במה חטאו המרגלים שרצו להישאר ב'כולל' במדבר?. ה' רוצה שהקדושה תתגלה בעולם הגשמי. יהודי הגלות שביקשו לשכוח את א"י. הציונים שהסכימו לוותר על חלקי א"י לא זכו לשקט.
מרגלים
במה פשעו המרגלים ובמה חטאו? הם רצו להישאר ב'כולל' הגדול והטוב בעולם. ראש הכולל היה משה רבנו ע"ה. הלומדים לא היו צריכים לדאוג לפרנסתם ולא לבקש תקציבים מנדיבים או מראשי השלטון החילוני. הקב"ה בכבודו ובעצמו הוריד להם בכל בוקר מן מהשמים, ובערב נתן שליו. הבגדים והנעליים נשארו יפים וחדשים. הילדים והאישה לא התלוננו על האב שהולך לכולל ואינו דואג לפרנסה. ואילו בארץ ישראל יכנסו לבעיות, יצטרכו לחרוש ולזרוע, לקצור ולטחון, לבנות בתים ולהתעסק בענייני הממלכה, ותורה מה תהא עליה?! ועל כן, כשראו שהכנענים חזקים וגיבורים, מצאו פתרון ל"בעיה": "פיקוח נפש!" הידד! נוכל להמשיך ללמוד תורה ב"כולל".
מקומה של ארץ ישראל
אלא שהתורה ניתנה כדי שיקיימו אותה בארץ, בתוך מציאות ארצית. מלאכים רבים יש בשמיים, וה' בחר לתת את התורה לישראל כדי שיקיימו אותה בארץ. ולשם כך ברא הקב"ה את ארץ ישראל, שאע"פ שהיא גשמית היא קדושה, ואפשר לגלות בה את התורה. ומתוך התגלות הקדושה בארץ ישראל על ידי עם ישראל, מתפשט דבר ה' לכל העולם. כמו שנאמר (ישעיהו ב, ג): "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". וכל הכופר במקומה המרכזי של ארץ ישראל, כופר בה' ובתורה.
היהודים בגלות ושאלת ארץ ישראל
היו יהודים בגלות שרצו לשכוח את ארץ ישראל, להפסיק להרגיש זרים, להתערות בסביבה. אבל הגויים לא נתנו להם לשכוח את ארץ ישראל. "יהודים לפלשתינה" – טענו כנגדם. יהודים רבים בגרמניה היו אומרים כי אילו היה אפשר להעלים עניין זה של ארץ ישראל מהעולם, היתה באה הישועה. עם ישראל היה מתקבל בין העמים ומשפיע עליהם מרוחו. הרפורמים אפילו מחקו את ארץ ישראל מהסידור. בסוף הגיעה השואה.
מספרים על איזו עיירה יהודית שהמזל האיר לה פנים, ובמשך כמה עשרות שנים לא פקד אותה שום פוגרום. לא באו גויים להורגם, לא גזלו את רכושם, לא חטפו את בנותיהם ולא אנסו את נשותיהם. והנה יום אחד, כשקראו בתורה, הבינו שלבסוף יצטרכו היהודים ללכת לארץ ישראל. התעוררה דאגה גדולה, מה יהיה על הבתים, התרנגולות, הפרות, גינות הירק והקשרים הטובים שרקמו עם השכנים הגויים? קם יהודי אחד וניחם את הקהל: כשם שהקב"ה הציל אותנו מפרעה, כך יושיע אותנו מגזירת ארץ ישראל. כמובן שלא עבר זמן והפורענות הגיעה…
כי ארץ ישראל אינה "הבעיה". היא הפתרון.
התנועה הציונית ושאלת ארץ ישראל
לא זכינו לעלות לארץ מתוך תשובה והכרה בערכה של ארץ קדשנו. יהודים החלו לומר כדברי הנביא (יחזקאל כ, לב): "נהיה כגויים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן". והתגובה האלוקית (שם לג-לד): "בחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים, וקבצתי אתכם מן הארצות…". אכן, שנאת הגויים היא שגרמה להקמת התנועה הציונית, שהבינה כי אין תקווה ליהדות בחוץ לארץ, וצריך למצוא מקלט בארץ ישראל. בתחילה התביעה היתה על ארץ ישראל כולה, כולל מזרח הירדן. בחסדי ה' אף אומות העולם הכירו בכך בעת הצהרת בלפור.
אולם משראתה התנועה הציונית כי התביעה על ארץ ישראל מחוללת בעיות ומצריכה מלחמות עם הערבים ועם דעת הקהל הבינלאומית, הוחלט לפתור את "בעיית" ארץ ישראל על ידי וויתור על חלקה המזרחי.
אבל המלחמות והלחצים המשיכו. אז הבינו ש"בעיית" ארץ ישראל גדולה יותר, והסכימו לוותר על יהודה ושומרון כדי להשיג ביטחון. כך עשו בימי הקמת המדינה ומלחמת השחרור, וכך היו מוכנים לעשות לאחר מלחמת ששת הימים. ועדיין יש מלחמות, לחצים ואיומים.
כי אכן ארץ ישראל אינה הבעיה, היא הפתרון. רק על ידי שחרורה המלא נשיג שלום וביטחון.
הבעיה המוסרית
אישי מוסר שונים בעולם טוענים כלפי מדינת ישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצם של ערבים. גם יהודים בעלי רגישות מוסרית טוענים כי "הכיבוש משחית". אילולי הזיקה הפרימיטיבית הזו אל שטחים ואדמות המלחמות היו נפסקות, ולא היינו צריכים לשלוט בבני עם אחר. היינו נחשבים בעולם כאנשי מוסר, יכולנו לקיים פה את חברת המופת שחלמנו להקים, וכל הערבים שסביבנו היו לומדים מאיתנו כיצד לקיים חברה נאורה. לשם כך צריך להמציא טיעון מוסרי ששולל את זכותם של היהודים לחיות ביהודה ושומרון, ולמצוא דרך נאותה להעלים מן העולם את ההתנחלויות. וכך "הבעיה" תיפטר.
אבל המוסר האמיתי הוא לדרוש צדק ולא להיכנע לרשעים, גזלנים וסחטנים. ולכן ארץ ישראל אינה "הבעיה" לחיי מוסר, היא הפתרון. היא מכריחה את אנשי המוסר הישרים להיות מוסריים באמת. לא להסתפק בסיסמאות נאיביות, אלא לרדת לעומקי הבעיות ולפותרן.
הבעיה של אמריקה וכל העולם
לא יאומן אילו "בעיות" מחוללת ארץ ישראל. מנהיגי מדינות גדולות ומעצמות מעסיקים את עצמם בשאלה האם יבנו בתים בהתנחלויות או לא. האם מותר לבנות עבור "גידול טבעי" או אסור. מנהיגים שיש להם על הראש בעיות כלכליות בינלאומיות וסוגיות בטחוניות של נשק אטומי ומלחמות בין ארצות, מתדיינים ומפריחים הצהרות בשאלת ההתנחלויות. אין עוד אנשים בעולם שחיים להם בבתיהם, יוצאים בבוקר לעבוד ומגדלים משפחות, וכל העולם עוסק ב"בעיה" שהם מחוללים. כדי לקבל כותרת בעמוד פנימי בעיתון חשוב, צריכים שליטים בעולם לרצוח מאות אלפים. וכאן בני זוג מתחתנים והולכים לגור בקרוון, וכל העולם עוסק ב"בעיה" שהם ייצרו.
אפילו אמריקה הגדולה סובלת מן "הבעיה". הנשיא אובמה וחבר יועציו היהודים טוענים: לולי תמיכתנו בישראל היינו זוכים לאהדה בקרב ארצות ערב והמוסלמים. היינו יכולים להשפיע עליהם שבמקום לנצל את אוצרות הנפט כדי לייצר מחבלים ופיגועים, ישקיעו בפיתוח המדע, החברה והכלכלה בארצותיהם. ורק "בעיית" ארץ ישראל עומדת לנגף, ומשאירה אותם שונאים וכועסים. הבה ניפטר מן "הבעיה", נתמוך בדרישות הערבים המתונים, נגמד את ארץ ישראל, נעקור את ההתנחלויות, והעולם יתחיל להיות טוב יותר.
אבל ארץ ישראל אינה "הבעיה", היא הפתרון. אם יתמכו האמריקנים בערבים הם לא יצליחו להביא שקט לעולם, ומעמדם המוסרי והבינלאומי ייפגע, כי את שאיפת הערבים להשליט את האסלאם בחרב לא יוכלו לספק. אבל אם יאמרו לערבים בפה מלא שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, יבינו אז הערבים והמוסלמים שעומדת מולם עמדה מוסרית שמציבה גבולות ברורים, מה אסור ומה מותר. אז העולם יהיה טוב יותר.
ארץ ישראל אינה הבעיה, היא הפתרון.
הציונות הדתית
גם בני הציונות הדתית סובלים מ"בעיית" ארץ ישראל. אנשים טובים ויפים מרגישים שבגלל הוויכוח הגדול על ארץ ישראל הם נדחקים לשולי החברה, נעשים לא רלוונטיים. במקום להראות את הפנים היפות של היהדות, את יחסה האמיתי לחלש, לגר ולאישה, מתעסקים בקטטות על גבעות ביהודה ושומרון. לולי "בעיית" ארץ ישראל שחוצצת בין הציבור הדתי-לאומי לשמאל החילוני, היה הציבור הנאור מתעניין בזהותו היהודית ובתורה. ולכן חייבים להפסיק את העיסוק התמידי ב"בעיית" ארץ ישראל וההתנחלויות, ולדבר רק על חינוך וערכים, על אותן השאלות שמעניינות את אלה שגרים בתוך הקו הירוק. שדרך אגב, חשוב להזכיר, הם תשעים ושבעה אחוז מהציבור.
אבל זה לא מצליח, שוב ושוב כמעשה שטן עולה "בעיית" ארץ ישראל והתבערה מתפרצת. וצריך לנקוט עמדה, ולא ניתן להיות אהוב על כולם. תתמוך במתנחלים – השמאל יוקיע אותך. תבין את השמאל – המתנחלים יוקיעו אותך.
ארץ ישראל אינה "הבעיה" היא הפתרון, היא זו שהופכת את התורה לרלוונטית באמת.
החרדים
גם החרדים סובלים מ"הבעיה" של ארץ ישראל. רצו לחיות בתוך עולם סגור, לעסוק בתורה ובמצוות שאינן קשורות בארץ ישראל, לגדל משפחות, ולהתפלל שהמשיח יבוא. יש מספיק בעיות חינוכיות והתמודדויות קשות עם דור פרוץ שלא היה כמותו מעולם. ובמקום לעסוק בביצור חומת היהדות הנאמנה, העולם כולו גועש סביבם בשאלת ארץ ישראל. רוצים להימנע, ומוצאים את עצמם כלשון מאזניים. ולא זו בלבד, אלא שאיתרע המזל והערים החרדיות ביתר עילית וקרית ספר נבנו על גבול הקו הירוק, והילדים מתחתנים ורוצים לגור ליד ההורים, וכל העולם מתעסק בשאלה, האם יבנו שם דירות? ובאים הצעירים ומטיחים כנגד העסקנים והגדולים, שאינם דואגים לציבור, וגם משתמטים ממצוות יישוב הארץ. ואז נצרכים המשגיחים והכותבים בעיתונים לטעון שאין בכלל מצווה כזו בתורה, ואף אם יש, היא אינה חשובה. ואף אם היא חשובה, יש עוד הרבה מצוות חשובות יותר. והמתנחלים שטוענים שהיא שקולה כנגד כל המצוות הם עובדי עבודה זרה בשיתוף. וכל זאת כדי לבצר את החינוך. ואע"פ כן קשה להתעלם מארץ ישראל, שתופשת מקום נכבד מדי בתורה, ויוצרת בעיות, כי אם ייצאו לעסוק ביישובו של עולם – עלולים להתקלקל. ומתי כבר ניפטר מ"בעיית" ארץ ישראל.
אבל ארץ ישראל אינה "הבעיה", היא הפתרון לחיי תורה שלמים ולשאלות החינוך, והעיסוק ביישובה מטהר את הלבבות ומגדיל את האמונה.
המתנחלים
גם המתנחלים, שמוסרים עצמם על מצוות יישוב הארץ, שואלים את עצמם מדוע כל כך קשה לקיים את המצווה הזו? מתי כבר "הבעיה" תיגמר? ואינם מבינים כי "הבעיה" היא הפתרון. ארץ ישראל מכריחה אותנו לעסוק בשאלות האמיתיות, כיצד כל השאיפות הרוחניות יתגלו בפועל, במציאות. בלעדי ארץ ישראל היינו בורחים מהבעיות האמיתיות, ומשאירים את העולם בניוולו. רק בזכות ארץ ישראל אנו נתבעים להתמודד עם מכלול הבעיות האמיתיות, הרוחניות והמעשיות, ובפתרונן תבוא הגאולה.
