חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

תספורת בספירת העומר

שלום רב יש לי הצעה לדייט אני בשביל הפגישות יצטרך להיסתפר ולקנות בגדים מה אני יכול לעשות מצד ספירת העומר

לקנות בגדים מותר בימי הספירה, כפי שמובא בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה הלכות זמנים פרק ג סעיף טו: "אין איסור לקנות בימי הספירה דברים חדשים ולברך עליהם 'שהחיינו' ".

היום הקרוב ביותר שמותר להסתפר בו, זה ביום העצמאות. וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה זמנים פרק ד סעי י: "מי שנראה לא מכובד בשערותיו, ראוי שיסתפר לקראתו, ומי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות עצמו."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 11:53:07

אשר יצר אחר שיצא מביתו

שלום אם שכחתי לברך אשר יצר ונזכרתי לאחר שיצאתי מביתי, לפני שעברו 72 דמות האם עדיין אפשר לברך, או שעזיבת המקום מעכבת?

עזיבת המקום לא מעכבת. אם היתה מעכבת, הדבר היה מובא בפניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-05 04:41:51

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת פנחס – להיות אנשים טוטליים!

פרשת פנחס מזמנת אותנו שנה אחר שנה להתייחסות למידת הקנאות.

שאנו מתבוננים בפנחס ובמקום שנותנת התורה לקנאות אנו מגלים שלושה דברים:

  • א. לעתים יש צורך בקנאות.
  • ב. הקנאות אינה נורמה שיש לנהוג בה.
  • ג. הקנאות עצמה צריכה איזון ותיקון.

וננסה להרחיב ולבאר את שלוש הנקודות:

הנקודה הראשונה, לעתים יש צורך בקנאות. יש מצבים בהם הסדר הרגיל, שכולל בתוכו דרכים ונהלים להתמודדות עם מי שפוגע במערכת, מי שלא נשמע לכללים ולחוקים, לא מספיק, שהבעיות חמורות, שהמצב הוא קשה במיוחד נדרשים לסדרים מיוחדים, להפעלת תקנות לזמן חירום, אלו הם תקנות, אבל הן מופעלות רק בזמן חירום, זוהי הקנאות, היא תקנה לשעת חירום, למקרי קיצון. זה המקום הנדיר והמיוחד בו הקנאות נדרשת.

לו היה אדם הורג את צוררי ישראל או המבצעים פשעים נגד האנושות בזמן, היה נמנע סבל רב, יותר מכל נזק של כל קנאות אפשרית. על כן, לא ניתן לשלול אותה לחלוטין.

בכלל, ההולכים בשיטתו של הרב קוק יודעים, שחלק בלתי נפרד מתפיסת העולם צריכה להיות ההכרה שאין דבר מה שניתן להוציא אותו לחלוטין מהגדר.

הנקודה השנייה, הקנאות אינה נורמה שיש לנהוג בה, למרות כל האמור, תקנות חירום, לא טוב שיהפכו למצב קבע, המציאות של עשיית דין ללא משפט, בוודאי שמדובר בדיני נפשות אסור לה להיות מציאות שגרתית וקבועה.

בתחילת הפרשה אנו רואים תופעה ייחודית בתנ"ך כולו, אות קטועה, האות "וו" שבמילה שלום היא האות היחידה בתורה שחובה לכתוב אותה כאשר היא קטועה ואינה שלמה, קטיעת האות מלמדת אותנו כי אין מעשהו של פנחס שלם, וכי הוא עצמו צריך לתקן את הפגיעה החמורה בשלום שהייתה תוצאת הלוואי של מעשהו.

הנקודה השלישית, הקנאות עצמה צריכה תיקון ואיזון, שאנו באים לבחון את הקנאות, ניתן לומר שהקנאות היא דבר נפלא, הקנאות היא התמסרות לרעיון, נאמנות לערך, תוך מוכנות להקריב הרבה על יישומו, מוכנות למאבק על שמירתו, שאדם קנאי למשהו הוא רואה את הדבר אליו הוא מקנא כערך עליון והוא מוכן לעשות כמעט הכול לשמור על ערך העל.

ומכאן גם הבעיה בקנאות, שאתה הופך ערך מסוים לערך על, אתה תפגע בערכים חשובים אחרים, אתה תרמוס בדרכך לשמור ולחזק את הדבר אליו אתה מקנא, את כל מה שעומד בדרך. למשל, הקנאי לאמת מוערץ על התמסרותו הבלתי מוגבלת לאמת, אולם חלק בלתי נפרד מהתמסרות זו היא התעלמות ממרכזיות השלום ביחסים שבין אדם לחבירו;

זהו גם הקושי להתמודד עם קנאות. כי כאשר מדובר על תחומים שניתן להגדירם כרעים ושלילים, יותר קל לך להסביר מה הבעיה, איפה הטעות, לעומת זאת, כאשר אנו מתמודדים עם הקנאות, מדובר בערכים שהם ביסודם ערכים טובים, אולם הם פסולים בשל ההשתלטות הבלעדית שלהם על תחומי המחשבה. מדובר לכאורה בעניינים כמותיים ומידתיים, ובדרך כלל קשה יותר להסביר מה הבעיה ואיפה הדבר הלא נכון.

הקיצוני לא פתוח לשמוע ביקורת, כי מבחינתו בכל ביקורת יש ניסיון להקטין ולצמצם את ערך העל, וממילא הוא שולל אותה באופן מיידי.

אך הבחנה זו גם נותנת את דרך ההתמודדות עם הקנאות, כותב הרב יובל שרלו, דרך ההתמודדות אינה גינוי הערך שאותו אדם קיצוני לו. דרך ההתמודדות היא חשיפתו לתחומים הניצבים בקוטב ההפוך, והפיכת המחלוקת בין קטבים לדילמה פנימית. משעה שאדם הולך בדרכה של אמונת ישראל, ואין הוא מתמכר לערך אחד בלבד, אלא הולך בדרכיו של הקב"ה המאחד את כל הערכים כולם, הוא ממשיך אמנם להיות קיצוני, אולם הוא קיצוני ליותר מתחום אחד. משעה זו מתחוללת בתוכו סערה מפרה ומעצימה, המחייבת אותו להתייחס לרוחב ולעומק רבים יותר מאשר העולם המצומצם בו הוא חי קודם לכן, ואז תכונתו הקיצונית מוצאת דרכים נכונות יותר למימוש העולם הערכי והרוחני.

כידוע הדרכת הרמב"ם ב'שמונה פרקים', ובהלכות דעות היא ללכת בדרך האמצע, ולא להיות קיצוני משום צד, אך לענ"ד יש הבנה לא מדוייקת ברמב"ם, שמציירת את ההדרכה של הרמב"ם כפשרנות, אך ההבנה הנכונה היא שהרמב"ם מתכוון באומרו דרך האמצע, זה לקחת את כל הקצוות יחד.

ומי שחידד זאת היה הרבי מקוצק שאמר למי ששאל אותו למה הוא קיצוני את התשובה הבאה:

'רק סוסים הולכים באמצע הרחוב. בני אדם הולכים בקצוות'

וכפי שכתב הרב עדין שטיינזלץ:

"זה שבן אדם רוצה ללכת בדרך האמצע

זה יפה מאוד.

אלא שכשם שדרך האמצע עשויה להיות שביל הזהב,

היא יכולה להיות גם שביל הסוסים.

אם בנאדם הולך באמצע כי הוא –

לא למעלה ולא למטה,

לא לפנים ולא לאחור,

לא בימין ולא בשמאל.

הדבר הזה, האדם הזה,

הוא לא אדם שהולך בשביל הזהב

אלא סוס זקן שפוסע באמצע הדרך

ומפריע לכולם לעבור…

למען האמת,

מה שדובר, מה שנאמר,

בנוגע לאדם שפוסע בשביל הזהב,

זה דבר אחר לגמרי.

זה בעצם תיאור של אדם קיצוני מאוד.

זה אדם שיש לו תשוקה והתלהבות לכל כיוון.

למעלה, למטה,

ימינה, שמאלה,

קדימה ואחורה.

אדם כזה אינו מחפש את דרך האמצע,

הוא פשוט נקלע אליה!

מתוך הימשכות סימולטנית לכל הצדדים גם יחד.

ומוסיף תלמידו, יואל שפיץ,

"ולי, הדיבור הזה,

חקוק כמזוזה על פתח הלב,

והוא מזכיר לי,

שבשביל להגיע לדרך אמצע עלי להגביר מבערים,

ולא לעמעם את האש".

יהי רצון שנזכה לקנאות אמת, קנאות מאהבה גדולה, קנאות שלוקחת כל ערך בשיא הרצינות, בשיא ההתלהבות, אבל לא על חשבון ערכים ומידות אחרות.

שבת שלום!

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן