חז"ל בכדי להסביר את האריכות הגדולה שבפרשתנו בעניין מציאת האשה ליצחק אומרים ביטוי מופלא:
א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא, רשב"י אומר 'טמא' 'הטמא' ר"א בן יוסי אומר 'זה' 'וזה'.
וננסה לעמוד על הסבר ביטוי מפורסם זה שהובא גם ברש"י: יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים, כי הוא מבאר לא רק פרשיה זו אלא את כל סיפורי האבות בספר בראשית.
האבות, הם יסודות חיינו, והתורה קוראת לנו להתבונן היטב בחיי האבות, אפשר היה לטעות ולהסתכל רק בדברים הגדולים, אך חז"ל קוראים לנו להתבונן בהתנהלות היום יומית, חז"ל מגלים לנו שחיים גדולים וענקיים, מורכבים מעשרות אלפי מעשים קטנים.
וודאי יש גם ערך רב למעשים הגדולים, אך הם הופכים לחיים שלמים ומלאים, רק כאשר הם חלק מחיים שבהם כל ההתנהלות היא מתוך הרצון האדיר לעשות טוב ולהביא ברכה, הבחינה היותר קשה לאדם היא לא במעשים הגדולים אלא בהתנהלותו השגרתית, עם אשתו וילדיו, עם שכניו, עם המוכרים והסוחרים, עם נותני השירותים השונים, עם המורים והגננות של ילדיו ועוד.
חז"ל רוצים שנתבונן במעשי האבות ונלמד לחיות את החיים, הרי זה מופלא להתבונן באברהם אבינו מנהל משא ומתן, למרות שהשעה קשה וכואבת, אשתו האהובה נפטרה, ועדיין אברהם מנהל משא ומתן בצורה שיש כל כך הרבה מה ללמוד ממנה, כמה כבוד נותן אברהם לבני חת, כמה עדינות נכרת מתוך דבריו, אברהם אבינו, ענק שבענקים, הן בארץ, אברהם הוא עשיר מאד וגיבור חייל שניצח מלחמות עולמיות, והן בשמיים, נביא שזה עתה חזר מגדול הניסיונות האנושיים – העקידה, והוא הולך לנהל משא ומתן עם אנשים המוניים ופשוטים, בני חת, ולמרות זאת הוא מדבר אליהם בענווה וכבוד מופלג, 'גר ותושב אנוכי עמכם' 'וישתחו אברהם', 'אך אם אתה לו שמעני', 'אדוני שמעני' וכן הלאה.
אם נקרא את הפרשיה בתשומת לב, נלמד מכאן לימוד אדיר כיצד יש לדבר, איך משוחחים עם 'עם הארץ', עם אנשים פשוטים.
נוסף על כך, אברהם אבינו רוצה לשלם, הוא לא מוכן לקבל בחינם, הוא לא רוצה להנות ממעמדו, הוא רוצה שכל דבר שהוא לוקח יהיה בדין.
הדברים הקטנים האלה הם הבונים חיים גדולים.
גם בהתבוננות בפרשת מציאת האשה ליצחק נוכל לראות כל כך הרבה ערכים ואידאלים, כל כך הרבה מידות טובות, התורה טורחת ללמד מה חשוב בבחירת אשה, מה חשוב בחיים, והתורה מגלה לנו דרך אליעזר עבד אברהם שהעיקר הוא המידות הטובות, ובראשם מידת החסד, הרצון לעשות טוב ולהביא ברכה, הוא הדבר החשוב והיסודי ביותר.
לעיתים שבונים בית אפשר לחשוב על היופי, על החכמה, על הכישרון, והתורה מגלה את האמת, הבית, מושתת על המידות הטובות, זה הדבר שייקבע את גדולתו של הבית.
המידות הם העיקר, הם התשתית, ועליהם צריך לתת דגש, המידות אינם דבר מולד ניתן לעבוד על המידות, לתקן את ההתנהלות, זה מצריך תשומת לב ועמל, אבל אפשר וצריך לעדן את המידות, כל החיים, כי הם התשתית לכל החיים.
גם מי שיש לו כישרונות עצומים, כוחות גדולים, אך לא יתקן את מידותיו, סופו שיגרום נזקים גדולים, ויותר מכך, ככל שאדם כישרונו גדול וכוחותיו גדולים ההרס שהוא יכול להביא עם מידות לא טובות גדול יותר, כי אדם כזה הדואג לכבודו ומעמדו, אדם כזה המלא גאווה ושחץ, הוא יכול לקלקל קלקולים גדולים, ליצור מחלוקות וקרעים, ישנם גדולים עם מידות וקלקולים וגדלותם לא עמדה להם.
המידות כוללות את ה'שיחה', את סגנון הדיבור, את הלכי המחשבה.
אם נעמיק יותר בביטוי של חז"ל: שיחתן של עבדי אבות, נראה לי שנלמד עוד נקודה יסודית.
כל מעשה אליעזר עבד אברהם מתואר בתורה פעמיים, פעם אחת בעת ההתרחשות עצמה ופעם נוספת מפיו של אליעזר המספר את הדברים לבתואל ולבן, הכפילות הזו בעצם מלמדת לא רק את המעשים שנעשו, אלא גם איך אליעזר רואה את מה שנעשה, איך אליעזר רואה את העולם ואת המציאות, יש חשיבות אדירה איך אדם רואה את העולם ואת המציאות, והדבר משפיע אפילו יותר מהמציאות עצמה, לכן השיחה של עבדי אבות היא המודגשת, ולא רק מעשיהם.
וכפי שכותב הרב בלומנצוויג:
לא רק עצם מעשי האבות מהווים אבן יסוד בתורה, אלא גם דרך התבוננותם בעולם ובמתרחש בו צריכה להילמד על ידנו. מתוך סיפורו של אליעזר ניתן לעמוד על האופן שבו נקלטת המציאות על ידו. ובכלל, יש לקנות בעצמנו את דרך ההסתכלות של האבות על המאורעות וליישמה במהלך חיינו. מעבר לערך שבלימוד כיצד ניהלו האבות את חייהם ומה הדרך שבה פעלו, יש להטמיע בקרבנו את נקודת המבט שלהם על המציאות, את העמדה שמתוכה קלטו אותה והושפעו ממנה.
מסיפורו של אליעזר ניתן ללמוד גם על אופיה של שיחתם של אבות. יש בה מימד שמסוגל להעביר את הדרך של קליטתם את המציאות, אך יש לה גם חשיבות ללמד כיצד לבטא את המתחולל בקרבם פנימה. נודעת חשיבות רבה לתודעתו של האדם המתנהל במציאות ולנקודת המבט ממנה הוא רואה את הדברים וחווה אותם, אך משמעותית גם היכולת שלו להביע את אותן תחושות וחוויות כלפי חוץ. זוהי חלק ממעלת האדם כ'מְדַבֵּר', כבעל יכולת לספר ולומר, להוציא החוצה, את שעבר עליו ונקלט על ידו.
חז"ל בבראשית רבה ממשיכים ואומרים, שלא רק שיחתן של עבדי אבות מצריכה לימוד אלא גם רחיצת רגליהם:
'ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו', א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא, רשב"י אומר 'טמא' 'הטמא' ר"א בר"י אמר 'זה' 'וזה'.
וכאן אני חושב שרוצים חז"ל ללמדנו, שהערכים והאידאליים, צריכים לבוא לידי ביטוי ממש בפרטי הפרטים, בנקודות הקטנות ביותר.
כפי ששמעתי פעם, ששאלו אחד מגדולי ישראל, מי הוא אדם גדול, והוא ענה, שזה מי שאין בו דברים קטנים, שכל הדברים כולם אצלו הם חלק מן הגדלות.
דווקא בדורינו שאנו חוזרים לחדש את החיים הישראליים, אנו רוצים לפגוש את החיים הגדולים, את החיים שמתאימים לעם ישראל בארץ ישראל, ותחיית לימוד התנ"ך בדורינו זו חלק מהתשוקה הזאת, לפגוש את האבות, את עבדי האבות, אנו נקראים לחזור ולהתבונן בשיחתן וברחיצת רגליהם של עבדי אבות, כפי שכותב הרב קוק:
שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם. ניצוץ אחד מאור חיי האבות… הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים, "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים", ושיחה זו היא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת…
גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קודש, הם, בתומתם העליונה, יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם…
וכל ענוי לב… אלה הם אשר יכירו את אור התורה העליונה הנובעת משיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים"
יהי רצון שנזכה לבנות את חיינו לאור שיחתן של עבדי האבות.