בפרשת השבוע יעקב אבינו נפגש עם מלאך. ודבר מעניין בהקשר זה הוא העובדה שיעקב אבינו אף פעם לא לבד. יעקב תמיד מוזכר או עם בניו או שברגע שהוא נמצא לבד הוא מתחיל להיפגש עם מלאכים, כפי שגם ראינו בפרשת השבוע הקודמת, שכאשר הוא הולך לישון לבדו הוא רואה סולם שמלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, וכפי שקורה גם בפרשתנו, "ויוותר יעקב לבדו" ומיד "ויאבק איש עמו".
התורה מתארת את סוף המאבק, "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו", כשהתוצאה של נגיעה זו שנגע המלאך בכף ירך יעקב היא "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו", ובהקשר לכך אומרת התורה "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה".
נגיעת המלאך
וצריך להבין מה משמעותה של אותה נגיעה? מדוע הנגיעה הייתה דווקא בכף הירך? ומדוע דווקא בגיד הנשה שבכף הירך? וכן יש להבין מדוע המאבק של יעקב עם המלאך והתוצאות של המאבק הינם הכרחיים לפני פגישתו של יעקב עם עשו?
ונראה לבאר שבירך מצוי השריר החזק ביותר שמייצג את עמידתו של האדם על הקרקע ויכולתו לנוע ולהתקדם.
שרו של עשו הנאבק עם יעקב מנסה לגרש את יעקב מהקרקע, שהרי כך הייתה החלוקה בין יעקב לעשו, שיעקב יזכה בעולם הבא ועשו בעולם הזה. והעובדה שיעקב אבינו חוזר עם כל כך הרבה מקנה וממון גורמת לשרו של עשו להיאבק בו ולנסות לגרום לכך שלא תהיה ליעקב אחיזה בקרקע.
ואכן שרו של עשו מצליח בכך באופן חלקי, ומנתק את הכוחות העצומים של שריר הירך מחיבורם לגוף כולו. ואם נדייק יותר נראה ששרו של עשו מצליח לנתק בין השריר לעצם (שכן החיבור בין השריר לעצם נעשה באמצעות הגידים).
ויוותר יעקב לבדו – למה?
המפרשים מעלים בנושא זה שאלה יסודית, מדוע יעקב נותר לבדו? מדוע בשעות הרות גורל אלו בניו לא הלכו עמו? כמה וכמה מגדולי הראשונים (ביניהם: הרא"ש, החזקוני, ספר חסידים) כותבים שזוהי הסיבה שנאסר על בני ישראל לאכול את גיד הנשה, כזכר לכך שבניו של יעקב לא ליוו אותו. וזו לשון דעת זקנים (מבעלי התוספות): "על כן שעשו בני ישראל שלא כהוגן שהניחוהו ללכת יחידי ולא עשו לו לויה, והוזק על ידם בגיד הנשה…"
ויתכן להסביר שהסיבה לכך היא שיעקב, כפי שמעידים חז"ל הלך לעסוק ב'פחים קטנים', כלומר יעקב הלך להתעסק בענייני ממון ורכוש, ובניו חשו שההתעסקות בפחים קטנים לא תואמת את מעלתם וגדולתם, שהרי הם צריכים לעסוק בעניינים רוחניים עליונים ולא לפנות לפחים קטנים.
כלומר, בחוסר הלוויה של בני יעקב את אביהם היה ניתוק בין החומר לרוח, בין הקדושה העליונה לכלי הופעתה שבמציאות. ודבר זה הוביל לכך שהמלאך הצליח לפגוע בחיבור שבין הכוחות החיוניים, הכלכליים, החומריים, הכוחות שנותנים לאדם חיבור ועמידה בארץ, לבין חלקו העליון של הגוף המייצג את הצד הרוחני העליון.
בקרב שבין שרו של עשו ליעקב התברר שאין לעשו שום יכולת לפגוע בעצמותיו של יעקב שמייצגות את האידיאלים העצמיים והבסיסיים, האידיאלים האלוקיים שנושא עם ישראל בתוכו. וכן גילה שאין לו שום יכולת לפגוע הכוחות החיוניים, הכלכליים והביטחוניים של ישראל.
אך מנגד, יש לעשו את היכולת, באופן זמני, לפגוע בחיבור שבין הכוחות הללו, בגיד, המכונה גיד הנשה- שפירושו הוא גיד השכחה (שכן המילה נשה היא מלשון נשיה – שמשמעותה הוא שכחה- כפי שאומר יוסף, "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי").
גיד הנשה עלול בקריעתו להשכיח את החיבור המוכרח שבין כוחות הגוף לכוחות הנשמה, שבין הכוחות הרוחניים לכוחות החיוניים בעם ישראל.
גישה נוספת
ושלא כדברי הרש"ר הירש שכותב:
"מדי הסיבם לאכול תתייצב האזהרה מתוך ספר מסעות חייהם לוותר מרצון על הגיד הזה ולוותר על כוחם הנמסר ביד עשו. אל יתלו בו את קיומם, אל יראו את עצמם מופקרים, חסרי בטחון בחליפות העתים, מתוך שאינם חגורים בחרבם בעשו, ואף צעדיהם על הארץ אינם מאוששים. כוחו של יעקב-ישראל תלוי בכוחות אחרים נעלים יותר, שחרבו של עשו לא תוכל להם. בשעה שיעקב נופל, הרי סיבת נפילתו אינה במיעוט כוחו החומרי. הוא נופל מתוך שלא השכיל לקיים לעצמו את שמירת אלוקיו. בשעה שישראל עומד, הרי סוד עמידתו הוא- לא בסעד החומרי האיתן- אלא בכוח אלוקיו הנושאו על כנפי נשרים".
כלומר, הרש"ר הירש רואה באי אכילת גיד הנשה ויתור על הכוחות החומריים, הבנה גלותית שישראל אין להם צורך בכוחות הללו, שהרי יש להם רוחניות נשגבה (על רקע זה אולי ניתן גם להבין את התנגדותו החריפה של הרש"ר הירש לציונות ולעליה לארץ).
ולענ"ד הדברים הפוכים. אי אכילת גיד הנשה נועדה להזכיר לנו את חטא הניתוק שבין הרוח לחומר ואת החיוב לחבר ביניהם. אם נאכל את גיד הנשה אנו עלולים לשכוח את הכוח המחבר והמאחד בין שתי הכוחות שבאומה.
גם עשו מבין שאין בכוחו לפגוע ביעקב ולכן הוא כלל לא מנסה להילחם ביעקב. להפך, הוא מרעיף עליו חיבוקים ונשיקות, מציע לו הליכה משותפת ומציע להחזיר ליעקב את המתנות החומריות שזה שלח לו. עשו מבין שהמקום היחיד שהוא יכול לפגוע ביעקב הינו בהשכחת הקשר שבין הגוף לנשמה, שבין המדינה לקדושה. ולכן יעקב מסרב בתוקף ללכת איתו ולקבל ממון שהיה בידי עשו, כי הוא מבין שאסור להשכיח ולפגוע בקשר שבין הממון לקדושה.
יהי רצון שבימים אלו שאנו עומדים בתחילת של מערכת בחירות שעתידה לעצב את פני מדינתו בשנים הקרובות, נזכה לאחד בין כוחות הרוח לחומר, לזכור ולהזכיר מהי מטרת המדינה ולאחד כוחות באופן הטוב ביותר בין חלקי האומה השונים.
