חג השבועות – שמחה בשלמות

התורה משפיעה על כל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים, ולכן שמחת מתן התורה מתבטאת הן בלימוד תורה והן בסעודה גדולה • דיני שבועות במוצאי שבת: איסור הכנה משבת ליום טוב, מתי אוכלים סעודה שלישית, כיצד מדליקים נרות והאם מותר להתרחץ • דיני ברכות התורה וברכות השחר למי שנשאר ער כל הלילה • עד איזו שעה לפנות בוקר מותר לאכול ולשתות • ומבין תושבי חו"ל ששוהים בארץ ישראל – מי קשור לארץ עד כדי כך שאינו חוגג יום טוב שני של גלויות

השמחה השלמה של שבועות

מעלה מיוחדת יש לשמחת חג השבועות על פני שאר החגים, שאפילו לדעת הסוברים שרשאי אדם להקדיש את עיקר החג ללימוד תורה ולמעט באכילה ושתייה, בחג השבועות יחד עם לימוד התורה חובה לערוך סעודות חשובות מאוד, מפני שהוא "יום שניתנה בו תורה" (פסחים סח, ב).

מהלכה זו למדנו יסוד חשוב: התורה נועדה להוסיף ברכה ושמחה בכל תחומי החיים. מעלתה המיוחדת של התורה שהיא מורה את דרך האמונה האחדותית, שייעודה להמשיך ברכה וחיים ברוחניות ובגשמיות כאחד. לכן שמחת חג השבועות חייבת להתבטא גם בלימוד תורה וגם באכילה ושתייה. יהי רצון שנזכה לשמוח בחג השבועות בלימוד התורה ובחדוות הסעודות, ומתוך כך תימשך ברכת התורה לכל תחומי החיים במשך כל השנה.

זמן סעודה שלישית

מכיוון שחג השבועות חל במוצאי שבת, לכתחילה יש להקדים את הסעודה השלישית של שבת לפני שלוש השעות האחרונות של היום. והטוב ביותר לקיים את הסעודה השלישית מעט אחר חצות היום, בשעה אחת או שתיים בצהריים. בדיעבד, אפשר לקיים את הסעודה השלישית בשלוש השעות האחרונות של היום, ונכון להשתדל למעט באכילתה, כדי לשמור תיאבון לסעודת ליל יום טוב.

הכנה משבת ליום טוב

אסור להכין דבר משבת לחג, מפני שהשבת נועדה לקדושה ולמנוחה, ולא כדי שיעשו בה הכנות ליום אחר ואפילו הוא חג (פניני הלכה שבת כב, טו-טז).

לפיכך, אסור לשטוף כלים שהתלכלכו בשבת כדי לאכול בהם בחג, אלא רק לאחר צאת השבת (20:25) מותר לשוטפם לצורך סעודת החג. וכן אסור לנקות את השולחן לכבוד החג, אבל מותר לנקות אותו כדי שיהיה מסודר בשבת, למרות שתצמח מזה תועלת לחג.

בשעת הדחק מותר לעשות בשבת פעולות שגרתיות שאין בהן טורח לצורך החג. למשל, כאשר יש צורך להוציא מאכלים מהמקפיא לצורך סעודת ליל החג, ואם לא יוציאו את המאכלים בשבת סעודת החג תהיה מוכנה רק מאוחר בלילה, מותר להוציאם בשבת.

חימום ובישול לליל החג

אסור להניח בשבת את התבשילים על הפלטה לצורך הלילה, אלא רק לאחר שתצא השבת (20:25) ולאחר שיאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" – יהיה מותר להתחיל לעסוק בצורכי אוכל נפש, ולבשל ולחמם את המאכלים.

הדלקת נרות

בשבת אסור להדליק את נרות החג, משום מלאכת הבערה. לפיכך זמן הדלקת נרות החג לאחר שתצא השבת (20:25) ולאחר שיאמרו: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

מכיוון שאסור להדליק בחג אש חדשה, יש צורך להכין מלפני השבת נר שידלוק יותר מעשרים וארבע שעות, שממנו יוכלו להדליק נרות בחג. ואם לא הכינו, יש להיעזר בשכנים, ולקחת מהאש שלהם כדי להדליק את נרות החג.

מותר לתחוב את הנר בכוח לתוך הנקב שבפמוט, למרות שעל ידי כך הנר נשחק מעט. וכן מותר להסיר על ידי סכין את השעווה שנותרה בנקב הפמוט ומפריעה להכנסת הנר החדש, וכן מותר להסיר דיסקית מתכת של נרון אם נדבקה לתחתית כוס הזכוכית שמניחים בה את הנרונים. וכן מותר להכניס פתיל צף בתוך מצוף השעם.

אבל אסור לחמם את נר השעווה כדי להדביק אותו בפמוט, גזירה שמא ימרח, וזו תולדה של ממחק. וכן אסור לחתוך או לשייף את בסיסו של הנר כדי שאפשר יהיה לתקוע אותו בנקב הפמוט, משום איסור מחתך.

רחצה בשבת ובחג

מכיוון ששבת ויום טוב צמודים, ואנשים רבים רגילים להתרחץ בכל יום, מי שמרגיש צורך להתרחץ בשבת אחר הצהריים – רשאי להתרחץ במים פושרים שאין סובלים מהם, אבל לא במים חמים משום גזירת מרחץ.

אבל בחג מותר להתרחץ במים חמים, ובתנאי שהמים התחממו בהיתר, כגון על ידי דוד שמש או על ידי שעון שבת (פניני הלכה מועדים ה, י).

המתרחצים צריכים לזכור שלא להסתרק, משום שהסירוק משיר שיער והדבר אסור מהתורה. כמו כן צריך להיזהר שלא לסחוט את השיער לצורך המים היוצאים ממנו, עניין זה משמעותי כאשר מסבנים את השיער, ורוצים לסחוט את השיער כדי להשתמש בסבון שעם המים לצורך סיבון חלקים אחרים בגוף.

נטילת ידיים לנעורים בלילה

גם מי שנשאר ער כל הלילה צריך ליטול ידיים לפני תפילת שחרית, אלא שנחלקו הפוסקים האם יברך על נטילה זו. למעשה, למנהג יוצאי ספרד אין מברכים. למנהג יוצאי אשכנז, ההמלצה היא להתפנות לפני התפילה ולנגוע באחד המקומות המכוסים שבגוף, שמאז הרחצה הקודמת הזיעו בו מעט, וכך להתחייב בנטילת ידיים בברכה.

ברכות השחר לנעורים בלילה

ברכות התורה: המנהג הרווח כדעת רבנו תם, שגם מי שלא ישן כלל בכל היממה הקודמת, כיוון שבא להתפלל שחרית של היום החדש – יברך את ברכות התורה.

ברכות השחר: גם מי שנשאר ער כל הלילה מברך את ברכות השחר, מפני שברכות אלו נתקנו על כלל הטובה שיש בעולם ולאו דווקא על טובתו האישית של המברך. לכן גם מי שאינו רואה מברך "פוקח עיוורים", וגם מי שלא ישן מברך "זוקף כפופים".

ברכות "אלוקיי נשמה" ו"המעביר שינה": יש אומרים שמי שלא ישן לא יברך אותן, הואיל והן נאמרות בלשון הודאה של היחיד על עצמו. לכן אם יש שם מי שישן ועומד לברכן, עדיף לשומען ממנו ולכוון לצאת בכך.

כאשר אין שם מי שעומד לברכן, לדעת רוב הפוסקים יברך אותן בעצמו, וכך נוהגים כל יוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז. ויש מיוצאי אשכנז שנוהגים להחמיר מספק לאומרן בלא שם ומלכות. ויוצא אשכנז שאינו יודע מה מנהגו, ינהג כמנהג רוב ישראל ויברך את כל הברכות בעצמו.

סיכום: למנהג רוב ישראל, מי שנשאר ער כל הלילה מברך את כל ברכות השחר וברכות התורה. והמהדרים, כאשר יש להם אפשרות, יוצאים ידי חובת ברכות התורה וברכות "אלוקיי נשמה" ו"המעביר שינה" בשמיעתן ממי שישן בלילה.

זמן ברכות השחר

על פי ההלכה אומרים את ברכות השחר וברכות התורה סמוך לתפילת שחרית. ועל פי הקבלה נוהגים לומר את ברכות השחר אחר חצות הלילה, ואת ברכות התורה אחר עמוד השחר.

אכילה ושתייה לפני שחרית

במשך הלילה מותר לאכול ולשתות בלא הגבלה. משיגיע לחצי השעה הסמוכה לעמוד השחר, אסור לקבוע סעודה, שמא ייגרר בסעודתו. בכלל זה גם אסור לאכול פת או עוגות בשיעור של יותר מכביצה, אבל מותר לאכול בלא קביעת סעודה ירקות ופירות ותבשילי מזונות בלא הגבלה. משעה שעולה עמוד השחר, אסור לאכול דבר וכן אסור לשתות משקה מוטעם, ואפילו מי שהתחיל לאכול או לשתות לפני כן – צריך להפסיק. רק מים מותר לשתות לאחר שעלה עמוד השחר (ומי שנצרך לקפה כדי לכוון בתפילה, רשאי לשתות קפה בלי סוכר לפני התפילה). זמן עמוד השחר בחג השבועות השנה הוא בשעה 4:06.

יום טוב שני לבני חו"ל בארץ

תיקנו חכמים שבחוץ לארץ יקיימו כל חג וחג במשך יומיים. אולם נחלקו הפוסקים בדין תושב חו"ל שעלה לביקור בארץ. יש אומרים שכאשר הוא בארץ דינו כבן ארץ ישראל ויעשה יום טוב אחד בלבד (חכם צבי קסז, שועה"ר תצו, יא), ולדעת רוב הפוסקים, מכיוון שמקום מגוריו בחוץ לארץ, גם כשהוא מבקר בארץ דינו כבן חוץ לארץ, וכן נוהגים למעשה (ברכ"י תצו, ז; מ"ב יג).

אף שמעיקר הדין היה אפשר להקל, שהרי דין יום טוב שני מדברי חכמים והכלל שספק דרבנן לקולא, התקבל המנהג להחמיר. מכיוון שכך המנהג, בני חו"ל שנמצאים בארץ ביום שני של גלויות אף מברכים את הברכות המיוחדות ליום טוב.

אולם נראה שכאשר יש למבקר זיקה עמוקה לארץ, וממילא יש סיכוי מסוים שיבחר לעלות לארץ, בעת שהוא בארץ עליו לנהוג כמנהג ארץ ישראל.

בעלי הזיקה הפטורים מיום טוב שני

א) מי שעולה לארץ לשנת לימודים, שהייתו הארוכה בארץ הופכת אותו לבן ארץ ישראל במשך שהותו.

ב) מי שמבקר מעת לעת בארץ, כאשר ביקוריו מצטברים לשנה, הרי שהוא כבר קצת בן המקום, ומעתה במשך החגים שישהה בארץ ינהג יום אחד בלבד.

ג) מי שעולה לביקור בארץ ובכוונתו לעלות לארץ כאשר הדבר יתאפשר, גם אם הוא מבקר למשך זמן קצר ויעברו עוד שנים עד שיוכל להגשים את תוכניתו – בזמן שהייתו בארץ ינהג כבן הארץ.

ד) מבקר שיש לו ילדים או הורים שעלו לארץ נחשב כבעל זיקה לארץ, ובזמן שהייתו בארץ ינהג כבן הארץ.

ה) מי שקונה דירה בארץ ישראל כדי לגור בה במשך ביקוריו, למרות שביקוריו עוד לא הצטברו לשנה, בזכות דירתו – בשעה שהוא בארץ דינו כבן ארץ ישראל.

ו) יורד שקבע את ביתו בחוץ לארץ, אפילו הוא מתגורר שם עשרות שנים, מכיוון שבמשך תקופה משמעותית מחייו התגורר בארץ – כל זמן שיש סיכוי כלשהו שיחזור לארץ, בעת שהוא מבקר בארץ ינהג כבני ארץ ישראל.

אומנם כשאנשים אלה נמצאים בחוץ לארץ, מכיוון שבפועל עוד לא עלו לארץ דינם כבני חוץ לארץ לכל דבר, וחובה עליהם לקיים יום טוב שני של גלויות (דינים אלו התבארו בפניני הלכה מועדים ט, ח).