"וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקודש, בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל הקודש לכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הכיכר כיכר לאדן, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה ראשיהם וחשק אתם"
ישנם שני סוגים של תרומות האחת על פי נדיבות הלב, והשנייה היא התרומה הקבועה לכל אחד ואחד מישראל, והיא מחצית השקל, כשמשה עורך את הסיכום הוא מגלה לנו שאת הכסף של התרומה הקבועה, הכלל ישראלית, לקחו בכדי לעשות איתה שני דברים, שהם הבסיסים למשכן האדנים, עליהם עומדים העמודים, והווים שעליהם תלויות היריעות.
במילים אחרות התשתית היא כללית, כדי שהיא תוקם צריך אחדות של כלל ישראל, נכנסנו לחודש אדר, שמשנכנס אדר משמיעים על השקלים, משנכנס אדר, צריך להזכיר לכולם את העובדה שהתשתית היא על ידי שותפות כללית, הסוד הוא 'לך כנוס את כל היהודים…".
כדברי הרב קוק: "בימי הפורים האלה, בשעות קשות הללו שייסורים מקיפים וממלאים את כלל ישראל הגוי כולו צרות רבות מבחוץ. ויותר גדולה היא הצרה מפני הצרות הפנימיות שלנו, מפני שנשבת שלום הבית אצלנו, שלום בית ישראל.
נזכר נא את הימים הללו ומאורעותיהם כמו שהם כתובים לפנינו במגילת אסתר, אשר ברוח הקודש נאמרה. ורוח הקודש עומד הוא ממעל לכל חליפות העתים ומלמעלה שלכל שינויי התכסיסים של הדורות. והאמרה הנצחית של "לך כנוס את כל היהודים" היא מוכרחת להחיות אותנו עוד הפעם, ולרוממנו מכל שפלותינו".
זוהי עבודת החודש, וזוהי השמחה הגדולה והעצומה שמחת החיבור והאחדות, לכן שולחים משלוח מנות ונותנים מתנות לאביונים.
אבל זה מתחיל מההכרה של מחצית השקל בשקל הקודש, מחצית השקל היא ביטוי להבנה שאף אחד לבד לא שלם, ויש לנו צורך בחיבור ובאיחוד, לבד אנחנו רק מחצית.
יותר מכך, מה שנותן לאדם משמעות הוא היותו חלק מהכלל, חלק מעם ישראל לדורותיו, זה המשמעות והערך, אין דבר יותר משמעותי ומשמח להיות חלק מכלל ישראל, להצטרף למהלכים הכללים.
אסתר חושבת שהיא אובדת, כאשר היא מוסרת את עצמה על כלל ישראל, אבל באמת, מאות אלפי מלכות אסתר בכל שנה מעידות שהיא הכי קיימת ונמצאת מכול מיליוני הנמצאים באותו הדור, מיליונים הקוראים בכל שנה את מגילתה מעידים שאין דבר יותר נצחי מלפעול למען הכלל.
אבל זה לא סתם מחצית, זה מחצית השקל בשקל הקודש, אנו מתחברים מתוך החיבור של כולנו אל הקודש, השיקולים-שקלים שלנו צריכים להיות שיקולים של קודש, של קידוש ה' בעולם, והדברים מחוברים זה לזה, ככל שהשיקולים הם יותר כלליים הם יותר לשם שמיים, וככל שאדם שואף יותר לקדושה כך הוא יותר מחובר לעניינים הכללים.
חז"ל אומרים שמשה רבינו נתקשה בכמה דברים והוצרך הקב"ה להראותם לו, ואחד מהם הוא מחצית השקל, ושואל המהר"ל, בספרו גור אריה: "ויש להקשות, בשלמא בכל הני היה צריך להראות, דיש חומר בהן להבין אותם, אבל במטבע, מה חומר יש בה עד שהוצרך להראות לו מטבע של אש?",
ומתרץ שם מה שמתרץ, ושמעתי פירוש נפלא, משה רבינו התקשה איך יכול להיות שהכפרה תהיה בדבר קצוב וקבוע, שאין בו ביטוי לרצון האישי, איך יכול להיות שתרומה תהיה מוכתבת מבחוץ, והיא תהיה הבסיס להכול? איך יכול להיות שבסכום כל כך קטן תהיה כפרה?
והתשובה הייתה מטבע של אש, כלומר, זה לא הכמות אלא האיכות, באיזה אש, באיזה רצון, באיזו התלהבות אתה מביא את המחצית שלך, זאת השאלה הגדולה, איפה הרצון והתשוקה שלך.
אני רוצה להוסיף עוד הערה קטנה לקראת ימי הפורים הבעל"ט, יש מצוות חביבה עד מאד והיא משלוחי המנות, אך גם המצוות המתוקה והאהובה הזאת עלולה להפוך לבעיה, כי ב"ה יש לנו הרבה משפחה, חברים, שכנים…ואז יוצא שיש רצון להביא עשרות משלוחי מנות, וזה יקר ומכביד…בעייני הפתרון הוא מחצית השקל, כלומר, משלוח פשוט, זול וקל, אבל עם אש, עם אהבה, עם מילים טובות, עם חיבוק, עם לשתות משהו ביחד, העיקר הוא לא המשלוח אלא פתק, תכתבו מילים טובות מהלב, תשקיעו זמן, להבעיר אש של אהבה וחיבור, זה שווה, המשלוח כמה שיהיה יפה ומושקע נגמר אחרי כמה דקות/שעות/ימים, אבל המילים הטובות ילוו אותנו לכל השנה.
יהי רצון שנזכה להתאחד באש קודש, שבת שלום וחודש מלא שמחה!
