חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

חשיבותם של בגדי השרד ומקומו של הכבוד – פרשת תצוה

קרוב לארבעים פסוקים בפרשתנו עוסקים בבגדי הכהונה, אותם היא מתארת בפרטי פרטים, החל מהחומרים המרכיבים אותם וכלה בצורתם ועשייתם. כמו כן מבארת התורה שעניינם של בגדי הכהונה הם "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת".

ועד כדי כך חשוב עניינם של הבגדים עד שכשהתורה מסיימת את דבריה עליהם היא אומרת "והיו על אהרון ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגישתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עוון ומתו", ומפרש רש"י במקום "הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים- במיתה". והגמרא (זבחים יז.) מדגישה ש"בזמן שבגדיהם עליהם- כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם- אין כהונתם עליהם"- כביכול בזמן שכהן לא לובש את בגדיו אין הוא נחשב כהן.

וננסה להבין מה עניין הכבוד והתפארת ומדוע חשיבות הכבוד והתפארת כה גדולה עד שמצאה התורה מקום להעריך כל כך הרבה בעניינם של הבגדים.

ישנם מפרשים שמבארים שעניינם של הבגדים הינו הכרח חיצוני הנלווה לתפקיד הממלכתי אותו נושא הכהן הגדול. וכן מסביר הרמב"ן שבגדי הכהן הגדול הם בגדי המלכות "כדמותם ילבשו המלכים בזמן התורה… והתכלת- גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך הגויים" (זהו פירושו על דרך הפשט).

וכפירוש זה גם כותב הנצי"ב:

"באשר נדרש העניין, שיהא אהרון מקדש עצמו ומתנהג בחסידות פרישות, נבדל מכל ישראל, זה אי אפשר אלא באופן שיהיה נכבד בעיני הבריות, שידעו ויבינו שהוא במעלה עליונה מהם, ולא יחשבו זאת לגבהות הרוח. לפיכך היה צורך שיהיו הבגדים לכבוד ולתפארת, ומזה הבינו בני ישראל כי חפץ ה' ביקרו וראוי היה להיות מרכבה לשכינה".

כלומר, הבגד נועד בשביל התפקיד, בשביל היחס המכובד בו המון העם צריכים להתייחס לכהן.

לעומתם ישנם פרשנים שמבארים שעניינם של הבגדים הינו השפעה על הכהן הגדול עצמו. וכן כותב ספר החינוך:

"האדם נפעל לפי פעולותיו, ואחריהן כל כוונותיו ומחשבותיו. השליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבותיו וכוונתו אל העבודה. על כן ראוי להתלבש בבגדים מיוחדים אלה, כשיסתכל בכל מקום שבגופו, מיד יהיה נזכר ומתעורר בליבו לפני מי הוא עומד".

כלומר, כאשר אדם לובש בגדים מכובדים הוא זוכר את מעמדו ותפקידו, את אחריותו וקדושתו, וממילא הוא גם ימלא את תפקידו אותו באופן הטוב ביותר. ורק מתוך ההשפעה שמשפיעים הבגדים על עצמו, ישפיעו גם על סביבתו, כפי שגם כותב בעל ספר החינוך בהמשך דבריו.

גישה שלישית אפשר למצוא במפרשים הרואים את הבגדים כביטוי למידות הפנימיות של הכהן. וכך כותב בעל העקדת יצחק:

"ראינו כפי הלשונות שהקניינים המידותיים והמלבושים נקראים בשם אחד 'ולבש הכהן מדו בד', 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'. ואחשוב ששאר הלשונות כן עשו אינו בלי סיבה, אבל הוא כן לפי שהם מתייחסים מאוד. וכמו שאדם ניכר בלבושו הכרה חיצונית אם סוחר אם פרש, אם פרוש (נזיר), כן התחלת הכרת נפשותינו הנעלמות היא בפעולותיהן החיצוניות, כי ודאי מהפעולות יודעו הכוחות".

וגם המלבי"ם הולך בדרך זו ופירושו מיישב סתירה המופיעה בפסוקים. כתוב אחד אומר "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" ואילו הפסוק אחריו אומר "ואתה תדבר אל כל חכמי לב… ועשו את בגדי אהרון". ומבאר המלבי"ם בצורה נפלאה ש

"הנה הבגדים שציווה לעשות היו כפי הגלוי בגדים חיצוניים, שיספר עניינם איך עשו אותם האומנים במלאכה. אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים שיעשו כהני ה' להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמידות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, ומלבושים אלה לא עשו האומנים וציווה ה' אל משה שהוא יעשה בגדי קודש אלה. היינו ללמדם תיקון נפשותיהם ומידותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית".

ועל פי זה מתבארים הפסוקים השונים, שאחד מוסב על הבגדים הפנימיים והשני על הבגדים החיצוניים.

וכמובן שפרשנויות שונות אלו מתמזגות יחדיו להבנה אחת כוללת. בגדי הכהונה מבטאים את המעלות הפנימיות של הכהן ועל ידי כך מתחזק הכהן במידותיו והסביבה יודעת להעריכו כפי ערכו האמיתי. וכך הוא עניינו האמיתי של הכבוד.

לעיתים נוטים אנשים להתייחס לכבוד כאל מידה שלילית ממנה יש להתרחק ולהימנע. אולם הכבוד האמיתי, שהוא נתינת הערך הנכון לכל דבר ודבר, הינו דבר חשוב מאין כמותו, וממנו גם נגזר כבוד התורה, כבוד השבת, כבוד תלמידי חכמים וכו'.

וכך כותב מרן הרב זצ"ל (עין איה ברכות פ"ז יב):

"תכלית הכבוד הראוי לגדולי העם כדי שתהיה השפעתם ניכרת ותרבה הדעת, כי דבריהם הנאמרים בחכמה ויראת ה' יהיו נשמעים ומזה תמשך הטובה השלמה אל הכלל כולו… באופן חלש תפעל השמיעה גם מבלעדי הכבוד הניתן. אמנם לחזק הרושם בכל תוקף, כאשר יאתה לדבר ה' אשר בפיהם של חכמי תורה, ראוי להחזיקם בכבוד והדר באופן נעלה… ומקום הכבוד באמת הוא כעטרה לכל המעלות הרמות, לבססן ולרומם הכרת ערכן באמת, 'יעלזו חסידים בכבוד".

זכינו השבוע לחגוג ולשמוח ביציאת ספרי פניני הלכה על הלכות שבת. ובאמת חז"ל קושרים בין בגדי הכהונה לבגדי השבת, וזה לשונם במדרש תנחומא "שצריך אדם לכבד את השבת בכסותו… ובמה ישראל מכבדין את השבת? במאכל ובמשתה ובכסות נקייה. שבתחילה כך עשה הקב"ה שנאמר 'ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', מהו 'כתנות עור'? בגדי כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה…"

"ומשמעות המדרש היא שהכותנות שהלביש הקב"ה לאדם ולאשתו, ערב שבת אחר חצות, מעיקרם, לכבוד שבת הממשמשת ובאה נועדו. אלא ששבו בגדים הללו עצמן לשמש אחרי כן כבגדי כהונה" (הרב חיים יעקב גולדויכט זצ"ל ב'אסופת מערכות' על פרשתנו)

ויהי רצון שנזכה לכבד את הדברים הראויים באמת לכבוד, ומתוך כך תרבה הדעת ותרבה הקדושה.

פרשת תצוה

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן