חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אמירת יעלה ויבוא בברכת המזון

האם מי שאכל סעודה שלישית וגמר את הסעודה במוצ"ש, אבל במוצ"ש כבר מתחיל ר"ח האם הוא צריך להגיד בברכת המזון "רצה והחליצנו " או שצריך לומר "יעלה ויבוא"

התשובה לשאלה זו מובא בפניני הלכה ברכות פרק ד. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של ישיבת הר ברכה. אביא לך כאן את מסקנת הדברים מתוך הספר 'קיצור הלכה':

כאשר חל ראש חודש במוצאי שבת, יש נוהגים לסיים את סעודה שלישית לפני צאת הכוכבים כדי לצאת מהספק ולהזכיר 'רצה' בלבד. והממשיך לאכול 'כזית' לחם אחר צאת הכוכבים, יאמר גם 'יעלה ויבוא'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-28 11:16:57

מעשר

אני מכירה את ההלכה שאם נותנים לך סכום כסף עבור דבר מסוים, כגון לקנות נעליים, אין צורך לתת ממנו מעשר כספים. השאלה שלי היא האם כך הדין גם כאשר אני עובדת עבור לימודים? כלומר מבחינתי הכסף שאני מרוויחה מיועד ללימודים, האם אני חייבת לתת ממנו מעשר כספים?

יפה אמרת. שאלת חכם חצי תשובה. אכן כאשר הורים נותנים לילד שלהם מתנה מאה שקלים למשל לעשות בהם כטוב בעיניו, הוא צריך לתת מהם מעשר. אבל כאשר הם נותנים לו מאה שקלים כדי לקנות נעליים, אינו צריך לתת מעשר, שכן במקרה כזה הכסף הוא בעצם נעליים. ולכן רק אם נשאר לו עודף שיכול לעשות איתו מה שרוצה, ממנו הוא צריך לתת מעשר.
לפי זה מי שמרוויח כסף בעבודה, מכיוון שהמעסיק שנותן את הכסף לא נותן את הכסף רק עבור לימודים, אלא העובד יכול לעשות בסכום שהרוויח כל דבר, ממילא לא ניתן לומר שהכסף הוא לימודים כמו שאמרנו לגבי נעליים, ולכן צריך לתת ממנו מעשר.
כמובן שאין אנו מדברים על אדם שחי בצניעות מחמת מצב כלכלי דחוק, שהרי הוא פטור מנתינת מעשר. וכן אין אנו מדברים על אדם שהחליט שרוצה לסמוך על הדעות המקלות שאומרות שמעשר כספים הוא מצוות רשות ואינו חובה. יש רק לציין שני דברים בעניין זה: א – לא כדאי להיחשב עני… ב – חכמים אמרו שיש ברכה בממונו של מי שנותן מעשר כספים, ובוודאי שמי שלא נותן מעשר כדעה העקרית שזה חלק מחובת מצוות הצדקה, לא יכול לבנות על ברכה זו. ועי' בפניני הלכה ליקוטים ב' הלכות צדקה בעניין זה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-27 19:04:15

ייחוד

בס״ד שלום כבוד הרב, רציתי לשאול בדיני יחוד 1. התלמדתי בעבודה חדשה והאחמש רצה להראות לי את חדר המקפיא במחסן הוא ביקש שאכנס לחדר וסגר את הדלת בשביל להראות לי איך פותחים כשננעלים בפנים , האם להיות בחדר סגור עם גבר למספר דקות זה ייחוד? 2. אני מגיעה לעשות בייביסיטר לתינוקת ולפעמים רק אבא שלה נמצא בבית ויש לו כמה סידורים והוא יוצא האם בכמה דקות האלה צריך להשאיר את הדלת פתוחה? ובנושא שמירת נגיעה: האם מותר לבן לשתות מבקבוק ששתיתי ממנו או לאכול מאוכל שאכלתי ממנו (מאותה כפית וכו או כריך ? תודה רבה על העזרה

  1. זמן הייחוד האסור הוא כחמש דקות, לפי זה דנו הפוסקים האם מותר להיות בחדר נעול דקה אחת? התשובה היא שאם בעל כורחם לא יהיו במצב של הייחוד לפני תום חמש דקות, וכגון שבתוך הזמן הזה של חמש דקות יש סבירות שיגיע לשם מישהו שיש לו מפתח – אין בדבר ייחוד. אבל אם הדבר תלוי רק בהם, ואין בחדר זה מצלמות, האיסור להיות בו הוא גם דקה אחת. אמנם, רק כדי להראות איך סוגרים דלת רגע אחד בלא שהייה נוספת, זה מותר.
  2. לכתחילה צריך להשאיר את הדלת פתוחה, ואם הדבר לא שייך או לא נעים וכו', אפשר להשאירה רק לא נעולה, כך שכל אחד יכול להכנס לבית. יש לציין, שיש דלתות שאין להן ידית בחוץ, כך שלא ניתן לפתוח אותן מבחוץ, במקרה כזה, הדלת נחשבת נעולה גם אם לא סוגרים אותה עם מפתח. אמנם אם יש סיכוי שמישהו שיש לו מפתח ייכנס, מותר.
  3. מותר כאשר אין בדבר בעיה של צניעות לפי שיקול דעתם. לדוגמא, אם בחור ובחורה נפגשים לצורך שידוך, לא שייך לשתות מאותה קשית ואפילו לא מאותה כוס אלא אם כן אין ברירה. אבל אין בעיה של צניעות לבחור לשתות מכוס של אישה שהוא לא מכיר או זקנה, או כאשר מעבירים את כוס הקידוש או שבע ברכות מאחד לאחד באופן אקראי. אמנם כאשר מדובר על זוג נשוי בזמנים שהאישה אסורה על בעלה, האיסור יותר חמור, כיוון שיש יותר קירבה ביניהם (כמובא בפניני הלכה טהרת המשפחה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-26 19:56:07

אבקה לנעליים בשבת

שלום האם מותר להשתמש בשבת באבקה נגד ריחות רעים בנעליים? הכוונה לאבקות מבוססות טלק עם חומרים נוספים (דוגמת אונדציל, אודורקס פונגתרים וכד׳)? תודה רבה

מותר. יש אמנם איסור לבשם את הבגדים, אבל טלק אינו בושם. איני יודע מה משמעות החומרים הנוספים, אבל אם נועדו להעצים את מניעת  הריחות, זה בסדר. ואם נועדו כדי לרפא, הם מותרים רק במקום צער משמעותי כדין תרופות בשבת.

דינים אלו מבוארים בפניני הלכה שבת, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-24 09:24:34

גמרא

מה המשפט הזה אומר:"לא מסגי ארבע אמות בגילוי ראש"?

לא היה הולך ארבע אמות בלי כיסוי ראש. מזה נובע המנהג כיום להקפיד לא ללכת בלי כיפה, כמבואר בפניני הלכה –

https://ph.yhb.org.il/category/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%90/08-%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%94/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-24 06:37:48

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בראשית – משמעות וערך הדרך!

ביום ראשון, בפרידה מהסוכה, הסברתי שבעצם במוצאי יוה"כ על פי חז"ל יוצאת בת קול ואומרת לאדם: 'לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה' את מעשיך', האדם יכול ללכת לביתו, לחזור לשגרת חייו שהוא טהור ונקי מחטאיו ועוונותיו, שהוא עם החלטות טובות וכיוון נכון בחיים, אחרי המלכת ה' בראש השנה ועשרת ימי תשובה.

 

אך האדם חש שאם הוא יחזור לביתו, הוא עלול ליפול, לשכוח את כל רצונותיו הטובים, לאבד את הקרבת ה' והמדריגה הרוחנית אליה זכה במאמץ בימים הנוראים, ולכן הקב"ה נותן לו שבעה ימים של התרגלות, שבעה ימים של מגורים ב'חממה אלוקית', בצילא דמהמנותא', בצל ה', בימים אלו הוא מתרגל שכל מעשיו שנעשים לשם שמים, הם מצווה, כל המעשים שהוא עושה בסוכה הם מצווה, ואז מגיע שמיני עצרת, ואדם נכנס לביתו, וכאן המשימה גדולה יותר, לזכור ולדעת גם בשגרה שכל מעשיו שנעשים לשם שמים הם מצווה.

 

האדם נדרש לקיים בחייו 'בכל דרכיך דעהו', אולי גם לזה רומזות ההקפות, שאדם בא לומר אני רוצה שהאידאלים והערכים יקיפו את כל היום שלי, את כל חלקי חיי, ולכן אני מקיף עם התורה את כל הצדדים, את כל המציאות.

כדבריו הידועים של חובת הלבבות, שכל מעשה הוא או מצווה או עבירה, אם הוא נדרש ונצרך, הוא מצווה, ואם הוא מיותר, הוא עבירה שהרי אדם מבזבז זמן וכוחות על הבל וריק.

 

כלומר, מה שנדרש מאיתנו בימים אלו אחרי ר"ה, עשרת ימי תשובה, יוה"כ, סוכות ושמיני עצרת, הוא לחזור לבתינו ולזכור שכל מעשינו כאשר הם מכוונים לשם שמיים, לעשיית הטוב ולהבאת ברכה לעולם הם מצווה.

להגיע למציאות שכל המעשים הם לשם שמיים, וממילא האדם חש כל רגע ורגע הוא מחובר לקב"ה, עושה דברים משמעותיים וגדולים, זו וודאי משימה אדירה וגדולה, אך גם קשה ומורכבת, וכבר בפרשתנו, פרשת בראשית אנו מוצאים את האתגר הגדול לצד הקושי ליישם אותו.

 

וננסה לראות את הדברים בשתי מקומות בפרשת בראשית, חטא הארץ וחטא האדם.

חטא הארץ , ה' ציווה את הארץ לעשות : "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי", אך בפועל נאמר: " וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי", מהי המשמעות של "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"? ואיך ייתכן שדברי ה' לא בוצעו?

רש"י מסביר:

"עץ פרי" –  שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא 'ותוצא הארץ עץ עושה פרי', ולא העץ פרי. לפיכך, כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ".

לפי דברי רש"י הארץ חטאה בכך שלא עשתה את דבר ה' במדויק ונענשה על כך. דבריו מעוררים שאלה, שהרי לארץ אין בחירה בין טוב לרע, ומהי משמעות חטאה?

הרב קוק באורות התשובה (פרק ו, ז) מבאר את העניין:

מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו, כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם, שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו.

העולה מדברי הרב קוק הוא שהרצון היה שכל צעד וצעד בדרך יורגש כחלק מערך גדול, מאידאל גדול, כי זו האמת, אך למעשה יש קושי לחוש את זה, יש קושי לדעת ולחוש את האמת שהדרך היא התכלית, שכל צעד וצעד של התקדמות אלו הם חיינו.

חטא האדם, כשהאשה מציגה לנחש את סדרי החיים בגן עדן, היא מתבטאת בזו הלשון: "ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון". כלומר, האכילה מפרי עץ הגן היא דבר טבעי אשר נועד, לתפיסת האשה, למילוי צרכים גופניים של האדם, ואין לו קשר לקב"ה. לתפיסתה, עבודת ה' הינה רק הגבלות וייסורים חמורים, תוך איומים.

מנגד, אם נעיין בציווי האלוקי לאדם נגלה תמונה אחרת לגמרי. אחרי שה' בורא את העולם ויוצר את האדם ונופח באפיו נשמת חיים, הוא יוצר את גן עדן, ושם יוצר עולם מופלא של שפע וברכה, של טוב וחסד.

"ויצמח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן, עץ הדעת טוב ורע".

הגן מתמלא בחיים, בנהר המתחלק לארבעה ראשים ומקיף את כל הגן, ואז מגיע הציווי האלוקי:

"ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות".

כלומר הציווי הראשוני על האדם הוא לאכול מכל עץ הגן, כולל עץ החיים. ורק אחרי הציווי לחיות, לשמוח ולהתענג על כל עץ הגן, מופיעה ההגבלה לא לאכול מעץ הדעת.

מה הביא את האשה לסלף את הציווי האלוקי?

תחושת הניתוק בין הדרך למטרות, יש את מה שאנו עושים כדי לחיות ויש את הציווים האלוקיים.

האכילה והשתייה הסתמית הם לא מצווה, הם חסרי משמעות, ומכאן ניתן להתדרדר בקלות, לכך שזה לא כל כך משנה איך זה יעשה.

צריך לדעת שכל צעד וצעד הוא משמעותי, הוא מצווה, וצריך לסמוך בו.

יהי רצון שנזכה לקיים בחיינו:
"בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך"

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן