הצעת החוק נגד שלילת קיומה של ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית". את ההגדרה "יהודית דמוקרטית" יוכל בית המשפט ללוש כרצונו. האם מי שיתפלל "השיבה שופטינו כבראשונה" יסתכן במאסר?. מדינה יהודית, ללא תארי לוואי.
הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב
ביום ד' סיוון התבשרנו כי ח"כ זבולון אורלב הצליח להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק, לפיה יושת עונש של שנת מאסר על "המפרסם קריאה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל פי תוכנו של הפרסום יש אפשרות סבירה שיביא לעשיית מעשה של שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין".
בדברי ההסבר לחוק נאמר כי עד כה נקבעה עבירה פלילית לפרסום דברי הסתה וגזענות, וכי מטרת החוק לקבוע עבירה פלילית גם למי שמפרסם קריאה לשלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית-דמוקרטית. עוד הוסבר כי "פרשת עזמי בשארה מלמדת אותנו שהצהרות הופכות מהר מאוד למעשים. הצהרותיו הבלתי פוסקות של עזמי בשארה כנגד זהותה של ישראל כמדינה יהודית התפתחו מהר מאוד לביקורים בארצות אויב כמו סוריה ולבנון, חרף האיסור לבקר במדינת אויב, ואף לחשדות בדבר מסירת מידע וסיוע לאויב במהלך מלחמת לבנון השנייה".
יהודית דמוקרטית
לפני דברי הביקורת אציין כי אני מכבד מאוד את ח"כ זבולון אורלב. עוד מנעוריי בשכונת גבעת מרדכי בירושלים אני זוכר אותו כמנהל פנימיית עמליה, וכמי שחזר ממלחמת יום הכיפורים מעוטר בצל"ש על עוז רוחו ותושייתו. וגם היום אני שמח לכבדו כראוי לאחד מנציגי הציבור הדתי-לאומי.
ואף שכוונת החוק טובה, כמדומה שכל עוד מזכירים יחד עם המילה 'יהודית' את המילה 'דמוקרטית', אין בו תועלת. כי בית המשפט העליון ילוש את החוק כרצונו, תוך שהוא מרוקן את מושג היהדות מתוכנו וקובע כעיקר את מושג הדמוקרטיה. אגב, זו גם נסיגה מנוסח מגילת העצמאות, בה הוזכרה המדינה כמדינה יהודית ללא תוספת 'דמוקרטית'.
הנה לדוגמה, ישנו חוק האוסר על מפלגה השוללת את אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית להשתתף בבחירות. בפועל, בית המשפט העליון פסל על פי חוק זה את מפלגת 'כך' והכשיר את מפלגת בל"ד של עזמי בשארה. וזאת למרות שנציגי בל"ד הצהירו בגלוי בפני בית המשפט כי הם מתנגדים לזהותה היהודית של המדינה.
מן הסתם גם החוק הזה יפורש כך על ידם. כעיקרון, גם חזן שיאמר בחזרת הש"ץ "השיבה שופטינו כבראשונה" או "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" יוכל לקבל שנת מאסר, שכן על פי הצעת החוק הוא מביע "אי נאמנות לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין".
יהודית בלבד
זה אולי לא תיקני (פוליטיקלי קורקט), אבל אם רוצים לבצר את אופייה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, חייבים להפסיק לשלם מס למולך הדמוקרטיה, ולומר בבירור: המדינה היא מדינה יהודית. יהודית ותו לא.
כמו שאין לומר שהמדינה היא "יהודית יפה", או "יהודית בעלת איכות סביבה", או "יהודית מפותחת מבחינה מדעית" – כך אין לומר "יהודית- דמוקרטית". כי אין תנאי שהמדינה היהודית תהיה דווקא דמוקרטית. ארץ ישראל היא שלנו בין אם היא יפה ובין אם מוזנחת, בין אם היא דמוקרטית ובין אם עומד בראש מלך מבית דוד או שיש שיטת שלטון מפותחת יותר מזו של היום, שלדעת בית המשפט העליון היא דמוקרטית, ויש שמפקפקים במידת הדמוקרטיה שאכן קיימת בה.
ההגדרה "מדינה יהודית" מספיק טובה, ואין צורך לצרף לה שום תואר לוואי. המושג יהודי כולל כמובן את העמדה המוסרית, שכן היהדות היא שהפיצה את בשורת המוסר לעולם.
לימוד תורה בשבת
בפעם הקודמת עסקתי בייעודה המרכזי של השבת – לימוד תורה מתוך נחת ועונג, וכפי שהדריכונו חכמים: "חציו לכם חציו לה'" (פסחים סח, ב). ובמיוחד אנשי מעשה צריכים להקפיד לנצל את השבת ללימוד תורה, שעל ידי לימוד התורה בשבת כל העבודה של ששת ימי המעשה מתקדשת.
אולם רבים מתאוננים כי דווקא בשבת הם עייפים מאוד ואינם מצליחים ללמוד. האכילה היתירה היא אחד הגורמים לכך, כי לאחר שאדם אוכל הרבה, גופו נצרך להשקיע משאבים רבים בעיכול האוכל, ולא נותר בו עוד כוח להתרכז בלימוד. וזו החכמה הנדרשת בשבת, למצוא את האיזון בין התענוג הגשמי באכילה ובשינה ובין התענוג הרוחני בלימוד התורה.
כיוצא בזה כתב השל"ה (שבת נר מצווה לז) שאותם האוכלים אכילה גסה בשבת וממלאים את בטנם כבהמות, ומתעייפים ונרדמים ואינם עוסקים בתורה, אינם זוכים כלל במצווה, ואינם מענגים את השבת אלא רק את בטנם. והחכם עיניו בראשו, וכשיישב לאכול בבוקר, אע"ג שיאכל וישתה כראוי, אין הכוונה שימלא בטנו, כי לא מנוחה ועונג ייקרא לזאת, אלא איבוד המאכל והגוף, וגם הפסד לנפש, שלא יוכל לעמוד ולעסוק בתורה ובמצוות מרוב אכילתו.
קביעת סדרי לימוד
כדי לבצר את הלימוד בשבת, יש לקבוע לו סדרים. ראוי לכל קהילה לייסד שיעורים ולימודים שונים בבית הכנסת. לא הכרחי שכל שיעור יהיה בעל חידושים מופלגים. אפשר גם לשבת בצוותא יחד עם תלמיד חכם ולקרוא בספר הלכה או אמונה או מוסר, וכך להרחיב ולהעמיק את הידיעה בתורה.
מי שיש לו ילדים קטנים, טוב שיקבע עימהם לימוד בשבת. על ידי כך יקיים את מצוות לימוד התורה למהדרין, וגם יחזק את הקשר שלו עם ילדיו. וכן בני זוג יכולים לקבוע לעצמם לימוד קבוע. והעיקר שיקבעו לימוד בספר שאינו קשה מדי, ומאידך שיש תועלת מרובה בלימודו. ואין לחפש הברקות וחידודים, אלא לעסוק בעיקרי יסודות התורה.
שאלה מאברך ליטאי
פנה אלי בדוא"ל אברך ליטאי, ואחר פתיחה בדברי נימוס כמקובל החל לטעון: אתם הרבנים הד"לים טוענים כי דרככם היא דרך של תורה, והלא אין מקפידים אצלכם על צניעות, בנים ובנות לומדים ומשחקים בערבוביא, וכל היחס לעניינים שבקדושה נשחק. גם לימוד התורה דליל ואינו מגיע לרמת הלימוד "בישיבות הקדושות". ובכלל, גדולי הרבנים הורו שאין ללמוד לימודי חול, ואיך עוסקים אצלכם בלימודי חול.
השבתי לו בטענה שכנגד, כיצד אתה טוען נגד אחרים שאינם מדקדקים במצוות, והלא אתם ביטלתם מצווה מפורשת מהתורה לישון בסוכה, והאברכים שלכם רוקדים בכבישים עם המנטרה "נ נח נחמ נחמן מאומן", שזהו משפט שאין לו שום בסיס בתורה.
התרעם הליטאי כנגדי: כל הדברים הללו אינם שייכים אלינו כלל. אלו חסידי חב"ד וברסלב שמתנהגים כעובדי עבודה זרה כמעט. וכבר מרן … זצ"ל יצא כנגדם במלחמה גדולה. אבל אנחנו בני "הישיבות הקדושות" ממשיכים בדרך הסלולה לנו על ידי גדולי הדור.
עניתי לו, אף אני ידעתי שאתה ליטאי, ובכוונה טענתי כנגדך את הטענות שאתה רגיל לטעון כלפי חרדים אחרים, וזאת כדי שאולי תבין את הגיחוך שבטענותיך כלפי. כשם שאתה סבור שאין להאשים את הקבוצה שלך בעמדות של קבוצות אחרות, כך אולי תבין שאין להאשים רבנים מן הציבור הדתי לאומי בעמדות שאינם מסכימים להן. כשם שהציבור החרדי מורכב מקבוצות רבות, כך גם הציבור הדתי-לאומי (שגדול יותר מבחינה מספרית) מורכב מקבוצות רבות. והטענות שטענת בענייני הצניעות אינן שייכות לציבור התורני-לאומי שבקרבו גדלתי ובקרבו אני חי. גם לימוד התורה מתקיים ברצינות מרובה בציבור זה, לא פחות מאשר בציבור הליטאי. ולעניין לימודי חול – יש בהם ערך לכתחילה, כפי שמבואר בגמרא, בראשונים ובאחרונים.
עוד הוספתי, שלא יחשוב שלפי דעתי בני הציבור הליטאי עולים על בני הציבור החסידי, אלא רק כדי להסביר את הגיחוך שבדבריו טענתי כלפיו את מקצת הטענות שהוא טוען על החסידים. והטוב הוא שכל קבוצה תלמד מחברתה את הדברים הטובים שיש בה.
האם בני הציבור הליטאי צדיקים מבני הציבור הדתי לאומי
עוד הוספתי, כי אינני יודע אם כלל בני הציבור הליטאי נחשבים על פי התורה כצדיקים יותר מכלל בני הציבור הדתי-לאומי על גווניו השונים. כי אף אם אינם מקפידים בגדרי הצניעות כראוי, וגם אינם מקדישים מספיק זמן ללימוד התורה, מנגד רבים מהם מקיימים כראוי את מצוות יישוב הארץ, שאמרו עליה חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה נג). ורבים מהם מוסרים נפשם על מצוות הצלת נפשות בגיוס לצבא, ואמרו חכמים: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו מקיים עולם מלא (משנה סנהדרין ד, ה). ואף בענייני מוסר ודרך ארץ רבים מצטיינים יותר כידוע, שעוסקים ביישובו של עולם, ומפרנסים את עצמם ומשלמים מיסים שמהם מחזיקים משפחות וישיבות. וזהו שאמרו חכמים (אליהו רבה א) "דרך ארץ קדמה לכל". ורבים מהם מצטיינים בענייני חסד ואמת, ואמרו חכמים שהתורה תחילה חסד ואמצעיתה חסד וסופה חסד (תנחומא וירא ד), כדי ללמדנו שזה עיקר התורה. וכן אמרו שחותמו של הקב"ה אמת (שבת נה, א). ואת כל זה אמרו כדי שנבין את מעלת הדברים, וכדי שלא שיבוא איזה אברך או אפילו משגיח בישיבה ויבטל בהבל פיו את מעלתם של צדיקים וטובים ממנו.
וכפי שכתבתי, הטוב הוא שכל קבוצה תלמד מחברתה את הדברים הטובים שיש בה, ועל ידי כך נזכה לגאולה שלימה בקרוב.
