בפרשתנו אנו נפגשים עם פרשיית הבארות, וכך מספרת התורה:
ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים.
וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר.
ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד.
וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם, וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו.
ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים, ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים, ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו.
ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה.
ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ.
ואז יש דין ודברים בין אבימלך לבין יצחק, ובסוף הדברים הם מחדשים את הברית, ואז מספרת התורה:
ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים, ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה.
הפלשתים רואים שיצחק מתעצם ומתחזק וזה מוביל אותם לקנאה, על פניו היינו אומרים שהצד האשם כאן הוא הפלשתים, הם הבעייתים, הם חבורת אנטישמיים וקנאים, אך לענ"ד אם נתבונן קצת, הדברים יותר מורכבים.
יש לשאול, מדוע חיכו הפלשתים למות אברהם כדי לסתום את הבארות, האם זה היה רק בשל עוצמתו של אברהם, שבימי חייו נפל פחדו עליהם או מסיבות נוספות.
עוד יש לשאול, מה מוביל את אבימלך לגרש את יצחק, אחרי שעם אברהם הוא כרת ברית? ומה מוביל אותו לאחר מכן לחדש את הברית עם יצחק? מה השינוי שחל?
עוד יש להתבונן, אנו רואים שהבארות שבהם הייתה מריבה, נקראו בשם שלילי, עשק, שטנה, ונראה שגם יצחק לא מרוצה מהבאר, ורק הבארות שבהם יש שלום, יש ברכה, יתירה מכך, התורה מציינת שממש בתוך הברית המחודשת מתגלה עוד באר והיא הנשארת 'עד היום הזה'.
לענ"ד ההסבר הוא שהגויים מצפים מישראל להיות אור לגויים, הם מצפים שישראל יביאו בשורה גדולה לעולם, שהיכולת לגלות את המים, את הרוחניות בארץ, לא תהיה נחלתם בלבד, אלא מתוך החיבור של עם ישראל, זה יתפשט וישפיע על כל העולם!
אברהם היה 'אב המון גויים', אברהם חיבר את העולם, למעיינות הפנימיים שלו, אך יצחק שומר את הברכה בתוכו, לעצמו, ולכן אבימלך, משלח אותו, לכן זה מעורר קנאה, כי שמישהו מתגדל אבל כולם רואים איך הם מתברכים מתוך כך, זה לא מעורר קנאה, אך שרק הוא עולה ועולה וכולם לא מרגישים את הברכה, מתעוררת קנאה.
לכן בימי אברהם, לא סתמו את הבארות, ונכרתה ברית בין אבימלך לאברהם, אך בימי יצחק, אבימלך משלחו, הבארות נסתמות, ועל החדשות יש מריבות קשות.
יצחק מבין וחש את הבעיה ולכן הבארות נקראים בשמות של קושי ומצוקה.
אך משהו קורה ברחובות, ברחובות, מתחילה הברכה להשפיע, וכאן המקום להסביר, שתי דרכי השפעה ישנן:
דרכו של אברהם, שהיא להזמין אליו אורחים, להכניס אותם פנימה, ולהפגיש אותם עם הברכה והאמונה, עם הטוב והשפע האלוקי.
לעומתה, דרכו של יצחק, אומרת שמתוך ההתעצמות הפנימית הגדולה, הברכה תשפיע לכל מי שמסביב, כמשל הידוע של הכוס המליאה, שהצורה להשפיע היא למלא כוסך, עד שהיא תתחיל להישפך לכל עבר.
לכן שיצחק מתחיל להתעצם, זה מעורר רק קנאה, אך לאחר מכן, מגיע שלב הרחובות, ההרחבה הגדולה משפיעה, ויוצרת פיריון לכל הארץ, גם אבימלך, שמגיע הוא אומר שמה שהביא אותו להגיע הוא כי 'ראה ראינו כי היה ה' עמך', כלומר, בשלב ראשון לא ראו, ראו הצלחה, ראו התעצמות, אבל לא ראו את ה', אך לאחר מכן, יצחק בחייו, בדמותו, הפך להיות גילוי שם ה' בארץ.
ניתן לומר שגם היום, שתי הדרכים עומדות לפנינו, הדרך האחת היא להיות שלוחים, להביא את דבר ה', לכל אתר ואתר, לכל יהודי ויהודי, לפתוח את ביתנו ולהזמין כל יהודי ויהודי להיפגש עם דבר ה' החי בביתנו ובקהילתנו.
אך ישנה דרך אחרת, שהיא מתחילה עם התעצמות פנימית אדירה, ואז הברכה ניכרת ומשפיעה, הדרך הזאת יכולה לספוג ביקורת על חוסר איכפתיות כלל ישראלית, על התנכרות והסתגרות, אך בסופו של דבר השפעתה עמוקה וגדולה, והיא מבטאת את שני הצדדים שיש בעם ישראל, ממלכת כוהנים, שתפקידם להשפיע ולרומם את הכול, וגם גוי קדוש בפני עצמו.
להבדיל גם בתוך עם ישראל, ניתן להשפיע בשתי הדרכים הללו, כפי שכותב הרב מלמד על ההשפעה דרך בניית קהילות טובות:
"וככל שנצליח לבנות יותר קהילות טובות וגדולות, כך כוח המשיכה שלהם יהיה חזק יותר, ורבים יותר ירצו להתקרב ולשוב בתשובה שלמה. שאינם דומים מעטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה, שהשפעת המרובים זה על זה עצומה, ובמיוחד כאשר הקהילה תכלול בתוכה את כל מרכיבי החברה, כגון: תלמידי חכמים ומדענים, מורים וסוחרים, בעלי ומלאכה ואישי ציבור, עובדי ניקיון ורופאים. בקהילה כזו, תיווצר הפריה הדדית בין המרכיבים השונים של החברה. יתקיימו מניינים שונים, שמתאימים לכולם, לבני העדות השונות, לרוצים להתפלל באריכות ולרוצים להתפלל בזריזות, למקדימים ולמאחרים. יהיו בה שיעורים מגוונים, בגמרא בקיאות וגמרא עיון, בהלכות שבין אדם לחבירו ובהלכות שבין אדם למקום, בתנ"ך ואמונה, במוסר ואגדה. יהיו שיעורים לילדים ונערים, למבוגרים ופנסיונרים, לגברים ונשים. בבית הספר שבקהילה כזו יהיו כיתות רבות, שיתאימו ברמתן לכל סוגי הילדים, למוכשרים ללימודים עיוניים ולמוכשרים לעבודה מעשית. אם הקהילה תהיה גדולה מאוד אף ניתן יהיה להקים בה מוסדות מגוונים עם דגשים שונים, למשל, אחד עם דגש מיוחד על לימוד גמרא והלכה, השני על שילוב של תורה ומדע, והשלישי עם הכשרה למקצועות מעשיים.
בקהילה כזו ניתן יהיה לשמור על הבריאות ושמחת החיים הטבעית לשם שמיים, כדי להתחזק בעבודת ה'. יהיו בה חוגי התעמלות לגברים ולנשים. התעמלות והדרכה מיוחדת למי שיושב שעות מרובות בעבודתו, והתעמלות והדרכה מיוחדת לנשים אחר הריון ולידה. בבריכת השחייה יהיו שעות נפרדות לגברים ונשים.
הרוצים יוכלו להרחיב את אופקיהם בקורסים קצרים במקצועות החול השונים, שכולם יהיו מוארים באורה של תורה ומשולבים בלימוד הלכה ואמונה. בקהילה כזו גם יוקמו חבורות התנדבותיות לעזרה לחולים, לנזקקים, לעולים וישישים.
קהילות כאלה שיהיו דבקות בתורה יוכלו גם לברר מתוך אמונה איתנה, ובלא חשש, את הטוב מתוך הרע שבהלכי הרוח שבעולם המדע והתרבות החילונית. קהילות כאלה יהיו דגם ומופת של תורה עם דרך ארץ. אליהם ירצו המוני בית ישראל להצטרף.
מהרה יתקיימו בנו דברי הנביא ישעיה (יא, ט): "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
והאמת היא, שניתן לומר שאין כאן מחלוקת, אלא כל אדם על פי תכונתו, ועל פי נטייתו, ויחד כולם קדושה לך ישלשו.
יהי רצון שנזכה להשפיע טובה וברכה לכל סביבתנו, בתוך עם ישראל ולכלל העולם.
