי שבא להתגייר, אפילו אם נדע שלא מקים מצות התורה – טבילתו לשם גרות הרי היא כמפרש שקבל עליו, אם לא שפירש: חוץ מדבר זה". "קבלת מצוות" משמעה הודעת המצוות ועונשן, כדי שאם ירצה המועמד לפרוש מכוונתו להתגייר – יפרוש. אבל אין צורך שהמתגייר יסכים ויתחייב לקיים את המצוות: "מכאן מפורש יוצא… שאין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחילה". גישה זו של הרב עוזיאל אינה מקובלת לחלוטין על רוב הפוסקים, אשר סבורים כולם כי אין להסתפק בהודעת המצוות, אלא יש צורך בקבלת מצוות שמשמעה מחוייבות מלאה של המתגייר לקיום המצוות, וכי בית הדין צריך להשתכנע בכנותה של מחוייבות זו.

ואולם, חרף עמדתו המקלה של הרב עוזיאל ביחס לגרים בשלב קבלתם לגיור, חשוב להביא את דבריו לגבי גר שחזר לסורו. הרב עוזיאל דן מכמה היבטים בשאלה מורכבת, לגבי אשה שנישאה לגר ומיד לאחר טבילתו חזר לסורו, מאחר שנפל למשכב עקב הטבילה ומאז לא רצה לשמוע על דת ישראל, ועתה נפטר האיש והיא רוצה להינשא לכהן. לכאורה לפי הדברים הקודמים שהובאו בשם הרב עוזיאל, ניתן היה לצפות שיפסוק בהיבט זה שהאשה מותרת לכהן, מאחר ואין להחשיבה כנבעלה על ידי גוי, בהתאם לדברי הרמב"ם "הואיל ומל וטבל – יצא מכלל העכו"ם… ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר, שקידושיו קידושין". אך הרב עוזיאל כותב: "דלא אמרו שהרי הוא כישראל אלא להחמיר בקידושין, אבל לכל שאר הדברים הרי הוא כגוי… ועל כל פנים בנדון דידן, שתיכף אחרי הטבילה לא רצה לשמוע עוד מדת ישראל, הרי שברגע הראשון חזר לסורו. הלכך בעילותיו הם בעילת גוי, ועושה את אשתו זונה לאוסרה לכהונה… לאור כל הדברים האלה, תורה לנדון דידן שגר זה שחזר לסורו סמוך לטבילתו לשם גרות – הרי הוא כגוי גמור ואשתו הרי היא נפסלת לכהונה מדין זונה".

לכאורה ניתן ללמוד מן הדברים, כי מצד אחד הרב עוזיאל מקל לגבי התוכן הממשי של קבלת המצוות, והוא מוכן לקבל גר גם אם ידוע לו שלא יקיים את כל המצוות. אך כאשר התברר שאי קיום המצוות מצד הגר הינו טוטלי ומיידי – מסכים הרב עוזיאל כי הגיור הינו בטל. בכך הרב עוזיאל "מיישר קו" עם יתר הפוסקים".

בהערה 225 שם כתב שדעת הרב משה הכהן דריהם מג'רבה קרובה לדעת הרב עוזיאל:

"גישה קרובה לרב עוזיאל מצויה אצל הרב משה הכהן ([דריהם], היה רב בג'רבה ובסוף ימיו דיין בית הדין הרבני בטבריה. נפטר בשנת תשכ"ו) שו"ת והשיב הכהן (צ"ל: והשיב משה. י. ו) סימנים נא-נב. הרב הכהן היה מוכן לשקול קבלת גרים במקרים שהסברה נותנת שהגר לא ישמור את כל המצוות…".

הרב יצחק מלאכי

בספר 'אפיקי תלמוד' לרב יצחק מלאכי, עמ'  207 ואילך, כותב שדעת הרב עוזיאל מקילה אף יותר מדעת הרב אונטרמן, שאף הוא מיקל יחסית. שכן לדעת הרב עוזיאל יש לחלק "בין עצם הודעת המצוות למתגייר – שהיא הכרחית, ומטרתה גם להרתיע ולאפשר לו לפרוש מהליך הגיור, אך קיום המצוות עצמו אינו חלק מתנאי הכרחי זה, ואינו מעכב". הרב מלאכי מציין ש"שיטת הרב עוזיאל התקבלה באופן חלקי מאד, כיוון שדעת כמעט כל הפוסקים היא שקבלת מצוות הינה – קבלת מצוות, ולא אך הודעת קיומן של מצוות":

"מנגד, הרב אונטרמן נקט בגישה מקילה יותר לגיור והיחס הנדרש כלפי המתגייר, אך אף הוא לא הקל כראשון לציון הגרב"צ עוזיאל, שנקט בשיטה ייחודית לפיה 'גוי שבא להתגייר, אפילו אם נדע שלא מקיים מצוות התורה, טבילתו לשם גירות הרי היא כמפרש שקבל עליו, אם לא שפירש: חוץ מדבר זה'.

בדבריו הוא מחלק למעשה באותו אופן שכבר מצינו בדברי האחיעזר, בין עצם הודעת המצוות למתגייר – שהיא הכרחית, ומטרתה גם להרתיע ולאפשר לו לפרוש מהליך הגיור, אך קיום המצוות עצמו אינו חלק מתנאי הכרחי זה, ואינו מעכב.

שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סה: "תדע עוד… מטעם זה הנני אומר: מוטב לנו שלא נסור מדברי רבותינו שמסרו הלכה זאת לפי ראות עיני הדיינים, שכוונתם לשם שמים".

שיטת הרב עוזיאל התקבלה באופן חלקי מאד, כיוון שדעת כמעט כל הפוסקים היא שקבלת מצוות הינה – קבלת מצוות, ולא אך הודעת קיומן של מצוות".

הרב אורי בצלאל פישר ('גר המתגייר')

בספר 'גר המתגייר' (לרב אורי בצלאל פישר) חלק א' עמ' 259, כותב אף הוא ש"אלו שמגיירים גרים שנראה שאין כוונתם לקיים תורה ומצוות, סומכים על דברי הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל". ומבאר שמה שכתב הרב עוזיאל ש"סופם שיבואו לידי קיומם"[6], הכוונה היא שצריך שיהיה ניכר שהגיור הוא לשם שמים, להיכנס תחת כנפי השכינה, ולא "רק כדי להיחשב אזרחים של המדינה וכיוצא בזה, ורואים שהם כופרים לגמרי. אפילו שהם אינם כופרים בכוונה, בכל זאת אין להם שום אמונה, ולכן אין לגיירם, וגרותם לא חלה". אך אדם שבא להתגייר מתוך אמונה בה', ושמירת חלק ממצוותיו לפי כוחו, גם אם את רוב המצוות לא יקיים, ניתן לגיירו לפי הרב עוזיאל:

"אמנם נראה שאלו שמגיירים גרים שנראה שאין בכוונתם לקיים תורה ומצוות, סומכים על דברי הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל: "תדע עוד, שהרי בגוי הבא להתגייר…" (משפטי עוזיאל כרך ז, סימן כ)…

בהמשך אותה תשובה הוא הוסיף להביא ראיות לכך שאפשר לגייר גרים אפילו שידוע שלא יקיימו את המצוות: "בעניין קבלת גרים, חדש מעלת כבוד תורתו מסברא לומר שבזמן הזה שאנו רואים ויודעים…".

יש להעיר שהרב עוזיאל העלה עוד נקודה חיובית, שיש לגייר גרים אפילו שבהווה יש אומדן דעת שלא יקיימו תורה ומצוות, והיא שסופם שיבואו לידי קיומם. מכאן, שגם לפי דבריו צריך להיות איזה שהוא בסיס להבנה שהמתגיירים בסופו של דבר יקיימו מצוות. שם הדיון היה על אנשים שאף על פי שאינם שומרים דת ומצוות, מכל מקום אינם כופרים לגמרי, ואינם רוצים להיבדל מתורתנו הקדושה ולהחשב מחוץ לדת ח"ו, ובשם ישראל יכנו, ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה בלב ונפש. לפיכך יש לומר שגם לפי דבריו, אי אפשר לגייר נכרים המתגיירים רק כדי להיחשב אזרחים של המדינה וכיוצא בזה, ורואים שהם כופרים לגמרי. אפילו שהם אינם כופרים בכוונה, בכל זאת אין להם שום אמונה, ולכן אין לגיירם, וגרותם לא חלה.

באותה תשובה מובן גם שהיסוד בגרות הוא אמונה שלמה ביחוד ה' ובהשגחתו בתורה מן השמים. לכן צריך להודיעו עיקרי הדת – יחוד ה' ואיסור עבודה זרה. לפי זה, נראה שבוודאי אם ידוע שאין בכוונתו לעזוב את העבודה זרה, ובכוונתו להישאר בדתו – גיורו לא חל… יש לדון במקרה שמדובר על גיור אתאיסט, שהוא כופר במציאות האל, שאף על פי שהגר אומר בפה מלא שכוונתו לקיים תורה ומצוות, אם ידוע שעדיין ישאר אתאיסט לאחר גיורו, אין שום בסיס לגיורו. צריך לומר שהרב עוזיאל זצ"ל דיבר דווקא על אנשים שיהיה להם קשר ליהדות לאחר הגרות. כלומר, שיאמינו ביחוד ה' ובתורת משה, אפילו שלא יקיימו את כל המצות, בכל זאת ידעו שצריכים לקיים אותן.

בתשובה נוספת, הרב עוזיאל זצ"ל חזר על הנקודה הזאת שאפילו שידוע  לנו שהגר לא יקיים את המצוות, בכל זאת אפשר לקבלו. לדעתו, דווקא כשהגר שמצהיר במפורש שלא מקבל חלק מן המצוות, גיורו לא חל. אך אם בפיו הוא מקבל את המצוות, ורק ידוע לנו שלא מתכוון לקיימן, אין בכך חסרון בגרות, הגיור חל: "מעתה אסורה נא ואראה דברי האוסרים לקבל גרים כאלה… ולע"ד לא נראה כן, שאם כן בטלת מצות גרות…".

כצרף הכסף

גם הרב שמחה פרידמן בספרו 'כצרף הכסף' פרק ג' עמוד קכב הערה ט, כותב שדעת הרב עוזיאל שניתן לגייר "אף על פי שידוע ש(הגר) לא יקיים אותם", אך "ברור שלא ניתן להכריע נגד רובם ככולם של גדולי הפוסקים שלא חששו לשיטה זו – המקילה בענין קבלת המצוות – כלל":

"הנה כמה רבנים נקטו בנידון דידן כשיטת המקילים הנ"ל. והיינו, כתב ה"משפטי עזיאל" (מהדורא תניינא יו"ד כרך א' סימן נ"ח) וז"ל: "גר שקיבל עליו המצוות וענשן, אף על פי שידוע שלא יקיים אותם, מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצוות קלות וחמורות, עונשן ושכרן". עכ"ל. וכך משמע גם בשו"ת "דעת כהן" סי' קנ"ג… אולם ברור, שלא ניתן להכריע נגד רובם ככולם של גדולי הפוסקים שלא חששו לשיטה זו [המקילה בענין קבלת המצוות][7] כלל".

דעת הרב יצחק יוסף

אמנם יש לציין שהראשון לציון הרב יצחק יוסף (ב'כללי הגיור' עמ' לב-לג) הביא שיש סוברים שלדעת הרב עוזיאל אין צורך בקבלת מצוות מלאה, ודחה את דבריהם: 

"ויש שנתלו באילן גדול, בדברי הראשל"צ הגרב"צ עוזיאל זצ"ל, וטענו שלדעתו ניתן לקבל לגיור בלא קבלת מצוות מלאה. ועיין במשפטי עוזיאל חלק א (סימן יד) וחלק ב' (יו"ד סימן נח). אבל הדברים אינם נכונים, כי התשובה הראשונה בחלק א' אינה עוסקת כלל בקבלת מצוות אלא בשאלת הגיור לשם אישות, ובתשובה השניה קאי במי שנתגיירה בפני שנים בלבד, ולכל אורכה של התשובה הוא כותב דבעינן קבלת מצוות ותפס זאת כדבר פשוט…".

אך כאמור, הטענה איננה שלדעת הרב עוזיאל אין צורך בקבלת מצוות, אלא הרב עוזיאל חידש שאם הגר מקבל את המצוות, גם אם אנו יודעים שלא ישמור בפועל רבות מהמצוות – ניתן לקבלו, וכפי שכותב הרב עוזיאל כמה וכמה פעמים, כמובא לעיל.

סיכום

כפי שניתן להיווכח, ישנה שורה ארוכה של דיינים ופוסקים העוסקים בענייני גיור, שהבינו שלרב עוזיאל ישנה גישה מקילה וייחודית, וזו רק רשימה חלקית, כמעט שאין מי שלא מפרש כך את דבריו. לדבריהם של הנמנים לעיל, גישת הרב עוזיאל היא שיש להבדיל בין קבלת המצוות לקיום המצוות:

קבלת המצוות היא תנאי הכרחי בגיור, ומשמעותה היא שהגר מקבל עליו להיכנס תחת כנפי השכינה ולהצטרף לעם היהודי ומערכת המצוות שנצטווה בה.

קיום המצוות, שמשמעותו היא שבית הדין מתרשם שהגר מקבל עליו בכנות לקיים בפועל את המצוות – אינו חלק מהותי מהגיור, וגם ללא זאת ניתן לקבל את הגר, כל עוד בית הדין מתרשם שכוונת הגר להתגייר בכנות ובלב שלם, ולא מן השפה ולחוץ לשם השגת תועלת כלשהי.


[1] מפורש כאן שאין מדובר במצב רגיל של לימוד מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות, מתוך הנחה שעם הזמן הגר יתחזק וישמור הכל, אלא מצב ייחודי לימינו, שבו אנו רואים בעינינו שהגרים אינם שומרים מצוות אחר הגיור כלל, וכך הדבר נמשך גם לאחר מכן, ועל כך קובל הרב המקשה על הרב עוזיאל מדוע מאשר גיור שכזה.

[2] למעשה ישנם עוד רבים שבארו כך בדבריו, אך הבאנו כאן רבים מהמרכזיים שבהם, רובם נמנים על המחמירים בגיור, ואינם חשודים על פרשנות מוטה לקולא של דברי הרב עוזיאל.

[3] ושוב, אם מדובר בהנחה שגרתית שעם הזמן הגר יקיים את כל המצוות כשילמד את כולן, מדוע מדגיש הרב קריספין שיש לרב עוזיאל גישה אחרת ביחס לידיעת קיום המצוות של הגר? הרי כך היא דרך הגיור הרגילה לכל הדעות!

[4] אמנם יש לציין ביושר, שאת דבריו בעניין חותם הרב ליפשיץ במילים: "אלא שהנסיבות (סביבה, ילדים וחולשת היצר) אינן מאפשרות לו לקיים את המצוות כרגע, ואפשר שבעתיד יקיימן, וסופו שיקיימן", והגם שמכלל דבריו הקודמים נשמע שגם אם כפי הנראה לבית הדין אותו הגר לא ישמור מצוות אך יאמין בה' ובמצוותיו – ניתן לגיירו, הרוצה לטעון שמסוף דבריו משמע שכל זאת רק אם בית הדין ישתכנע שסיכוי סביר ש"סופו שיקיימן" – אין מזניחים אותו.

[5] הרב בארי מזכיר שם יסוד זה כדי לנמק מדוע "אנו מגיירים נשים שבודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה, ואין תמים שיאמין להם בכגון זה, ובכל זאת אין אנו חוששים לזה. והוא מטעם הנ"ל, דעצם הידיעה שיש מצוות לכלל האומה, אלא שיש פושעים ועוברים מתוך כל סיבה שהיא, והיא מסכימה להכנס לתוך כנסת ישראל כזו – הרי זה קבלת המצוות".

[6] שכזכור זהו המשפט שבו מנופפים הסוברים שכוונת הרב עוזיאל לסייג שרק כאשר יש אומדן דעת שסופם לשמור מצוות יש לגיירם.

[7] הסוגריים במקור. 

אולי יעניין אותך

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן