חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

חתונה אזרחית

שלום הרב, רציתי לשאול האם מותר לי להשתתף בטקס חתונה אזרחית? תודה רבה .

אסור להשתתף בטקס נישואין שמנוגד להלכה.

https://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/39_05.pdf

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-16 05:44:24

צעידת הצעדים אחורה של החזן

ערב טוב הרב: א. בשל הדין שבו חזן עושה את שלושת הצעדים אחורה שמכוונות לתפילתו בקדיש שלם- אמנם מותר לו לעקור רגליו לצורכי תפילה: האם הוא חייב לחזור ולעמוד בבימה של החזן?(לצורך העניין אחרי הולכת הספר תורה מהארון לבימה) האם הוא צריך להצמיד רגליו? ב. מה הדין אם החזנים מתחלפים באשרי(לחיוב או סתם החלפה)- האם הצעדים של החזן השני אחורה בקדיש עולים לחזן הראשון? האם החזן הראשון צריך להתכוון מראש בדרך כזאת או אחרת לצאת ידי חובת מישהו אחר?

א. הוא לא צריך לחזור למקום שהיה בתפילת עמידה, ורק לפני שמתחיל את הקדיש יצמיד רגליו.

ב. מכיוון שתפילת חזרת הש"ץ היא תפילה עבור הציבור, וכן הקדיש הוא עברו הציבור, יכול החזן השני, שגם הוא חלק מהציבור, לצעוד במקומו, והחזן הראשון לא צריך לכוון לכך. ויש חזנים שמדקדקים במקרה כזה לצעוד מיד בסוף תפילת חזרת הש"ץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-15 20:52:19

הרהור בדברי תורה

ידוע החילוק שברואה את הערווה מותר להרהר בד"ת ואילו בצואה אסור להרהר בד"ת. הרמ"א בסימן ע"ו כותב ששכבת זרע על בשרו זה כצואה. האם כוונתו לאסור גם הרהור? והאם ניתן להקל בכך מכיוון שהמג"א והגר"א חולקים עליו. תודה

כאשר הדבר קל לביצוע נכון לנקות עצמו משאריות זרע על ידי מגבת או מגבון לפני שמהרהר. אבל כאשר יש קושי לנקותו, מותר להרהר (עי' פסקי תשובות עו, ו).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-15 13:28:17

רוח רעה

האם מותר לשתות משקה שהיה גלוי כל הלילה. קרטון עם קשית שלא היה סגור במקרר

גם לנוהגים לחשוש לסכנה במשקים גלויים, אינם צריכים לחשוש במשקה שהיה בתוך המקרר, שהרי המקרר סגור.

אביא לך כאן את עקרי הדברים כפי שמופיעים בספר שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה'. ספר המביא את הפסקים של ספרי פניני הלכה בספר אחד.

לו – סכנות

ב. כיום שאין נחשים מצויים בסביבות הבתים, אין צורך לחשוש שנחש הטיל ארס לתוך משקה, ולכן מותר להשאיר משקים גלויים ולשתותם. אבל אם רואים נחש או שאר מינים ארסיים ששותים מהמשקה או מנקרים מאכל, אסור לטעום ממנו. ויש מהדרים לכסות כל משקה.

ו. אין צריך לחוש כיום למנהגי זהירות שנהגו בעבר מפני חשש סכנות סגוליות הנובעות מרוחות רעות ושדים, כגון הזהירות מלשתות כוסות או לאכול מאכלים במספר זוגי, או לא לאכול שום, בצל או ביצה קלופים שעבר עליהם הלילה. אבל אנשים שעדיין נותנים מקום לשדים ורוחות בתפישת עולמם, מפני נטייתם או מפני חינוכם, צריכים לחוש לזוגות. וכן מי שבמשפחתו נהגו להימנע מאכילת שום, בצל או ביצה קלופים, ובטעות השאירם גלויים בלילה ללא חלק מהקליפה או השורש, וללא מעט מלח או שמן, אף שעדיף שיאכל אותם, רשאי לזורקם בלא לחשוש לאיסור בל תשחית.

ח. ראוי לחוש לאזהרות שההדרכה הסגולית שלהן תואמת את ההדרכה המוסרית, כגון שלא לזרוק על הרצפה פירורי לחם, משום שהמלאך הממונה על העוני שמו 'לכלוך', וממילא העושה כן גורם לעצמו עניות. וכן לא להניח מאכלים ומשקים תחת המיטה, משום שהשינה נחשבת כאחד חלקי שישים של מיתה, ואין זה מכבודם של מאכלים ומשקים שנועדו להעניק חיים, שיהיו תחת המיטה שעליה האדם שוכב דומם כמת. ובדיעבד, מותר לאוכלם.

 

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-14 08:09:19

האם צריך לשים לב למשהו בתבנית בהכנת פרווה

שלום, כתוב בפניני הלכה לגבי בישול פרווה בתנור שבישלו בו בשרי או חלבי: רבים נוהגים שכאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי, מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים – מחממים לפני כן את התנור על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה, כדי לעשותו פרווה. והרוצים להקל, רשאים לאפות את מאכל הפרווה בלא הכשרה, שכן ברור שאין שום אפשרות שיורגש במאכל הפרווה טעם בשר או חלב. אבל לא כתוב לגבי התבנית (אם לא מחממים על החום הכי גבוה לחצי שעה) – האם צריך לשים לב שאין שם שאריות חלב / בשר או לשים לב למשהו אחר? האם צריך לשים לב למשהו או שלא? תודה רבה

אם לא מכשירים את התבנית, דינה כדין סיר חלבי נקי שמבשל בו מאכל פרווה שרוצה לאוכלו גם אם בשר. דין זה מבואר בפרק שם שלכתחילה אין לעשות כן, ובמקום הצורך מותר אם התבנית נקייה היטב. אביא לך את הדינים הלכה למעשה כפי שמופיעים בספר הקיצור לפניני הלכה פרק כה:

פרווה

יד. כאשר רוצים לאכול מאכל פרווה עם מאכלים בשריים וחלביים, לכתחילה יש להכינו בכלי פרווה, וכאשר מתכוונים לאוכלו רק עם מאכלים ממין אחד, לכתחילה יש להכינו בכלי של אותו המין.

אמנם בשעת הצורך, אם הכלי עשוי מתכת או זכוכית ונוקה היטב עם סבון, מותר לבשל או לאפות בו מאכל פרווה שרוצים לאוכלו עם המין השני, מפני שכיום כלים אלו איכותיים ואינם סופגים טעמים. וכן הדין לגבי מאכל חריף כבצל, שום ופלפל חריף, שבושל או נצלה או נחתך בכלי מתכת או זכוכית שנוקה היטב.

אבל אם מדובר בכלי מתכת או זכוכית שלא נוקה היטב, או בכלי מסוג אחר אפילו נוקה היטב, אין לאפות או לבשל או לחמם בו מאכל פרווה שיודע שירצה לאוכלו עם המין השני. אמנם בדיעבד שהמאכל הפרווה התערב עם מאכל מהמין השני, או שנוצר פתאום צורך ממשי לאוכלו עם המין השני, אפשר להקל. את המאכל הפרווה לבדו מותר לאכול לכתחילה בכלים מהמין השני, אפילו אם הוא רותח.

היה המאכל הפרווה חריף ובישל אותו בכלים אלו, או שחתך אותו אפילו בעודו קר בסכין מתכת שנותר עליה שמנונית בשר או חלב – דין המאכל כדין הכלי ואסור לאוכלו עם המין השני, ואם עירבו במין השני ולא היה בו פי שישים כנגדו, המאכל אסור.

טז. גם כאשר רוצים להכין מאכל פרווה קר, נכון להכינו במערך כלים ממין אחד, כדי לשמור על ההפרדה בין כלי בשר לחלב. לדוגמה, כאשר מכינים סלט ירקות בקערה בשרית, נכון לערבב אותו בכף בשרית. ובשעת הצורך אפשר להקל אפילו אם מדובר על צורך קל, כגון שהכלי החלבי מתאים ביותר למטרה זו, או כשממהרים ואין שם כלי בשרי שטוף.

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-09 20:36:16

יש לך שאלה?

פרשת ואתחנן וט"ו באב

המשנה בסוף מסכת תענית כותבת כי "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן… ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך…".

רבים מכנים את ט"ו באב "חג האהבה" אך אם נדייק במקורות נראה כי הדגש ביום זה אינו על האהבה כי אם על הבחירה, כפי שמודגש בלשון המשנה "בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר…".

הבחירה היא היכולת האנושית העליונה ביותר. חלק מהראשונים מבארים את מאמר התורה שהאדם נברא בצלם, שהכוונה היא שהאדם נברא עם יכולת בחירה. אלא שלגודל היכולת העצומה הזו יש גם שמפקפקים בה- הן מהכיוון המדעי והן מבחינה האמונית.

מהכיוון המדעי יש הטוענים שהאדם מקבל את החלטותיו על פי מכלול הגורמים שמשפיעים עליו: החברה, גנטיקה, גורמים חיצוניים ועוד. וכי ברגע שנוכל לדעת את כל הנתונים ואת משקלם, נוכל לצפות בוודאות מוחלטת מה תהיה בחירתו של האדם בכל רגע נתון.

ויש הטוענים מהכיוון האמוני, שכיוון שהקב"ה יודע הכל, ואצל הקב"ה אין מושג של זמן, הרי שהכל צפוי וידוע, ואזי לכאורה אין מקום לבחירה האנושית. (לא לחינם שאלת הידיעה והבחירה היא אולי השאלה המורכבת ביותר איתה מתמודד האדם המאמין).

מצד שני היסוד של הבחירה הוא היסוד לכל חיינו, שהרי אם אין בחירה אזי אין מקום למאמצים והתמודדויות, אין מקום לצוות ולהזהיר, ובוודאי שלא מקום לשכר ועונש. מבחינה מסוימת ניתן לומר שעיקרון הבחירה הינו העיקרון הקודם לכל העקרונות של התורה.

גם ברמה הנפשית- אדם שלא בוחר הוא חרב (לא לחינם אותיות 'בחר' הם אותיות 'חרב'). אדם שנסחף עם הזרם, שלא עומד על עצמיותו ועצמאותו מאבד את אשיותו ואת האמירה שבא לומר לעולם, וממילא הוא נחרב. התחושה הנפשית שאופפת כל מי שלא בוחר ולא מכריע היא תחושה נפשית קשה של תבוסתנות, היגררות וחוסר תוחלת.

זו אולי גם הסיבה שהחג הראשון שאנו חוגגים הוא חג החירות, והמצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא קידוש החודש שעניינה הוא לקדש את הזמנים ולא להיות נתון בתוך כבלי הזמן.

דווקא הבחירה היא זו שמאפשרת גם חורבן, עד כדי כך שכביכול הקב"ה מתפלא על הבחירה הישראלית, כפי שקראנו במגילת איכה: "ותרד פלאים אין מנחם לה", וכפי שנקרא בשבוע הבא בפרשת עקב: "כה אמר ה' צבאו-ת כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיניי ייפלא נאום ה' צבאו-ת".

המקום שבו מתבטאת הבחירה יותר מכל הוא בית המקדש בפרט, וארץ ישראל בכלל, שהרי כאשר אנו נמצאים בגלות אנו נמצאים בכפייה, כעונש על בחירתנו הרעה בזמן שישבנו בארץ ישראל. וכאשר אנו יושבים בארץ ישראל אנחנו בוחרים האם לקדש את הארץ או לטמא אותה, ועל פי בחירתנו יוכרע האם נשאר בארץ, או חלילה נגלה ממנה.

לכן לא מפתיע שגם המושגים של בחירה אצל הקב"ה מופיעים בעיקרם כלפי בחירת עם ישראל, ארץ ישראל והמקדש. כפי שנקרא בפרשת ראה שכאשר התורה מתייחסת לירושלים ובית המקדש היא משתמשת בביטוי "המקום אשר יבחר ה'", וכפי שאנו אומרים בכל יום בפסוקי דזמרה "כי בחר ה' בציון איווה למושב, כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו".

רובד נוסף בעניין זה הינו שכדי לעשות דברים שליליים אין צורך לבחור. ברירת המחדל שלנו היא להימשך אחר החומר. כדי לפנות לאפיקים טובים ובונים, לדברים קדושים ועליונים יש צורך בבחירה. ככל שהארץ נבנית יותר והגאולה מתקדמת כך עולה הבחירה שלנו. (לא לחינם עיקרון היסוד של מאה השנים האחרונות הוא החופש והעצמאות).

דבר זה מעמיד אותנו בבחירות קשות. יש כאן הזדמנות לצמיחה וגדילה, אך מנגד אפשרות לנפילה. אחת מתופעות הלוואי השליליות של התגברות הבחירה היא הרווקות המאוחרת, שנובעת באופן ישיר מהקושי לבחור.

ביום ט"ו באב יצאו הבחורים לבחור. זו היתה המשימה- להכריע, לקבל החלטות טובות. כפי שמפרטת הברייתא בסוף מסכת תענית שיש הרבה מניעים לבחירה, (כשהמניע העליון הוא "קחו מקחכם לשם שמים").

התפקיד שלנו ביום זה הוא לבחור מחדש בקודש ובטוב, לחשוב על חיינו ולבחור כיצד אנו רוצים להוביל אותם. כפי שאומרים חז"ל על יום זה "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ולא מוסיף יאסף". ומסביר שם רש"י כי "מחמישה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו". כלומר, הזמן הפשוט בו האדם חי את חייו הוא ביום- זהו הזמן לעשות את המטלות שצריך. מחמישה עשר באב מתחילים הימים להתקצר והלילות להיות ארוכים יותר, ואז ישנו זמן פנוי בו אין דברים ש'צריך' לעשות ואז מתגלה כוח הבחירה- מה האדם יבחר לעשות בשעות הפנאי. יש לו אפשרות להוסיף חיים, לבחור לעסוק יותר בתורה, או לחילופין לבטל את זמנו ולכלות את ימיו.

יהיה רצון שנזכה לבחור בחירות טובות ברמה האישית וברמה הציבורית, ומתוך כך לזכות לבניין בית הבחירה במהרה בימינו, אמן.

 

נ.ב.

בשנים האחרונות אני עוסק בהעצמת יכולת הבחירה של אנשים- היכולת לממש, לבחור, להגשים ולשנות. בשנה הבאה נפתח קורס (בבית ספר למאמנים) להכשרת מאמנים לחתונה, שעניינו ללוות רווקים ורווקות כדי להצליח לבחור. מצ"ב קישור למי שמתעניין.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן