שאלה מרווק מבוגר שכל הבחורות לא מספיק יפות בעיניו ● רגישות מוגזמת וחולנית לכל פגם אסטטי ● בגיל מבוגר יש לתת יותר משקל לבחירה השכלית ● עצה למבוגרים: במקום להכיר בחורות חדשות, לחשוב שוב על אלה שכבר פגשת
שאלה מבחור שמחפש יופי
שאלה: הגעתי לגיל שלושים ושתיים. כבר שבע שנים אני נפגש עם בנות (אולי כבר מאה) ועדיין לא מצאתי את בת זוגי. בהתחלה הייתי אופטימי, הייתי משוכנע שאמצא את מי שאני מחפש. הדרישות שלי אינן גבוהות, בסך הכול אני מחפש בחורה טובה ויפה.
כיום אני כבר די פסימי. כל מי שאני נפגש עמה נראית לי לא מספיק יפה. לפעמים אני יודע שמדובר בבחורה טובה מאוד, אני מנסה להמשיך את הקשר, אבל מחסום היופי אינו מאפשר לי להתקדם להחלטה. אני לא יודע מה קורה. לפעמים אני מבקש מחברים שיפגישו ביני לבחורה יפה שראיתי, אבל כבר בתחילת הפגישה אני רואה שזה לא זה, מקרוב היא פחות יפה ממה שהיה נדמה לי. משהו לא בסדר אצלי. אולי אני צריך להתחתן בלי להתחשב כלל ביופי. מה עושים?
רגישות אסטטית מוגזמת
תשובה: כמדומה שאכן אתה כבר יכול להגיע למסקנה שמשהו לא בסדר אצלך. רגישותך לכל פגם אסטטי מוגזמת עד חולנית. התיקון לכך הוא להתעמק בפסוק (משלי לא, ל) "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל" ולשנן אותו בלי סוף. אגב, יש לציין כי פעמים רבות בעיה זו נובעת מפגם הברית.
ראה כמה רעה היא מידת התאווה. היא כאילו מבטיחה תענוגות, אבל בפועל גורמת לצער וסיגופים. וכך ימיך ושנותיך עוברות עליך בצער ובדידות, ללא שמחה ואהבה. יותר מזה, גם אם תמצא בחורה שתיראה לך יפה – קרוב לוודאי שלאחר זמן היא כבר לא תמצא חן בעיניך, כי היופי הוא חמקמק וסובייקטיבי, ולאחר שמתרגלים אליו הוא נעשה משעמם. וכשנזכרים איך לפני זמן קצר הוא גרם לסערת רגשות, תחושת ההתפעלות הופכת למיאוס. רק כאשר היופי מתלווה לתכונות טובות, אז הוא מקרין תחושה של שלימות, וקסמו אינו פג.
לכן כדאי שתחפש בחורה בעלת מידות טובות, שיהיה לך נעים לשהות במחיצתה ותדע שאתה מסוגל לשמח אותה ולעשות אותה מאושרת. עליך גם לשתף אותה בבעיה שלך, ואם תדע שגם היא חפצה לשמח אותך, תתחתן איתה.
בעיה של מבוגרים
בעיה זו קיימת במידה מסוימת אצל רוב הבחורים המבוגרים. ככל שאדם מבוגר יותר כך הוא פחות מתלהב, הוא גם מודע יותר לקשיים שבחיים, ולכן הוא חושש יותר להחליט על נישואין. אבל רבים אינם תולים זאת בגילם, אלא נדמה להם שהם נשארו בדיוק כפי שהיו בגיל עשרים, והסיבה היחידה לכך שהם לא מתלהבים מהבחורה היא מפני שהיא לא מספיק יפה. הם רומזים לחבריהם ולשדכנים שהיופי חשוב להם מאוד, ומבזבזים שנים על חיפוש יופי. אולם ככל שהשנים עוברות הם עוד פחות מסוגלים להתלהב ונעשים עוד יותר בררנים. באופן טבעי, ככל שהזמן עובר מציעים להם בחורות יותר מבוגרות, שנחשבות בעיניהם לפחות יפות. וכך הם נכנסים לסחרור הרסני ומסוכן.
העצה לכך היא להכיר במציאות. לדעת שההתלהבות שהייתה להם כשהיו צעירים כבר לא תחזור. עתה הם בתקופה אחרת, והבחירה שעליהם לעשות צריכה להיות יותר שכלית, מתונה, עמוקה, עם מודעות לקשיים ולחסרונות. אין זה אומר שעליהם להתעלם לגמרי משאלת היופי, אלא שעליהם לתת לה משקל נמוך יותר.
חשוב להדגיש כי רק בשלב הראשון ירגישו המבוגרים חסרון, אבל בשלבים הבאים שלאחר החתונה כבר לא צריך להיות הבדל בין צעירים למבוגרים. אז כבר הקשר תלוי במידות הטובות, בשמחת החיים, בחיוניות, בקשר שהולך ונרקם ומעמיק בין בני הזוג.
עיצה נוספת
עוד עיצה לבחור מבוגר שנפגש עם עשרות בנות, אך פסל אותן מפני שלא היו מספיק יפות בעיניו. במקום להיפגש עם בנות נוספות, שאין סיבה להניח שיהיו יותר טובות, עדיף שייזכר תחילה באותן בנות שכבר נפגש עימהן, יבחן במחשבתו מי מביניהן המתאימה לו ביותר ויבדוק עם היא עדיין פנויה. אם לא, אולי עוד אחת מאלה שניפגש עימהן יכולה להתאים. רק אם כל הקשרים הקודמים מוצו, והתברר שאין מביניהן אחת שמתאימה לו, כדאי לקבל הצעות חדשות.
האם בחור מבוגר חייב להתפשר
שאלה: האם זה אומר שכל בחור מבוגר חייב להתפשר?
תשובה: אפשר לקרוא לזה התפשרות, אולם באמת אין זו התפשרות, כי כאשר בוחרים בת זוג טובה אין בזה שום התפשרות אלא להיפך, חיים שלמים. בחור צעיר שמתלהב, אינו מודע לכך שבכל בחירה יש התפשרות. אולי בשכל הוא יודע שאין אדם מושלם בעולם, אבל ברגש הוא חש בצדק שעם אישה זו חייו יהיו שלמים. לעומת זאת, אדם מבוגר שכבר יודע שהחיים מורכבים יותר, יודע ומרגיש שבכל החלטה יש התפשרות, ולכן הוא סבור שהחיים עם בת הזוג לא יהיו מושלמים. אולם עליו לדעת שעם כל הקשיים, שלמותו אכן תלויה בנישואיו. זאת היא השלמות האמיתית של האדם, שמתוך המציאות המוגבלת שלו הוא מתקדם ומתעלה. וככל שישקיעו יותר בטיפוח הזוגיות כך יהיו מאושרים ושלמים יותר.
עניי עירך קודמים
הדרך הנכונה לעזור לנזקקים היא בפעילות מקומית של גבאי צדקה, וכפי שאמרו חז"ל: "עניי עירך קודמים". שני יסודות ישנם בדברי חז"ל. האחד, החובה המוסרית כלפי הקרובים קודמת. השני, כאשר העני הוא תושב מקום אחר, לא ברור שהוא אכן זקוק לצדקה. אולי יש לו משפחה שיכולה לעזור לו, ומפני ריב קטנוני הוא ניתק את הקשר עמם ומפיל עצמו על הציבור. אולי הוא מקבץ נדבות עבור טיפול רפואי בחוץ לארץ כאשר קופת חולים מוכנה לממן את כל הטיפול הרפואי שלו בארץ. וגם אם הוא זקוק לצדקה, לא ברור כיצד הדרך הטובה לעזור לו. אולי צריך למצוא לו מקום עבודה. ולכן ראוי שהצדקה תנוהל על ידי גבאים מקומיים. וכאשר אדם מתגורר בקהילה שאין בה עניים, יעביר את צדקותיו לגבאי צדקה ישרים וחכמים של קהילה אחרת, או לישיבה שמחנכת את חניכיה לתורה עם דרך ארץ ומסייעת בסתר לתלמידיה העניים לקיים את עצמם בכבוד ולסלול את דרכם לעתיד.
מעשה באישה אחת
מעשה באישה אחת שהיתה באה ליישובים רבים, עומדת בפתח בית הכנסת, ומספרת לקהל שבעלה נכה, וגם לה יש בעיות רפואיות, ולכן לא שילמה את שכר הדירה שלה בירושלים, ואם לא תשלם תוך יום כארבעת אלפים ש"ח עומדים לזרוק אותם מן הדירה. יהודים רבים וטובים העניקו לה נדבה הגונה.
בוקר אחד, בשעה חמש, הגיעה ליישובנו ודפקה על דלת ביתי. היא רצתה שאעודד את הציבור לתמוך בה. אשתי קמה, ולאחר שנתנה לה כוס תה, אמרה לה שאינני נוהג להמליץ בלי להכיר את המבקש היטב, ואם תרצה תוכל לדבר עימי יותר מאוחר בטלפון, בזמן שאוכל לברר את כל מה שצריך, אבל עתה אין טעם להעירני משנתי. האישה הביעה מורת רוח, התלוננה על רוע לב, אך כשהבינה שלא תוכל לגרום לאשתי להעירני משנתי, יצאה מהבית והורתה למונית שהביאה אותה לנסוע ליישוב קדומים.
היא עמדה בפתח בית הכנסת ותינתה את צערה. היא סיפרה שנהג המונית עשה עמה חסד והביא אותה עד לקדומים. האנשים הרחמנים פתחו את ארנקם, והיא עשתה חיל וקיבלה כאלף או אלפיים שקלים. עד שאחד המתפללים יצא החוצה לשאול את נהג המונית האם הוא אכן מסיע את האישה בהתנדבות. הנהג התרעם וענה: אוי ואבוי לה אם לא תשלם. כל יום אני מסיע אותה למקום אחר, ועליי היא לא תעשה הצגות כמו שהיא עושה עליכם… לאחר שהתפשטה השמועה הלא נעימה, כי האישה הזו מספרת בכל יום במקום אחר שבדיוק ביום שלמחרת עומדים להוציא אותה מביתה, פחתו הכנסותיה. רק "הצדיקים המיוחדים" עוד התעקשו לתת לה צדקה, שלא תתבייש.
באותו יום עוד לא נודע לי הסיפור שנחשף בקדומים, ואותה אישה התקשרה אלי בצהרים כדי לבקש לבוא למחרת. שאלתיה כדרכי היכן היא גרה, וענתה: בשכונה פלונית. שאלתי, הלא הרב פלוני, שהוא איש חיל וגם פעיל בעירייה, גר בשכונתך. מדוע לא פנית אליו? ענתה באריכות דברים שלא כאן המקום לפרטם. התעקשתי שעד שלא אקבל ממנו בקשה לעזור לה, לא אעזור. כדי לאמת את דבריי התקשרתי לאותו רב פלוני, ואכן הוא סיפר שכבר מזמן ניסה לעזור לה, ושלחו לביתה עובדת סוציאלית, והיא לא שיתפה עמה פעולה. ועיקר הבעיה שלה נפשית ולא כלכלית.
כללו של דבר, בלי שמכירים היטב את העני, קשה שלא לטעות בו. ולכן ראוי לתת את הצדקה דרך גבאי צדקה הגון ונבון, או לישיבה שמחנכת את חניכיה לתורה עם דרך ארץ ומסייעת בסתר לתלמידיה העניים לקיים את עצמם בכבוד ולסלול את דרכם לעתיד.
דוגמא חיובית
מנהל מחלקת רווחה במועצה מקומית אחת סיפר לי (בשנת תשס"ד), כי בשנים האחרונות (בהן המשק נכנס למיתון והאבטלה גברה) נתרבו מאוד הפניות לבקשת עזרה, ולא הייתה באפשרותו להיענות לכולם. כדי להתמודד עם המצוקה הוא הקים ועדה של גבאי צדקה. בוועדה היו חברים מנהל סניף הבנק המקומי, נציג מבית הספר, ועוד שני אנשים שמעורים מאוד בחברה.
התוצאות היו מפתיעות: נתמעטו מאוד הפניות. אלו שיש להם כסף רב בחשבון הבנק לא באו לבקש תמיכות מפני שהתביישו ממנהל הבנק. אחרים התביישו לבוא כי ידעו שאחד הגבאים יודע שיש להם דירה נוספת, או שדרך בית הספר יודעים שילדיהם מבזבזים כסף רב עבור משחקים וממתקים. את כל המידע החשוב הזה העובדים הסוציאליים לא ידעו.
לאלו שכן פנו – הייתה לו עכשיו יכולת לעזור יותר. לא רק בכסף, אלא גם במציאת פתרונות שלמים יותר למצוקתם. לעיתים הצליחו, על ידי מנהל הבנק ועוד חברים בעלי מעמד, למצוא להם עבודה. לעיתים אחד הגבאים ידע לסייע בעצה טובה כיצד לנהל את משק הבית באופן חסכוני.
