סידור

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

משמעות אמונת הייחוד

מכתב חשוב ששלחה לי אם גרושה בעקבות דברים שפרסמתי בשבוע שעבר • מי שרוצה לסמוך על דעת המקלים בכבד שנצלה אחר שלוש יממות ולבשלו – רשאי • לאמונת הייחוד יש משמעויות מוסריות שעלינו ליישמן בחיים המעשיים • המשפט "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" משלים את קריאת שמע, אך מכיוון שלא נכתב במפורש אנו אומרים אותו בלחש

הפסוק הראשון, "שמע ישראל", מבטא את האמונה העליונה, המוחלטת והאחדותית, ולכן נקרא ייחוד עליון. המשפט השני נקרא ייחוד תחתון, ובו אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים לפי האמונה המתגלה בעולם הזה, שבו יש לכל הנבראים והגוונים מקום ממשי משלהם וה' יתברך מחייה את כולם ומולך עליהם לפי מעשיהם, וכך שמו ומלכותו מתגלים בעולם

גרושה עם ילדים

בעקבות הדברים שכתבתי בשבוע שעבר על המצווה והחסד שבנשיאת אלמנה עם ילדים קיבלתי תגובה חשובה ומרגשת:

"ראשית, אפתח ואכתוב שאני מאוד נהנית לקרוא את פסיקותיו של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע בעיתון 'בשבע'. כמו כן, אני לומדת עם ילדיי בכל שבת הלכות שבת ושמיטה מתוך הספרים פניני הלכה לילדים… ואנחנו מאוד נהנים מהלימוד המשותף מדי שבת. השבוע הרב כתב על המצווה לשאת אלמנה, ושכל מי שמגדל את ילדיה היתומים מקיים את הפסוק 'אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת'. אין ספק שהתורה מרחיבה בצורך לדאוג ליתומים ולאלמנות, ובצדק, אך שאלתי היא מדוע אין הרבנים מתייחסים לנשים הגרושות?

אני אישה גרושה. בעלי נקלע לקשיים ולחובות וברח מהארץ והותיר אותי לבד עם ארבעה ילדים וחובות רבים. בנס הצלחתי לקבל ממנו גט, ומאז אני מגדלת את ילדינו לבד, בלי תמיכתו. הוריו היקרים שומרים איתנו על קשר טוב וגם תומכים בנו כלכלית. אני דואגת לילדים לכל צורכיהם, עוזרת להם לימודית (אף לומדת איתם גמרא שוטנשטיין לקראת מבחנים בגמרא). אני יכולה לעשות הכול חוץ מדבר אחד – לשבת עם הבנים שלי בעזרת הגברים בתפילה.

יש כמה וכמה נשים שאני מכירה שהתגרשו כי באמת לא הייתה להן ברירה… אני מבינה שלא רוצים לכתוב על גירושין כדי לא לעודד את זה, ואני האחרונה שאעודד גירושין, כמו שלא מדברים על התאבדויות כדי לא לעודד את זה. אבל יש מקרים שלאישה אין ברירה והיא חייבת להתגרש. אומנם אין מצווה מיוחדת בתורה לדאוג לאישה גרושה ולילדיה כפי המצווה לדאוג לאלמנה וליתומים, אך אני חושבת שראוי שהרבנים ידאגו גם להן ויתייחסו אליהן בפסיקותיהם.

אחד מבניי שלומד כעת בישיבה תיכונית סובל מלקות למידה. כאשר היה בכיתה ו' ניסה להתקבל לכמה בתי ספר ולא התקבל בגלל ציוניו. באותה תקופה בנה של חברתי האלמנה, שהיה עם בעיה דומה, התקבל. למה? (לבסוף בזכות המפקח הצדיק קיבלו אותו, והוא עכשיו לומד יפה). למה הבן שלי, שלא ראה את אביו יותר מחמש שנים, ולא קיבל ממנו טלפון במשך חמש שנים, לא נקרא גם כן יתום בעניין הזה? למה החברה לא עוזרת לנו הנשים האמיצות, שבמקרים רבים בנוסף לכל הקשיים, גם עברו תלאות רבות עד שזכו לקבל גט?

בדיוק אתמול, במוצאי שבת, חברה גרושה סיפרה לי שהיא הלכה לתפילה בבית הכנסת עם הבן שלה בן העשר והוא רצה לשבת לידה. באה אישה שהם לא מכירים והעירה לו על שאינו יושב בעזרת הגברים. אשמח שגברים בקהילה יפקחו עין ויראו האם יש בן שאין לו עם מי לשבת בתפילה בשבת. אולי ייצרו קשר עם האמא או עם הבן עצמו כדי לראות האם הילד מעוניין לשבת ליד מישהו מוכר בתפילה ולקבוע איתו שילכו ביחד לבית הכנסת, וכך הילד הקטן לא יצטרך להתמודד לבד עם הכניסה לבית הכנסת והתפילה בו.

האם לא מגיע שגם יכתבו שמי שמתחתן עם אחת הנשים האמיצות שמחזיקות את הבית ומגדלות לבד ילדים לתפארת, גם הוא מקיים את הפסוק 'אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת'?"

עד כאן המכתב בשינויים קלים שנועדו להסתיר את זהות הכותבת. מכיוון שהדברים ראויים, ראיתי ערך לפרסמם בלשונם.

בישול כבד אחר צלייתו

שאלה: האם מותר לבשל כבד אחר צלייתו?

תשובה קצרה: אם הכבד לא שהה שלושה ימים במקרר בלא צלייה, למרות ששהה ימים רבים בהקפאה, אפשר אחר הכשרתו בצלייה לבשלו. ואם שהה שלושה ימים במקרר, נחלקו הפוסקים אם מותר לכתחילה לבשלו אחר הצלייה, והרוצה להקל רשאי. ואם כבר בישלו אותו, מוסכם שמותר לאוכלו.

הרחבה: אפשר להכשיר בשר מהדם הבלוע בו על ידי מליחה, אולם הורו הגאונים שהמליחה מועילה בתנאי שלא יעברו על הבשר שלוש יממות (72 שעות) מעת השחיטה. אבל אם עברו, יש לחשוש שהדם שבבשר התייבש עד שאין בכוח המליחה להוציאו. ורק על ידי צלייה שכוחה רב יותר להוציא את המלח ניתן להכשירו. אחר הצלייה לכתחילה אין לבשל את הצלי, שמא נותר בו דם שהצלייה לא הצליחה להוציא והוא יצא בבישול. ובדיעבד, אם בישלוהו אחר צלייה – כשר (שולחן ערוך יו"ד סט, יב).

לגבי כבד, מכיוון שהוא מלא דם, אין אפשרות להכשירו במליחה אלא רק בצלייה. יש אומרים שכדין בשר כך דין כבד, אם שהה שלושה ימים חוששים שמא הדם שבו התייבש והצלייה לא הצליחה להוציא את כולו, ולכן אין לבשלו שמא בבישול הדם שנותר יצא ממקומו (צמח צדק קכא; פר"ח עג, ט). ויש אומרים שדין כבד שונה מבשר, שהואיל ולמרות שהוא מלא דם התורה התירה אותו, הרי שהצלייה מכשירה אותו הכשרה גמורה, ולכן גם אם נצלה אחר שלושה ימים מותר אחר כך לבשלו (מטה יהונתן, חכמ"א לד, יג; ערוה"ש סט, ע).

מכיוון שגם לאוסרים האיסור מדברי חכמים, או יותר נכון מחומרת גאונים, הרוצה לסמוך על המקלים רשאי. קל וחומר כאשר מדובר בבישול קל, כדוגמת כבד שרוצים להניח על פירה.

בכל אופן אם סמכו על המקלים ובישלו כבד אחר צלייתו, גם המחמירים רשאים לאוכלו, וכפי שנפסק לגבי בשר.

חשיבות אמונת הייחוד

אמרו חכמים (פסחים נו, א), שלפני פטירתו של יעקב אבינו נאספו כל בניו אליו. ביקש לגלות להם את קץ הימים ונסתלקה ממנו שכינה. אמר לבניו: שמא יש בכם מי שאינו הגון, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכאבי יצחק שיצא ממנו עשו, ולכן איני יכול לגלות לכם את הקץ? פתחו כולם ואמרו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", כשם שאין בליבך אלא אחד כך אין בלבבנו אלא אחד. ובכך נחה דעתו של יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

הרי לנו שאמונת הייחוד היא עיקר העיקרים, ועל מורשתה דאג יעקב אבינו, וכששמע את בניו נאמנים לו נחה דעתו. וכן אמרו חכמים (מכות כד, א), שכל תרי"ג המצוות עומדות על מצווה אחת שהיא מצוות האמונה.

פירוש אמונת הייחוד

משמעות הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" היא שה' שברא את כל הכוחות שבעולם הוא אחד. כלומר, ה' הוא המקור האחד והיחיד לכל היקום ולמימד הזמן. הוא אחד יחיד ומיוחד, כלומר אחד שאין שני אחריו ואינו מורכב מבחינות שונות. הוא אין־סופי, וממילא אין לו דמות ולא ניתן להגדירו בשום תואר והגדרה, וכל השמות והתארים שמיוחסים לו בתורה אינם אלא על התגלותו אלינו כפי מגבלות ההכרה האנושית, ולא עליו עצמו.

המשמעות המוסרית שבאמונת הייחוד

מכיוון שהאמונה היא יסוד החיים, ככל שנעמיק בה יותר ונזכך אותה מכל שמץ אליליות והגשמה, נוכל לדבוק יותר בטהרה בה' אלוקינו, ודבקות זו תרומם אותנו ותעניק לנו השראה ללכת בדרכי הישר והטוב. לפיכך נבאר מעט את משמעותה של אמונת הייחוד.

מכך שה' ברא את העולם וברא בו את האדם בצלם אלוקים, אנו לומדים שתפקידו של האדם לשמור על הבריאה ולעבוד כדי לפתח אותה ולהשביחה, שנאמר: "לעובדה ולשומרה" (בראשית ב, טו).

מכך שה' הוא אין־סופי נמשכת השאיפה האין־סופית של האדם שנברא בצלם אלוקים להתעלות ולהשתלם ולשפר את חייו בכל התחומים ולשכללם עוד ועוד.

מכך שה' אחד למדנו שכל הנבראים הנפרדים הם מאוחדים ביסודם, ועל כן ראוי לבני האדם לחיות באהבה זה עם זה, וראוי לאדם לגלות את ההרמוניה שבבריאה, שיהיו כל הברואים מסייעים זה לזה.

מכך שאין לה' שום הגדרה והוא ברא את הכול, למדנו שהוא מתגלה בכל הברואים המוגדרים בלא יוצא מהכלל, בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת. וממילא לכל דבר יש חשיבות, מפני שיש בו ניצוץ אלוקי מיוחד שמחיה אותו, והאדם שנברא בצלם אלוקים צריך לגלותו במלוא תפארתו.

מכך שה' ברא את הזמן למדנו שהעניין האלוקי מתגלה בכל הזמנים, כל זמן לפי אופיו המיוחד.

ייחוד עליון וייחוד תחתון בקריאת שמע

מכיוון שבני יעקב אמרו אחרי "שמע ישראל" "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" תיקנו חכמים לאומרו, ומכיוון שאמירתם לא נכתבה בתורה בפרשת "שמע" תיקנו לאומרו בלחש, והוא משלים את אמונת הייחוד.

הפסוק הראשון, "שמע ישראל", מבטא את האמונה העליונה, המוחלטת והאחדותית, ולכן נקרא ייחוד עליון. המשפט השני נקרא ייחוד תחתון' ובו אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים לפי האמונה המתגלה בעולם הזה, שבו יש לכל הנבראים והגוונים מקום ממשי משלהם וה' יתברך מחייה את כולם ומולך עליהם לפי מעשיהם, וכך שמו ומלכותו מתגלים בעולם.

מדרגה זו חביבה מאוד לפני ה', שכן תכלית בריאת העולם, שתתגלה האמונה בתוך העולם הזה, החומרי, בכל יופיו והדרו, צבעיו וצליליו, יצריו ונטיותיו. אולם כל זמן שלא נגמר תיקונו של העולם אין לאומרו בקול, מפני שיחד עם המעלות שבגילוי השכינה בעולם הזה יש בעולם גם יצרים רעים שעלולים למשוך את האדם לעבירה. ורק ביום הכיפורים, שבו אנו נטהרים, אנו ראויים לאומרו בקול רם (פניני הלכה ימים נוראים ז, יב).

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן