סולם אל השמים

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

הנבואה בישראל

הנבואה היא גילוי אהבה של ה' אל ברואיו שדבקים בו • במעמד הר סיני זכו כל עם ישראל לנבואה במדרגה גבוהה שלא על פי הסדר הרגיל, כדי להדגיש שסגולת הנבואה מיוחדת לעם ישראל בפרט • מעלת הנבואה קשורה בקדושת ארץ ישראל, ולכן אין הנבואה שורה אלא בארץ ישראל או בנבואות שעוסקות בעניינה

התכונה המאפיינת ביותר את עם ישראל היא הרצון להוסיף טובה וברכה לעולם, על ידי גילוי דבר ה' וברכתו, ביישובה של ארץ ישראל ובהליכתו בדרכי ה' בצדקה ובמשפט. כיוון שהנבואה נועדה לגלות את דבר ה' והדרכתו לתיקון העולם וגאולתו, כישרון הנבואה הוא הכישרון המאפיין ביותר את עם ישראל

במסגרת כתיבת הכרך על אמונה ואלילות, ובכלל זה נבואה ורוח הקודש ומנגד כישופים וקוסמים, כחלק מסדרת ספרי פניני הלכה, עסקתי לאחרונה בעניין הנבואה שהיא מיסודות האמונה. שניים מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה שכתב הרמב"ם עוסקים בנבואה. לפיכך חשבתי שנכון לשתף את הקוראים בחלקים מטיוטת הספר.

הנבואה

מיסודות האמונה, שמאהבת ה' לעמו ולבני האדם שבראם בצלמו ה' מתגלה לנבחרי הצדיקים שדבקים בו ומנבא אותם, באופן שהם קולטים ומבינים כפי יכולתם מאורו ואף יכולים לתת לכך ביטוי במחשבה ובדיבור.

על ידי הנבואה תגדל התקשרותו ודבקותו של הנביא בה', והוא מתמלא ביראה ובאהבה לה', ומאז כל ימיו ימשיך להתגעגע ולהשתוקק לגילוי האור האלוקי ומראות הנבואה (כוזרי ד, ג-ה; טו; ה, כב). וירצה לגלות את צלם האלוקים שבו, ולהיות שותף בתיקון העולם ושכלולו, ולעורר את משפחתו וחבריו ועמו וכלל האנושות לדבוק באמונה ובמוסר כפי הדרכת התורה.

על ידי הנבואה אדם זוכה להתרומם אל מעבר לגבולות הגוף ולהתקשר אל ה' ולדבוק בו, ומתוך כך הוא זוכה לקלוט תודעה גבוהה, מעבר לגבולות השכל האנושי, ובבת אחת הוא רואה תמונה שלמה ומורכבת שעל ידה הוא מתעלה בהבנת גילוי העניין האלוקי בעולם ודרכי הנהגתו (דרך ה' ח"ג ג, ד; ו).

הנבואה נקלטת בדמיון ומתבארת על ידי השכל, והתודעה הנקלטת על ידה ודאית ובהירה לעומת התודעה הנקלטת על ידי הוכחות שכליות שמטבעה עלולה ליפול בספקות. לכן, על ידי הנבואה האדם יכול להבין את מהות החיים והאמונה ומשמעותם יותר מאשר על ידי השכל לבדו. אומנם מנגד, מכיוון שהתודעה הנבואית נקלטת בעזרת הדמיון, בלא ביקורת השכל על דימויי הנבואה האדם עלול לטעות בהבנתה, ולכן הנביא חייב להיות שלם בשכלו ומכיר את החוכמות (כוזרי א, יא; ד, ג; יא; העיקרים ג, י; ועי' מידות הראיה אמונה ז).

מדרגות הנביאים

היו נביאים שנבואתם הייתה לעצמם, שעל ידה התעלו בהבנת האמונה ומשמעות התורה, ומתוך כך המשיכו להתעלות בזיכוך המידות והמעשים הטובים והשפיעו טובה על הסובבים אותם. ורוב הנביאים, בנוסף למעלתם האישית, נשלחו על ידי ה' להודיע דברו לאנשים אחרים או לציבור. ויש שנבואתם גדולה ונועדה לדורות עולם, והם דברי הנבואה שנכללו בספרי הנביאים שבתנ"ך. אמרו חכמים: "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפליים כיוצאי מצרים" (מגילה יד, א). אולם בתנ"ך כללו אנשי כנסת הגדולה רק את נבואותיהם של ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות, שנבואתם נצרכה לדורות.

הנבואה בישראל

התכונה המאפיינת ביותר את עם ישראל היא הרצון להוסיף טובה וברכה לעולם, על ידי גילוי דבר ה' וברכתו, ביישובה של ארץ ישראל ובהליכתו בדרכי ה' בצדקה ובמשפט (בראשית יב, א-ג; יח, יח-יט). כיוון שהנבואה נועדה לגלות את דבר ה' והדרכתו לתיקון העולם וגאולתו, כישרון הנבואה הוא הכישרון המאפיין ביותר את עם ישראל. כפי שביאר רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי, שתכונת הנבואה היא מעלתם וסגולתם המיוחדת של ישראל, ועל כך נאמר: "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות יט, ה). זהו שאמר משה רבנו: "ומי ייתן כל עם ה' נביאים, כי ייתן ה' את רוחו עליהם" (במדבר יא, כט). וכן יהיה לעתיד, שכל ישראל יזכו לנבואה, שנאמר: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, וניבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלמון, בחוריכם חזיונות יראו" (יואל ג, א). וכך יזכו כולם לשפע אור וחיים, ויוסיפו טובה וברכה לעולם, כל אחד לפי מדרגתו המיוחדת.

מעמד הר סיני

לכן במעמד הר סיני, כל ישראל, גברים ונשים, זקנים וטף, זכו למדרגת נבואה שאין דומה לה. ואף שככלל, רק חכם ובעל מידות טובות יכול לזכות לנבואה, רצה ה' במעמד הר סיני לגלות לישראל את סגולתם, שלכולם ראוי להתעלות בחוכמה וזיכוך המידות ולזכות לנבואה (כוזרי א, מא-מג).

אמרו חכמים שגם כל נשמות ישראל שעתידות להיוולד היו בהר סיני וקלטו את יסודות האמונה והתורה. זהו שאמר משה רבנו לבניהם של העומדים ליד הר סיני שלא עמדו בעצמם ליד הר סיני: "ה' אלוקינו כרת עמנו ברית בחורב. לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי איתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים" (דברים ה, ב-ג). לכן כאשר ההורים מחנכים את הילדים לתורה ולמצוות הם אינם מלמדים אותם דבר חדש אלא מעוררים את הטמון בנשמתם ממעמד הר סיני. שנאמר: "ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט, יג-יד). הוסיפו חכמים ואמרו, שאף שורש נשמות הגרים השתתפו ועמדו בהר סיני (שבת קמו, א).

ישראל גרים ופסולי חיתון

אמרו חכמים (קידושין ע, ב) שה' משרה את שכינתו "על משפחות מיוחסות שבישראל", ולא על משפחות שיש בהן פסולי חיתון, שאינם ראויים לנבואה. גם גרי צדק בכלל ישראל שראויים לנבואה (תוספות רא"ש ומהרי"ט שם). וכן למדנו שעובדיה הגר היה נביא, וזכה לכך מפני שהחביא מאה נביאים במערה ופרנס אותם והציל את חייהם (סנהדרין לט, ב). ויש אומרים שעיקר נבואת גרי הצדק לצורך אומות העולם (ועי' משך חכמה דברים יח, טו. ואולי הכוזרי א, קטו, יוכל להסכים לכך).

הנבואה בזכות ישראל

מכיוון שהנבואה היא גילוי דבר ה' כדי להיטיב לעולם, ולשם כך בחר ה' בעמו ישראל, לפיכך כאשר ישראל אינם מסוגלים לפעול בגלוי להטבת העולם ותיקונו אין הנבואה מתגלה. גם עם משה רבנו לא דיבר ה' אלא בזכות ישראל (ברכות לב, א). וכן אמרו חכמים שהיה ראוי הלל הזקן לקבל נבואה אלא שלא היה דורו זכאי לכך ולכן לא קיבל נבואה (סנהדרין יא, א).

כאשר ישראל ראויים לגילוי שכינה במדרגה גבוהה, הראויים לכך זוכים לנבואה במדרגה גבוהה, כמשה רבנו שהיה בדור של לידת האומה הישראלית וקבלת התורה. וכאשר ישראל במדרגה פחות גבוהה, גם נביאיהם מקבלים נבואה במדרגה פחות גבוהה. לכן מעלת הנביאים הראשונים הייתה גבוהה ממעלת הנביאים האחרונים שהתנבאו שחיו בתקופה שלקראת חורבן בית המקדש (גר"א ישעיה א, א).

ארץ ישראל מקום הנבואה

כיוון שהנבואה היא גילוי השכינה לצורך תיקון העולם, עיקר מקום הנבואה הוא בארץ ישראל, ארץ הקודש, אשר נועדה לגילוי דבר ה' לעולם. כך בפועל, רוב ככל הנביאים חיו בארץ ישראל, וירושלים, עיר הקודש והמקדש, הייתה מרכז הנבואה, וכפי שאמרו חכמים שכל נביא שלא פורש שם עירו בידוע שהוא מירושלים (מגילה טו, א). לעומת זאת בחוץ לארץ אין כמעט אפשרות להתנבא, וכפי שאמרו חכמים: "אין השכינה נגלית בחוצה לארץ". לכן, כאשר יונה הנביא רצה להפסיק להתנבא על אשור – יצא מהארץ, שנאמר (יונה א, ג; י): "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'… כי מלפני ה' הוא בורח" (מכילתא דרבי ישמעאל בא; ועי' מו"ק כה, א).

והנביאים שהתנבאו בחוץ לארץ היו קשורים לארץ ישראל ולכן יכלו להתנבא. וכפי שביאר רבי יהודה הלוי: "כל מי שנתנבא, לא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה". וכן נבואתו הראשונה של אברהם אבינו שהייתה בחוץ לארץ הייתה נבואה ללכת לארץ ישראל. וכן יחזקאל ודניאל התנבאו על ארץ ישראל. בנוסף לכך, שניהם עוד ראו את בית המקדש הראשון ואת כבוד השכינה "אשר כל ימי היותה שורה בבית ההוא, היה כל אדם המוכן לכך מצד הסגולה – מגיע לנבואה", כך שנבואתם נמשכה מארץ ישראל ומבית המקדש. גם משה, אהרן ומרים שהתנבאו במצרים, התנבאו על יציאת מצרים שנועדה כדי להיכנס לארץ ישראל. בנוסף לכך, המקומות שהתנבאו בהם במצרים היו סמוך לגבול ארץ ישראל (כוזרי ב, יד; ועי' שם ד, י; יז).

כל בני נח ראויים לרוח הקודש

כל בני נח ראויים לקבל רוח הקודש, וכפי שאמרו חכמים (א"ר ט): "מעיד אני עליי את השמיים ואת הארץ, בין ישראל בין נוכרי, בין איש בין אישה, בין עבד בין שפחה – הכול לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו". וכך כתב רמב"ם (יסודי התורה ט, א).

אומנם נבואה העוסקת בבירורי התורה ניתנה לישראל בלבד, שנאמר: "נביא מקרבך מאחיך" (דברים יח, טו), וכפי שביארו חכמים (ספרי), שהכוונה לנביאים מישראל דווקא (וכן בברכות ז, א; ב"ב טו, ב). וביאר מרן הרב שזאת כדי שיהיה מרכז אחד שישמור ויגלה את אמונת הייחוד (לנבוכי הדור ח; יד1). והרמב"ם באגרת תימן ביאר שנבואה של חיזוי עתידות הסכים ה' שתהיה רק בישראל, אבל נבואה שנועדה לעורר את האנשים להאמין בתורת משה יכולה להיות מכל האומות.

ומו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ביאר שהנבואה ככלל היא מדרגה השייכת לישראל, ואילו רוח הקודש שייכת לישראל ולכל העמים.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן