האלילות מותירה את האדם עם אופיו החייתי ודוחפת אותו לחיים של מלחמה ושיעבוד האחרים, אך אמונת הייחוד מטיפה לעבודה משותפת של כל האנושות למען הטוב והצדק • בני האלוהים שחטפו להם נשים מחד ונח מאידך ייצגו את שתי השיטות, והמבול שהביא ה' על הארץ הכריע ביניהן • ריח הניחוח של הקורבן שהקריב נח אחרי המבול היה מסירות הנפש שבה נהג מול כל העולם, והיא שבה ונתגלתה באברהם אבינו ובצאצאיו עד היום
ככל שהאדם מתאר את האמונה באופן מגושם יותר, ככוחות אליליים שדמותם ואופיים נשאבים מהטבע, כך בהשפעת אמונתו הוא נעשה פחות מוסרי. מפני שהרעיון המוסרי האנושי אינו נשקף מהטבע אלא להפך, בטבע החזק שורד ובעלי החיים החזקים גוברים על החלשים וטורפים אותם. גם איתני הטבע פועלים בשרירותיות. פתאום מתפרצת סערה ושיטפון של גשמים מטביע בני אדם וחיות, וברקים גורמים לשריפות ולמוות, ולעיתים השמיים נעצרים וגשם לא יורד, והעץ נובל והתבואה לא צומחת, ואדם ובהמה מתים בצמא.
הגשמת הא-ל גם מחייבת לפצל את האמונה לאלים רבים, שכן בעולם הגשמי מתגלים כוחות רבים שכדי לייצגם צריכים ליצור אלילים רבים. מדרך הטבע אלילים אלה מתחרים ונלחמים זה בזה, כדרך שאיתני הטבע, בעלי החיים ועמים שונים נלחמים זה בזה. כהמשך לכך מתבססת בקרב האדם התפיסה שהמלחמה והתחרות היא טבעו של העולם, וכל מי שיכול צריך לגבור על שאר האנשים ולשעבדם.
כך יצא שבכל הסיפורים על האלילים, אלים חזקים רצחו את הוריהם ומשלו במקומם, וכששלטו ניצלו את כוחם כדי לנאוף ולגזול מהחלשים מהם. לדוגמה, זאוס האל היווני החזק הצליח להערים על אביו שלא הכירו, ובמסגרת מלחמה גדולה בין האלילים גבר על אביו, חתך אותו לאלף חתיכות והתמנה לשליטם העליון של האלים. באופיו היה זאוס תאוותן, שתיין, רודף אלילות ונשים, חם מזג וכעסן, וכאשר הקריבו לו קורבנות הוא נטה להתפייס. סיפורים אלו שיקפו לבני האדם באופן עמוק את המתרחש בטבע. וכאשר כך נוהגים האלילים, מובן שגם בני האדם שמאמינים בהם ילכו בדרכם.
ההפרדה בין הכוח למוסר
לפי אמונת הייחוד, היא אמונת ישראל, א-לוהים הוא מקור הטוב והצדק, והכוחות השונים נועדו לשרת את הטוב והצדק. ואף תכליתו של האדם שנברא בצלם א-לוהים ללכת בדרכי ה', לעשות צדקה ומשפט ולהוסיף ברכה לעולם. לכן המאמין בה' רוצה שבני האדם ישתפו פעולה ביניהם, ויאהבו ויעזרו איש לרעהו, ולא ירמו זה את זה, ולא ינצל אדם את מצוקת חברו כדי לעשוק את שכרו או לקחת ממנו ריבית, ובכך תתווסף רווחה ושפע לחברה והטוב הכללי בעולם ירבה.
לעומת זאת באמונה האלילית יש הפרדה בין המוסר לכוח, ומכיוון שלפי התפיסה המגשימה הכוח בולט ומשפיע יותר, הוא חשוב יותר. וכשם שהאלילים משתמשים בכוחם כדי לספק את תאוותיהם, כך בני האדם שזכו בחסותם לכוח יכולים להשתמש בו כאוות נפשם וליהנות מכל הטוב שישנו בעולם בלא לשקוד על טיפוחו לטובת הכלל והדורות הבאים.
חטאי דור המבול
לאחר גירוש אדם הראשון מגן עדן, בהתגוששות שבין אמונת האמת לעבודה הזרה, ידם של הרשעים גברה. במקום לעסוק ביישוב העולם ובתיקונו, בחסות האמונה באלילים נהגו הרשעים כמו האלילים – רצחו, נאפו וגזלו ככל יכולתם. כך הלכה האנושות והתדרדרה, וכשמלאה הארץ חמס בעבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים וגזל נחתם דינם להימחות מעל פני האדמה במבול (בראשית רבה לא, א-ו).
נאמר: "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם. ויראו בני הא-לוהים את בנות האדם כי טובות הנה וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו… וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם" (בראשית ו, א-יא).
אמרו חכמים (בראשית רבה כו, ה): "וייקחו להם נשים" אלו נשים נשואות שלקחו בכוח, "מכל אשר בחרו" – "זה זכר ובהמה". ומי היו בני הא-לוהים? יש אומרים בני השופטים והשרים. ויש אומרים מלאכים ממש (מדרש אגדה), והיה בכך ביטוי לאמונתם האלילית, לפיה בני האלים הגדולים הזדווגו עם בנות האדם וכך נוצרו חצאי אלילים והם היו המלכים והשליטים הגיבורים. בכל אופן, לא מדובר בנישואין של אהבה ונאמנות אלא באונס של בעלי הכוח שחטפו נשים כתאוות ליבם, כפי התפיסה האלילית.
"ותישחת הארץ לפני הא-לוהים ותימלא הארץ חמס". אמרו חכמים: "בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערווה ועבודה זרה" (סנהדרין נז, א).
משמעות עונש המבול
בעקבות חטאי דור המבול אמר ה': "הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמיים כל אשר בארץ יגווע".
בעלי הכוח והשררה, שראו את עצמם כבני אלים, חשבו שאין קץ לכוחם שנשען על איתני הטבע והאלילים, ובלא לעבוד ולהוסיף ברכה יוכלו תמיד לנצל את כל הטוב שבעולם ולחמוס מהחלשים את כל אשר גידלו ויצרו. בא המבול ולימד אותם שיש קץ לטבע וכוחו של האדם מוגבל, ובידי ה' הכוח ליטול ממנו את החיים והטוב. ואף החלשים והמסכנים נספו במבול, מפני שגם הם האמינו באותה תפיסה אלילית, ואם היו מסוגלים גם הם היו נוהגים כמו בעלי הכוח והשררה שמילאו את הארץ חמס.
נח – דרך ארץ מתוך אמונה
רק נח היה צדיק תמים בדורותיו. היו לו כוח ורכוש אבל הוא בחר להאמין בא-לוהים אמת ועמד כנגד הרשעים, לא גנב וחמס אלא עסק ביישובו של עולם. אמרו חכמים שהוא המציא את המחרשה, שבעזרתה יכלו בני האדם להוציא מהאדמה בעבודתם יבול רב ומבורך, במקום לחמוס אחרים או להשתמש בכוחות מאגיים שמאלצים את הטבע להוציא את פירותיו ובתוך כך משחיתים את כוחותיו.
לכן ציווה א-לוהים לנח שלא השחית אלא הוסיף טובה וברכה לעשות תיבה שעל ידה יינצל הוא וכל החי עמו.
לקחי המבול
לאחר המבול, כשיצא נח מהתיבה, בנה מזבח והקריב עליו מהבהמות והעופות הטהורים שהציל. בקורבנות אלה היה גילוי חדש של אמונת אמת, ובזכותה הקים ה' ברית עם נח ובניו, שיותר לא יביא מבול לעולם. שנאמר: "וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל ליבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו" (בראשית ח, כא-כב).
החל מתקופת נח האנושות הבינה שיש חוקים שהם מעל האדם וכוחות הטבע, והאדם צריך לציית להם. בעקבות הבנה זו כרת ה' ברית עם נח ובניו, שמעתה לא ישנה את חוקי הטבע ויחריב את העולם.
חוקים אלה במצב הטוב הם שבע המצוות שנתן ה' לבני נח, ובמצב הפחות טוב הם חוקים שהאדם קבע כדוגמת חוקי חמורבי, שאומנם אינם חותרים לצדק ומוסר אבל לכל הפחות קובעים שיש חוקים שמחייבים את כולם. כלומר, לפני המבול בני האלים חשבו שבעלי הכוח הם מעל החוק, ולכן אלה שתחתיהם צריכים לציית לחוקיהם אבל להם עצמם מותר לאנוס ולחמוס כאוות נפשם, כי הם מקור החוק. לשקר הזה המבול שם קץ. לאחר המבול האנושות הבינה שיש חוקים והם הכרחיים לקיום האדם.
ואומנם היצר הרע עלול לגרום לאנשים להשחית את דרכם ולעבור על החוקים או לחשוב שהם מעליהם, אולם העמדה שהתבססה היא שהאתגר המונח לפני האדם הוא להתגבר על היצרים המובילים לכך, בדרך של דיכוי היצר או תיקונו.
ריח הניחוח של מסירות הנפש
אמרו חכמים שבקורבן שהקריב נח היה טמון סוד עמוק. "'וירח ה' את ריח הניחוח' – הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש… ריח של חנניה מישאל ועזריה עולה מכבשן האש… ריח דורו של שמד" (בראשית רבה לד, ט). כלומר, בקורבן שהביא נח הייתה טמונה נכונותו למסור את נפשו על אמונת הייחוד, שהתגלתה לימים בימי משבר אצל בחירי צאצאיו שהמשיכו בדרכו ועמדו בפרץ והצילו במסירות נפשם את העולם. ראשון היה אברהם אבינו שהעדיף ליפול לכבשן האש ולא להיכנע לשקר ולרשע שבעבודת האלילים, וזכה להיות האב הראשון של עם ישראל. לאחר חורבן בית המקדש הראשון על ידי הבבלים נדמה היה שהעולם כולו נכנע לכוחו הגדול של נבוכדנצר ומשתחווה לפסלו, אולם חנניה מישאל ועזריה מסרו את נפשם ונפלו לכבשן האש, ובזכות אמונתם זכו ישראל וחזרו לארץ כדי לבנות את בית המקדש השני. וכך לאחר חורבן בית המקדש השני, כאשר הרומאים רצו לבטל את ישראל מאמונתם ולבוללם בעמים, בזכות מוסרי הנפש בדור השמד עם ישראל המשיך בדרכו הקשה להחזיק באמונת אבותיו ובתורתו עד שנזכה לגאולה שלמה.
העמידה נגד עובדי עבודה זרה דורשת מסירות נפש, מפני שלכאורה נראה שבזכות אמונתם האלילית רצחו, נאפו וחמסו – והצליחו. אנשי האמת והאמונה צריכים לכפור בהצלחתם ובאמונתם האלילית, מפני שהיא מבוססת על רשע ושקר ומשאירה אחריה המוני אנשים אומללים שעל גוום המוכה נבנו ארמונות הרשע, ולהיות מוכנים למסור את נפשם על האמונה בה' א-לוהים, שהוא אבי היתומים ודיין האלמנות, והוא סופר את דמעותיהם של כל הסובלים והנאנקים ויסייע ביד ההולכים בדרכיו לתקן עולם במלכות ש-די.
ריח הניחוח שעלה מקורבנו של נח ביטא את עומק נכונותו של נח למסור את נפשו על אמונת האמת, ועלה מצאצאיו הצדיקים הגיבורים שממשיכים בדרכו וברגעי משבר מוכנים למסור נפשם על אמונת האמת כדי להמשיך בסולם העולה אל תיקון העולם עד גאולתו כדבר ה'. בזכותם כרת ה' ברית עם האנושות, שלא יחריב עוד את העולם.
