חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

תרח אבינו – לפרשת לך לך

אחד הדברים היסודיים שעלינו לדעת הוא שבאדם יש שלושה שותפים: הקב"ה, אביו ואימו. כלומר, כפי שהאדם מקבל מהקב"ה את תכונותיו וכוחותיו, כך בהכרח הוא מקבל מהוריו את התכונות היסודיות שבהם.

ולכן לכאורה יש לשאול כיצד הוא שאברהם אבינו, האדם הגדול שבענקים, אוהבו הגדול של הקב"ה, עמוד האמונה והחסד, יוצא מביתו של תרח?

מי אתה אברהם אבינו?

בטוחני שיהיו שיאמרו שאברהם אבינו הוא ברייה חדשה, הופעה אלוקית עליונה, שאין שום קשר בינו לבין אביו. וכעין דברי הכוזרי הידועים שהתורה לא סיפרה על מעשיו של אברהם אבינו עד הציווי האלוקי 'לך לך' כדי ללמדנו שהבחירה באברהם אבינו היא בחירה אלוקית שאינה תלויה במעשיו ובתכונותיו של אברהם.

וזו לשון המהר"ל ב'דרך חיים':

"אברהם הוא ראש ייחוסנו ובו הייתה הבחירה אשר בחר ה' בישראל, כדכתיב 'אתה הוא האלוהים אשר בחרת באברם' (נחמיה ט) ולא הקדים [לכתוב בתורה] צדקות אברהם [כהסבר לכך שה' בחר בו] כי לא בשביל שום צדקות בחר באברהם ובזרעו, רק [=אלא] שבחר באברהם ובזרעו מצד עצמם, ולא בשביל דבר, שהיה אפשר לומר שכאשר בטל אותו דבר בטלה האהבה".

מעשיו של אברם

ונראה לעניות דעתי שהתורה רצתה ללמדנו יותר מכך, שהרי התורה כן מספרת לנו על ייחוסו של אברהם ותולדותיו, וכן כל מדרשי חז"ל שמספרים על צדקת אברהם מקורם ברמזי הפסוקים והמקראות. ולכן ברור שהתורה רצתה ללמדנו שאברהם אבינו בייחוסו ובמידותיו, מעשיו ובפעולותיו היה ראוי לבחירה האלוקית.

נהוג לומר שהשאלה האם אברהם אבינו נבחר בזכות מעשיו או כבחירה אלוקית עצמית ללא קשר למעשיו ותכונותיו נתונה במחלוקת בין הכוזרי והמהר"ל שהבאנו לעיל לבין הרמח"ל בספרו 'דרך ה" בו הוא כותב:

"ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה ונקבע להיות אילן מעולה ויקר, כפי מציאות האנושית במדרגתו העליונה, וניתן לו להוציא ענפיו כפי חוקו. ואז נתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחד מהם במדרגה ידועה, אבל כולם בבחינה האנושית בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו. והנה אחר העניין הזה נסתם שער השרשים והתחיל הגלגול וההנהגה בענפים, אל אחד לפי עניינו".

מהותה של הבחירה האלוקית

ונראה לומר שבאמת אין כאן מחלוקת, וכהסברו הידוע של הרצי"ה זצ"ל שאינה דומה לבחירה האלוקית לבחירה האנושית. הבחירה האנושית הינה בחירה מסך האפשרויות הקיימות, לעומתה הבחירה האלוקית הינה בחירה יוצרת. כלומר, כשהקב"ה בחר באברהם להקים את האומה האלוקית, להיות אביו של העם הנבחר, הכוונה היא שהקב"ה יצר את אברהם עם תכונות וכישרונות המתאימים לתפקיד זה.

יתרה מזאת, הקב"ה יצר את כל תולדות האנושות באופן שאברהם אבינו יוכשר לתפקידו. הבחירה האלוקית הינה בחירה יוצרת. "אשר בחר בנו"- אשר יצר אותנו באופן המתאים והמיוחד לתפקידנו הגדול והעליון.

הקשר בין אברהם אבינו לתרח אביו

ולכן ניתן להתבונן בקשר העמוק שבין תכונותיו של אברהם לאלה של תרח. וכדי לעמוד על קשר זה נביא את דברי מדרש רבה הידוע (בראשית לח) שמפגיש אותנו עם תרח ואברהם (וזה תרגומו): "אמר רבי חיא בן בנו של רב אדא מן העיר יפו: תרח מוכר צלמים היה, פעם אחת נסע אל מחוץ לעיר, והושיב את אברהם בנו להיות מוכר תחתיו. הגיע אדם אחד לקנות פסל, שאל אותו אברהם: 'בן כמה שנים אתה'? ענה לו: "'בן חמישים או שישים'. אמר לו אברהם: 'אוי לו לאותו אדם שהוא בן ששים שנה ורוצה לסגוד לבן יום', והיה אותו אדם מתבייש והולך לו. לאחר זמן הגיעה אישה אחת ובידה קערת סולת, אמרה לו: 'הא לך, הקרב לפניהם', לקח אברהם מקל בידו, שבר את פסלי אביו, והניח את המקל בידיו של הפסל הגדול מביניהם, שהיה שם. כשחזר תרח שאל את אברהם: 'מי עשה זאת לפסלים'? ענה לו: 'ומה אומר לך? אישה אחת הגיעה לכאן, ובידה קערת סולת, ואמרה לי להקריבה לפני הפסלים. כאשר הקרבתי את הסולת החלו הפסלים להתקוטט, זה אמר: 'אני אוכל ראשון', וזה אמר: 'אני אוכל ראשון' עד שקם הפסל הגדול, לקח את המקל בידו ושבר את שאר הפסלים'. אמר לו אביו: 'האם אתה מהתל בי? וכי יש בפסלים דעת לריב ולהתקוטט'? אמר לו אברהם: 'ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר'? לקחו ומסרו לנמרוד המלך. אמר לו נמרוד: 'בא ונשתחווה לאש', אמר לו אברהם: 'בא ונשתחווה למים המכבים את האש'. אמר לו נמרוד: 'נשתחווה למים', אמר לו אברהם: 'אם כן, נשתחווה לעננים הנושאים את המים'. אמר לו: 'נשתחווה לעננים'. אמר לו: 'אם כן נשתחווה לרוח המפזרת את העננים'. אמר לו: 'נשתחווה לרוח'. אמר לו: 'בא ונשתחווה לבן האדם, הנושא רוח בקרבו'. אמר לו נמרוד: 'האם אתה משתעשע בי? אני איני משתחווה אלא לאש, הרי אני משליכך בתוכה, ויבוא אלוה שאתה משתחווה לו ויצילך ממנה".

במדרש זה אנו רואים שתי תכונות יסודיות שמופיעות בתרח שאחר כך הולכות ומופיעות בצורה רחבה יותר אצל אברהם:

1. תרח הוא כהן לעבודה זרה, הוא מפיץ את האמונה בעולם. ביתו פתוח לרווחה לכל מבקש עבודה זרה ומהווה מוקד ואבן משיכה לכל לרוצים להתקרב עליה. כך גם בנו, אברהם, הוא מפיץ האמונה. ביתו פתוח לרווחה ואברהם אבינו מנסה בכל כוחו שכל הנכנס לביתו ישבח ויברך את הקב"ה ויתמלא אמונה.

אברהם מקרב רבים לעבודת ה' "ואת הנפש אשר עשו בחרן". נכון שישנו הבדל קטן,שתרח עובד עבודה זרה ואברהם מאמין בקב"ה. אבל זהו שינוי בדעות ולא בתכונות.
האדם קונה מהוריו את המידות, התכונות וכוחות הנפש. אך את האמונות והדעות רוכש האדם בעצמו.

2. אפשר לומר שרגע השיא של אברהם אבינו הוא העקדה. מסירות הנפש של אב המוסר את בנו על אמונתו, הינו רגע אדיר בחיי האומה בכלל ובחיי אברהם בפרט.
אך אם נתבונן במדרש נראה כי הראשון שמסר את בנו על אמונתו היה תרח, "לקחו ומסרו לנמרוד המלך". וסביר להניח שתרח ידע מה גורלו של מי שנמסר לנמרוד המלך…

3. נקודה שלישית שמופיעה על פי פשט הפסוקים הינה הניסיון הראשון של אברהם אשר נדרש לעמוד בציווי של הקב"ה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". וחז"ל מציינים את גודל הניסיון של מי שנדרש להתנתק מארצו, ממולדתו ומהשפחתו המורחבת.

אלא שהראשון שעשה זאת היה תרח. וכפי שמצאנו בסיום הפרשה הקודמת "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם".

וחז"ל מלמדים אותנו שאחר כל המעשה שהובא לעיל החליט תרח להאמין באמונתו של אברהם, דבר המלמד על תכונת חיפוש האמת המופיעה אצל תרח, ואשר הופיעה גם אצל אברהם שחיפש מי בעל הבירה.

ובעקבות כך החליט תרח לעזוב את מקומו ולחפש מקום אחר בו יוכל לעבוד את הקב"ה כרצונו. וגם כאן מופיע תכונת מסירות הנפש וללכת אחר האמת והאמונה ולוותר על כל מה שנבנה בעמל רב ובשנים רבות.

יהי רצון שנזכה לרשת מאבותינו את התכונות הנפלאות העוברות מדורי דורות, להגדילם ולהעצימם, ובייחוד לכוון את כל המידות והתכונות על פי התורה, שזהו הדבר המסור בידי האדם- לקנות את האמונות והדעות הנכונות.
__
הערת העורך: חכמים אומרים לנו שאין קוראים אבות אלא לשלושה ולכן אין לקרוא לתרח אבינו אלא רק לאברהם, יצחק ויעקב אבותינו הקדושים. הכותרת באה להראות צד מסויים שיש.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן