שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

ברכות

מילקשייק עם תמרים ברכה ראשונה שהכל ברכה אחרונה מברכים גם על העץ?(היו יותר מכזית תמרים) אשמח להסבר ולמקורות

אם ברכה ראשונה היתה שהכל, זה אומר שלפי כללי עיקר וטפל החלטת ששאר המרכיבים עיקר והתמרים טפל, אז גם ברכה אחרונה מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-04-14 07:05:32

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

ואהבת לרעך כמוך

הרב גור גלון

עם קדוש

בפרשתנו ישנו ריבוי גדול של מצוות: הן מצוות שבין אדם למקום והן מצוות שבין אדם לחברו, והכותרת לכל המצוות הללו היא ההבטחה והציווי "קדושים תהיו".

עובדה מעניינת ומופלאה שמעתי מהרב יצחק בן-שחר, בכל ספר בראשית לא מופיע הציווי לקדש, וכן לא מופיע השורש ק.ד.ש – פרט לבריאת העולם בה נאמר שהקב"ה קידש את היום השביעי.

הפעם הבאה בה מופיע שוב השורש ק.ד.ש הינה כאשר משה רבנו נשלח, במעמד הסנה, להיות מנהיגם הראשון של עם ישראל ולגלות את כוח האומה הישראלית.

הדברים מתחברים למה שהערנו בעבר, אין אפשרות להשיג קדושה אלא כאומה (וראו בעניין זה את דבריו הנפלאים של רבי יונתן אייבשיץ' על תחילת פרשתנו שהבאנו בעבר).

הפעם נוסיף ונעיין בדברי ה'מאור ושמש' שמדייק מהמילים "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו",

"האדם ירצה להתבודד להיות ביחיד, ויסבור שעל ידי זה יזכה לקדושה העליונה? תלמוד לומר: 'כי קדוש אני'- 'קדושתי למעלה מקדושתכם' שאין זה אלא בהבורא לבדו שהוא יחיד ומיוחד. אבל אם האדם ירצה להמשיך עליו קדושת הבורא ברוך הוא אי אפשר אלא בהקהל יחד".

כלומר, כדי להגיע לקדושה צריך ליצור מדינה מתוקנת. רק אומה שלמה על כל מרכיביה – יכולה ליצור קדושה קיימת שתתמיד במציאות.

כלל גדול בתורה

נמקד את המבט בנקודה יסודית אחת, שבמבט ראשון אולי תראה כסותרת את דברינו הראשונים, אך במבט עמוק יותר נראה כי היא הבסיס והיסוד להם.

בספרא על פרשתנו מובאת מחלוקת מהו הכלל הגדול ביותר בתורה: "ואהבת לרעך כמוך'- רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר 'זה ספר תולדות אדם' זה כלל גדול מזה". על מנת להבין את כוונת דברי בן עזאי יש לעיין במלוא הפסוקים העוסקים בסוגיה (בראשית ה, א-ב): "זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו, זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם".

"זה ספר תולדות אדם". מהו אדם? מיהו אדם? מגלה הפסוק שאדם הוא אותו אחד המורכב מזכר ונקבה. זוהי כנראה הכוונה של המילים "בדמות אלוקים עשה אותו" – באדם ישנם כוחות רבים ומגוונים (הפרוש הפשוט של 'אלוקים' הינו 'בעל הכוחות כולם'). מתוך ריבוי הכוחות וחיבורם יכולות להתגלות תולדות.

כלומר, לדעת בן עזאי, הכלל הגדול ביותר בתורה הוא שמתוך חיבור הזכר והנקבה נוצר האדם שבכוחו לפרות ולרבות. פרייה ורביה ויצירת אדם זוהי ודאי היצירה המופלאה ביותר שהאדם יכול ליצור בעולם. מכאן עולה לכאורה שבן עזאי חולק על רבי עקיבא ואומר שהכלל הגדול ביותר הוא לא רק להתחבר 'לרעך' אלא להגיע לחיבור ואהבה שלמה עם אשתך. אולם פעמים רבות שמענו ממו"ר הרב אליעזר מלמד שליט"א בשם האר"י הקדוש שמצוות 'ואהבת לרעך כמוך' מתקיימת בשלמות רק בין בני הזוג – כך שיוצא שרבי עקיבא מסכים לדבריו של בן עזאי.

ואהבת לרעך – והגדתם לבנך

אמירתו של בן עזאי היא אמירה יסודית ובכוחה לשנות את החיים. אם יש בנו את ההבנה, שזה הכלל הגדול ביותר, זהו לימוד גדול על ההשקעה והמאמצים הנצרכים לבניין הבית לעניין הזוגיות והפרייה והרבייה הנוצרת מתוך אותו חיבור ואהבה. כל מי שמבין בחינוך יודע שזהו הדבר החשוב ביותר בו, המודל לאהבה, חיבור, חברות, יחסי אנוש, תקשורת, דיבור, שיתוף, עזרה הדדית, שיחה והמון דברים נוספים שנמצאים במערכת זוגית שלמה – אלו הדברים החשובים ביותר שנוכל להקנות לדור הבא, אם יגדל בבית של זוג שזכו ושכינה ביניהם.

יש כאן יסוד חשוב. בניין האומה והחברה יבנה רק מתוך אבני בניין חזקים, שהם הבתים המתוקנים, בתים שבבסיסם עומדת זוגיות שלמה, אהבה גדולה, ובהם גדלים ילדים שהם דור העתיד של האומה.

יהי רצון שנזכה לבנות משפחות מפוארות, בתים של אהבה וקדושה ומתוך כך להקים בפועל את עם הקודש על אדמת הקודש.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן