יעקב לעומת לבן
במרכז פרשתנו עומד המאבק העקרוני בין יעקב ללבן, עליו מלמדים אותנו חז"ל בהגדה של פסח שלבן ביקש לעקור את הכול. ועולה השאלה, מה נורא כל כך בלבן?
ניתן לומר שהמאבק המופיע בפרשתנו הוא המאבק בין האמת לשקר. יעקב אבינו מייצג את האמת 'תתן אמת ליעקב', לעומתו לבן מייצג את השקר והרמאות 'לבן הארמי' – אותיות רמאי.
עובדה מאד מעניינת היא ששמותיהם מעידים לכאורה על ההיפך יעקב – מלשון עקב – הוא דבר עקום, כפי שאנו מוצאים בפסוקים: "והיה העקוב למישור…", "עקוב הלב מכל…", "כל אח עקוב יעקוב…". מאידך שמו של לבן מעיד על יושר וטוהר "בכל עת יהיו בגדיך לבנים…", "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".
השקרים והרמאות המסוכנים ביותר הינם השקרים והרמאויות המתהדרים כלפי חוץ בלובן בוהק. כמה מנסה לבן להשמע טוב, כמה הוא עמל בניסוחים נפלאים להיות צודק וישר: "ויאמר לו לבן, אך עצמי ובשרי אתה", איזו אחווה, איזו אהבה.
כשלבן מרמה ומחליף את רחל בלאה, הוא אומר: "ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו, לתת הצעירה לפני הבכירה". זה מנהג , ככה מכובד לעשות. זה לא אני, זה הנימוס המחייב, זה מנהג המקום. וכאשר יעקב עובד ועמל ולא מקבל שכר, והוא פונה אל לבן בנושא, עונה לו לבן ה'צדיק': "ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה' בגללך, ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה!".
גם כשיעקב בורח מלבן באישון ליל, לבן רודף אחריו ואומר לו, במילים לבנות וצחות כשלג: "ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי, ותנהג את בנותי כשבויות חרב, למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי, ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים, בתוף ובכינור" – איזו אהבה, איזו חיבה…
דווקא האמת, שצריכה להתגלות כאן בעולם הזה, העולם שבו רב ההעלם, צריכה לפעמיים להתפתל כדי להופיע. דווקא האמת היא יותר מורכבת, קשה ומסובכת, ולכן היא צריכה דרך ארוכה ומפותלת כדי להופיע.
מקל לבנה
אותיות ה'שקר' – צמודות זו לזו- ש-ק-ר. השקר, מופיע מיד, 'שלום עכשיו', משיח עכשיו…הוא נתפס, יש לו רייטינג. הרב קוק בשמונה קבצים כותב על השקר: "ואמרו דורשי רשומות שהשי"ן של השקר הוא מאתוון קדישין (מהאותיות הקדושות), שיסודם התוכן האמיתי, והקו"ף והרי"ש הם מאתוון דסטרא אחרא, העושה ריקות וקרירות, וסוף כל סוף שיבורר זיוף השקר, ומבחן האמת ומילואה…יגלה ויראה לעין כל".
השקר – מתחיל בשי"ן, אות מלאה אנרגיות ועוצמות, אות של אש – כביכול עולות ממנה שלהבות. אך היא מסתיימת בקור וריקנות.
לעומת זאת האמת היא מבוססת, מתחילה ועד סוף. מתחילה באות אל"ף, עוברת דרך ה-מ"ם באמצע ומסיימת ב-תי"ו. לאמת דרך קשה ומורכבת להופעתה, אך כשהיא מופיעה היא מבוססת על כל כ"ב האותיות, תחילה, אמצע וסוף.
לפני שיעקב עוזב את לבן, הוא עושה פעולה מעניינת מאד להרבות את הצאן הנקודים, העקודים והטלואים – "ויקח לו יעקב מקל לבנה לח, ולוז וערמון, ויפצל בהם פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות". יעקב חושף את הלבן שמסתתר, הלבן החיצוני איננו אמיתי יש לבן פנימי, שצריך ליצור פיצולים ופיתולים כדי להגיע אליו.
יעקב שהוא הוא ישר-אל, מסביר לנו את האמת העמוקה, לא מי שלבן בחוץ לבן בפנים, ולא מה שחום בחוץ הוא גם חום בפנים.
בימים אלו של צביעות נוראה, שמי שאומר את האמת, על האוייבים שבתוכנו נצבע בשחור, ומי שמחניף, מעוות ומחזק את האוייב שבתוכנו הוא לבן, נלמד להבחין בין לובן מזוייף וצבוע, של חנפים ורשעים, לבין לובן אמיתי, שלעיתים צורם באוזניים ובעיניים – אך סופו להביא לטוב, חסד ויושר.
