חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת תצווה שבת זכור ופורים

לרוב אנו כותבים דבר תורה מסודר, עם התחלה, אמצע וסוף, אבל פורים הוא בהחלט הזדמנות שלא לעשות את אשר עושים בדרך כלל. על כן נכתוב נקודות נקודות מענייני הפורים, מתוך תקווה שכטוב לבכם ביין יתפתחו הנקודות לכדי רעיונות שלמים.

  • כל השנה אנחנו מתחפשים (ולא, עדיין לא שתיתי…). כל השנה אנחנו עסוקים יום ולילה בבניית התדמית שלנו, כדאמרי אינשי "LOOKING GOOD" (נראה טוב). הרבה ממחשבותינו נתונות למה יגידו, מה יאמרו, מה יחשבו, וסוף סוף בפורים אפשר להסיר את התחפושות ולגלות את הפנימיות, כי הכל בצחוק… ומכיוון שזה כל כך קשה צריך לשתות קודם כמה כוסות בכדי שהעניין יתגלה, ורק כשנכנס יין יוצא סוד.אז תרשו לעצמכם להשתחרר, לזרום ותנו למחשבות לרוץ, רק תיזהרו לא להתמכר לזה…
  • המהר"ל מדגיש שאין בפורים שום קדושה, וזוהי לשונו בספרו 'תפארת ישראל': "כי מעות של פורים אינם עומדים רק לריבוי אכילה ושתיה, ואילו היה היום הזה יום שיש בו קדושה, לא היה הסעודה עניין גשמי לגמרי, שהיה זה לכבוד היום ולמעלת קדושתו, אבל אין ביום הזה קדושה כלל, והאכילה והשתיה דבר גשמי מעניין העולם הזה שהוא כולו גשמי". מאידך, הרב קוק בעולת ראיה כותב כי: "ידענו מדברי חכמים אמיתיים (ואולי הרב רומז כאן שהמהר"ל איננו חכם אמיתי…?! ) שהארת פורים גדולה למאוד וקדושה גדולה מאירה בו בעולם". ולכאורה הדברים סותרים, אלא שבאמת אין מחלוקת כלל, רק שהמהר"ל דיבר על קדושת הרוח, קדושת השכל, שלא מופיעה בפורים כלל, ואילו הרב קוק דיבר, כפי שכותב שם בהמשך לשונו "והנה ההארה הנמשכת ביום הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי". ומה שמתחדש בפורים הוא שיש קדושה בגוף, וזהו חידוש גדול ומשמח מאוד, שהרי השמחה הגדולה ביותר היא שאנו מצליחים לחוות היא השמחה הגופנית.היצרים כתאוות הכסף, הכבוד, והתענוגות מובילים את העולם, ואין ספק שאלו הם גם הכוחות החזקים בעולם (עיין בכתבי פרוייד), וההבנה שאנו לא צריכים לחיות במאבק מתמיד עם הכוחות הללו ושגם בהם יש קדושה, ברגע שהם מכוונים נכון, היא הבנה משמחת מאוד שיכולה להכניס חיים ותחיית המתים ממש בכל עבודת ה'.יהיו בימי הפורים האלה דברי הרב באורות התחיה ל"ג לנגד עיננו: "גדולה היא תביעתנו הגופנית. גוף בריא אנו צריכים. התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש… כל תשובתנו תעלה בידנו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחיית המתים הגופנית".
  • אחד מיסודות הפורים הוא האחדות, אחדות כל הכוחות שבישראל, אחדות הגוף והנשמה, אחדות הרע והטוב, אחדות החול והקודש, אחדות המצווה והעבירה (גדולה עבירה לשמה…), ולכן יש שמחה גדולה בעולם, שאין שמחה אלא כאשר פוסקים המאבקים ומגלים שהכל הכל הולך לאותו המקום. 'כל שברא לכבודו ברא'. והדברים מגיעים עד אחדות ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא ('הדור קיבלוה בימי אחשוורוש').לכן הדגש בפורים הוא על האחדות, החל מקידוש החומר בחובת הסעודה, וממשיך בהתאחדות כל ישראל על ידי משלוחי המנות ומתנות האביונים. וכל מי שמשאיר בליבו מקום לפירוד, בין אדם לשכנו, בין איש לאחיו, בין כלה לחמותה, בין 'ממלכתי' לנורמלי (סתם… ), בין חרדי למזרוחניק, בין 'פיינשמקרים' ל'גבעונים'- עוד לא זכה לקיים את שמחת הפורים כראוי.ולכן, חוץ ממשלוחי המנות שאדם שולח לאוהביו, יחפש כל אחד מיהו האדם שאיתו אין לו חיבור, יקח משלוח מנות, ילך לביתו של אותו האיש ויעניק לו את משלוח המנות באהבה ובחיבוק (נשיקות אסורות על פי פורום 'תקנה'…).

יש כמובן עוד הרבה מה לומר על פורים, אבל מי שיקיים את שלושת היסודות שהעלנו כאן:
א.גילוי הפנימיות והלב האמיתי שלנו
ב.קדושת החומר והשמחה העצומה שבקדושתו
ג.  אחדות המציאות ועם ישראל
בלא ספק יזכה לקיים את מצוות שמחת פורים בהידור רב.
פורים שמח ☺.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן