לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה • מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים • לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם • אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש • מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות • על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
המורים דבקים במידותיו של הקדוש ברוך הוא
לקראת תחילת שנת הלימודים, רצוי לכל ישראל, ובמיוחד להורים ולמורים, לחזור ולהיזכר במעלתם הגדולה של המורים, שהם דבקים במידותיו של הקדוש ברוך הוא, וממשיכים את רצונו בעולם. כאשר רצו חכמים לתאר בדרך משל את מעשי ה' במשך שעות היום, ולבטא בכך את הערכים החשובים לפני ה' יתברך, אמרו: "שלוש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו… שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כינים… ברביעיות… יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה" (עבודה זרה ג, ב).
כל הדברים הללו הקדוש ברוך הוא עושה על ידי שליחים, שהוא ממשיך אליהם חיים וכוח כדי שימלאו את שליחותו. לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה. הדין נעשה על ידי מלאכי הדין, הדיינים והשופטים. פרנסת העולם נעשית על ידי כוחות הטבע שמצמיחים מזון ובני האדם שעוסקים ביישובו של עולם. לימוד תינוקות של בית רבן, שמבטיח את עתידו של העולם, מתקיים על ידי המורים והמורות. אשריהם!
ערך לימוד הילדים
גדול ערך לימוד התורה של הילדים, עד שאמרו חכמים: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם תינוקות של בית רבן" (שבת קיט, ב). שאל רב פפא את אביי, והלימוד שלנו אינו נחשב כמותם? השיב אביי: "אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא". שהואיל והקטנים עוד לא חטאו, הם קולטים את התורה בתמימות, וזה הבסיס לכל ההבנות העמוקות שאליהן יגיעו בהמשך לימודם, ולכל המעשים הטובים שיעשו בימי חייהם.
מי הם תינוקות של בית רבן ומעמד המורות
בכל מקום שאמרו חכמים "תינוקות של בית רבן" התכוונו לילדים עד גיל מצוות. עוד צריך לבאר, שמעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים. כי עיקר מעלת המלמדים היא בחינוך הילדים הרכים לתורה, לחוכמה ולמעשים טובים, ותפקיד זה המורות ממלאות כמו המורים.
אל תיגעו במשיחיי אלו תינוקות של בית רבן
דרשו חכמים (שבת קיט, ב) על הפסוק: "אל תיגעו במשיחיי ובנביאיי אל תרעו" (דברי הימים א' טז, כב) – "'אל תיגעו במשיחיי' – אלו תינוקות של בית רבן, 'ובנביאיי אל תרעו' – אלו תלמידי חכמים". נקראו התינוקות "משיחיי" על שם חשיבותם שהם נמשחים בשמן כדי לגדלם ולהבריאם, וכדרך שמשחו את כלי המקדש בשמן וקידשום בכך (מהר"ל). ועוד, שעל ידי לימודם ייבנה המקדש ויבוא המשיח (עיון יעקב). שמכוח לימודם הטהור והתמים יתגלו בהמשך חידושי תורה שיקרבו את הגאולה.
זהירות שלא לבטל לימוד הילדים
מכיוון שלימוד הילדים חשוב כל כך, אמרו חכמים: "אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש" (שבת קיט, ב). זאת משום שלימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם, ובית המקדש הוא התשתית של גילוי הקדושה בעולם, והתורה קדמה לעולם. עוד אמרו חכמים: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן" (שם). וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך רמה, יג).
מכאן למד הרב שאול דוד בוצ'קו שליט"א (שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה רמה, לח) שכאשר צריך להביא לבית הספר הרצאה של חול, אסור לבטל עבורה שיעורי קודש.
השפעתם העצומה של המורים
השפעת המורים על התלמידים הצעירים עצומה. כל אדם שזכה למורים טובים יכול להתבונן בעצמו, ולהיווכח שמעת לעת משפטים ששמע ממוריו בהיותו צעיר, הדהדו בלבבו ועוררו אותו לבחור בטוב. לעיתים אלו משפטים אודות האמונה והתורה, היושר והחסד, ערך המשפחה או אהבת העם והארץ. לעיתים דבר ששמע ממוריו אודות איסור גנבה או שקר, עצרו אותו מלעשות רע שנים רבות לאחר מכן. לעיתים סיפורים אודות מסירות נפש על התורה או הצלת הזולת, עוררו אותו לפעול גדולות בבגרותו.
האחריות הגדולה
סיפרו חכמים (בבא בתרא כא, א), על יואב בן צרויה, שר צבא ישראל בימי דוד, שנשלח להכרית את עמלק. באותם ימים צבא ישראל היה במיטבו, וניתן היה להכרית את זרעו של עמלק, ולהציל על ידי כך את ישראל ואת העולם מכל הרשעים הרוצחים שיצאו מעמלק. אולם יואב הרג רק את הזכרים. כשחזר, שאל אותו דוד מדוע לא קיים את מצוות התורה, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יט). השיב יואב שחשב שהמצווה להרוג רק זכרים, ומה שנאמר בתורה הוא: תמחה את זכר עמלק. אולם את המחדל כבר לא יכלו לתקן, מפני ששאריות עמלק ברחו והתפזרו, וכבר לא ניתן היה להכריתם, ומהם יצאו צוררי ישראל גדולים כהמן. הלך יואב בן צוריה למורה שלימדו בילדות ושאלו כיצד צריך לקרוא את הפסוק, והתברר שהמורה הוא זה שלימדו את הטעות. שלף יואב את חרבו להורגו. הזדעק המורה "מדוע?!" השיב יואב מפני שלימדת אותי טעות, ונאמר: "ארור עושה מלאכת ה' רמייה" (ירמיהו מח, י). השיב המורה: תניח אותי בקללת ארור ואל תהרגני. השיב יואב שבהמשך הפסוק כתוב: "וארור מונע חרבו מדם". יש אומרים שהרגו ויש אומרים שלא הרגו.
המצווה לבחור את המורה הטוב ביותר
כיוון שכך, מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות (שולחן ערוך יורה דעה רמה, יז). רצוי שהמורה ידע ללמד במהירות, אך אם לא נמצא מורה שהוא גם מהיר וגם דייקן, יש להעדיף את המורה האיטי והדייקן על פני המהיר שאינו מדייק ועלול ללמד דברים מוטעים או מוגזמים (בבר בתרא כא, א; שולחן ערוך רמה, יט).
אם בלית ברירה נאלצו למנות מורה בינוני, ובמשך הזמן נפתחה אפשרות לשכור מורה טוב ממנו, יש לשכור את הטוב (שולחן ערוך רמה, יח). בתקופות שבהן לכל מורה הייתה אפשרות להתפרנס מעבודה בשדהו או באומנות שלמד מאבותיו, ורק מפני שנתבקש ללמד עזב את מלאכתו, כאשר נמצא מורה טוב ממנו, לא הייתה בעיה שיחזור לעבודתו. אבל כיום שההכשרה המקצועית אורכת זמן רב, וקשה לאדם להחליף את מקצועו, נקבעו חוזי עבודה והם מחייבים (שו"ת הרא"ש קד, ד). לכן לא ניתן לפטר פתאום מורה ולהשאירו בלא פרנסה. אך העיקרון נשאר, שהתלמידים צריכים לקבל את המורה הטוב ביותר, וצריך למצוא את הדרך להעניק למורה הקודם פיצויים וסיוע להסבה מקצועית.
שמירה על הזמנים
בכל עבודה העובד צריך לעשות את מלאכתו בנאמנות. על אחת כמה וכמה במלאכת ההוראה שהיא מלאכת הקודש. לפיכך, המורה צריך להתחיל את השיעור בזמן, ולא לצאת לענייניו באמצע השיעור, ולא לשוחח או להתכתב בנייד, וקל וחומר שלא לבטל שיעור (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ב, ג).
אחריות המורה לישון ולאכול באופן מסודר
המורה צריך להיזהר לישון כראוי בלילה, שלא יהיה עייף בעת שהוא צריך ללמד. וכפי שאמרו חכמים שאסור לפועל שנשכר לעבודת יומו, לעבוד בלילה או להישאר ער עד מאוחר בלילה או להרעיב את עצמו, שמא יהיה פחות יעיל בעבודתו (ירושלמי דמאי ז, ג). מעשה היה ברבי יוחנן שהלך למקום אחד ומצא מלמד תינוקות שנראה מסוגף, שאלו מדוע הוא נראה כך. השיב שהוא מתענה לשם חסידות. אמר לו רבי יוחנן: אסור לך להתענות, שהרי גם אם היית צריך לעבוד אצל בשר ודם היה הדבר אסור עליך, קל וחומר שאתה עושה "מלאכתו של הקדוש ברוך הוא". וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים תקעא, א).
עוד הורו הפוסקים (רמ"א יורה דעה רמה, יז), שהמורה צריך להקפיד לאכול באופן מסודר, לא הרבה מדי ולא מעט מדי, כדי שלא יהיה עייף או חלש ויוכל ללמד היטב.
כבוד למקצוע ההוראה
על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום. בכישרון הלימוד של המורשת היהודית טמון כוח אדיר, שכל השקעה בו כדאית. אם נשקיע מאמצים ומשאבים למען החינוך לתורה ולמדע, נזכה לגדל ולטפח תלמידי חכמים ומדענים גאונים, וכל יהודי העולם ירצו לעלות לארץ כדי להיות שותפים לפיתוח הכישרון והיצירה הרוחנית הישראלית. ואף הגויים יאמרו עלינו: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד, ו). ויתקיים בנו חזון הנביאים: "והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (מיכה ד, ב).
עלינו להעניק כבוד עצום למורים ולמורות. הורים שילדיהם בחרו במקצוע ההוראה צריכים להתגאות בהם מאוד, ולא להצטער על שלא בחרו מקצוע מכניס יותר. שכן ערכו של אדם אינו נמדד בגובה משכורתו, אלא במידה שבה הוא זוכה להגשים בחייו את ערכי הנצח. ובסולם האמיתי הזה – המורים והמורות המחנכים את ילדי ישראל גבוה מאוד.
