פרעות תשפא

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

המאבק בלאומנות הערבית

הציבור סולד מההשוואה המזויפת שיוצרים הפרשנים באולפנים בין אלימות יהודית לאלימות ערבית, אבל לא מצליח להעמיד אלטרנטיבה מוסרית־חברתית טובה יותר • כל ניסיון לפגוע בריבונותנו על הארץ צריך להיענות בצעד נוסף להגברתה • התגובה לאלימות לאומנית בקרב אזרחי ישראלי הערבים – שלילת אזרחות • מול החברה הערבית צריך לפעול בדרך של תגמול למי שמכבדים את ריבונותנו ויד קשה נגד הלאומנים

ירי הטילים על ירושלים הוא הזדמנות להחליט על התרת כניסת יהודים להר הבית בלא שום הגבלה של מספר ושעות וקביעת מקומות תפילה מסודרים ליהודים. במקביל חובה להחליט שמעתה כל התפרעות על הר הבית תגרור את סגירתו בפני הערבים למשך כמה ימים או כמה שבועות. כמו כן צריך לאסור באופן מוחלט על כל מסית או מתפרע לעלות להר הבית

הפרשנים שיוצרים השוואה בין יהודים וערבים טועים ומטעים, ואינם מאפשרים לשומעיהם להגיע לפתרון, כשם שטיוח בעיה אינו פותר אותה. טעותם אינה מקרית, היא מבוססת על תפיסת עולם שחותרת לשוויון מוחלט בין האנשים ורואה את האדם כיחיד תוך התעלמות מזהותו הלאומית, הדתית והתרבותית. לכן חובה מוסרית מבחינתם להתאמץ ככל יכולתם ליצור שוויון בין פגיעות של ערבים ביהודים לפגיעות של יהודים בערבים, בלא קשר לכמות המתפרעים, חומרת התפרעותם, המניע שלהם והתמיכה הציבורית שהם מקבלים בקרב בני עמם.

לנוכח העובדה שאחרי הכול התפרעות הערבים הרבה יותר חמורה ומקיפה הם ישתמשו בכל הסבר שאפשר להיתלות בו, כגון שהם עניים ומחוסרי עבודה והמדינה הזניחה אותם ולא השקיעה בהם משאבים. בדרך זו גם מקבלים טיעונים אנטישמיים, כגון שקניית בתים על ידי ערבים בשכונות יהודיות היא ביטוי לשוויון, ואילו קניית בתים על ידי יהודים בשכונות ערביות היא התגרות והפליה שמצדיקה התפרעויות קשות.

הציבור הרחב

מצד אחד, למזלנו, רוב הציבור יותר חכם מהמומחים ומהפרשנים הללו ואינו מקבל את פרשנותם. אולם מצד שני, לצערנו, אין לציבור תפיסת עולם מוסרית־חברתית טובה יותר, ולכן אף שהוא יודע שמדובר במאבק לאומי אין לו פתרון מוסרי משפטי חליפי. זו הסיבה שהמומחים והפרשנים למיניהם מזלזלים בציבור הרחב ומתעלמים מתחושותיו הצודקות. שכן כל עוד אין מעמידים דרך חלופית להתמודד עם המלחמה הגדולה שעם ישראל נמצא בה כבר דורות, קשה לקבוע אסטרטגיה שיטתית על סמך אינטואיציות טובות.

יתר על כן, יש מאלה שמבינים שההתקפות הערביות נובעות משנאה עמוקה למדינה היהודית אשר מתבטאים באופן שאינו צודק וגם אינו מעשי, כגון "להרוג את כולם" או "לגרש את כולם". בעוד שבפועל האוכלוסייה הערבית אינה מקשה אחת, יש שהשלימו עם קיומנו ומהם שאף מרוצים מכך, יש אדישים שנמצאים בתווך, ורבים עוינים אותנו בדרגות שונות, עד רמה של אויבים ממש.

הכרה בערך הלאומיות והדת

ראשית, צריך להכיר בהשפעה המרכזית של הלאומיות והדת על האדם. אומנם נכון, מבחינה מסוימת כל אדם לבדו הוא עולם מלא, והוא יכול בהחלטתו לבחור ללכת בדרכו של העם, הדת והתרבות שבה גדל או לבחור בדרך אחרת. אולם ההשפעות של הלאומיות והדת עצומות, עובדה שניתן למצוא דפוסי התנהגות שווים אצל כל בני העם הערבי בכל המדינות הרבות שבהן הם חיים. לצערנו, בתקופתנו תרבות זו מתגלה אצל רבים בנטייה להעריץ כוח ולנהוג באלימות, כשהדת והלאומיות הן הצידוק לכך. אין זה מוכרח להיות כך. יש בדת המוסלמית ובלאומיות הערבית צדדים חיוביים, שאם מנהיגיהם יבחרו להדגישם יוכלו להדריך את שומעי לקחם בדרך של תרומה לעצמם ולחברה, והגבורה שטבועה בתרבותם תהיה גבורה של ריסון היצרים, נדיבות ופתיחת הלב.

המלחמה על הריבונות

כדי לנצח עלינו להגדיר תחילה את המטרות הלאומיות שלנו ולהתקדם אליהן.

המטרה העמוקה של אויבינו היא לפגוע בזהותה היהודית של מדינת ישראל ולמנוע מהעם היהודי לחזור לארצו כדברי התורה והנביאים. לכן מאבקם מופנה נגד הריבונות שלנו על הר הבית ונגד ההתיישבות ביהודה ושומרון, כמו גם בנגב ובגליל ובערים עם אוכלוסייה מעורבת. ככל שיהיה ברור להם יותר שכל התקפה עלינו גורמת לתוצאה הפוכה – אנחנו נתחזק והם ייחלשו.

ירי הטילים על ירושלים הוא הזדמנות להחליט על התרת כניסת יהודים להר הבית בלא שום הגבלה של מספר ושעות וקביעת מקומות תפילה מסודרים ליהודים. במקביל חובה להחליט שמעתה כל התפרעות על הר הבית תגרור את סגירתו בפני הערבים למשך כמה ימים או כמה שבועות. כמו כן צריך לאסור באופן מוחלט על כל מסית או מתפרע לעלות להר הבית.

שלילת אזרחות ותושבות

מכיוון שהמלחמה היא על הריבונות הישראלית, אין להתייחס לפגיעה בדגלי ישראל או בסמלי המדינה, וקל וחומר פגיעה ביהודים או בבתי יהודים מפני שהם יהודים, כאל פשע פלילי רגיל אלא כהרמת יד נגד המדינה והעם היהודי והצטרפות אל האויב. לשם כך צריך ליצור כלים משפטיים לשלילת האזרחות במקרים הרגילים של התפרעות על רקע לאומני, ושלילת התושבות וגירוש כאשר מדובר בהתפרעות חמורה. וזאת בנוסף לענישה במסגרת הפלילית הרגילה.

בפועל ישנם חוקים ותקנות שעוסקים בהסתה, אולם משתמשים בהם בעיקר נגד יהודים, ורק כאשר הארץ בוערת ואין ברירה משתמשים בהם כנגד ערבים. כדי למנוע זאת צריך ליצור כלים משפטיים ברורים שמתאימים למציאות שלנו.

התפיסה המוסרית המושחתת

לצערנו בהיעדר תפיסה ריבונית מוסרית כוללת, גם הכלים המשפטיים שכבר נוצרו בעבר בפרקליטות ובמשטרה, כגון הקמת המחלקה לפשיעה לאומנית, כוונו בעיקר נגד היהודים. וזאת על סמך התפיסה המוסרית המושחתת שאינה מכירה במקום המרכזי של הלאומיות והדת תוך ניסיון מעוות ליצור שוויון בין שני הצדדים. מכיוון שבמציאות אין שוויון, התפיסה המושחתת הזאת נצרכת להטות את הדין לכיוון הערבי כדי לנסות לאזן את המציאות. כמו לדוגמה דבריו של נשיא אוניברסיטת תל אביב, שלמרות שאין לסבול פגיעה באזרחים הפגיעה בערבים חמורה שבעתיים, מכיוון שהם מיעוט. הוא אומנם מחק את דבריו אבל לא חזר בו, כי עמדתו נשענת על שחיתות מוסרית שנובעת מהתכחשות למלחמה של האויב הערבי והתכחשות לזכויות העם היהודי על ארצו.

כיוצא בזה כתבו עשרות מרצים באקדמיה לאומנויות 'בצלאל' שהם תומכים במאבק של הסטודנטים הערבים שלהם בכיבוש. כאשר הם עושים את זה בשם המוסר, הם מחללים את המוסר ומפריעים לחברה לתקן את חייה באופן מוסרי.

אכיפת החוק

מכיוון שהציבור הערבי מורכב מאויבים ואזרחים הגונים, וקו הגבול ביניהם אינו ברור ויש ביניהן מדרגות שונות – מדינת ישראל צריכה למצוא את הדרך לתמרץ ולתגמל את מי שמתקדם לכיוון של תמיכה והזדהות עם המדינה היהודית, ולפגוע בחומרה במי שנלחם בנו.

הדרך העיקרית לכך היא באכיפת החוק על הציבור הערבי בכל השטחים – חוקי הבנייה והתכנון, חוקי המס, איכות הסביבה, נהיגה בכבישים, החזקת נשק, וכמובן כל התפרעות. באופן טבעי הערבים שמכבדים יותר את הריבונות הישראלית גם שומרים יותר על החוק, וכך שמירת החוק תתגמל את הטובים.

כהמשך לכך יש ליצור כלים חוקיים ומשפטיים לפיהם כל המוסדות והרשויות המקומיות שמחנכות לכבוד לריבונות הישראלית זוכות להעדפה, ואם להפך – אזי לקיצוץ בתקציב עד ביטולו.

בהעדר חוק התקציבים משחיתים

מדינת ישראל השקיעה הון עתק בחברה הערבית, אולם לא הצליחה לקרב את הציבור הערבי לעמדה אזרחית הגונה ונאמנה, כפי שכל מיעוט לאומי או דתי בכל מדינות העולם נדרש לה. להפך, מכיוון שלא נוהלה מלחמת חורמה באויב הערבי ובעוינות האידיאולוגית, וההסתה נגד הריבונות הישראלית נמשכת באין מפריע, ההשקעה העצומה הזאת במקום להועיל לחברה הערבית תמרצה את העמדות הרעות, כפויות הטובה. בפועל היא מעצימה את העמדות שמחנכות את הנוער לתרבות של שנאה, אלימות ופשע. שכן במצב הנוכחי, פעמים רבות ככל שהאדם יהיה יותר אלים וחצוף הוא יקבל יותר, ולעומתו האדם ההגון נדחק לשוליים ויסבול מנחת זרועם של כל הבריונים האידיאולוגים והפושעים.

במקום שהציבור הערבי יאשים את מנהיגיו שחינכו את הנוער לאלימות, שנאה ופשיעה, יודה בפה מלא על כל הטוב שזכה לקבל כאזרחי המדינה היהודית ויצטרף לתמיכה וקידום מדינת ישראל על זהותה היהודית – רבים בציבור הערבי מגנים את מי שרוצה להתקרב למדינה היהודית ומקדמים את שונאיה.

הנה לדוגמה, חבר הכנסת מנסור עבאס עשה מעשה ראוי. הוא הלך לבית כנסת שנשרף על ידי פורעים ערבים ואמר שמעשיהם מנוגדים לערכי האסלאם וראוי שהציבור הערבי ישתתף בתיקון בית הכנסת. בתגובה אמרו חבריו למפלגה שהוא עבר את כל הגבולות ומעמדו כיושב ראש המפלגה התערער.

אגב, מעבר לוויכוח אם נכון להקים ממשלה שנתמכת על ידי מפלגה ערבית, חובה עלינו להעריך את ד"ר מנסור עבאס על הדרך החיובית שהוא סולל, ולנסות לסייע בידו תוך תקווה שלא ייפגע ולא יישבר וישמש דוגמה לרבים אחרים שילכו בעקבותיו.

תיקון לומדי התורה

כדי להכין את התשתית להתמודדות עם אתגרים אלו צריך לחזור ליסודות. ככל שנזכה יותר להתגדל בתורה ובהבנת תפקידנו בעולם, ביישוב הארץ ובהקמת מדינה מפותחת מבחינה מוסרית־חברתית, מדעית וכלכלית, צדקתנו תבהיק יותר, ועמי העולם ובכללם הערבים יכירו בצדקת זכותנו על ארצנו ויסייעו לנו ליישבה, כדי שמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

לשם כך עלינו ללמוד תורה כראוי, באופן שמשפיע על המציאות ומכוון אותה. במקום הלימוד המנותק מהחיים, שנקרא בטעות "לשמה" – ללמוד אליבא דהלכתא ואליבא דהחיים. לימוד שמגדל אנשים טובים בכל תחומי החיים, עד שיהיה ברור שככל שאדם קשור יותר לתורה כך הוא זוכה ליותר ברכה בעבודתו, וככל שציבור קשור יותר לתורה קמים מתוכו יותר מדענים, מומחים, יזמים ואנשי מקצוע מובחרים בכל התחומים. בהשראת לימוד זה גם נוכל ליצור את הכלים המשפטיים המתאימים כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים שניצבים לפנינו.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן